מראי מקומות/מגילה/יח/א
מראי מקומות
מגילה יח א
זכור יכול בלב וכו'[עריכה]
עי' ראש יוסף לבעל פרי מגדים שהקשה דכאן משמע לכאורה דמצוות עשה על כל ישראל לזכור מעשה עמלק בכל יום ושיהא מתוך הספר, ואילו אנן לא נהגינן כן. ומציין למגן אברהם (סי' ס אות ב) דכשיאמר לשמך הגדול יכוין מעשה עמלק, והיינו במחשבה בעיון בעלמא[1] ולא מתוך הכתב בספר, וכאן מבואר שיאמר דוקא בפירוש בפה.
ועוד הקשה, דאכתי אימא זכור בלב ולא בפה, וצריכי תרויהו דלא תשכח הוא לאו וזכור הוא מ"ע. והעיר שלא ראה שימנו מוני המצוות הזכירות האלו.
והנה מה שכתב דמצוות עשה לזכור מעשה עמלק בכל יום, כתב עליו בשדי חמד (כללים מערכת ז כלל יג) שלפי הנראה אינו מוכרח כן מדברי הש"ס, ויתכן שבפעם בשנה יוצא ידי חובה זו בקריאת פרשת זכור, ומביא שכן כתב בפרי מגדים (א"א סי' ס אות ב) בשם אליה רבה, ואז צריך קריאה ממש בפה כמו שנוהגים, והרב מגן אברהם (סי' תרפה) הביא דברי הרב תרומת הדשן (ח"א סי' קח) דלפי מה שכתב הרא"ש (ברכות פרק שלשה שאכלו) דקריאת פרשת זכור מן התורה היא בעשרה, צריך ליזהר בקריאת זכור בעשרה יותר ממגילה בזמנה, אלא שהעולם לא זהירי בהכי (עכ"ד התרומה"ד), וכתב על דבריו במג"א: ולי נראה ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זו, אלא חכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבהכ"ן וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן, וא"כ כששומע בפורים ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא ידי חובתו עכ"ל המג"א עי"ש, מדבריהם מתבאר דבפעם אחת בשנה יוצא ידי חובת זכור בפה.
ומדברי הרב החינוך (מצוה תרג) מתבאר דאף בפעם אחת כל ימי חייו יוצא ידי חובתו, שכתב והעובר על זה ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל בטל עשה זה וגם עבר על לאו שבא על זה שהוא לא תשכח עכ"ל, ועי"ש (מצוה תרה) שנמנענו מלשכוח מה שעשה עמלק וכו', ועל זה נאמר לא תשכח, וכתוב בספרי זכור בפה לא תשכח בלב עכ"ל, ומפורש דבעי זכירה בפה, ופלא הוא מה שכתב הרב בראש יוסף שלא ראה למוני המצוות שימנו זכירות אלו, ובדברי הרב החינוך הנ"ל מבואר שמנה העשה והלאו, וגם הרמב"ם בס' המצוות במצות עשה (קפט) כתב שציונו לזכור מה שעשה לנו עמלק, ובאר גם כן שתהיה הזכירה בפה, ובמצות לא תעשה (נט) כתב הלאו לא תשכח, והרב מצות השם (סוף כי תצא) הראה מקום להסמ"ג (עשין קטז ולאווין רכו) ולסמ"ק (סי' קמז).
ומה שהקשה דלא תשכח איצטריך ללאו ומנא לן דבעינן קריאה בפה, כן הקשה הרב מוה"ר חיים אבועלפיא בס' עץ החיים (פרשת בשלח; דף עד טור ב), ומרן חיד"א בס' דברים אחדים (דרוש כא שבת זכור; דף קי טור ב) הביא תירוצו דאי הכי הוה ליה למכתב לא תשכח מלזוכרו, ומדאמר סתם לא תשכח שמעינן דסתם שכחה בלב, וממילא שמעת מינה דיש עשה ולא תעשה, עי"ש. עד כאן תו"ד השד"ח, ועי"ש עוד.
- ↑ עי' עוד בני יששכר (מאמרי חודש אדר מאמר ג אות ח) ושדי חמד (כללים מערכת ז כלל יג) שהביאו ממרן חיד"א בס' דבש לפי (מערכת ז אות כא) שמחותנו הרב מוהרד"ף בפירושו על הספרי (פ' תצא) כתב דזכיר' עמלק חייב לזכור בפה בכל יום ושכ"כ רבינו האריז"ל גבי וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול, וכתב על זה הרחיד"א שנראה דסבר הרב מוהרד"ף ז"ל דבאומרו לשמך הגדול וזוכר מעשה עמלק כמ"ש האריז"ל, בזה יצא י"ח זכור בפה, ואולם דעת הרחיד"א שבזה יצא י"ח בלב דייקא, ולא בפה. וכתב על זה בבני יששכר וז"ל: ואני זה לי ימים כבירים שכוונתי ג"כ לדעת הרב חיד"א זללה"ה שבזה יוצאין י"ח לא תשכח, אבל עוד הוכחתי לדעתי דהחיוב לא תשכח בלב הוא בכל יום, משא"כ זכור בפה הוא רק פעם א' בשנה, דאלת"ה, למה אין קורין פ' זכור בתורה בכל יום, אלא ע"כ אין החיוב רק פעם א' בשנה, ונמסר הדבר לחכמים איזה יום יבחרו, והנה בחרו להקדים זכירה לעשי' שבת קודם פורים, א"כ דברי מרן האריז"ל לכיון באמירת לשמך הגדול זכירת מעשה עמלק הוא באמת מצוה לא תשכח, וא"צ יותר כי זכור בפה הוא רק פעם א' בשנה. עכ"ל הבנ"י.