מראי מקומות/אסתר/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
חכמי צרפת
רלב"ג


אלשיך
טעמא דקרא
מגילת סתרים
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
שלום אסתר
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

מראי מקומות TriangleArrow-Left.png אסתר TriangleArrow-Left.png ב

פסוק א[עריכה]

כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי וגו'[עריכה]

עי' יוסף לקח שביאר שמטבע האדם שאם הוא שונא לאחד אינו רוצה להזכיר שמו בפיו, כמו שמצאנו בשאול (שמואל א כ) שכיון שבא לכלל כעס על דוד לא רצה להזכיר את שמו ואמר רק 'מדוע לא בא בן ישי אל הלחם'. משא"כ יהונתן שהיה אוהבו הזכירו בשמו, והשיב לאביו, שאול נשאל דוד. וכך גם אצל אחשורוש כאשר ראו נערי המלך שאחשורוש 'זכר את ושתי' - היינו שהזכירה בשמה, הביאו כי 'חמת המלך שככה' והציעו לפניו מה יעשה כדי להמליך מלכה אחרת תחת ושתי.

פסוק ה[עריכה]

בן יאיר בן שמעי בן קיש[עריכה]

וברש"י: ורבותינו דרשו מה שדרשו. וכוונת רש"י לציין למאמר חז"ל, שדרשו את שמותיהם של זקניו של מרדכי לפי מעשיו. וכך אמרו (מגילה יב:): 'בן יאיר', שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו. 'בן שמעי', ששמע ה' אל תפילתו. 'בן קיש', שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו.

כתב על כך ה'שפתי צדיק', ששאל את גיסו ה'שפת אמת', שלכאורה הסדר אמור להיות להיפך. שבתחילה מקישים, אחר כך נשמעים התפילות, ורק בסוף מאירים העיניים מכוח הישועות שבאו בעקבות התפילה. ענה ה'שפת אמת' מיניה וביה, כי אכן לפי סדר הדורות כך היה אכן הסדר. האב היה קיש, הבן שמעי והנכד יאיר.

פסוק ט[עריכה]

ואת שבע הנערות[עריכה]

דרשו חז"ל (מגילה יג.) שאיתם היתה מונה ימי שבת. שהיתה מכנה כל שפחה בשם של יום אחר, כך זכרה מתי שבת. ומקשים העולם, וכי לא מצאה דרך אחרת לדעת אימתי שבת. ומתרץ ב'יערות דבש', שחכמה גדולה היתה כאן. כי אסתר רצתה להצניע את עובדת היותה יהודית. ואילו היתה משרתת אחת אצלה גם בשבת וגם בשאר ימות השבוע, היתה מבחינה מיד שבשבת היא שובתת ממלאכות. אך כיון שהיו משרתות נפרדות לכל יום ויום, נמצא זאת של יום שלישי חושבת שבכל יום ויום המלכה עושה מלאכות, ואילו זאת של שבת היתה בטוחה שהמלכה אינה עושה מלאכות אף פעם.

פסוק יב[עריכה]

ובהגיע תור נערה ונערה[עריכה]

תיבות 'נערה ונערה' מוטעמות קדמא ואזלא, ואילו 'ובהגיע תור אסתר בת אביחיל' מוטעם מונח מונח מונח. ביאר הגר"א שכאן רמוז אופן ההליכה של כל הנערות ושל אסתר, כי כל הנערות הקדימו והלכו אל המלך ואילו אסתר התמהמה עד כמה שהיתה יכולה.

פסוק כ[עריכה]

אין אסתר מגדת מולדתה[עריכה]

בספר אוהב ישראל (פ' בא ד"ה עוד בפסוק) כתב שאין נכון להכריז בפרהסיא זמן המולד, ורמז לכך מפסוק זה "אין אסתר מגדת מולדתה".

פסוק כב[עריכה]

ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה[עריכה]

בגמרא (מגילה ז.) למדו ממקרא זה שאסתר ברוח הקודש נאמרה, שאם לא כן, מנא ידע מרדכי מה שדיברו בגתן ותרש. אך קשה מאוד. וכי מזה שנודע למרדכי ברוח הקודש, יש הוכחה שהמגילה נכתבה ברוח הקודש? והרי אפשר לכתוב גם ללא רוח הקודש, ולספר שנודע הדבר למרדכי ברוח הקודש. ותירץ ב'יערות דבש', שהרי ודאי שמרדכי לא רצה להתפאר, ולא רצה לכתוב על עצמו שהשיג רוח הקודש. אלא כיון שכל המגילה נכתבה ברוח הקודש לא היתה בפניו עוד ברירה אחרת והוצרך לכתוב הכל כפי שנצטוה. וכי הא דאמרינן גבי משה רבינו שנאלץ לכתוב 'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה' (במדבר יב ג), כי כן צוה לו המלך.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף