מראי מקומות/ברכות/יד/ב
מראי מקומות
ברכות יד ב
אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלי תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו[עריכה]
כתב החפץ חיים (שמיה"ל ח"ב חתימת הספר פ"ב): באתי לעורר על דבר מה דאיתא בגמרא (ברכות יד:) אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלי תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, דהיינו שאומר וקשרתם והוא אינו קושר. ואף שבדעתו לקשור אחר כך, אינו מועיל לזה, כיון שאינו קושר תיכף. ולכאורה פשוט דהוא הדין כשאומר ואהבת את ה' אלקיך וגו' יראה להכניס אהבת ה' יתברך בלבו, והיינו כמו שכתב בחובת הלבבות שער אהבת ה' פ"ג שיתבונן בגדולת הבורא ורוממותו [שהוא מחיה כל העולמות] ובהיפוך קטנות ערך נפשו וזעירותו וזולתו, ואח"כ יכיר רב טוב הבורא עליו בהתמדת טובותיו מיום היותו על הארץ לא לפי מעשיו, ומסתיר עונותיו מבני אדם ומאריך לו. ואם קשה לו לכוין כל זה בעת קריאת שמע יראה להתבונן בכל זה עכ"פ פעם אחת ביום, דכי בשביל שהיא מצוה תדירית שאינה תלויה בזמן כידוע, תהיה נגרעת שלא יראו לקיים אותה עכ"פ פעם אחת ביום. וטוב שיראה להתבונן בזה אחר התפלה קודם שיכנס לביתו לאכול, ודומיא שאר מצות המוטלות על האדם כמו תפילין או לולב ומיניו בחג הסוכות דאינו אוכל קודם שמקיימן, כמבואר בסימן תרנ"ב ובסימן רל"ה עיין שם. [אמנם ראה בשו"ת בית יצחק (או"ח סימן יז סק"ג) שכותב: שמעתי לפרש בשם הרב הגאון הצדיק מו"ה יעקב יצחק מלובלין דברי עולא ור"י, בקרא ק"ש ולא הניח תפילין כלל, אבל בקרא אדעתא שיניח תפילין אח"כ שפיר דמי ע"ש והכי משמע מדקאמר עולה בלא נסכים, ובעולה מהני אם מקריב נסכים אחר הקרבת העולה עכ"ד].
שם[עריכה]
באור שמח (ק"ש פ"א ה"י) כתב שאם נאנס ולא קרא ק"ש של ערבית, ובא לקרותה קודם הנץ, אף על פי שכבר יכול להניח תפילין, אם לא הניחם אינו נחשב "מעיד שקר" כי קריאתו היא של ערבית, שאין בה חיוב הנחת תפילין, וראה בהגהות מראה כהן (ח:) שנקט להיפך.
והתוס' (ד"ה ומנח) כתבו שהקורא בלא ציצית אינו "מעיד שקר" כי היא אינה חובה על האדם אלא אם יש לו טלית, ובהכרח חיובה רק מצד הטלית. [והרא"ש הוסיף שאם לא ילבשנה עתה ילבשנה לאחר זמן]. אך המאירי כתב שאם בעת ק"ש לבוש בד' כנפות בלא ציצית נחשב כמקריב זבח בלא נסכים. והמג"א (סימן כד סק"ג) הביא שדעת הזוהר שגם בלא ציצית נחשב "מעיד שקר".