אברבנאל/בראשית/כ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אברבנאל TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

ויסע משם אברהם וגו' עד וה' פקד את שרה. ויש לשאול בפרשה הזאת שאלות:

השאלה הא' למה יצא אברהם ממקום מושבו בהיותו סמוך למילתו ויושב שמה שלו ושקט אצל ענר אשכול וממרא בעלי בריתו ואוהביו והרחיק נדוד ללכת אל ארץ פלשתים גררה מקום אשר לא ידעוהו ולא שמעו את שמעו כמו שנראה מלקיחת אשתו:

השאלה הב' מה ראה אבימלך לקחת את שרה בהיותה זקנה בת צ' שנה כי אפילו שהיתה יפה בבחרותה כבר עורה רגע וימאס ואינה ראויה עוד לזווג כמ"ש אחר בלותי היתה לי עדנה:

השאלה הג' למה לא נגע הקב"ה את אבימלך בנגעים על דבר שרה כמו שנגע את פרעה והוצרך לדבר אליו דברי שלום ואמת:

השאלה הד' איך אבימלך בהיותו מושל מקשיב על שפת שקר כמו שיראה ממה שעשה זכה למעלת הנבואה כנביאי ה' הקדושים והנה הרב המורה כתב שלא היה זה שבא לו נבואה כי אם התעוררות ברצון השם או חלום צודק אבל הכתובים מורים חלוף זה:

השאלה הה' למה זה לא הזכיר הקב"ה לאבימלך בחלום הלילה השמר לך מדבר עם שרה מטוב עד רע כמו שעשה ללבן והיתה שרה נצולת מאותה הסכנה ואברהם מאותה בושה:

השאלה הו' במאמר השם הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל כי איך היה חייב מיתה אם לא נגע אליה כמו שהעיד הכתוב אם לא בעבור הלקיחה עצמה היה ראוי שימות איך אמר לו אח"ז ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא וגו' ואם אינך משיב דע כי מות תמות:

השאלה הז' בתשובת אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג כי השם לא דבר לו אלא על עצמו ואיך השיבו על עמו. וחז"ל אמרו (בבראשית רבה פרשה נ"ב) שלמוד אתה בכך כי כן עשית לדור המבול והר"ן כתב שעמו וארצו צריכה לו מאד ולכן היו חייהם תלוים בחייו ואין בכתוב דבר מזה כי הנה מאמר כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה ענינו אם היו נוגעים בה וכמו שנאמר דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך הוא על בני ביתו לא על בני עמו:

השאלה הח' באמרו הש"י השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך כי מה איכפת ליה לאבימלך שיהיה אברהם נביא או לא לענין השבת אשתו ואם אבימלך לא חטא לו כי לא נגע אליה למה יתפלל אליו:

השאלה הט' למה אמר אברהם לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה ומאין היה לו זה והנה לפרעה לא אמר ככה בהיות כי המצריים רעים וחטאים לה' מאד ומה ראה בארץ פלשתים לומר כן:

השאלה הי' למה זה אמר אבימלך לאברהם הנה ארצי לפניך וגו' והיה לו לצוותו שילך משם כמו שעשה פרעה כדי להרים מכשול מדרך עמו פן יקח איש אחר את אשתו ויביא עליו ועל ארצו חטאה גדולה:

השאלה הי"א במאמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונוכחת שנלאו המפרשים כלם לישבו ולא אזכור פה דעותיהם לבחירת הקצור:

השאלה הי"ב באמרו כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך והוא מה שהקשה הרמב"ן כי אם לוקחה שרה ביום אחד ובלילה ההוא בא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ובבקר השיב את שרה לבעלה באיזה אופן עצר ה' בעד כל רחם ורש"י נסתפק עם מה שפירשו חז"ל שהיו סתומים כל נקביהם אבל הרמב"ן כבר תפש עליו ממלת וילדו וכן באמרו בעד כל רחם שלא נאמר באמת כי אם על לידת הנשים ומה שפירש הרמב"ן שישיבה אבימלך הוא רחוק מלהאמינו מאד. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כלם:

ויסע משם אברהם וגו' עד וישכם אבימלך. ספר הכתוב שמיד אחרי מהפכת סדום ועמורה נסע אברהם עם ביתו וכל קנינו מאלוני ממרא אשר היה יושב שמה והלך לו בארץ הנגב ונתישב בגרר. והנה היתה נסיעתו לדעתי מפני שהיה המקום קרוב לסדום ומאלוני ממרא היה רואה את כל ארץ הככר וכמ"ש וישכם אברהם בבקר וגו' וישקף על פני סדום ועמורה וגו' לכן כאשר נהפכה כל הארץ לא רצה אברהם לשבת במקומו כי היה רואה שם הככר כנציב מלח ודאג לו עליו גם שנעצב אל לוט שאבד רכושו וכל אשר לו מצורף לזה שלהיות סדום ועמורה ארץ רעננה ודשנה היו מביאים משם מזונות לכל סביבותיה וכאשר נשחתה ונהפכה היו אברהם והיושבים במקומו חסרים מהמזונות ולכך נסע משם. ואולי שאברהם כיון ג"כ לזה סבה שלישית והיא שהשם צוהו שלא יקרא עוד את שמו אברם כי אם אברהם וידוע שבמקומו לא יכול אברהם לשנות את שמו כי כל בני אדם יקראוהו בשמו הנהוג ולכן כשעברו עליו ימי המילה נעתק משם ויאחז צדיק דרכו ללכת דרך רחוקה אשר לא ידעהו אדם שם כדי ששמה יפרסם שמו אשר יקראו לו וחז"ל אמרו שברח משם מפני שכאשר השחית השם את סדום ואת עמורה חדלו ארחות ונתבטלה אכסניא מביתו. ומהם אמרו שעשאו להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו וכמו שהביאהו רש"י והותרה בזה השאלה הא'. והנה אמר אברהם על שרה אשתו שהית' אחותו כי ירא פן יהרגוהו עליה כמ"ש כשהלך למצרים. ולפי שלא היה מכיר תכונת אנשי הארץ התחכם לומר כן. אבל אבימלך שהיה מולך בארץ ההיא צוה לקחת אותה ואין ספק שבהיותה בת צ' שנה כפי הטבע לא יתאוו אותה אנשים. אבל הש"י כשגזר בלידתה שינה גופה באופן שחדשה נעורים עד שכל רואיה יחשבוה לבחורה ביפיה ונערותה וכמו שכתב הרמב"ן. וכבר סבב הסבה הראשונה ית' שיקרה זה לשרה עם אבימלך להודיעה שלא יפלא מה' דבר כמ"ש המלאך על זה כי הנה בראותה שראוה שרים חשקוה מלכים כאלו היא נערה יפה לא זקנה כאשר היא אמרה תכיר שהיה זה נפלאות תמים דעים והר"ן כתב שלקח אבימלך את שרה לא מפני יפיה אלא מפני שהיתה אחות אברהם להתחתן בו מפני מעלתו. וגם נכון הוא. והותרה בזה השאלה הב'. והנה לא נגע הש"י את אבימלך על דבר שרה כאשר עשה לפרעה כשלקחה לפי שלא ישאר בלבו של אבימלך משטמה עם אברהם ושרה על נגעיו כיון שהיו עתידין לשבת בארצו אבל במצרים שהיה רצון השם שיצא משם נגע את פרעה נגעים גדולים באופן שיאמר לאברהם הנה אשתך קח ולך והותרה בזה השאלה הג'. האמנם בא הדבור אל אבימלך עם היותו בלתי ראוי והגון לכך לכבוד אברהם ולצרכו והוא כדי שידע אבימלך מעלת אברהם ונבואתו ויגידהו לכל אנשי ארצו ויגדל בעיניהם וידעו כי הוא ואשתו וכל בני ביתו מחנ' אלהים. ובעבור זה גם כן לא הזהיר הקב"ה לאבימלך קודם לקיחת שרה השמר לך מדבר עם שרה מטוב עד רע כי רצה ית' שיבא הדבר הזה לנסיון לתועלת אברהם ולשמירת ביתו. וגם יש לומר בזה סבה אחרת והיא שכאשר הלך אברהם למצרים לא היה עדין במדרגה כך מהדבקות לשינבא אלהים את פרעה בעבורו ולכן הציל את שרה ע"י נגעים שנגע את פרעה אבל אחרי מעמד בין הבתרים והמילה גדלה כ"כ מעלת אברהם לפני השם שבזכותו ובעבורו ראתה הגר את מלאך ה' ובא מלאך השם אל אבימלך בחלום הליל' על ענינו והותר' בזה השאלה הד' והה'. והנ' אמר הנך מת על האש' אשר לקחת והיא בעולת בעל להודיעו שהי' חייב מיתה משני צדדים הא' מפני שלקחה בחזקה ומבלי רצונ' ובין שתהי' פנויה ובין שתהיה אשת איש לא היה לו ללקח' שלא כרצונ' ועל זה אמר על האשה אשר לקחת. והצד השני להיות' אשת איש והוא אמרו והיא בעולת בעל כי היו בני נח מצווים ומוזהרים על הגזל ועל אשת איש ואזהרתם זו כו'. והנ' העיד הכתוב שאבימלך לא קרב אלי' ושעם כל זה לא השיב אבימלך אהה אדני אלהים למה אמות מה עשיתי כי אני לא נגעתי אליה אבל כיון לומר בתשובתו האף שהי' שוכב עמה לא היה ראוי לעונש כיון שהוא אמר אחותי היא והיא גם היא אמר' אחי הוא ולז' אמר בתחל' הגוי גם צדיק תהרוג ופירושו אצלי אם אתה עוש' לי שתמיתני על זה באמת גם תעשה דבר שהוא יותר זר ממנו והוא שהגוי שהוא צדיק תהרוג אותו על לא חמס בכפיו. והירושלמי תרגם הגוי כבר עממין עשאו ע"ד מעשה גוי אחד ולפי' זה על עצמו אמר הגוי גם צדיק וחליל' לך מעשות כדבר הז' כי הנה אברהם עצמו אמר לי אחותי היא ואין לומר שעשאו בכעס או בצחוק כי היא גם היא אמר' אחי הוא ואם שניהם יפרדו זה מזה וכחשו האישות שביניהם הרי היא פנוי' אם כן בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת כלומר אף שאשכב עמה ואיני מחוייב להחזירה לו. ונראה שהי' האישות שהיה נוהג בבני נח כל זמן שירצו לעמוד יחד איש ואשתו אבל כאשר הוכיחו מעשיהם שהיו רוצים להפרד הותר האישות לגמרי כי אין להם גרושין בכתב וכמ"ש (כתובות פרק המדיר ובפרק ד' מיתות) מאימתי הותרה משפרעה ראשה בשוק ומז' הוכיח שהיה לבבו ישר והמעש' שעשה היה נרצה בעצמו. אבל השם השיבו גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ר"ל שלא הית' כונתך לחטא ולכן גם אני סייעתי במעשיך במה שחשכתי אותך מחטא לי כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה והיה זה לפי שמנע ממנו כת תאות המשגל והלק' אותו באבר הזווג אבל לא הורה לו שהיתה המעש' נרצה כיון שלקח אותה בחזקה ולא ברצונ' וכן אמרו בתנחומא זכית באחת ושקרת באחת ולכן צוהו ועתה השב אשת האיש. וא"ת שלא יקחה או שירע עמה מפני חשד ששכבת עמה אין הענין כן כי נביא הוא וידע אמתת הענין כפי מה שהיה ואם תעש' זה עם היות שפשעת בענין הלקיח' שהיתה בחזקה הוא יתפלל בעדך וחיה שהוא שם נאמר על החיים והענין שלא ימות כמ"ש לו אחרי שהוא שב בתשובה וגם שיחי' מחליו שלקה במניעת כח המשגל ובטולו ואם אינך משיב ועודך מסתולל בה לבלתי שלח' דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך כלומר בניך ובנותיך לפי שתהי' מזיד בדבר לא שוגג. והר"ן פירש שאמר כי נביא הוא להודיעו שעם היות שיזכה בדין עם איש אחר באמרו שדבריהם מורים על הפריד' והגרושין לא תצא לריב עם אברהם כי נביא הוא וראוי שתאמין במה שיגידך מן הסב' שאמרו שהם אחים ומה שכתבתי נראה יותר נכון והותר' השאלה הו' והז' והח':

ח[עריכה]

וישכם אבימלך בבקר וגו' עד וה' פקד את שרה. ספר הכתוב שהתפעל אבימלך מחלומו מאד עד שבהשכמת הבקר קרא לכל עבדיו והודיע להם החלום ההוא אשר ראה ושייראו האנשים מאד ואין ספק שהיה ספק יראתם מה שראו מהפכת סדום ועמורה באותו פרק שלזה רגזו וחלו מאד. וכן אמרו (בב"ר פרשה כ"ב) אמר ר' חנין לפי שהיו רואים עשנה של סדום עולה ככבשן האש אמרו תאמר אותם המלאכים שהלכו לסדו' באו לכאן לפיכך וייראו האנשים מאד לפי שאבימלך נסתפק בחלומו אם היה דמיונו שוא ידבר עם היותו בתכלית הסדור או אם הי' ענין אלהי ולכן קרא לאברהם לדעתו מאותו ענין אשתו כי בזה יעמוד על אמתת החלום. ואמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך וסמוך לזה אמר במאמר שני והוא ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה וראוי שנתעורר למה היו שני מאמרים ומשתי אמירות ולא הי' הדבור ההוא כלו מדובק במאמר אחד. אבל אמתת הענין הוא שאבימלך התחיל להוכיח את אברהם בדברים קשים באמרו שנרא' ממה שעשה באמרו על אשתו שהיא אחותו שהיה מכוין להכשילו כדי להנקם ממנו ועל זה אמר מה עשית לנו ומה חטאתי לך ר"ל מה המכשול והרע' אשר עשית לנו ומהו החטא שחטאתי לך שבעבורו הסכמת להביא עלי ועל ממלכתי חטאה גדול' באיסור אשת איש ואם שאמר זה על עצמו כי להיות המלך נפש כללית לכל עמו כמו שזכר הפלוסוף היתה הרע' הבא' מגעת לכל מלכותו. ואם מפני שחשב שבפשעו זה תהפך כל מלכותו כמהפכת סדום ועמורה. ואמר לו עם זה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי. להודיע שאברהם ג"כ חטא כנגד כבודו בהיותו סבה שתלקח אשתו כי הוא באמת מכלל המעשים אשר לא יעשו לאנשי שם אוהבי הכבוד. והרלב"ג פירש חטאה גדולה. עונש גדיל דומה לעונש סדום ועמור' שהיה בקרוב. והנה אברהם בראותו חמת מלך מלאכי מות נסתתמו טענותיו נשתתק ולא השיב לו דבר ואבימלך הבין שהי' אברהם ירא וחרד מתוכחתו הקש' ולפי' חזר לו לדבר לו בנחת רוח בדבור אחר וזה אמרו ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הז' ר"ל האם ראית שר וגדול בארצי שהיה לוקח הנשים בחזקה או שמעת עלי כי עשיתי כן פעם אחרת כי הנ' בלי ספק סבה מה הערותך לעשות זה. והי' אם כן המאמר הראשון מאבימלך תוכח' והמאמר השני שאלת הסב'. ואברהם השיבו כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה וגו' ר"ל שלא עשה זה להנקם ממנו ומארצו חלילה אלא מפני שחשב שלא תהי' יראת אלהים במקום ההוא כלומר בכל הארץ ההיא כי אחרי שראה כל מה שראה מסדום ועמור' בענין הניאוף היה חושב על כל שאר המקומות אשר סביבותיהם שלא הית' יראת אלהים על פניהם ולכן ירא פן יהרגוהו על דבר אשתו ולהנצל אמר אחותי היא. ומלבד זה אמר כי הית' אחותו על דרך האמת בת אביו ולא בת אמו ולזה הית' לו לאשה כי הנ' בבני נח לא הית' אסורה אלא האחות בת האם ועם היות ששר' לא היתה אחותו אלא בת אחיו לא היה מכזב בזה כי היה מנהגם לקרא את בן האח אח כמו שקרא אברהם את לוט אחיו והוא הי' בן אחיו ככה קרא את שרה אחותו להיות' בת אחיו כל שכן שהית' כוונת אברהם לפייס את אבימלך בדברים כמו שכתב הראב"ע. והנה אמר עוד ויהי כאשר התעו אותי אלהי' להודיעו שלא התחיל אברהם עתה לעשות כן להיות בעיניו ארצו רעה מכל הארצות אשר ישב בהנ' וגם לא היה אומר אחותי היא כדי להפרד ממנה ולגרשה מהאישות כי הנה מעת יציאת' מבית אביו נהגו לומר כן ורמוז לזה במה שאמרו במצרים ועכ"ז לא נפרד ממנ' וגם בארץ כנען היו עושים כן ולא לקחו את אשתו כי היו שואלים אותו אם היתה אשתו מלבד שהיא אחותו והיה אומר כן וככה היה ראוי שישאלוהו בגרר ואמר כאשר התעו אותי אלהים לפי שכל הגולה מארץ מולדתו ואינו יושב במקום קבוע ואינו יודע אנה ילך יקרא תועה כמו שפירש"י. וכאשר ראה אבימלך דברי אברהם טובים ונכוחים נתאמת אצלו שכל מה שראה בחלומו דבר אלהים הוא ולכן שלח לו דורון צאן ובקר ועבדים ושפחות כדי לפייסו והשיב לו את אשתו והותרה בזה השאלה הט'. והנה אמר אבימלך לאברהם הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב למען אספרהו לך. וכבר עוררתיך עליו בענין פרעה והוא שהי' ענין קבוע אצל המלכים שהאש' אשר שכב עמה המלך אין ראוי שישכב עמה עוד אחר כי חרפ' היא למלך וכמו שנתבאר באדוניהו שנהרג על אשר שאל את אבישג השונמית אחרי מות דוד לאשה עם היות שהעיד הכתוב שהמלך לא ידעה והיה הדבר ההוא כל כך זר בעיני שלמה שאמר לאמו על אשר שאלה ממנו זה בעד אדוניהו ושאלי לו אך המלוכה. ומפני זה אלו היה אבימלך שוכב עם שרה היה בלי ספק מקפיד שלא תבעל עוד לזולתו וכל שכן בחייו ובארצו והי' אבימלך מוסר נפשו למות ולא יעשה זה ולא יודה לשום אדם לגשת אליה אף שיתן לו כסף וזהב הנה מפני זה הודיענו הכתוב שאבימלך כדי לפרסם שלא קרב אליה ולא ידעה נתן מתנות לאברהם והשיב לו את אשתו ואמר לו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב כי תהיה זאת ראיה מוכרחת שלא שכב עמה כי לולי זה לא היה מבז' המלך עצמו בידיו. ומכבד את המבזי' אותו. כי הנה פרע' צוה לאברהם שיצא מיד מארצו לא בלבד בעבור המצריים שהיו שטופים בזמ' כדברי המפרשים אלא שכבר יצא שם על שרה שלקח' פרעה לעצמו וכדי שלא יאמר אדם בהיות' עם אברהם אתמול הית' אשה לפרע' ועתה היא נבעלת להדיוט לכך מפני כבוד שלח' מארצו אבל אבימלך לפי שלא נגע אליה עשה באופן שלא ימשך לו מזה קלון באמרו לאברה' שישב בארצו בטוב בעיניו כדי שיתפרסם לכל באי שער עירו שלא שכב עמה ולא נתיחד' לו ובזה הותרה השאל' הי'. וזהו פי' ולשר' אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך וגו'. וכבר ראית דברי המפרשים בפירושו כמה מהמרחקים ישיגו לכל אחד מהם ומה שנרא' לי בו יותר נכון הוא באחד מב' פנים. הא' כפי מה שביארתי שכאשר נתן אבימלך המתנות לאברהם ואמר לו שישב בארצו אמר לשר' הנה נתתי אלף כסף לאחיך כי כך היו שוים העבדים והשפחות והבקר שנתן לו והמתנ' ההיא היא לך כסות עינים שבז' לא יאמין אדם שנגעתי בך כי אם הייתי קרב אליך לא הייתי נותן מתנות לאחיך להיות אצלך אבל הייתי הורגו בנגעי בך ולכן תהי' המתנ' שנתתי לך כסות עינים וראי' מוכחת על שאת נקיה מכל ערו'. וזאת הראי' היא לכל אשר אחך שהם אנשי ביתיך ואת כל ר"ל וגם לכל שאר בני אדם שישמעו את הדבר הז' ונוכחת ר"ל שתהי' נוכחת על דבר זה. כי בשמעם שנתתי מתנות לאברהם ושהוא עמך יושב בארצי יכירו וידעו באמת כי לא התעללתי בך. והפן הב' מהפירוש הוא שאמר הנ' הוא לך כסות עינים. שאותו האלף כסף שנתן לאברהם יהי' לקנות מהם כסות עינים לך ולכל אשר אתך בבית מהנשים והכסות עינים הוא המסו' שהנשים הצנועות נוהגות לשאת על פניהם ואמר זה דרך מוסר כאומר אותו דבר מועט שנתתי לאברהם הנה הוא לך לקנות ממנו מסוה וכסות עינים לך ולנשיך אבל איעצך נא עצה שמכאן והלא' את כל ונוכחת כלומר עם שאר בני אדם תהי' נוכחת שלא תאמרי עוד אחי הוא כמו שאמרת בארצי פן יקראך אסון ולאו כל שעתא ושעתא מיתרחיש ניסא והותר' עם זה השאל' הי"א. וספר הכתוב שהתפלל אברהם אל האלהים ושבאמצעו' תפלתו רפא את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו. והפסוק הז' חלוק הוא שאין מלת וילדו חוזר לכלם אלא שהיתה רפואת אבימלך שהחזיר לו כחו להוליד אחר שכבר מנע ממנו כח המשגל כמ"ש על כן לא נתתיך לנגוע אליה. אמנם לאשתו ואמהותיו רפא ג"כ לפי שכבר יצאה גזר' מלפניו ית' בעת שנלקח' שרה שאבימלך לא יוליד עוד ואשתו ואמהותיו לא תלדנ' עוד. ואולי שכבר נשתנו טבעיהם ומזגיהם לכך כי הטבע בידו ית' כחומר ביד היוצר וכאשר התפלל אברהם עליהם חזר השם מגזרתו. ורפא את אבימלך בתת לו כח להוליד ולנשיו ואמהותיו כח שתלדנה כי הית' הרפואה ההיא כפי הגזר' שנגזרה עליהם והי' ענשם זה מדה כנגד מדה כי הנה אבימלך בלקחו את שרה הי' מונע את אברהם מהוליד את יצחק ואת שרה משתלד אותו כמו שיעדם האלהים ולכן לקו שלא יוליד אבימלך ואשתו ואמהותיו שלא תלדנ' עוד ואולי שלז' רמז לו באמרו ויתפלל בעדך וחיה כי ההולדה והתולד' הם החיים והנצחיות וההפך הוא המית' לו. והותרה בזה השאלה הי"ה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.