מהדורא בתרא/יבמות/ב/א
רש"י ד"ה חמותו שמת בעלה וכו'. עי' במהר"ם אבל לפי מ"ש בחדושי הלכות מהדורא בתרא [בע"ב] בד"ה ואי אתה כו' מיושב שפיר ע"ש וק"ל:
בתוספות בד"ה עד סוף כו'. כיון דתנא עד סוף העולם צרות צרותיהן למה לי כדפריך כו'. עכ"ל. לא משמע להו בכה"ג לומר לא זו אף זו קתני כיון דצרות צרותיהן בכלל סוף העולם הן דמה"ט משמע להו דפריך בהכותב פירות פירותיהן ל"ל כו'. ואהא תירצו דודאי אורחיה דמתניתין נמי בכה"ג למתני לא זו אף זו אלא דבהכותב פריך דלא היה צריך לכתוב כו' ושוב הקשו ואם תאמר וכיון דתנא צרותיהן עד סוף העולם ל"ל דהכי דייק בתמורה כו' עכ"ל אבל אההיא דהכותב ודאי דל"ק להו דאיכא סברא לחלק בין פירות פירותיהן לעד סוף העולם אבל הכא לא פסיקא להו שום סברא והוה דומיא דתמורה ואהא תרצו דה"נ הכא איכא שום סברא לאסור טפי צרות צרותיהן וק"ל:
בא"ד. וא"ת כיון דתנא צרות צרותיהן וכו'. ר"ל הלא אין כאן לא זו אף זו דאין זה רבותא דהיא היא ואפילו מצרות צרותיהן לבד נשמע עד סוף העולם ודו"ק:
ד"ה בתו כו'. ועוד לאביי דאמר דרבי חייא כו'. עיין בחידושים ובמהר"ם ולדידי נראה לפרש דאי במתני' פליגי אין סברא לומר במאי קמפלגי לאפוקי אי פליגי בדרבי חייא שפיר איכא למימר דרב יהודה סבר דל' בכולן אני קורא היינו ברגיל ואביי סבר דהא מתני' ודאי ע"כ ר' באונסין קאי רבי אמתני' ממילא גם רבי חייא מתפרשי במתני' וק"ל:
ד"ה אשת אחיו וכו' ודוחק לומר ולפרש וכו'. עיין במהר"ם ולדידי נראה דדברי הת"כ אתי כפשוטו דהיינו ודאי דנלמוד גם אחיו מאמו וה"ה באחיו מאביו ביש לו בנים וע"ז קאי שפיר מה דודתו בין מאב בין מאם לאפוקי באחיו מאב באין לו בנים יהיה מותר וכו' ודוק. מהר"ם נר"ו:
בא"ד. ונוכל לומר לפי הש"ס שלנו דמיתה בידי שמים אחר ס' וקודם זמן כרת כו'. עכ"ל. כ"ה בפסקי תוספות ורצה לומר ליישב בזה פריכא ע"פ ש"ס שלנו ומכל מקום ש"ס שלנו חולק על ירושלמי וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |