מראי מקומות/יבמות/ב/א
רד"ה ואם חמותו[עריכה]
ברד"ה ואם חמותו. ובתו (ובת בתו ובת בנו) דהכא בבתו מאנוסתו קמיירי וכן בת בתו ובת בנו דאילו בתו מאשתו היינו בת אשתו. בשו"ת חת"ס אבן העזר ח"א סי' עו (ד"ה ואחר כותבי זאת) הביא קושיית ס' עצי ארזים שהקשה מחשבון הגמ' בחולין (יא:) שלמדו רוב ממכה אביו, ולא ידעינן שהוא אביו אלא משום דרוב בעילות אחר הבעל כמבואר שם ואם כן בתו מאנוסתו היכי משכחת לי' דלמא נאנסה האם גם מאחרים או נתרצית להם והכא לא שייך רוב בעילות אחר הבעל.
החתם סופר מתרץ: ולפע"ד להס"ד דיליף מרוב בעילות אה"נ דהומ"ל ולטעמיך בתו מאנוסתו היכי משכחת לי' אמנם למסקנא לק"מ דמסיק שהי' חבושי' בבית האסורי' ודחי הש"ס אפ"ה אין אפטרופוס לעריות והנה הפי' הוא אי לאו דאזלי' בתר רובא לא הי' מועיל חבושי' בבית האסורים דדלמא חתר א' במחתרת ובא עלי' או נבעלה לשומר האסורי' וכדברי חכמים בקלפטרא מלכה נדה למ"ד ע"ב אבל מ"מ השתא דאזלי' בתר רובא נ"ל אי הי' איש ואשה חבושי' יחד בחדר א' בבית האסורים אפי' לא הי' הוא בעלה מ"מ נימא רוב הבעילות ממנו הוא דחזקה לא מוקים נפשי' ובפרט כשראינו בעדים פ"א שהיתה אנוסתו או מפותה שלו ולבו גס בה מכבר ועתה המה חבושי' יחד דא"נ נימא אין אפטרופס מ"מ שדינן רוב בעילות אח"ז ושפיר משכחת בתו מאנוסתו כשהי' חבושים בבית האסורים וכדומה לזה. עכ"ל.
וראו גם דברי חתם סופר (בבא בתרא כג: ד"ה ומענין) שתירץ באופן אחר מדבריו הנ"ל בשו"ת כדי שלא להידחק לאוקימתא דבית האסורים.
וראו בזה גם ברוך טעם עמ"ס קידושין סג: ד"ה ובענין הנ"ל, שהביא קושיה זו כ'קושית העולם' ומש"כ ליישב בזה.
עוד ראו בזה בסוגיה דסוף פ' אלמנה לכהן גדול (יבמות סט: - ע.) בפלוגתא דאביי ורבא בארוסה, דלכאורה מבואר דאף בליכא רוב בעילות אחר הבעל מכל מקום בדלא דיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן להוולד, וגם שם (סט:) בלישנא קמא מוקי לה בהיו אביו ואמו בבית האסורים (וכן ללישנא בתרא בבא עליה) דאז אי לאו ריעותא פשיטא דבתריה דידיה שדינן ליה ונראה שזה אינו מטעם רוב אלא כך מסתברא מילתא ופשיטות הדברים ומלתא דחזקה.
תוד"ה אשת אחיו מאמו[עריכה]
תוד"ה אשת אחיו מאמו. והקשה רבינו שמואל דבת"כ כו'. עי' קונטרס פחד יצחק עמ"ס יבמות (תשכ"ח) סי' א [נדפס בס' הזכרון למרן בעל הפחד יצחק ירושלים תשד"מ סי' כ"ה]:
תוד"ה ואחות אשתו[עריכה]
תוד"ה ואחות אשתו. כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה דאין זה דרכי נועם כו'. בקושיית האחרונים דאי היינו טעמא דנאסרה א"כ צ"ב הטעם דצרה אסורה אסורה אף בנפילה שניה דהוא מטעם נאסרה כמבואר ברש"י לקמן ע"ב ד"ה כשם שצרת בתו פטורה, והלא בנפילה שניה הוא זיקה חדשה, וליכא בזה חסרון דדרכי נועם. יעוי' מה שתי' הגר"י הוטנער בקונטרס פחד יצחק עמ"ס יבמות (תשכ"ח) סי' ה' סק"ד [נדפס בס' הזכרון לו הנ"ל שם]. ועיין עוד שם סי' ג' (בעיקר בס"ק ב') מה שמבאר מחלוקת ראשונים בהאי ענינא דדרכי נועם, ובד' התוס' כאן: