מראי מקומות/ברכות/טו/א
מראי מקומות ברכות טו א
תנן התם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום וכו'[עריכה]
בספר מעדני ארץ להג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל על רמב"ם (פ"ד ה"ד) כותב, דמדברי המהרי"ל דיסקין זצ"ל בשו"ת (בקו"א אות קפא) מבואר, דהא דהמדבר ואינו שומע לא יתרום, היינו שלכתחלה אין עושין אותו שליח אבל הוא עצמו כשרוצה להפריש תרומה מפירותיו אינו חייב כלל למסור את מעשה המצוה לאחרים בגלל זה שאינו יכול להשמיע את הברכה לאזניו, וכותב הגרש"ז זצ"ל: ומסתבר דלאו דוקא במדבר ואינו שומע, אלא ה"ה נמי באלם, אף על גב שאינו יכול כלל לברך מ"מ כיון דברכה אינה מעכבת אינו חייב כלל למסור את ההפרשה לאחרים, ומוכח נמי הכי מהא דפריך הגמ' בברכות כאן: "אלא הא דתני ר' יהודה בריה דר"ש בן פזי חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה, מני לא ר' יהודה ולא ר' יוסי" ואם כהמהרי"ל, מצינן לשנויי דמיירי בתורם מפירותיו ולכן אינו חייב לחזר אחר אחרים, אולם אי אמרינן הכי גם באלם אתי שפיר, משום דא"כ מאי איריא דנקט מדבר ואינו שומע. ועי"ש מה שכתב לדחות דבריו.
עד כאן לא קאמר ר' יוסי לא יצא אלא לגבי ק"ש דאורייתא[עריכה]
השאגת אריה (סימן א) כתב שאין להוכיח מכאן שהלכה כדעת רבי אלעזר (לקמן כא.) שק"ש דאורייתא, ולא כדעת שמואל שם. כי אף שמואל מודה שעיקר חיוב הקריאה הוא מדאורייתא, רק סבירא ליה שמדאורייתא סגי בקריאת איזה פרשה מהתורה וחיוב קריאת פרשת שמע דווקא היא מדרבנן.