חתם סופר/בבא בתרא/כג/ב

חתם סופר בבא בתרא כג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סוגיא דניפול

ניפול הנמצא וכו' פירש"י גוזל משמע דאין ניפול שם מיוחד למדדה דוקא וכמ"ש פרישה סי' ר"ס אלא כל גוזל במשמע וכן משמע מפי' המשניות לרמב"ם שפירושו נפל ולעיל קאי לא יעשה אדם בתוך שלו אא"כ יש לו חמישים אמה לכל רוח ואמרה משנתינו גוזל א' שנפל ונמצא בתוך אותו חמישים אמה וכו' וכן משמע בנימוקי יוסף דשם הוא דמקילי' במדדה אבל סתמא דמתני' לא מיירי בהכי ודלא כמ"ש פרישה בשם נימוק"י ע"ש ולשון תי"ט כלומר גוזל קטן וכו' מגומגם אך זה מצאתי בשיטה מקובצת בשם רשב"א דמשמע מיני' דשם ניפול הוא קטן המדדה. והש"ס לא חידש אלא שאינו מדדה יותר מחמישים דמתחלה הוה ס"ל דמדדה עד שלושי' ריס. ומלי כרסי' עד חמישים לאפוקי המפריחי' דמעלמא אתו ולעלמא אזלו. וחידש ש"ס דהמדדי' אינם מדדי' יותר מחמישי'. ונ"ל דזה הוא דעת תוס' דשמעתין ד"ה בדליכא וכו' דהיכי ס"ד דהתוס' דמפריחי' אינם מפריחי' יותר משלושי' ריס ואם בפעם א' אינם מפריחי' ינוחו ויכריחו אח"כ ועינינו רואות שאינו כן אלא בשייט א' לא שייטו יותר מסתמא אבל אפשר דיפריחו ויפריחו עד סוף העולם רק המדדה אינינו מרחיק עצמה מקן שלה מחמת ילדותה ואע"כ ס"ל להתוס' כהנ"ל דהש"ס הוה ידע במדדה והוה ס"ל דאינה מדדה יותר משלשים ריס וכמ"ש בשיטה מקובצת הנ"ל להדי'. אך בכל זאת דברי התוס' ד"ה וליזל וכו' עדיין לא נתיישב וצ"ע:

ועיין ב"מ כ"ה ע"ב במדדה לכאורה התם לא מיירו בילדה דלא הגיע לשיעור מפריח אלא בגדולה מפריחה אלא שבעליה קושרה בקשר ועדיין יכולה לדדות. ואותה כיון שהיא גדולה בטבעה הרי מדדה וחוזרת ומדדה עד סוף העולם ומשו"ה פריך אי במדדין מעלמא אתי ע"ש אלא שהסמ"ע סי' ר"ס ס"ק מ"ה וש"ך שם סקכ"ח לא הבינו כן אלא גם התם אינה מדדה ביותר מחמישים ע"ש ודברי ש"ך מגומגמי' ומחוסרי הבנה ועיי' נתיבו' המשפט שהאריך לפרשו ולא יי"ח ביאור. והנלע"ד דס"ל לש"ך דבמקושר בטוב שאינה יכולה לדדות כלל הוה צמצום מקום סי'. ואי נמי נתחו והותר קצת הקשר שמדדי' מ"מ הוה סי' עד חמישים אמה לכל צד כשאומר הנחתים במקום קרן זויות פלוני ואינו מוצאי' אותם סמוך לו בחמישי' אמה שכל צד הוה סי' ומחזירי'. אך כשיש שובכי' של עכומ"ז או אפי' של הרבה ישראלים בקרוב בתוך חמישים או מאה אמה שאז במדדה תולין בשובכי' הללו והם של מוצאו אפי' בשובכי ישראלי' הרבה כמ"ש רמב"ן בשם ירושלמי בשמעתין ואחר הנחה זו אתי' דברי ש"ך על נכון. והכי קא קשי' לי' למסקנא דמסיק שם ס' הינוח לא יטול א"כ תו לא ה"ל להפוסקי' לאתויי כלל מדדי' דכך לי מדדי' או מקושרי' בלא מדדה דלעולם הוה ספק הינוח וע"כ צ"ל כיון דיש בו סי' מקום כנ"ל א"כ יטול ממ"נ כמ"ש בסוף דבריו א"כ גם במדדה לא מהני דה"ל מקום חמישי' אמה סי' ויטול ממ"נ אע"כ איכא שובכי' של עכומ"ז או של ישראלי' הרבה בסמוך ומשו"ה לא יטול משום ס' הינוח ס' משל שובכי' אלו כנ"ל פי' הש"ך אלא שלשונו מגומגם: חוץ מחמישי' אמה הרי הוא של מוצאו. כ' נימוק"י משום שאין בו סי' ומיירי במקום ובזמן שמרגישי' באבידת היוני' והוה יאוש מדעת. והסמ"ע כ' משום דתלינן ברוב עוברי דרכי' עכומ"ז ונפקא מיני' במקום ובזמן דאין מרגישין באבידת הגוזלת וה"ל יאוש שלא מדעת כן יש ללמוד מש"ך סי' ר"ס סקכ"ב ולפע"ד מדחזינין בש"ס ב"מ כ"ד ע"א דמספקא לי' אי הלכה כרשב"א ברוב עכומ"ז ולא פשיט ממשנתינו. דאע"ג בהס"ד מיירי ממפריחי' דלית בהו גזל אלא מפני דרכי שלום ואין ראי' כל כך מ"מ למאי דקיי"ל כר' חנינא ואפשר כ"ע ס"ל וגם ר"ז לא פליג כמ"ש רמב"ן בשמעתין וע"כ מיירי במדדין דאית בהו גזל גמור ואפ"ה הוי של מוצאו ואמאי הא הוה יאוש שלא מדעת וה"ל למימר ינוח אצלו דלמא יבואו בעלי' ויכירו בט"ע עפ"י עדים. ובש"ע סי' רס"ב סוף סעי' ג' וכמו שהסביר הש"ך סי' ר"ס סוף סקכ"ח הנ"ל ומדקתני של מוצאו ש"מ כרשב"א ברוב נכרי' ורוב עוברי דרכי' עכומ"ז ומדלא אמר הכי ש"מ דמוקמי' למתני' במקום ובזמן דהוה יאוש מדעת ומשו"ה כ' נימוק"י כן אמתני'. אך הסמ"ע לא קאי אמתני'. אלא לפרש הש"ע לפי מאי דקיי"ל הלכה כרשב"א ברוב עכומ"ז א"כ שפיר פירוש משום רוב עוברי דרכי' ובחנם תמה תוי"ט על הסמ"ע. וכ' ש"ך שכן משמע מתוס' דשמעתין כהסמ"ע והיינו בד"ה ודאי וכו' כדאמרי' לקמן וכו' ע"ש ומאי בעי' תוס' לאתויי ראי' דניחוש לעוברי דרכי' אע"כ ס"ל לישראל ליכא למתלי משום דאכתי הוה יאוש שלא מדעת ע"כ מייתי מלקמן דמבואר דתלינן גם ברוב עוברי דרכי' עכומ"ז:

ואין רחוק לומר דש"ס דפריך בפשיטות ב' פעמי' בשמעתין וליזיל בתר רובא דעלמא שהוא רוב גרוע. אשר רוב הפוסקי' לא חשו להאי קושי' כאשר יתבאר לקמן אי"ה מ"מ הקשה בפשיטות משום דקתני במתני' הרי הוא של מוצאו ואע"ג דהוה יאוש שלא מדעת וע"כ תלינן ברוב עוברי דרכי' לקולא ע"כ פריך נמי וליזל בתר רובא דעלמא והו"מ לשנויי לא חיישי' לרובא דעלמא ומתני' לא משום עוברי דרכי' אלא אפי' במקום ישראל ומשום דלית בי' סי' והוה יאוש מדעת אלא דמשני לי' לפי קושייתו דס"ל גוזלת הוה יאוש שלא מדעת. אך מדחזינין סתמא ש"ס ב"מ כ"ד ע"א הנ"ל לא פשיט מהכא דהלכה כר"א בר"ש ברוב עכומ"ז ש"מ דס"ל דהוה יאוש מדעת ולא משום רוב עוברי דרכי' אתאינן עלה. וממילא נימא דלא חייש לרובא דעלמא ולא אתאינן לשנויי דחיקא דיושבת בין ההרים ושביל של כרמי' וק"ל:

הרי הוא של מוצאו כ' תוס' כיון דאין אדם מוחזק בו אזלי בתר רובא והרי הוא של מוצאו ובספ"ק דכתובו' גבי להחזיר לו אבידתו. כ' תוס' עוד דאע"ג דבעל האבידה מוחזק ומאחר שזה נתן בו סי' וידעי' שלא נאבד אלא מזה בעל הסימן ואם זה הוא עכומ"ז הרי הוא של מוצאו ומוחזק בו מן התורה מ"מ אזלינן בתר רובא ואמרי' שהוא ישראל ואינה של מוצאה. דדוקא אם הי' מוחזק מעיקרא לא אזלי' בתר רובא להוציא מחזקתו אבל עכשיו אנו דנין על חזקה שאם זה הנותן סי' הוא עכומ"ז הרי חזקתו של המוציא חזקה ואם הוא ישראל אינינה חזקה. אזלי' בתר רובא לומר שהוא ישראל ואין חזקתו חזקה כיון שעל תחלת חזקתו אנו דנין. ולזה נוטה סברת תוס' ב"ק כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל במ"ש דהא ב"ד מפקי' מיני' עכ"ל פי' שהב"ד הם מחזיקין או מבטלין חזקת ממונו ועל זה הם דנין על עיקור חזקתו ובזה אזלי' בתר רובא ע"ש ובתוס' סנהדרין ג' ע"ב כ' תוס' דברוב מעלי' גם בממון אזלי' בתר רובא ועיין גדר דבר זה בב"ח ח"מ סי' רל"ב. ואמנם פשיט דגם ברובא דאיתא קמן הולכי' בממון אחר הרוב כמ"ש בש"ע וש"ך ח"מ סי' רצ"ב ס"ק כ"ו וע"ש עוד בס"ק כ"ט:

הרי הוא של מוצאו הקשו תוס' לרבנן דרשב"א אמאי לא אזלי' בתר רובא ויש בכח קו' זו ב' קושי' חדא לא יהי' חייב להכריז דתלי' ברובא. ועוד מאחר שאינו חייב להכריז ממילא שוב כשיבוא ויתן בו סי' אינו חייב להחזיר דכבר אייאש כיון דרובא עכומ"ז נינהי והיכא דליכא יאוש שלא מדעת ותי' תוס' מדרבנן חייב לברר כיון דאיכא לברורי וממילא חייב מדאוריי' להחזיר כשיתן בו סי' דכיון שזה יכריז ממצוה דרבנן שוב לא מייאש:

ועיין פני יהושע פ"ק דכתובו' י"ב ע"ב הקשה למאן דס"ל אפי' ברי גרוע עדיף משמא טוב ומוציאו' ממון א"כ למאי צריכי' סי' בהחזרת אבידה כיון שזה טוען ברי אפי' גרוע והמוציא שמא ואין צורך לחוש שמא יבוא אחר ג"כ ויטעון ברי ששלו הוא שהרי התורה האמינה לברי א"כ הוחזק שזה לא יטעון שקר ולא יבוא עוד אחר לטעון ברי ושל זה הוא כך נ"ל פי' קושיתו. ותי' ז"ל משום דאיכא רובא דעלמא ע"ש ותי' זה אין לו שחר דאע"ג דמשמע רפ"ב דכתובות דרוב הוה כמו ברי וה"ל ברי וברי היינו אם הרוב מתנגד להברי אבל הכא ידעי' דלא נפל אלא מחד מרובא דעלמא ולא ידעי' ממאן ובא זה לברר ע"י ברי שלו שהוא הוא והתורה האמינה לברי א"כ הרוב אינו מתנגד ואם קושיתו קושי' אין מובן לתירוצו. ולהנ"ל י"ל דהאי מ"ד ס"ל דכל עיקור שחייבה תורה להכריז. והלא די להחזיר אם יבוא חברו ויחזור אחר אבידתו. ומה טעם הטיל עלי' להכריז כל עיקור זה משום דאפשר לברר מחוייב אני לברר. וכל זה שייך אי יבורר אצלי שאני יודע בבירור שהוא של זה והיינו ע"י סי' ואז גם אני יודע בבירור שהוא של זה. אבל אי ליכא סי' אע"ג דמהימן בברי הואיל ואיניני יכול להכחישו מ"מ לא מקרי ברור אצלי שאצטרך לחזור אחר הדבר לבררו ע"כ לא הוטל להכריז דבר שאין בו סי' וכיון שלא הוטל להטיל להכריז ממילא שוב כשיבוא ויטעון ברי אינינו מחזירין לו שהרי כבר נתייאש כיון שאין מכריזין ובדבר שיש בו סי' והוכרז ובא א' ואינו נותן בו סי' אלא שטוען ברי אין מחזירין דמדלא יהיב בי' סי' ש"מ אינו שלו ושקורי משקר:

ועיין סמ"ע סי' רנ"ט סק"ו והנה מסקנת דבריו הן הנה דברי ש"ך י"ד סי' א' סקי"ז דהכל תלוי במצויים כ"כ שם בשמלה חדשה דסמ"ע וש"ך עולים בקנה א' וכ' דלא תקשי' ממ"ש רש"י בשמעתין ד"ה לימא לא ס"ל לדר' חנינא וכו' וכאן ישראל מצויים וכו'. דודאי לא הי' ישראל מצויים בתוך הכרם ממש אלא סמוך לכרם ונימא נתגלגל מהם להכרם ולר"ח הוה אמריני' מרובא דעלמא נתגלגל וא"כ לימא דלא כר"ח אבל אי הי' מצויים בתוך הכרם בודאי אמרינין לא נתגלגל מעולם ונאבד מהמצויים פה והנה אמת נכון הדבר ויבואר לקמן אי"ה. אבל מ"מ עיקור ק' הסמ"ע לא ידעתי מאי ק' לו הא לא כ' טוש"ע חייב להכריז אלא חייב להחזיר דלהכריז אינו מחוייב דתולה שנתגלגל לכאן מרוב העיר עכומ"ז אך כשיבואו ישראל ויתן סי' ונתברר לו שהישראל אבדו ואומר שאובדו בשוק זה של ישראל ומשו"ה לא נתייאש שידע שימצאנו ישראל ויחזרנו לו ע"י סימן שיש לו א"כ פשיטא שחייב להחזיר ומאי קשי' לי' להסמ"ע:

נחזור לדברי תוס' במ"ש כיון דיכול להתברר ע"י הכרזה אין כוונתם דכך הדין דלא אזלי' בתר רובא היכי דאיכא לברורי דזה ליתא לפי מסקנת מג"א סי' תל"ז סק"ד ודבריו מוכרחי' כבר ביארנום במקום אחר בעזה"י. ותו תקשי' ש"ס ב"מ כ"ד ע"ב אינו חייב להכריז קתני ויניח וכו' ע"ש וק' כיון שאינו חייב להכריז ולברר א"כ אמאי יניח הרי ניזול בתר רובא דעלמא. אע"כ נ"ל דאין הכוונה שצריך לברר אלא כיון דאפשר לבוא ולברור ויגולה למפרע שפעל עולה וכעין שכתבו הראשונים בבדיקת הריאה עיין ברשב"א בחידושיו לחולין ט' ע"א בד"ה ומה שחששו וכו' ובד"ה ועוד טעם אחר בדבר וכו' עיין היטב וכן ה"נ כיון שאפשר בניקל שיבורר הדבר ע"י שיבוא פלוני ויכיר את שלו ע"י סימנא דיהיב בעכומ"ז לא נכון הדבר להעלים עין ולבסוף יתגלא בהתתי' ודמיון זה דריאה למדתי מאריכו' דבריו של בעל שלטי גבורי' שסביב הרי"ף בשמעתין. ונ"ל אפי' רש"י דפליג אבדיקת הריאה כמבואר ובב"י י"ד רס"י ל"ט מ"מ יודה הכא בשלמא באיסורא י"ל כיון דדינא הכי דאזלי' בתר רובא ואכל מהבהמה ואח"כ ימצא סירכא מ"מ לא חטא במה שאכל וסמוך ארובא כי כן הדין לסמוך ארובא ולא ימצא עון אשר חטא. משא"כ בדיני ממונו' יאכל הלה וחדי לכשיתברר שאכל ממונו של זה ואפי' ירצה לשלם לו אולי ניחא לי' בשלו ע"כ יניח עיי' שלהי מס' ביצה גבי מי שנתערב לו קב חטין בקביי' של חברו ע"כ מודה רש"י. והן הנה דברי רש"י ב"מ כ"ד ריש ע"ב שהרעישו העולם בס' באר יעקב סוף חלק או"ח ע"ש ולהנ"ל ניחא וק"ל:

מיהו כל זה לרבנן ואנן קיי"ל כרשב"א ברוב עכומ"ז מיהת וריאה שאני כמבואר שם בפוסקים בטוש"ע יו"ד סי' ל"ט והיינו דכ' חי' רמב"ן לקמן בשמעתין דחבי' שצפה בנהר וכו' דלהס"ד דרב לית לי' דרבי חנינא ומשו"ה תלה בעיר שרובה ישראל ולא חייש שמא נמצא סמוך לבית עכומ"ז משום כיון דרובא ישראל שוב לא בדקי' וסמכי' דגם הני בתי הסמוכי' למים מרוב ישראל נינהו. וכל דפריש מרובא פריש. (אע"ג דהבתי' קבועי' מ"מ אנחנו דיינינן אמאי דפריש מיניהו כצ"ל). ואע"ג דיכול לברר אי הבתי' הקרובי' לנהר של ישראלי' הם או לא מ"מ אין צריכי' לברר והיינו כרשב"א ולא כרבנן הנ"ל. ויש לדחו' ולומר ט"א ברמב"ן הנ"ל דהא אפי' אי נדע שהבתי' הסמוכי' לנהר של עכומ"ז נינהו. מ"מ אכתי אפשר שמונח בתוכם יין ישראל ע"י מפתח וחותם או שומר וממנו נאבד החבי' וצף בנהר. ואע"ג דאי ידעי' בודאי דהני בתי' דעכומ"ז נינהו. הי' החבי' אסור משום דרוב יינות שבבית עכומ"ז אסור מ"מ כיון דרק מטעם רוב יאסר שרובי ינות שבבתי עכומ"ז נסך הוא א"כ אדרבא נסמוך אהרוב דרוב יין העיר ישראל הוא ולא נחקור כלל אחר קירוב הבתי' כיון שסוף סוף לא יתברר וכנ"ל וצ"ע:

הי' שם ב' שובכת וכו' בירושלמי דשמעתין ומייתי לי' רמב"ן מבואר דבג' שובכת של ישראל ה"ל הפקר ממילא ומדאיירי סיפא בשני שובכת מיירי רישא בג'. ולא צריך למ"ש תוס' ד"ה ואי דליכא וכו' דמיירי של עכומ"ז והפקר אלא אפי' של ישראל מ"מ ממילא הוה הפקר. והנה בט' חנויות קיי"ל אפי' איכא בהאי חנות נבלה הרבה יותר משחוטה דכולהי ט' מ"מ אזלי' בתר רוב קביעות דהיינו ט' חנויות ועמ"ש מו' בהפלאה ספ"ק דכתובו' בזה. וצריך לומר דלא דמי להערים שסביבו' החלל דאע"ג דאיכא עדים הרבה אי לאו דחד נפישי בכמות אנשי' לא הוה אזלי' בתר רוב קביעו'. התם היינו טעמא משום דכל עיר ועיר ענין בפ"ע. וטוענת על עצמה לפטור או לחייב בעגלה ערופה ולא דמי לחניות דכל התשעה ענין א' הם שחוטה נגד הנבלה ומצרפי השחוטו' יחד וה"ל רוב קביעות שחוטות משא"כ בהעיירות לא מצטרפי העיירו' אהדדי דכל א' בפ"ע חייב' או פטורה מעגלה ע"כ דיינינן בהעיר גופה אי נפישי או קרובה. ואה"נ אי איכא כמה עיירות של עכומ"ז אפי' עיירות קטני' מאוד. אזלי' בתר רוב הקביעות שקבועו' יותר מערי ישראל כי כל עיירי עכומ"ז דין א' להם שאין עורפין והבן זה. ולפ"ז ברישא דמשנתינו דמיירי ביש שם ג' שובכי' ועי"ז הוה הפקר ומצרפי הקביעו' ממילא ה"ל הני דחוץ לחמישי' נפישי בקביעות מהך דבתוך חמישי'. אפי' אית בהך יוני' טפי טובא ומשו"ה פריך בפשיטות אע"ג דנפישי וכדמשני דליכא ע"כ ליכא כלל דאי איכא עוד ב' היינו נפיש. ואי איכא חד היינו סיפא הי' ב' שובכי' וע"כ ליכא כלל. ומשו"ה פריך ואי דליכא ודאי מההוא נפל וק"ל:

עוד איתא בירושלמי על כלל המשנה הדא דתימר בשאין דרך הרבי' מפסקת בנתים. אבל בזמן שמפסקת לא בדא ומייתי לי' רמב"ן בשמעתין. ועיי' עירובי' ס"ד ע"ב ש"מ הולכי' אחרי רוב עוברי דרכי' וכ' שם בס' שמ"ח בבכור שור על עירובי' דקמ"ל אע"ג דעכו וכזיב ערי ישראל הי' מ"מ הולכי' אחר רוב עוברי דרכי' ולא אחר העיירו' הקרובי' ע"ש ודבריו סתומי' כי בלי ספק כי אנשי עיר נפישין מעוברי דרכי'. ועוד א"כ תנינא להאי דר' חנינא רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב. אבל האמת יורה דרכו כי כשיש בין עכו לכזיב רק דרך בעלמא ההולך מעיר לסביבותי' אע"ג דאין דלת העולם נעולי'. ויכולין לבוא לכאן מכל העולם מ"מ אנשי עכו וכזיב והעיירות נפושי' טובא ורוב עוברי דרכי' הללו מבני העיירו' הללו הם. אך אם דרך הרבים דרך המלך מפסיק בין העיירות והוא מעביר לכל העולם ממרחק יבואו ויעברו דרך זה למדינו' רחוקו' ומעלמא אתו ולעלמא אזלו הרי הדרך הזה כעיר בפ"ע ומה לו לעכו ולכזיב וה"ל כאלו יש כאן ג' עיירות עכו וכזיב והדרך הזה ונמצא פת בעיר האמצעי הוא הדרך הזה ומה לנו לעכו וכזיב בזה כי נמצא פת באמצעי עיר שרובה עכומ"ז והיינו סרטי' ופלטי' גדולה הדרך המעבר לרבי' הלז היינו דקמ"ל שהולכי' אחרי רוב עוברי דרכי' ולא יטה ימין ושמאל אל העיירות הסמוכי' בזה וה"ה למ"ש בתורת הבית ומשמרת הבית ופסק בש"ע י"ד סי' קכ"ט ובית שמואל סי' ד' ס"ק ל"א והיינו מ"ש ש"ך סי' א' סקי"ז וסמ"ע סי' רנ"ט סק"ו ושמ"ח סי' ס"ג סק"ב והיינו מתני' דשקלי' פ"ז משנה ב' מעות שנמצא לפני סוחרי בהמה וכו' וכן משנה ד' בהמה שנמצא מירושלי' למגדל עדר. כי שם הי' מעבר לבהמות ירושלי' תמיד כמו עוברי דרכי' גבי בני אדם הנ"ל כן הי' מקומו' אלו מקום מיוחד לבהמת ירושלי' וכעיר בפ"ע היא לענין זה ולא שייך הכא קרוב או רוב אלא בנמצא בתוכו ממש:

ואין ספק כשמודדי' סביבו' החלל היינו כשאין באותה בקעה מעבר לרבי' דרך המלך כנ"ל דאל"ה הרי אותו הדרך בעצמו כעיר יחשב ונפישי ומכ"ש כשרוב אותן עוברי דרכי' עכומ"ז דה"ל כסמוך לספר ולעיר של עכומ"ז והוא בכלל תי' ש"ס דליכא דנפישא. אלא שאין בין עיירו' הללו אלא דרך רבי' בעלמא מעיר לעיר ואיננו נעול גם מעלמא יכולי' לבוא לשם במקרה אבל איננו מעבר תדירי מעלמא לעלמא וכנ"ל. ול"נ הא דמשני בביצה כדאמר אביי בדף אע"ג דפירש"י דהרוב נמי הוה קרוב מ"מ עיקור התי' הוא שהוא רוב מעלי'. ומצוי כי בלי דף לא יצוייר גבי יוני שובך אופן מעבר לרבי' כנ"ל גבי אדם ע"כ אמר בדף דממשנתינו ה"א דוקא רוב מעלי' ומעבר לרבי' כעין יונים בדף. ואתא ר' חנינא וקמ"ל אפי' רוב שאינו מצוי בכאן וכעין רובא דעלמא אע"ג שאין רגלם מצוי לכאן ולא דמי לדף מ"מ עדיף מקרוב ומשו"ה פשיטא לי' לר"ז דשמעתין להקשות אדר"ח וליזל בתר רובא דעלמא ונדחק ביושבת בין ההרים. ובשביל של כרמים והיינו משום דס"ל ר' חנינא ע"כ ברוב גרוע שאינו מצוי בכאן נמי עדיפא לי' מקרוב דאל"ה היינו מתני' דזימן שחורי'. אך לפ"ז למאי דקיי"ל ספק מוכן אסור וטעמא דזימן שחורי' משום ס' מוכן וכמ"ש רמב"ם בהלכו' י"ט וא"כ לא נשמע ממתני' דהולכי' אחר הרוב אפי' מצוי כדף ור"ח קמ"ל רוב מצוי כעין דף אבל ברוב שאינו מצוי לא אמר ולא עלה על דעתו ותו לא קשי' וליזל בתר רובא דעלמא ולא איצטריך לאוקמי ביושבת בין ההרים ולא בשביל של כרמים וכמו שפסק הרמב"ם ורוב הפוסקי' וא"ש ב"מ כ"ד ע"ב ר"ח מצא גדי שחוט וק"ל:

ונ"ל דהיינו פלוגתת רב ושמואל בחביות שצפה בנהר דודאי לא פליגי במציאות דאיכא עקולי ופשורי ושע"י חריפות הנהר מצי לאתויי הכא. אך הענין כנ"ל בודאי אי ליכא עקולי ופשורי וכל הנופל בנהר חריפותא דנהרא שוטפו ומביאו לכאן בלי עיכוב ה"ל כעין רגל רבים מצוי בכאן ובודאי עדיף מקרוב והיינו דר"ח אך כיון דאיכא עקולי ופשורי נהי מ"מ אפשר במציאות שלפעמי' ע"י חריפות אמצע הנהר בא לכאן מ"מ ה"ל כעין רובא דעלמא שהקשה ר"ז. ורב ס"ל ר"ח לא אמר אלא ברוב ומצוי ע"כ שרי' לחביתא ושמואל ס"ל מתני' דזימן שחורי' בדף ודר"ח ברוב שאינו מצוי נמי ע"כ אוסר החביות:

וזהו בעצמו הי' ס"ד דרבא דאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד דס"ל דזה ידעי' מזימן שחורי' ור"ח חידש רוב שאין רגלם מצוי בכאן והכא רגל דם המקור מצוי דרך פרוזדר. ובפרט לרש"י דמיירי בקרקע פרוזדר ולא בגג וא"כ אין כאן אף אנן נמי תנינא. שוב הדר בי' רבא ס"ל מתני' דביצה משום ספק מוכן ור"ח דוקא ברוב ומצוי וכמתני' דנדה ותנינא לדר"ח במתני' דפרוזדר. ועיין נדה י"ז ע"ב תוס' ד"ה ואין וכו' במ"ש משום דדמי החדר מציין וכו' לכאורה הומ"ל משום דלא הוה חזקה מעלי' כיון דעלולה לראות מגופה כמ"ש בעצמם לקמן י"ח ע"ב ד"ה למעוטי וכו' ע"ש אלא לקמן קאי להלכתא ולר' יוחנן דוסתות לאו דאורי' א"כ אפי' יש לה וסת קבוע מ"מ בין וסת לוסת אין חזקת טהרה שלה מעלי' שאינה בטוחה שהיא מסולקת בדמי' עד יום וסתה. אך בדף י"ז ע"ב קאי שמעתא לר"ה דס"ל וסתות דאורי' לעיל ט"ז ע"א א"כ בין וסת לוסת ה"ל חזקת טהרה מעלי' הוצרך תוס' לאתויי עלה מטעם רוב ומצוי ונ"ל עוד לומר דר"ה ס"ל רוב שאינו מצוי נמי עדיף מקרוב ע"כ הכא דהוה נמי מצוי עדיף נמי מחזקת טהרה ושורפי' תרומה. ואינך אמוראי דפליגא התם אדר"ה ס"ל דאין רוב שאינו מצוי דוחה קורבא אלא רוב ומצוי הלכך הכא דאיכא נמי חזקה מעליא דוסתות דאורי' אין שורפי' תרומה ורמב"ם נהי נמי דס"ל דבעי' רוב ומצוי למידחו קורבא מ"מ ס"ל שורפי' תרומה משום דלאו חזקה מעלי' היא דוסתות לאו דאורייתא וכמ"ש תוס' אליבא דר' יוחנן י"ח ע"ב ד"ה למעוטי הנ"ל:

ולפי"ז יש להסביר עוד דר"ז דהקשה בפשיטות וליזל בתר רובא דעלמא לפמ"ש רמב"ן ורשב"א דר"ז לא פליג אדר"ח אלא שהעמיד דבריו על ר"ח אבל גם הוא ס"ל הכי וי"ל לטעמי דס"ל וסתות דאורי' ובחזקת טהרה ולא בעי בדיקה לבעלה כלל עיי' ספ"ק דנדה. וא"כ מדשורפי' תרומה נגד חזקה ע"כ משום רוב ומצוי וא"כ צריך לומר דרוב שאינו מצוי דוחה קורבא בלי חזקה ע"כ פריך וליזל בתר רובא דעלמא והוצרך לדחוק ביושבת בין ההרים ובשביל של כרמי' אבל למאי דקיי"ל וסתות לאו דאורי' ולא הוה חזקת טהרה מעליותא י"ל דוקא רוב ומצוי דוחה לקורבא ולק"מ וליזל בתר רובא דעלמא וכפסק הרמב"ם הנ"ל הקצרתי במובן וק"ל. ועיין מ"ש בפרי חדש סי' ס"ג תשוב' רשב"א סי' פ"ג עיין בפני' בתשובה התם אמרי' מרוב מתים פרוש שהן עכומ"ז בעיר ומה ענין שכונת ישראל חיים בכאן. יבדלו החיים מן המתים:

אך מ"ש הכ"מ בזה אין לו שחר לכאורה שכ' דקו' הש"ס לק"מ ליזל בתר רובא דעלמא דא"כ לעולם לא יהי' עורפי' אלא עיר א' היותר נפישי בעולם ולפי הנ"ל הומ"ל עוד לא הי' עורפי' כלל דאפי' יהי' העיר הגדולה שבעולם ישראל מ"מ רוב עיירות עכומ"ז הם וה"ל רוב קביעו' וכבר כתבתי לעיל דה"ל כמו ט' חניות דאזלי' בתר רוב הקביעו' אפי' איכא דנפישי בכמות גברא וא"כ לעולם לא יהי' מביאים עגלה ערופה ובכי האי גוני לא מיירי קרא וכן הסביר בבאר שבע בסוטה וכן במעיין חכמה ולק"מ קו' ש"ס. והדברים הללו תמוהים דהא כל עצמו לא מצינו קורבא דאורי' פי' כל דפריש מקורבא פריש אלא מההיא קרא דאמרי' טעמא דוהיתה העיר הקרובה דממנה פריש ועל זה הקשה הש"ס ליזל בתר רובא דעלמא ולא יערוף לעולם וע"כ או דקורבא גז"ה הוא גבי ע"ע דוקא או קורבא עדיף מרוב ודבריהם צ"ע אבל יש לקיים דבריהם ולומר עפ"י מ"ש שיטה מקובצת בשם תוספי הרא"ש פ"ק דב"מ וי"ו ע"ב בישוב ק' תוס' שם ד"ה קפץ וכו' ע"ש דרובא דאיקבע מיעוטא בפנינו אינינו אלא ספיקא דהרי יכול להיות שנזדמן לו מהמיעוט כמו מהרוב אלא שהתורה רצה להקל בהך ספיקא אבל לעולם מידי ספק לא נפקא והתם גבי קפץ א' מהמנוין לא רצה להקל בספיקא וחייש למיעוטא ע"ש. וא"כ ה"נ נימא ולק"מ ק' ש"ס דילמא אה"נ לפי רובא דעלמא עכומ"ז לא הי' עורפי' לעולם דתולי' עכומ"ז הורגו ורצה הקב"ה להחמיר בספיקא לחוש למיעוט דלמא א' מהמיעוט ישראל הורגו ואמר עכ"פ אותה העיר הקרובה מאותן המיעוטי' יביא ע"ע והרחוקי' ה"ל תרתי לריעותא שהוא מהמיעוט והמרוחק וכן נמי אי איכא נפישא ה"ל אינך תרי מיעוטא מיעוטא דעלמא ומיעוטא בכמות ולא חייש לי' רחמנא אבל לחד מיעוט חייש ולא קשי' ק' ש"ס וצ"ל דס"ל להמקשן מיעוטא בעלמא כמאן דליתא דמי ולפי דבריו השיב לו ביושבת בין ההרים אבל אנן קיי"ל כהנ"ל כמוכח מהאי דקפץ א' מן המנוין ומכ"ש לשיטת רשב"א בטוש"ע י"ד סי' ק"ט דמחמיר במיעוט עוד יותר מהרא"ש הנ"ל ע"ש ועיין ס"פ כיסוי הדם גבי שחיטת חשו"ק וא"כ לא חייש רמב"ם לק' ש"ס כן יש לקיי' דברי גאוני' האלו בישוב הרמב"ם:

ובס' באר שבע כ' עוד דרמב"ם דחי' סוגיא דשמעתין מפני סוגי' דסוטה כק' תוס' ד"ה בדליכא וכו' נראה שאותה שאין בה ב"ד הי' עכ"ל תוס' ע"ש בבאר שבע ודבריו צ"ע א"כ לא ה"ל לרמב"ם לפסוק גם תי' קמא דש"ס בדליכא דנפישא. ויש ליישב דקו' תוס' לא קשי' לרמב"ם אלא אקו' וליזל בתר רובא דעלמא. אבל אקו' קמייתא י"ל לא אהרוצח דנין אלא גם אהנרצח דהרי הסנהדרי' אומרים ידינו לא שפכה לא ראינוהו ופטרנוהו בלא לוי' וא"כ אפי' הוא מסוף העולם. מ"מ מאחד מהעיירות הללות שסביבותיו מאותה יצא באחרונה ואותה הי' לו ללותו עד גבול עיר אחרת וכן מעיר לעיל. ולעולם העיר האחרונה שיצא ממנה צריכה להבי' ע"ע. ואי אמרי' רובא עדיף יש לומר העיר דנפישא מאותן שסביבותיו ממנה יצא באחרונה ועל זה סובב ק' ותי' ש"ס והשתא לק"מ מעיר שאין בה ב"ד די"ל עיר שאין בה ב"ד אין מי ישגיח להעמיד גזברי'. וגבאי' גומלי חסד עם האורחים. והטילה התורה על הב"ד הסמוך שהם ישגיחו על כל העיירות הסמוכי' להם שאין בה ב"ד והם יאמרו ידינו לא שפכו ולק"מ ק' תוס' כ"א אק' שני' דש"ס ומשו"ה קיים רמב"ם אוקימתא קמיתא בדליכא דנפישא ודחי תי' דיושבת בין ההרים כן יש להסביר לקיים כוונת באר שבע הנ"ל אבל העיקור כמ"ש אני עני לעיל: ובלאה"נ הך ק' תוס' חסר תירוצם לפנינו בדפוס הש"ס ואמנם בהג"ה מיימוני' פ"ט מה' רוצח בשם ריצב"א תי' דמיירי דג' עיירות עומדות כעין חצובה. פי' שלשתן שוה ממש להנרצח ואחד מהם אין בה ב"ד אז מביאין השני' שיש בהם עגלה בשותפו' והשלישי' שאין בה ב"ד אינה משתתפת עמהם אבל כשהיא קרובה יותר אה"נ דאין מביאין כלל:

ועיי' מס' מכות יו"ד ע"ב תוס' ד"ה חד אמר וכו' נוטים דבריהם לדברי ריצב"א הנ"ל דבאם העיר הקרובה אין בה ב"ד אינו מביא כלל לחד ולאידך מביא אלא א"כ איכא תרי אחריני השוים ועומדי' כחצובא וכנ"ל ולזה נתעוררו התלמידי'. ומ"מ לא ידעתי אמאי נדחקו תוס' דמכות בכך ולא נימא כפשוטו דמתני' מיירי בעיר קטנה שאינה ראוי לב"ד מניחי' אותה ומודדי' לעיר שיש בה ב"ד ואמוראי פליגי בעיר הראוי לב"ד אלא עתה לשעה אין בה זקני' שמתו או הלכו להם ולא הספיקו להעמיד ב"ד אחר עד שנמצא חלל זה ויהי' פלוגתא זו דומה לפלוגתתם בערי מקלט שם וצ"ל דס"ל להתוס' א"א לפרש המשנה בעיר שאינה ראוי לב"ד דא"כ תיפוק לי' שהיא עיר קטנה. ובלא"ה הולכי' אחר נפישא ולא ניחא להתוס' למימר דהך מ"ד ס"ל דלא כר"ח דקורבא עדיף וכס"ד דר"ז משו"ה נדחקו תוס'. ולפ"ז י"ל ק' משנה למלך פ"ט מרוצח הל' ד' דרמב"ם השמיט הך דין דעיר שאין בה זקני' לפי פי' התוס' ע"ש ולהנ"ל י"ל דרמב"ם לא מפרש כפי' התוס' אלא כמ"ש לעיל וס"ל דהני אמוראי הוה ס"ל קורבא עדיף והוה מוקי למתני' בעיר קטנה שאינה ראוי לב"ד. אבל הרמב"ם שכבר כ' דאזלי' בתר נפישא א"כ מ"ש דעיר שאין ב"ד מניחי' אותה ע"כ שהיא גדולה וראוי לב"ד אלא שלפי שעה אין בה ב"ד ואפ"ה מניחי' אותה א"כ כבר כ' הדין ההוא וכמו שפסק כן גבי ערי מקלט ג"כ:

הי' שני שובכי' וכו' מחצה ע"מ יחלוקו. כ' הב"ח סי' ר"ס מדהיפך רמב"ם וטור לשון הש"ס וכ' מע"מ יחלוקו ואח"כ תנאי שיהי' שניהם שוים ש"מ דהוה אפשר לסבור דבשניהם שוים בקורבא יחלוקו אפי' נפיש חד ודלא כרשב"א שבתוס' ד"ה מוצאו וכו' ולא ידעתי כוונת הש"ך שם סקכ"ג. ולכאורה י"ל ק' רשב"א וגם ליישב דקדוק לשון ש"ס הב"ע בשניהם שוין כאלו מחדש אוקימתא מחודשת הכא במאי עסקי' ולא אמר סתם בדליכא נפישא כדלעיל ונ"ל דהוה ס"ד דמיירי בא' יש ג' ובא' יש ב' וא' נמצא באמצע זה אומר משלי נפיק דאית לי תלת וה"ל ד'. וזה אמר משלי נפיק כי הי' לי ב' והיינו שנינו שוים במספר וכיון ששניהם שוים בקורבא לפנינו והרוב אינו מתברר ה"ל מוטל בספק וחולקין אמנם אם קרוב לזה יהיבנן לקרוב אפי' לבעל הפחות אעפ"י דהאי עכ"פ נפיש לפנינו ואי מיני' נפיק ה"ל רוב. וא"נ מאידך ה"ל פלגא ופלגא במספר ומה"ת ניתן כלו לקרוב אע"כ קורבא עדיף זה הי' ק' הש"ס ומשני הב"ע בשניהם שוים בכל א' יש לפנינו כמו באידך ועוד נמצאת א' באמצע קרוב לא' מהן דהשתא נימא מקורבא פריש וניתן כלו לזה הקרוב ומיושב ק' הרשב"א:

ועיי' רפ"ז דשקלי' מעות שנמצא בין שקלי' לנדבה וכו' וכ' שם הרע"ב דלמ"ד רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב מיירי בדליכא דנפישא ע"ש. וצ"ל הא דלא פריך ש"ס בשמעתין מיני' משום דקתני בהדי' מחצה על מחצה ומבואר דליכא דנפישא וכק' רשב"א הנ"ל אבל צל"ע הא מבואר בירושלמי שם בשקלי' דכעין בוכליאור הי' עומדי' פי' י"ג שופרות הי' שם והי' עומדי' בחצי גורן עגולה מתחיל בשקלי' בימין ועמד שופר בצד שופר בעיגול עד שמסיים בששה לנדבה בשמאל עד שעמדו שופרת נדבה נגד שופר שקלי' זה מול זה והמעו' נמצא בריוח שביניהם. כזה והנה במנחו' ק"ז ע"ב פליגא אמוראי טובא וכולהי ס"ל ששה לנדבה הי' בכל א' נדבה אחרת ממין אחר ע"ש וניחא לומר דליכא דנפישא אך ר' יוחנן התם ס"ל כולהי מין א' נדבה אלא מתוך שהנדבה מרובה תיקנו לה שופרת הרבה ע"ש א"כ הי' הנדבה ששה קביעות ולשקלי' קבועה א' אפי' יהי' בשופר שקלי' ממון יותר מ"מ הא ה"ל טפי קבעיות בנדבה וה"ל כמו ט' חנויות שחוטה וא' נבלה דאפי' איכא בחנו' נבלה בשר יותר מ"מ אזלי' בתר רוב הקביעו' א"כ איך שייך לומר נפישא ודוחק לומר שהי' ה' שופרת נדבה ריקנים ולא נמצא בהם מעות כלל. ואין לומר ר' יוחנן לית לי' דר"ח הא ר' יוחנן אמר בנדה י"ח ע"א במקור הולכי' אחר הרוב ושורפי' תרומה והיינו כר' חנינא ובלאה"נ דוחק לומר לר' יוחנן פליג אהילכתא דר"ח הילכתא היא. וצריך לומר כיון דדרך הנכנסי' להשופרות באמצע הבוכליירי זה ליתן או ליקח מעות מהנדבה וזה משקלי' אין לשום א' מהם דרך לצד שכנגדו וזה יכנס באמצע יתר של הבוכליאר ופונה להנדבות וחוזר ויוצא דרך ביאתו וזה נכנס לשקלי' ויוצא דרך ביאתו. ואין רגל של אלו מצוי בצד השני. ולא משכחת אלא ע"י גלגול שנתגלגל מעות מהנדבו' ונתגלגל קרוב לשקלי' או בהיפוך ובזה לא אזלי' בתר רוב וכעין דברי סמ"ע סי' רנ"ט סק"ו הנ"ל. ועדיין צ"ע:

אר"ח רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב עיי' פ"ב דמכשירי' והנה נמצא תינוק מושלך אינו ענין לכאן ולמימר ניזל בתר הקרוב דכיון דהמשליך התינוק משליכו בכוונה להרחיקו מעל עצמו אין לדון ולומר מקרוב יצא דהמשליך ישליכנו בתחבולה קרוב לבית מהבתים אשר ירצה. וכן מצא בה מציאה אין לומר ניזל בתר הקרוב כי איננו בטוחי' שיצא משום פתח בית אלא העוברי' ושבים הנושאי' חפצים אובדים בכל מקום סמוך לבית זה או לזה. וכן משנה פת של נחתום י"ל לא דמי לט' חנויות של בשר דאע"ג דנאבד מא' מהקוני' בשר שאבדו בשוק מ"מ עכ"פ קנאו מא' מהחנויות האלו ובדרך הליכתו משם לביתו נאבד ממנו בדרך וניזל בתר קורבא וכמו שהקשו תוס' כי אין דרך לישא אצלו בשר חי כ"א מהחנות להבית ושם מבשלו. וכיון שמצאו חי ע"כ נאבד דרך יציאתו מהחנות וניזל בתר קורבא ושפיר הקשו תוס' אבל בפת נחתום מאן לימא לן שנאבד דרך יציאתו מהנחתום דניזל בתר קורבא דהנחתום. דלמא אחר שקנאו והביאו לביתו כבר שוב הוציאו מביתו לילך לדרכו ומלאכתו ופתו עמו ואבדו בכל מקום שהוא ואין כאן קורבא ראי' ולא דמי פת לבשר חי דפת הוה כשארי מציאות וכנ"ל. אך ממתני' דנמצא בה בשר קשי' ועיי' הרע"ב שם ודוחק. אבל היותר נ"ל דלא ק' להתוס' אלא מט' חנויות דכל הנך מתנייתא י"ל דלא אתי אלא להודיע דיני רובא ומיירי בנמצא באמצע וסמיך עצמו אמתני' דשקלי' דשם מבואר דיני קורבא ובמס' מכשירי' דיני רוב ומיירי בנמצא באמצע. אך מברייתא דט' חנויות דעיקר הבריתא אתא לאורוי' חידש דלא אזלי' בתר רוב חנויות שחוטה דקבועה מבטל רוב ועל זה סובבים והולכי' כל הבריתו' דמייתי בנדה י"ח כל מגמתם להשמיענו דאיכא דוכתא דלא אזלי' בתר רובא. אך בנמצא ע"כ הולכי' אחר הרוב ואי ס"ד בנמצא קרוב לחנות נבלה אין הולכי' אחר הרוב נימא לקח מא' מהם ספיקו נמצא קרוב ודאי נבלה דהרי כל עצמו לא אתי אלא לאשמועי' דאיכא דוכתא דלא אזלי' בתר רובא. ולפ"ז מה שתי' הר"י בתי' קמא דאי ממתני' ה"א בנמצא באמצע לא דאמת כן הוא דודאי א"א לפרש כן אלא רוצה לומר עכ"פ לא קשי' לימא מסייעא לי' לר"נ ומאי קמ"ל דכיון דעכ"פ אפשר למיטעי בנמצא באמצע אע"ג דהאמת אינו כן כמו שהוכחתי מ"מ כל כי האי מילתא אורחא דאמורא לאשמועי' דוקי' דמתני'. וכי האי גוני תי' מהר"מ בתוס' לקמן סוף ד"ה דתני וכו' ע"ש. וכ"כ בשיטה מקובצת בשם רשב"א דר"ז נמי לא פליג אדר' חנינא דהולכי' אחר הרוב כדמוכח מט' חנויות אלא משום דר"ח אמרה להדי' העמיד דבריו על דברי ר"ח ע"ש וע"כ כוונתו כנ"ל נהי דר"ז הוה פשיטא לי' דרוב עדיף מט' חנויות ולא מצי מיירי בנמצא באמצע מטעם הנ"ל מ"מ כיון דאיכא לדחויי. ור"ח קמ"ל להדי' דוקי' דמתני' העמיד דבריו על דברי ר"ח:

והא דלא הקשו תוס' מט' צפרדעי' דמייתי התם בנדה י"ח דהתם חזקת טהרה מסייעא להרוב משא"כ ט' חנויות דחזקת שאינו זבוח מסייעא להקרו' ואפ"ה אזלי' בתר הרוב כמ"ש תוס' בנדה שם ד"ה אחר הרוב וכו' ע"ש. ומט' שרצים וצפרדע אחד ביניהם בנמצא הלך אחר הרוב ומטמא נגד חזקת טהרה התם לחומרא כדדחי ש"ס ספ"ק דכתובו' משא"כ ט' חנויות הולכי' לקולא אחר הרוב נגד קרוב ונגד חזקת שאינו זבוח. והא דפריך לימא מסייעא מזימן שחורי' אע"ג דהתם לחומרא שאני התם דספיקא דרבנן ה"ל למיזל לקולא אי לאו דהולכי' אחר הרוב. וכבר כתבתי לעיל דלמאי דקיי"ל ספק מוכן אסור ודשיל"מ אפי' בדרבנן לחומרא. באמת לא הוה מסייעא לי' לר"ח וכמ"ש ה"ה בהלכ' י"ט. אבל בעלמא בדרבנן לקולא וכמ"ש תוס' בעירובי' ס"ג ע"ב הנ"ל גבי הולכין אחרי רוב עוברי דרכי'. משו"ה לא הקשו תוס' אלא מט' חנויות:

ותי' ריב"ם דה"א בעי' תרי רובי פי' דמדנקיט ובנמצא הלך אחר הרוב וה"ל למימר ובנמצא מותר דהרי מיירי ברוב חנויות וכבר כתבתי דלא אזלי' בתר רוב בשר שבחניות אלא בתר רוב קביעות ובהכי מיירי דאיכא ט' חנויו' א"כ מאי צורך לומר הלך אחר הרוב הא בהכי מיירי אלא משמע קצת דרוב אחר קאמר והיינו רוב סביבותיו ואין דלתי מדינה נעולות משום גזירה שמא יקח מן הקבוע והשתא תו לא קשי' דה"ל למימר אזלי' בתר קרוב די"ל הא עדיפא דהוא מענין דין קבוע דמשום דחיישי' שמא יקח מן הקבוע בעי' תרי רובא הכי ה"א קמ"ל ר"ח דלאו הכי הוא. ומקשי' העולם הובא בפלתי סי' ס"ג א"כ הא דקאמר לקמן ש"מ דרוב וקרוב הולכי' אחר הרוב היינו רוב א' א"כ מאי קאמר תו וש"מ איתא לדר"ז אעפ"י שדלתות המדינה נעולות. הא היינו הך ע"ש. וג' ק' ריצב"א אפי' ריב"ם קשי' טובא הא תרי דרבנן בעלמא הוא ור"ח דאורי' קאמר. ולפע"ד יש להסביר דברי ריב"ם מדאורי' דה"א קורבא עדיף מרוב חנויות אך הני מילי היכי דהקורבא סותר הרוב כגון דנימא ודאי מהני חנוי' פריש הבשר. ואדנימא מרוב החנוי' פריש. טפי נימא מהקרוב פריש. כיון דעכ"פ מהחניו' האלו פריש אך כל זה אי ליכא רובא דסביבות א"כ ע"כ מהני חניות יצא הבשר נמצא הקורבא סותר הרוב וניזל בתר קורבא אבל אי אין דלתות המדינה נעולות ואיכא למימר הבשר לא יצא מאלו החניות כלל אלא מאינשי דעלמא נאבד ואין ראי' לכשנמצא קרוב לפתח זאת החנו' כי עוברי דרכי' המאבדי' מה שבידם אין בהם קורבא ורוחקא וכמ"ש לעיל כבר נמצא אין הקרוב מתנגד לרוב. ואזלי' בתר רוב. מיהו משום סביבו' לחוד לא הוה שרינן דיותר לומר כאן נמצא וכאן הי' ובמקום הזה היתה הבהמה ונשחטה וממנה בא הבשר ולא מעלמא. אך כיון דאפי' הבשר הוא מכאן הא נמי איכא רובא עכ"פ א"כ מכח ב' רובא אלו נחלש כח הקורבא הכי הוה ס"ד ומיהו אי לאו דאיכא נמי גזירה דרבנן דבעי' תרי רובא משום שמא יקח מן הקבוע לא הומ"ל כנ"ל. דתני בבריתא סתם ובנמצא אפי' בקרוב ואפי' באמצע לעולם הלך אחר הרוב ויהי' הפי' ב' רובי זהו דוחק בשלמא נמצא בקרוב א"ש מדאורי' ומטעם הנ"ל אך בנמצא באמצע אמאי ובריתא סתמא קתני. ע"כ צ"ל דהוה סד"א מדרבנן בעי' לעולם תרי רובי משום שמא יקח מן הקבוע. וממילא לא מוכח דאזלי' בתר הרוב דהרי אפי' נמצא בקרוב לחנות נבלה מותר משום דבלא"ה איירי בתרי רובא אפי' באמצע משום גזירה דרבנן הכי הוי ס"ד קמ"ל ר"ח דמן התורה לא בעי' תרי רובא. אמנם מ"מ עדיין אפשר היכי דאיכא קבוע בעי' תרי רובא מדרבנן ומהא לא איירי ר"ח כלל. ולכן שפיר קאמר לקמן ש"מ רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב וש"מ איתא לדר"ז וא"ש תי' הריב"ם ולא ק' נמי ק' הריצב"א. אמנם עיין תוס' סנהדרי' פ' סוף ע"א וכ"כ ר"פ התערובו' ע"ש ודבריהם נוטה לדעת הט"ז בענין תרי משהו עיין וק"ל:

אע"ג דרובא דאורי' וקורבא דאורי' מ"מ רובא עדיפא. שמענה ואתה דע לך. כללא דרובא דאיתי' קמן ודליתי' קמן כל רוב הקבוע לפנינו וגם המיעוט קבוע לפנינו. אפי' יהי' בסוף העולם כגון ניחוש לרובא דעלמא וכל דפריש מרובא דעלמא פריש ולא מהמיעוט הלז וכדומה הכל הנה רובא דאיתי' קמן. ולא מיקרי ליתי' קמן אלא כל שאין כאן תערובו' וקבוע כלל לא רוב ולא מיעוט אלא מנהג העולם כך רוב נשים בני קימא יולדת רוב עולם אינם סריסי' ואילנו' רוב המצויי' אצל שחיטה מומחים הם חזקה לא מוקי' אינש נפשי' היינו רוב פעמי' הוא כן הנה כל אלו וכיוצא איה שוקל ואיה סופר אשר מנה מנין האנשי' עתה אם הם סריסי' או לא אם המצויי' מומחי' או לא אך מנהג העולם כך נוהג מעולם ונהי שאין כאן רוב להיתר קבוע לפנינו אך לעומת זה אין כאן מיעוט איסור קבוע בתוך הרוב לפנינו ובענין זה הוא עדיף מרובא דאיתי' קמן וס' זו כ' הר"ן ספ"ג דביצה גבי דשיל"מ ע"ש ועיין ר"פ בן סורר ומורה דפשיטא לש"ס דאזלי' בדיני נפשות אחר רובא נשי' לאו אילוני' ורוב לאו סריס היינו רובא דליתי' קמן והורגי' ולא אמרי' והצילו העדה. ובתשובו' רשב"א מביאו ב"י י"ד סי' שע"ד גבי חלל שנמצא בין טברי' לציפורי אי הורגי' על זה כיון דאיכא עכ"פ מיעוט עכומ"ז שם אע"ג דהרוב איתי' קמן ישראל מ"מ כיון דעכ"פ איקבע ג"כ מיעוט עכומ"ז אך אפשר להרוג את זה שמא העכומ"ז שהי' שם הרג וכתי' והצילו העדה ולא דמי להא דר"פ בן סורר ומורה דהורגי' אפי' על רוב דליתי' קמן משום דלא איקבע מיעוטא. ושוב כ' רשב"א מוארב לו וקם עליו משמע אי פירש א' מהקבועו' דט' ישראל ועכומ"ז א' נהרג עליו ההורגו דאזלי' בתר רובא אע"ג דאיקבע מיעוט עכומ"ז. ראי' זו לא מכרעא דהאי דוארב לו מיירי אחר שנהרג ידעי' שישראל הרג אלא בשעת התראה הי' ספק כשזרק האבן לגו אי יפול על העכומ"ז או על הישראל. ע"כ כשהם קבועי' ה"ל התראת ספק דכפלגא ופלגא דמי וכשפירש חד מיניהו ה"ל התראת ודאי דאזלי' בתר רוב וה"ל למידע שעתיד האבן ליפול על ישראל. אבל לעולם אין הורגי' אא"כ מוצאים שהנהרג הי' ישראל כיון דאיקבע עכומ"ז לפנינו א"א להרוג הרוצח וכן משמע בתוס' ספ"ק דכתובו' דמייר' לענין התראה. ומיהו בשיטה מקובצת שם איכא דיעות מזה. עכ"פ מבואר דאע"ג דרובא דאיתא קמן עדיף מטעם הרוב שהוא מבורר לפנינו ומשו"ה פריך בחולין איתי' קמן כגון ט' חנויו' לא קאמיבעי' לן ליתי' קמן מנ"ל. מ"מ השתא דאזלי' בתר רובא יש סברא דליתי' קמן עדיף כיון דליכא מיעוטא מתנגד לפנינו וצ"ע בשיטת רש"י קידושין פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים וכו' דליתי' קמן הוא עכ"ל ע"ש היטב:

ובספר פרי תואר סי' ס"ג הקשה בט' חנויות וכדומה נימא איכא מיעוט טבחי עכומ"ז ומיעוט מצויים אצל שחיטה שאינם מומחי' ה"ל תרי מיעוטא להחמיר ותי' דרוב מצויים מומחי' ליכא מיעוט בפנינו שאינם מומחי' שנאמר לצרף עם מיעוט טבחי עכומ"ז ע"ש הרי אע"ג דרוב טבחי ישראל הוא איתי' קמן ורוב מצויים מומחי' הוא ליתי' קמן מ"מ הא עדיף דלא איקבע מיעוטא. ואמנם רובא דליתי' קמן אין כולם שוים דאיכא דמעלי טובא ואיכא דגריעי הרבה ומהם חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו דהיינו רובא דליתי' קמן אין פורעי' בתוך זמנן וחזקה לא מוקי' אינש נפשי' פי' רובא לא מוקי' נפשי' שלשי' יום ובב"ב ה' ע"ב תוס' ד"ה מי אמרי' וכו' רמי אהדדי וכ' הראשוני' דאין לדמותם זה לזה והאריך בזה ש"ך ח"מ סי' פ"ב בכללי מגו. ונ"ל דקורבא דמוכח היינו מדין רובא דליתי' קמן דעל הרוב עוברי' על זה המקום אנשי' הקרובים ולא הרחוקים כי הרחוקי' כשיוצאי' מעירם ורוצים ללכת אל עיר זה ע"כ עוברי' ג"כ במקום זה אבל כשרוצים ללכת למקום אחר פונים לצד אחר משא"כ בני עיר הקרובי' למקום זה כל פינות שהם פוני' עוברי' על דרך זה. אע"ג דמ"מ אפשר שהי' העוברי' ושבי' מעיירות אחרות על מקום זה יותר מאלו והג"ע אי יש בטברי' יומא דשוקא וכל סביבותי' פוני' לשם. והם אינם זזי' ממקומם היום כי יום שוק הוא להם. אזי בודאי ברור כי היום הזה אפי' הנמצא בפתח שער עיר טברי' הוא מרוב רגלי אחרי' המצויים שם אלא כיון דרוב פעמי' אינו כן ודרך עולם הוא כל עיר שכיחי' בסביבותי' טפי מעיירות הרחוקי' ע"כ אמרינין מקורבא פריש והיינו רובא דליתי' קמן ומ"מ לא מצי פ"ק דחולין למילף רובא דליתא קמן מוהי' העיר הקרובה דלאו פשוט הוא כל כך דהרי הוה ס"ד אפי' איכא דנפישא קמן אפ"ה קורבא עדיף אבל למסקנא דאזלי' בתר רובא דליתי' קמן נימא קורבא גופי' הוא מטעם רובא דליתי' קמן ובליכא נפישא אבל נפישא קמן עדיף מקורבא דהוא רובא דליתי' קמן אלא דנ"ל דגרוע הוא דהרי אמרינין פ' עגלה ערופה ופסקו רמב"ם דבנמצא סמוך לעיר שרובה עכומ"ז או סמוך לספר לא הי' עורפי'. ופי' לא שנמצא קרוב אלא שמקום ההורג פתוח לעיר א' שרובה עכומ"ז אפי' הוא קרוב יותר לעיר ישראל מ"מ כיון שבקעה זו פתוחה לעיר שרובה עכומ"ז לא הי' עורפי' ומפורש טעמא דכתיב כי ימצא פרט למצויי פי' שמצויי הוא שרוב הרוצחי' או רוב עכומ"ז רוצחי' נינהו וענין זה הוא רובא דליתי' קמן מ"מ אפי' איכא עיר ישראל קרובה ונפישי נמי מ"מ האי רובא דליתי' קמן שרוב עכומ"ז רוצחי' עדיף מתרווי' מיהו בירושלמי משמע דדריש פרט לממציא עצמם פי' שהוא המציא עצמו למיתה בידי עכומ"ז וא"כ אין ללמוד מכאן וק"ל:

ומענין זה כל מ"ש רשב"א והסכימו כל האחרוני' ליזל בתר שכינה היינו נמי מטעם רובא דליתי' קמן ועדיף מרובא דסתם קורבא. דעל הרוב מהשכינה הוא וכאלו הוא בתוכו ממש. ובזה ישבתי ק' עצי אלמוגי' איך הורגי' על בתו מאנוסתו דלמא לאו אבוה הוא דהכא לא שייך רוב בעילת אחר הבעל ודוחק לאוקמא עיקר הדין בחבושי' בבית האסורי'. אבל משכחת לי' בשכונה וקורבא וכמ"ש במשמרת הבית בית ה' סוף שער ד' דתינוקות דספ"ק דכתובות אלו נבעלה בשכינה הי' הולכי' אחר אותו שכינה והא דלא דחי ש"ס פ"ק דחולין גבי מכה אביו ואמו משכחת לי' בקורבא או בשכונה ועוד בעל לגבי אתתי' לעולם איתא בחד שכונה ודחיק לומר חבושי'. י"ל משום דקורבא ושכונה גופי' מטעם רובא דליתי' קמן הוא ואי לאו דרובא דליתי' קמן דאורי' לא הוה תלינן טעם והיה העיר הקרובה משום דמקורבא פריש אלא מגז"ה או כמ"ש הרא"ע מפני שאירע תקלה סמוכה לה ואדרבא סתמא ההורג והנהרג מרובא דעלמא ממרחק אתו ונהרגו פה סמוך לעיר הזאת ומדאירע תקלה סמוך לה תבי' כפרה כ"כ הרא"ע והכי הוה ס"ד אבל בתר דידעי' דניזיל בתר הרוב נימא טעמא דהעיר הקרובה נמי מטעם מקורבא פריש ודלא כהרא"ע הנ"ל וא"כ למסקנא אשכחן בתו מאנוסתו ע"י קורבא או שכינה וכמ"ש בב"ש סי' ז' סק"ל א' וז"ל וכשיש לישראל שכונה בפ"ע ואין דרך העכומ"ז מפסיק ה"ל כעיר בפ"ע וכאלו לא הי' דרים שם עכומ"ז וכמ"ש בת"ה ובטי"ד סי' קכ"ט וכו' עכ"ל ובס"ק ל"ד כ' וז"ל ומשמע מכל הפוסקי' כשהיא במקום זה ונתעברה ואיכא במקום זה תרי רובא לא חיישי' שמא זינתה במקום אחר וכו' דכאן נמצא וכאן היתה הזנות דהא קיי"ל אפי' לענין איסור לא מחזיקי' ממקום למקום כמ"ש ריש נדה לענין טומאה וכו' אע"ג דלא ילפי' איסורא מטומאה מ"מ בכה"ג דאיכא סברא ילפי' איסור מטומאה ע"ש. והאמת דבממון אי אמרי' כאן נמצא פליגי רבא ורב אשי בפ' המדיר בסוגי דמומין וע"ש ברא"ש ור"ן היכן דעת הרי"ף נוטה ולענין איסור דהרמב"ן ונימוק"י ביבמו' בסוגי' דתרי יצחק דאמרי' כאן נמצא וכן הסכמות כל האחרוני' וא"כ לק"מ מבתו מאנוסתו כנ"ל:

ודעת תוס' דשמעתין דבאיסורא לא אמרינין כאן נמצא מדכתבו בד"ה רוב וקרוב וכו' וז"ל אלא לקמן בהאי חצבא דאשתכח בפרדיסא של ערלה דקורבא דמוכח הוא שנמצא בפרדיסא דערלה גופי' עכ"ל ואי ס"ד דס"ל כאן נמצא א"כ התם נמצא בתוכו ממש ואמרי' כאן נמצא ודאמרי לימא משום דס"ל כר"ח ה"פ לימא אפי' בהא שייך דר"ח וזהו באמת דעת חי' רמב"ן דשמעתין דהוא פליג אהך סברא דקורבא דמוכח (וכן בשיטה מקובצת בשם רשב"א כ' כיון דמקרא נפקא וקרא במדידה תלה מה לי מוכח מה לי אינו מוכח ומ"ש בשיטה מקובצת בדידי' תלה רחמנא ט"ס הוא וצ"ל במדידה תלה רחמנא פי' אפי' כחוט השערה אע"כ אין לחלק ע"ש) ומשו"ה כ' רמב"ן דהאי חצבא מטעם כאן נמצא הוא והאי עדיף מרוב ולא מטעם קורבא והתוס' ע"כ לא ס"ל הכי:

והנה רמב"ן מייתי ראי' מספ"ק דקידושין כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה בא"י אסור ואמאי לא אזלי' בתר רובא אע"כ משום דדרכן למכור על פתח גנותיהם וה"ל כנמצא בתוכו ממש ע"ש וצ"ל דכוונתו כיון דנמצא בתוכו הוה ודאי כלאים דכאן נמצא וכאן הי'. א"כ בנמצא בפתח הגן ומצוי הוא שניטלו מתוכו ומוכרי' בפתח ה"ל עכ"פ ספק ובא"י אסור ובסורי' מותר כצ"ל דאלת"ה תיקשי לרמב"ן בסורי' אמאי מותר אע"כ כנ"ל: וכיון שזכינו לדין נ"ל ליישב ק' תוס' ד"ה לימא וכו' משום דספק ערלה וכו' ע"ש ולהנ"ל י"ל מילי מיצעא והכי קאמר לימא משום דס"ל כר"ח פי' אי לית לי' דר"ח וקורבא ורובא פלגא ופלגא הוה א"כ נמצא בתוכו ממש וכאן נמצא עדיף מרובא והוה ודאי ערלה אע"כ אית לי' דר"ח ורוב עדיף מקרוב וא"כ נמצא בתוכו ה"ל נגד רובא פלגא ופלגא וספק ערלה מותר ולפ"ז למאי דקיי"ל כר"ח י"ל אה"נ כאן נמצא נגד רובא ה"ל פלגא ופלגא ובא"י ספיקא אסור והיינו דמסיק אבל עינבא מיצעי נפקא מיני' בא"י וק"ל. וכדברינו אלו מבואר להדי' בהג"ה אשרי למתבונן בו:

נחזור לענינינו הא דאמרי' קורבא גופי' מטעם רובא היינו קורבא מפורסמת וידוע כגון שעיר זה קרובה מיל וזה ב' מילין וכדומה ולאו דוקא כגון רובא דעלמא. אלא אפי' באותה בקעה נמי קורבא מפורסמת וניכרות כנ"ל. אבל למאי דתלי רחמנא במדידה ודקדוק כחוט השערה אפי' זהו ודאי חידוש הוא שחידשה רחמנא דנימא בכי האי גוני מקורבא פריש ובכי האי גוני ודאי מסברא חיצונה רובא עדיף והיינו דצווח רשב"א הנ"ל כיון דמדידה תלה רחמנא כחוט השערה ובודאי שבקי' לקרא דדחיק ומוקי נפשי' ומיירי בדליכא נפישא א"כ נימא אפי' קורבא מפורסמ' נמי רובא עדיף וקרא מיירי בליכא עיין בפני' בשיטה מקובצת. ובזה י"ל דברי הרא"מ מזרחי התמוהי' פ' עגלה ערופה שכ' הא דמודדי' היינו כשצריך מדידה אבל כשנראה לעין כל בעליל אין מודדי' והקשה עליו בנחלת יעקב ובצידה לדרך שהוא נגד בריתא מפורשת בסוטה דאפי' נמצא בעליל מ"מ מצוה למדוד ומורי כ' בהפלאה על התורה דעליל אינה קורבא מפורסמת כל כך ע"ש. ולפע"ד ס"ל בהא פליגי ר"ח ס"ל דמדידה דקרא אחוט השערה דלקורבא מפורסמת לא בעי מדידה ולקורבא כי האי בודאי רוב עדיף וע"כ שביק לקרא דדחיק ומוקי נפשי' בדליכא נפישא א"כ ממילא ניזל בתר סברתינו רוב עדיף אפי' מקורבא מפורסמת ומוכחת. ור"ז ס"ל דדחיק לומר דקרא מיירי בליכא נפישא דא"כ ה"ל למימר נמי ימנו האנשי' כמה הם כמו שמודדי' אע"כ אין ענין למנין רק מדידה והי' העיר הקרובה היינו קורבא מפורסמת והיא עדיפה מרובא ומקורבא כ"ש כחוט השערה לא מיירי קרא כלל דקורבא כי האי ה"ל כמו שוין ושניהם מביאי' בשותפו' ולא משכחת אלא בקורבא שמוכחת עלי' שהרוצח ממנה ואם תאמר מדידה למ"ל י"ל גזירת הכתוב בעלמא הוא כבריתא הנ"ל ואמנם אנן ס"ל כר"ח דהא בריתא דר' חיי' דפרוזדר מסייעא לי' ומיירי קרא במדידה ממש אבל בקורבא ניכרי' ומפורסמת לא בעי מדידה כלל כן י"ל בדעת הרא"מ ז"ל הנ"ל:

ועפ"י האמור למעלה למשכיל. י"ל מה דאר"ח אע"ג דרובא דאורי' הוא ללא צורך והכי ה"ל למימר אע"ג דקורבא דאורי' מ"מ רובא עדיף ולהנ"ל י"ל דה"א דוקא רובא דליתי' קמן הא דעדיף מקורבא וכמו שהוכחנו ג"כ לעיל מעיר שרובה עכומ"ז משום דהוה רובא מעלי' נגד רובא דקורבא אפי' קורבא מפורסמת אבל רובא דאיתי' קמן דגם המיעוט איקבע לפנינו ומסייעא להקרוב ה"א קורבא עדיף ולכל הפחות קורבא טובה ומפורסמת קמ"ל אפי' רובא דאורי' אותו רוב שמפורש בתורה היינו אחרי רבי' להטות שהוא רובא דאיתי' קמן אפ"ה עדיף מקורבא ומיושב ק' מהרש"א דילמא ר"ח קמ"ל רובא דליתי' קמן ולהנ"ל ליתא:

אלא צריכי' לפרש מ"ש תוס' בהג"ה ד"ה ש"מ רובא דאורי' חשיב לי' רובא דליתי' קמן וכו' ובלאה"נ צ"ע וכי מהכא יליף ועדיין לא ידע רובא דליתי' קמן דאורי'. ועוד בודאי דם שבמקור איתי' קמן ברובא נגד דם עלי' שאין בו דם כלל אלא אם יארע מקרה שישוסע בו עורק א' ויזוב דם כנגיפת אצבע וכנטיפת חוטם אלא נ"ל בודאי אה"נ אלו היינו בטוחי' שיש דם במקורה של זה ואין אנו יודעי' או דם זה יצא משם או לא ונאמר מרובא פריש ה"ל בודאי רובא דאיתי' קמן ועוד המיעוט שבעלי' אינו מוחזוק כלל כי מאן לימא לן שיש אפי' מיעוט דם בעלי' ושנגף עורק א' כלל. אך מנ"ל כלל שיש אסיפת וכינוס דם במקורה דלמא ליכא דם כלל ויש כמה נשי' שמסולקי' בדמים ושאינה מסולקת יש כמה זמני' שדיה שעתה. אלא אזלי' בתר רוב נשי' ורוב זמני' המקור מוחזק בדם. ועוד יש כאן ריעותא דמדאמר ר"ח חייבי' על ביאת מקדש ולא אמר בעלה חייב עלי' ש"מ מיירי בלא הרגשה ורק מקור מקומו טמא טומאות ערב ושורפי' תרומה וחייבי' על ביאת מקדש. והנה רוב דמים שמן המקור יוצאי' בהרגשת פתיחת פי המקור [ולא זיבת דבר לח כמ"ש והארכתי במקום אחר דלא כנב"י עיין תפאר' ישראל ריש ה' נדה] וזו לא ארגשה יש קצת ריעותא ומ"מ כיון דרוב פעמי' יוצאי' מהמקור והיוצאי' מהמקור המה רוב נגד היוצאי' מהעלי' אזלי' בתר רובא דליתא קמן לשווי' ע"י כך רובא דאיתא קמן וזהו חידושו ש"מ דאפי' רובא כי הך הוא דאורי' והיינו נמי חידושי' דר' יוחנן בנדה י"ח ששורפי' תרומה על רוב כזה ומיושב ק' תוס' שם י"ח ע"ב ד"ה למעוטי וכו'. וזה ממש כעין רוב דמכה אביו ואמו דרוב בעילת אחר הבעל וק' וכי ראינו שהבעל בעל רוב בעילות דנימא הזרע שנקלט ונעשה ולד מרוב בעילו' פריש וכי מאן לימא לן שבעל רוב בעילות. אלא חזקה הוא לא מוקי' אינשא נפשי' ובעל שהוא בהיתר ובמצוה עם אשתו בועל רוב בעילות וזהו רובא דליתי' קמן ושוב אזלי' בתר רובא דאיתי' קמן דמרוב בעילות של בעל פרש ונתהוה הולד. והיינו כוונת רמב"ם עפ"י ירושלמי דמייתי ב"ש סי' י"ט ונתקשה בו ולק"מ התם חזקה כנ"ל קאמר חזקה מכח רובא דלא מוקי' נפשי' וכדומה:

והנה בכתובו' ע"ו ע"א ד"ה וחדא וכו' בסוף הדיבור כ' וז"ל אבל בעל לא מיפטר עד שיהי' כל הטעמי' שלו אמת וכו' הלכך גריעי טעמי דבעל עכ"ל. וה"נ הרי אין לתלות במקור אלא אם יהי' ב' הטעמי' אמת שאשה זו מרוב נשים שברוב זמני' המקור מלא דם. ושוב נאמר מרובא פריש. ואפ"ה מנצח סברת קורבא וחזקת טהרה שלה ושל תרומה. וצ"ל ולחלוק בין איסורא לממונא בפ' המדיר הנ"ל:

וי"ל דמשו"ה אפקוה לר' ירמי' דחלילה לא פקפק על שיעורא דרבנן כאשר כבר נאמר לו בר"ה י"ג ע"א אך הכי קאמיבעי' כיון שמדדנו חמישי' אמה וגם שיערנו שזו הניפול היא מדדה. ועכשיו הוציאה רגל א' וידוע כי שיערו חכמי' בדקדוק עצום ואפי' רגל א' לא תוציא וע"כ יש כאן טעות או במדידתינו ולא צמצמנו כחוט השערה עיין תוס' בכורו' י"ז ע"ב והרי היא עדיין בתוך נ' והרי היא של בעל השובך או נתלה הטעות במה ששיערנו שהוא מדדה והרי היא מפריח כפירש"י סוף ד"ה הכא במאי עסקי' וכו' יצא מתורת מדדה וקם לי' בתורת מפריח והוה של מוצאו. זה הי' ספיקו של ר' ירמי'. אמנם הם לא קיבלו דברי' דהרי עכ"פ המוצאו צריך ב' טעמי' שיהי' טענתו אמת שנאמר רוב פעמי' מצמצמי' במדידה ויצא ממדדה ונעשה מפריח זה הוא חדא ועדיין י"ל שהוא של קרוב אלא עכשיו צריך עוד טעם מרובא דעלמא פריש ואתי' לכאן. א"כ נותני' לבעל השובך שזוכה בטעם א' מקורבא פריש. והוא ר' ירמי' הטריח עליהם ולא רצה לקבל סברא זו ומשו"ה אפקוה ועיין לקמן קס"ה ע"ב פירשב"ם ד"ה על דא עיילוה וכו'. וצ"ע איך ידעו שתשובתו הי' כהוגן עד שבשביל זה עיילוהו הלא המה הי' מסופקין בדין ובמה יודע איפה שכהוגן השיב להם. והנה לרוב הפוסקי' לא צריך למיכתב וחד ליתוהי אלא במותב תלתא כחדא הוינא סגי והרמ"ה כ' דחיישי' מדלא חתמו אלא שנים אעפ"י שכ' במותב תלתא חיישי' שמא השלישי הי' קרוב או פסול ולא בעי למיחתם שלא יתגלה פסולו משו"ה צריכי' למיכתב ליתוהי עיין בב"י ח"מ סי' מ"ו מחודש כ"ד ע"ש. ונ"ל טעם החולקי' דלא חיישי' לקרוב ופסול משום דאפי' אעדי' בעלמא אמריני' חזקה אין עדי' חותמי' על השטר אא"כ נעשה בגדול ובכשרי' ומכ"ש ב"ד. והרמ"ה נראה דסובר דהרי צריך להבין אפילו יחתמו וחד ליתוהי עכ"פ ליכא כאן אלא ב' עדים המעידי' שנתקיים בשלשה. וליכא כאן אלא עדות מפי כתבם ולא דמי לגוף השטר שנכתב ברצון המתחייב דמהני מפי כתבם. ולא דמי לכל קיום אעפ"י שלא נכתב ברצון המתחייב מ"מ שלשה ב"ד הוה ובי דינא מתכשר מפי כתבם ככל פס"ד וכבר הארכתי בזה במקום אחר ועיין היטב לקמן מ' ע"א פירשב"ם ותוס' ד"ה קיום וכו' ועיין עוד שם ל"ט ע"ב ד"ה מחאה וכו'. אבל הכא ליכא אלא תרי המעידי' שלא ברצון המתחייב איך יתכשר עפ"י כתבם ונ"ל כמ"ש הריב"ש ומביאו רמ"א סי' מ"ו ס"ז ובש"ך שם ס"ק י"ז דכיון דקיום שטרות דרבנן דמן התורה לא בעי קיום דחזקה לא חציף אינש לזיופי ורבנן הוא דאצרוך משו"ה מקלינן לקיים עפ"י כתבם ועמ"ש ש"ך סק"ע שם וס"ל להרמ"ה כיון דאי לא יכתבו וחד ליתוהי הי' צריכי' לסמוך אחזקה אין עדי' חותמי' אא"כ נעשה בהכשר וגם חזקה לא חציף אינש לזיופי. והרי הלה מוחזק במעותיו וטוען מזיוף וזה בא להוציא מכח צירוף ב' חזקו' חזקה לא חציף לזיופי וחזקה אין עדי' חותמי' אא"כ נעשה בהכשר ואי חסר טעם א' אינו גובה ע"כ גם בצירוף שניהם לא יגבה והא"ש כששלחו לו השיב להם אני איני כדאי ששלחתם לי שהרי אני הוא הבע"ד שהוצאתני מבהמ"ד מפני שלא רציתי לקבל מכם הך סברא. ומ"מ אני אומר כך דעת תלמידכם נוטה פי' אני תלמידכם בזה שקבלתי מכם סברא שלכם דאין אדם יכול לזכו' ע"י ב' טעמי' להוציא מחזקת ממון עכ"פ (אעפ"י דעדיין לא דמי למדדה התם ליכא חזקת ממון) וצריך לכתוב וחד ליתוהי. ועל דא עיילוהו. עד כה עזרני ה' הוא יעזרני למעייל ולא למפיק ולישב עולם לפני אלקי' חסד ואמת מן ינצרוני אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף