משאת המלך/בראשית/כ
א[עריכה]
ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר (כ א)
בתרגום אונקלוס ויתב בין רקם ובין חגרא, והביאוהו התוס' ריש גיטין (ב'.), והוכיחו מהא דרקם וחגר הם מאר"י, דמסתמא אברהם ויצחק היו דרין באר"י, והק' ממתני' (שם) דמבואר דרקם וחגר הוו כחו"ל לגיטין, ע"ש, ורש"י שם אמתני' דרקם וחגר כתב תרגום של בין קדש ובין ברד מתרגמינן בין רקם לחגר. והיינו הא דכתיב לעיל (ט"ז י"ד) גבי הגר על כן קראה לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד, ואף מהתם יש להוכיח דרקם וחגר הם מאר"י, דהרי אשכחן ביצחק שהיה שם כדכתיב להלן (כ"ד ס"ב) ויצחק בא מבאר לחי ראי, וא"כ מוכח נמי דאר"י הם, ויקשה כמו"כ ממתני' דרקם וחגר כחו"ל וכמו שהעירו התוס'.
אמנם מהכתוב דהביאו רש"י בין קדש ובין ברד מוכח טפי דרקם וחגר מאר"י הם. דהא יצחק היה שם [כנ"ל] והרי פרש"י על הכתוב לקמן (כ"ו ב') אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה ואין חו"ל כדאי לך. וע"כ דאר"י היא, אולם ראית התוס' היא מאברהם בלבד, והוכחתם הוי רק דמסתמא באר"י היה דר. והגם דהתוס' כתבו דמסתמא אברהם ויצחק באר"י היו דרין, דבריהם תמוהין דהרי קרא דהביאו דוישב בין קדש ובין שור זה היה עוד קודם לידת יצחק. ואולי י"ל בכוונתם דהרי סיים הכתוב ויגר בגרר, ואף יצחק הלך לגרר כדאיתא לקמן (כ"ו א'), ושפיר הוכיחו מתרוויהו מאברהם ויצחק.
אולם בעיקר קושית התוס' יש להעיר, דהא אר"י לגיטין תלוי בכיבוש של עולי בבל או עולי מצרים לכה"פ, ואילו לענין איסורא דלצאת מאר"י לחו"ל לכאורה זה תלוי בארץ המובטחת ולא במה שכבשו, וביותר יקשה מש"כ גבי אברהם והא אכתי לא היה אז כיבוש כלל, א"כ בודאי הדין נותן דאין תלוי האיסורא במה שיכבשו אח"כ אלא הוא תלוי בארץ המובטחת, וא"כ מאי קשיא להו להתוס', דלעולם אימא לך דרקם וחגר הם מהארץ המובטחת, אבל אינם כאר"י לגיטין לפי שלא כבשוה. [ועיין רדב"ז הל' סנהדרין (פ"ד ה"ו) דמשמעות דבריו דמעלת הדר באר"י זהו דוקא היכן שכבשו עולי מצרים, וע"ע בכפתור ופרח, וצ"ע].
מיהו אם נבאר דאה"נ דלעולם תלוי האיסורא בארץ המובטחת, אלא שמ"מ יש הידור לשבת באר"י היכן שיכבשו אח"כ, א"כ יהיה ניחא לי מה שתמוהין דברי התוס' שכתבו ומסתמא אברהם ויצחק היו דרין באר"י, וקשה שנקטו זאת במסתמא בלבד, והרי לענין יצחק להדיא מבואר בחז"ל שיצחק היה אסור לו לצאת לחו"ל וכדהבאנו לעיל. אולם אם נאמר לחלק כמוש"כ א"כ י"ל דאי מצד האיסור לצאת לחו"ל אין זה מחייב לדור דוקא באר"י שיכבשו אח"כ, ואכתי אין מוכח דרקם וחגר הם בכלל אר"י שכבשו, דדילמא הוו רק ארץ המובטחת, ולכן כתבו התוס' דמסתמא באר"י הוו דיירי היינו אר"י של עולי מצרים או עולי בבל, וזהו באמת אינו מהלכה אלא מסברא דמסתמא היו מהדרין לדור היכן שכבשו לבסוף, וצ"ע. שו"ר בכתבים המיוחסים להגרי"ז שכתב קצת מהדברים שהערנו.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א