מהר"צ חיות/יבמות/ב/א
מהר"צ חיות 
יבמות ב א
תוס' ד"ה אשת אחיו. באמצע הדבור. ולא יתכן לפרש"י דכל כרת הוא וזרעו נכרת. נ"ב ר"י ברלין ציין מרש"י (שבת כ"ה ע"א) ונמצא גם כן ברש"י (חולין ל"א סוף ע"א) ד"ה טמא. ומ"ש התוס' כאן דהירושלמי (פ"ב דביכורים) חולק על הש"ס (מועד קטן כ"ח ע"א) לא הבנתי, גם בש"ס בבלי שם מובא ברייתא זו דמת בחמשים זו כרת ורק רבא הוסיף דמן חמשים עד ששים גם כן כרת ולא חשיב ליה משום כבודו דשמואל. ועי' ג"כ רש"י (תענית ה' ע"ב) ד"ה זו [היא] מיתתו שכתב מיתתו של שמואל ולא כרת. ורמז לש"ס מ"ק ושם אמרו דהוי כרת ובמסכת שמחות פ"ג ה"ח אשר רמז רש"י מבואר דפחות מחמשים מיתת כרת. ועי' תוס' (שבת כ"ה ע"א) ד"ה כרת דכתבו גם כן דפחות מחמשים היינו כרת. ועי' רמב"ם פי' המשנה וברטנורא בסנהדרין ס"פ הנשרפין דכתבו כרת יש עליו עונש לאחר מיתה אם לא עשה תשובה. ומיתה בידי שמים אין עליו כלום ועי' רמב"ם פי' המשניות פ' חלק וברמב"ם הל' תשובה דכרת הנפש היינו דאין לו חלק לעוה"ב וע"כ שני מיני כריתות יש כרת הגוף וכרת הנפש ע"ש:
תד"ה ואחות אשתו אין להקשות דנדה תאסר כו' אבל נדה לכ"ע אסורה. נ"ב עי' שו"ת חכם צבי (סי' א') הרי בשעת נפילה היא אוננת על בעלה ואונן פטור מן המצות ואינו קורא [בה] בשעת נפילה יבמה יבא עליה. ולפ"ד התוס' לק"מ דגם בשעת אנינות אסורה לכל העולם מפני שאסורה בשמחה ועוד הרי אונן אסור בתשמיש המטה עי' ר"ן פ"ק דכתובות (ג:) בסוגיא דמת אביו של חתן ואם כן הוי חופה שאינה ראויה לביאה: