חידושי הר"ן/מגילה/יח/א

חידושי הר"ן מגילה יח א

דף י"ח ע"א

אבל קורין אותה ללעוזות בלעז. כגון גפטית לגפטים עברית לעברים כדתניא בבריתא. ומתניתין דקתני בכל לשון לא יצא כגון גפטית לעברים. עברית לגפטים:

והיא שכתובה בלעז. כלומר והיא שכתובה באותו לשון שהוא קורא אותה כגון שכתובה גפטית או עברית. אבל אם כתובה גפטית והוא קורא אותה בלשון עברית ואפילו לעברים הוה ליה על פה ולא יצא:

והלועז ששמע אשורית כגון גפטים או עברים ששמעו אשורית יצאו. מידי דהוה אנשים וכו'. אשורית זה כתב שלנו כדאמרינן בתוספת' סנהדרין למה נקרא שמה אשורית שעלה עמהם מאשור. ר' אומר בכתב זה נתנה תורה לישראל ולמה נקרא שמה אשורית שמאושר בכתבו. כתב הר"ז הא דתנא יונית ליונים יצא אעפ"י שכתבה הרי"ף ז"ל לאו הילכתא היא דמשמע מינה יונית ליונים אין לכולי עלמא לא ואנן קי"ל כרב ושמואל דאמרי תרויהו לעז יוני לכל כשר. ואינהו דאמור כרשב"ג [למימרא דהילכתא כרשב"ג] בין בס"ת בין בשאר ספרים ואפי' במגלה ואע"ג דכתיב ככתבם וכלשונם ובפ"ק אפסיקא הילכתא כותיה בהדיא דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג אלו הן דברי הר"ז. אמר רבי ש"צ כי אפסיקא הילכתא כותיה לאו במגלה אפסיקא דא"כ קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דאיהו אמר הלכה כסתם משנה ומתני' דלא כרשב"ג דקתני בכל לשון לא יצא דאלמא אפילו לעז יוני אינו כשר אלא שהלועז קורין אותה בכל לעז וקתני נמי והלועז ששמע אשורית יצא. ואי רשב"ג הא איכא נמי יונית והיינו דאמרינן הכא בגמרא מתניתין כבריתא וכיון שכן על כרחין לר' יוחנן הלכה כסתם מתניתין דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם. והיאך פסיק איהו כרשב"ג אלא ש"מ דס"ל לר' יוחנן דלא פליג רשב"ג אלא בשאר ספרים אבל במגיל' מודי משום דכתיב ככתבם וכלשונם. ורב ושמואל מסברא דנפשיהו הוא דאמרי דאפילו במגלה מכשיר רשב"ג. ועוד דאשכחן לסוגיא דגמרא דמן בתר רב ושמואל דלא ס"ל הכי דאמרינן בפ"ק לא קשיא כאן בספרים כאן במגלה מ"ט משום דכתיב בה ככתבם וכלשונם ומשום הכי ממעטינן מינה שאינה מטמאה את הידים עד שתהא כתובה אשורית. דלא הויא כשאר ספרים ואע"ג דנפקי בה ללעוזות ורבנן בתראי [רב פפא] ורב נחמן הכי ס"ל (אלמא) דשאני מגלה משאר ספרים. וא"ת דלמא ההוא לרבנן דכיון דמכשרי כל לשון לשאר ספרים אי ס"ד דינה של מגלה כדינן של ספרים ככתבם וכלשונם למעוטי מאי אבל רשב"ג שמא למעוטי שאר לשונות אתא. אבל לשון יוני שכשר לשאר ספרים לכל כשר ואפי' במגלה. לא תטעה בזה שאפי' לרשב"ג כיון שכל הספרים אינן נכתבים אלא בלשון יונית [דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם] לא כתב רחמנא גבי מגלה ככתבם וכלשונם למעוטי לשונות שאין התורה נכתבת בהן דלהא לא אתא קרא. אלא ככתבם דמגלה דומיא דוהיו דתפילין ומזוזות למעוטי יונית אתו (לכל). ועוד דאי ודאי ככתבם וכלשונם למעוטי אתא כל לשון ממעיט מניה אלא שקורין אותה ללעוזות בלעז דהאי הוא משמעותיה דקרא אלא דרב ושמואל לא דרשי ליה למעוטי כלל אלא לומר שקורין אותה ללעוזות בלעז דהיינו בכתב כל עם ועם כלשונו. ואנן השתא כיון דאשכחן לרבנן בתראי ולסוגיא דשמעתא דמשמע להו ככתבם וכלשונם למעוטי כל לשון עלייהו סמכינן זהו דעת רבינו הגדול ז"ל וכן כתב ר"ח ז"ל וק"ל כמתניתין וכפירושא דבריתא:

ואינהו דאמור כרשב"ג. דיוני' לרשב"ג כאשורית לת"ק. מתניתין קראה סירוגין וכו'. היה כותבה דורשה ומגיהה. מכאן מוכח הר' אפרים שמותר לעשות מלאכה בפורים דמלאכה לא קבילו עלייהו וקשיא למאן דאמר אסור. ואפשר לומר לבני הכפרים שמקדימין ליום הכניסה והתם ליכא איסור מלאכה דהא ליכא שמחה ומלאכה ושמחה גבי הדדי נינהו כתיב וא"ת אמאי לא מוכח נמי מהכא מצות צריכות כונה כמו בריש פרק היה קורא דהא אמר אם כיון לבו דהא לא קשיא דהכא לא שייך לאקשויי דפשיטא הכא דבקורא להגיה מיירי שאומר התבות שבורות:

ובדיו. ומותר להטיל קנקנתום לתוך הדיו ועיקרא במס' שוטה.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף