טעמא דקרא/אסתר/ב

טעמא דקרא אסתר ב

א

זכר את ושתי ואת אשר עשתה וגו'. במגילה י"ב ב' מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת היינו דכתיב וכו' ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עלי' כשם שעשתה כך נגזר עלי'. נראה דהי' קשה לחז"ל לשון עשתה שהרי לא עשתה כלום רק שלא רצתה לבא וע"כ הכונה שעשתה מקודם עם בנות ישראל, ושאחשורוש גזר עלי' שתבא ערומה דייקו חז"ל מדכתיב בכתר מלכות ואם היתה לבושה פשיטא שתבא בכתר מלכות וע"כ ערומה רק בכתר, ושהי' בשבת דייקו בגמרא שם מדכתיב ביום השביעי כטוב וגו' אטו עד השתא לא טב ליבי' כו' וע"כ דשבת הי' כטוב לב מלכו של עולם, ומדסיפר הפסוק כ"ז וכתיב כשם שעשתה נגזר עלי' ע"כ דכה"ג עשתה בבנות ישראל להפשיטן ערומות ועשתה בהן מלאכה בשבת. (שו"ר שרש"י לעיל בפ"א פסוק י"ב רומז לזה).

זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עלי'. לכאו' אשר עשתה מיותר שהרי העיקר הצטער עתה שאין לו אשה ולא הול"ל רק את אשר נגזר עלי', וגם מה הצטער וכי א"א לו לקחת מלכה אחרת, וגם עצת נערי המלך היא עצה משונה מאד לאסוף כל הנערות בע"כ מכל המקומות וזה בזיון גדול למלך וכבר אמרו בגמ' י"ב ב' ע"ז וכסיל יפרוש אולת. וי"ל שאחשורוש התיירא שאחרי שכולן שמעו מה שהי' עם ושתי מעתה שום אשה שיבקש לא תרצה להנשא לו כי מי יתרצה שמחר יצוה עלי' שתבא ערומה לפני כל השרים, ולקחת אשה בע"כ אין זה כבוד המלך, וזהו את אשר עשתה ואת אשר נגזר עלי' שעי"כ נצטער עתה, ולכן יעצו לו נערי המלך שיכריח שכולן מוכרחים לבא כדי שיבחור כרצונו וזה אינו בזיון למלך דכיון שכולן באין אין זה ניכר שלוקח אשה בע"כ ואיזה שיבחר יקח.

ה

איש יהודי הי' וגו'. במגילה ט"ו א' מלאכי זה מרדכי ולמה נקרא שמו מלאכי שהי' משנה למלך, ועי' מהרש"א מאי משמע. ונראה דמלאך בלה"ק הוא שליח כמש"כ וישלח יעקב מלאכים ומתרגמינן איזגדין, והמשנה למלך הוא כמו שליח של המלך כמו הסגן של כה"ג שמשמש לצרכי הכה"ג כמש"כ הרמב"ם בפ"ד מכה"מ הט"ז ובירו' יומא פ"ג ה"ח ה' דברים הסגן ממונה כו' אחז הסגן בידו של כה"ג והעלהו כו' ולכך המשנה למלך נקרא מלאך.

מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש. בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו (מגילה י"ב ב'), פי' כדאמרי' שם ט"ז ב' ליהודים היתה אורה זו תורה פירש"י שגזר עליהם המן שלא יעסקו בתורה נמצא שמרדכי בתפלתו שביטל הגזרה האיר עיניהם של ישראל שיוכלו לעסוק באורה זו תורה. בן שמעי ששמע קל תפלתו (שם), פי' כדאמרי' באסת"ר (פ"ז סי' י"ח) שאליהו הודיע למשה על הגזרה א"ל משה כלום יש אדם כשר באותו הדור א"ל יש ושמו מרדכי א"ל לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה מיד הלך והודיעו כו' ומבואר שלא הי' באותו הדור מי שיכול להתפלל מלבד מרדכי ושמע הקב"ה תפלתו. בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו (שם), פי' כדאמרי' בברכות ל"ב ב' מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה ובב"מ נ"ט ב' כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה וא"כ מרדכי שהי' אחר החורבן היו השערים ננעלים והוכרח להקיש עליהן וזכה שנפתחו לו.

ו

עם הגולה אשר הגלתה עם יכני' מלך יהודה. מספר זה כי עם יכני' גלו החרש והמסגר שהם הסנהדרין כמ"ש בגיטין פ"ח א' ומרדכי מזקני סנהדרין הי' ולא נותר בא"י זולת עם הארץ כדאי' בקרא, במ"ב כ"ד י"ד.

ז

ויהי אומן את הדסה. בבראשית רבה פ"ל פ"א חזר מרדכי על כל המניקות ולא מצא מניקה ונעשה לו נס והניקה ע"ש, אפשר דדרשו כן מלשון ויהי אומן ואין ויהי אלא צרה ואיזה צרה היתה שם וע"כ שהי' צריך לו אומן של אשה ולא היה לו, ומדכתיב ויהי אומן משמע הוא בעצמו ע"כ שנעשה לו נס והניקה בעצמו.

ט

ויבהל את תמרוקי' ואת מנותה לתת לה. תמרוקי' כתיב מלא יו"ד ואת מנותה כתיב חסר וי"ל משום דלא אכלה את מנותי' כמ"ש תוס' במגילה י"ג א' ד"ה קדלי דחזירי וכ"ה בילקוט לכן כתיב חסר.

שבע הנערות. נראה שז' הנערות הראויות לה נתגיירו או לכה"פ גר תושב היו וראי' ממש"כ גם אני ונערותי אצום כן ואם היו גויות מה תועלת בתעניתם.

י

כי מרדכי צוה עלי' אשר לא תגיד. המפ' כתבו טעמים למה מרדכי צוה עלי' שלא תגיד, וי"ל עוד טעם שמרדכי ידע שישראל יענשו שנהנו מסעודת אחשורוש ואם אחשורוש לא ידע יתכן שיגזור עליהן גזרה רעה ועי"ז יחזרו בתשובה וע"י שלא ידע מאיזה עם היא תוכל ליכנס ולומר שהיא מאומתם והמלך יבטל הגזרה [כמו שהי' לבסוף] אבל אם ידעו שהיא מישראל לא יגזרו גזרה על ישראל ויהי' מוכרח העונש לבא עליהם בידי שמים ואז קשה לבטלו.

יא

לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. שנתיירא שלא יפגעו בה השאר מקנאה שהגי שינה אותה לטובה וגם נושאת חן בעיני כל רואיה.

יג

את כל אשר תאמר ינתן לה לבא עמה וגו'. בגיטין מ"ז א' אמרי' דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי לי' כי היכי דליחול אדמי' פי' בערוך עי"ז מתמתק דמו ויש בו טעם וה"נ מטעם זה עשו כן שתהא עריבה למלך.

יד

כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם. מה שהוצרך הכתוב לכתוב זה ולא מצינו שקרא למי שהיא, הוא טעם למה ששעשגז שמר את הפילגשים ולא החזירם לבתיהם כי חשש שמא המלך לא ימצא מי שרוצה ויהי' מוכרח לקחת את המובחרת מאלו ולפי שלא ידע את מי ירצה ליקח שמר את כולן והודיעם שאם ירצו להחזירם יקראום בשם.

טו

ובהגיע תור אסתר בת אביחיל. לא נזכר שם אבי' רק ב"פ כאן ובסוף המגילה (ט' כ"ט) ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל, והענין דמה שלא בקשה דבר זה בא לה בטבעה בירושה מבית אביה ענין שתיקה וצניעות כמ"ש במדרש אסת"ר פ"ו רחל תפשה פלך שתיקה עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה בנימין בנה תפש בשתיקה יודע במכירתו של יוסף ושותק ושאול בן בנה ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אסתר אין אסתר מגדת וכן בגמ' מגילה בשכר צניעות שהיתה בה ברחל כו' ולכן הזכיר אבי' [ומה שלא נזכר אצל אין אסתר מגדת משום ששם הי' בשביל שמרדכי צוה לה], ומה דכתוב שם אביה בסוף הספר גבי כתיבת המגילה הוא משום שאמרו אסתר ברוה"ק נכתבה ואין השכינה שורה אלא על המיוחסים כמ"ש בקדושין ע' ב' ולכך הוצרך לכתוב שהיתה מיוחסת בת אביחיל שהי' צדיק גדול ורבו של מרדכי כמ"ש הרוקח (וע"ע לק' פ' ותכתב אסתר המלכה).

לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי וגו'. פשטי' דקרא נראה דהגי הכריחה לבקש דבר כדי שלא יחשדוהו שלא נותן לה כל חפצה כשאר הבתולות, לכן הכריחה לבקש ומה שאמר לה לבקש זה בקשה.

יז

וימליכה תחת ושתי. במדרש פ"א סי' ח' ר"ע הי' יושב ודורש ונתנמנם הצבור בקש לעוררם א"ל מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות לפי שהיא בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה. צריך ביאור איך עוררם ע"י דרשא זו. וי"ל שהעיר להם על חשיבות הזמן שנגד כל שנה נתנו לה מדינה והיינו ודאי משום שעסקה במצות ומע"ט כל השנה דאל"ה אין שייך לשלם נגדו וא"כ אין כדאי לאבד הזמן בשינה ופשוט.

יט

ובהקבץ בתולות שנית. ובמגילה י"ג א' אזל שקל עצה ממרדכי א"ל אין אשה מתקנאה אלא בירך חברתה ואפ"ה לא גליא לי', חז"ל למדו זה מדכתיב ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך למדו שמתוך שהי' מרדכי יושב בשער המלך הלך להתיעץ אתו והוא יעץ לו לקבץ בתולות שנית. וטעם שיעץ לו אולי ימצא יותר יפות ויעזוב אותה ותפטר ממנו.

ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי ישב בשער המלך. כתיב ישב חסר ובפסוק כ"א בימים ההם ומרדכי יושב וגו' כתיב יושב מלא, וי"ל ע"פ ב"ר פ"נ ולוט יושב בשער סדום ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכי דיינים וכן שם פנ"ח ועפרון יושב בתוך בני חת ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכוסטרטיגוס וכן בשמואל רבתי פ"א ועלי הכהן ישב על הכסא מלמד שבאותו היום מינוהו ארכוסטרטיגוס והיינו נמי מדכתיב ישב חסר ומבואר דכל היכא דכתיב ישב חסר היינו שבאותו היום מינוהו, והנה בילקוט אי' כשנכנסה אסתר למלכות אמרה לאחשורוש למה אין אתה עושה כשם שהיו המלכים הראשונים עושים שהיו מושיבים אדם צדיק יהודי יושב בשער המלך כו' והעמיד מרדכי כו' ולכן בפעם הראשון כשאסתר נכנסה כתיב ישב שאז נתמנה ובפעם הב' שכבר הי' ממונה מקודם כתיב יושב.

בויק"ר פי"ג סי' ה' דריוש האחרון בנה של אסתר הי' טהור מאמו וטמא מאביו (ועי' אסת"ר פ"ח סי' ג' שיש חולקין). וקשה הא בב"ר פל"ט סי' י"ג אי' דאסתר כשנשאת לאחשורוש היתה בת ע"ה ואין אשה יולדת לאחר ס' שנה כמ"ש בב"ב קי"ט ב' וקשה לומר שנעשה לה נס שתלד מאותו רשע, וצ"ל דמדרש זה ס"ל כמ"ד שם שהיתה בת מ'. עי"ל לפי הזוה"ק תצא (רע"ו א') ששלחה שידה במקומה ושידה יכולה להוליד גם אחר ס' והא דקרי לי' טהור מאמו משום שהשידה היתה החלק הרע ממנה שיכולה להפרידו כמ"ש בהגהות הרחיד"א שם בשם האריז"ל.

כא

בימים ההם וגו' קצף בגתן ותרש. במגילה י"ג ב' הקציף הקב"ה עבדים על אדוניהם לעשות נס לצדיק, נראה דקשה להו לשון קצף בגתן וגו' דהול"ל קצפו ולכן דריש קצף מלשון הפעיל כלומר שהקב"ה הקציף את בגתן ותרש וגו'.

בגתן ותרש שני סריסי המלך. תיבת שני מיותר דסגי לכתוב סריסי המלך, וי"ל דמזה דרשו חז"ל (מגילה י"ג ב') דשני טרסיים היו ושני בא להשוות כמ"ש ברפ"ו דיומא גבי שני שעירי יוה"כ ובזה היו שוים ששניהם טרסיים ומדברים בלשון טורסי [דאי מויודע הדבר למרדכי אין ראי' די"ל שנודע לו ברוה"ק כמ"ש במגילה ז' א'].

ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורש. בכל המגילה כתיב אחשורוש מלא חוץ מד' מקומות דכתיב חסר (וכ"ה במסורה ד' חסר ו' בתרא) א' כאן ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורש, ב' באגרות המן בשם המלך אחשורש (ג' י"ב), ג' גבי ויאמר המלך אחשורש למרדכי היהודי ולאסתר המלכה הנה בית המן וגו' (ח' ז'), ד' ויכתוב בשם המלך אחשורש (שם י'). וי"ל דאחשורוש הוא לשון ראש כמ"ש בגמ' אחיו של ראש וביומא ע"ו ב' כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש ולמדנו שמלא הכונה ראש וחסר הכונה רש ועפ"ז יל"פ דבמקום שפגמו בכבודו או שרימו אותו או שהוא עצמו עשה רמאות אין זה מעשה ראש רק מעשה רש ולכן כתיב חסר, ולכן כשבקשו לשלוח בו יד ולהרגו לא כתיב מלא, וכן כשהמן הלשין על ישראל וכתב אגרות שכבר כתבו המפרשים (עי' בביאור הגאון מלבי"ם ז"ל ובביאור הגר"א) שהמן רימה אותו ולא גילה שהן ישראל רק ישנו עם אחד וגם אמר לאחשורש רק יכתב לאבדם דהיינו לאבד צורת האומה ולא להורגן ובאגרות כתב להשמיד ולהרוג שזה לא צוה אחשורוש ולכן חסרו הכתוב שרמהו ולא כמו הנוהגין עם ראש, וכן באגרות מרדכי שאחשורוש עצמו צוה שיעשו הערמה כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב רק נתן להם עצה לכתוב עוד אגרות בשמו ויהי' כאן סתירה בין שתי האגרות ועי"ז יוכלו להנצל ולפי שאין זה לפי כבודו ואין זה מעשה ראש נכתב חסר. ובסוף המגילה וישם המלך אחשרש מס נכתב חסר דחסר לפי שאמרו בגמ' (מגילה י"א א') שהכל נעשו רשין בימיו ע"י המס ואין זה אלא בזיון גדול למלך לכן נכתב חסר דחסר (וע"ל בתחלת המגילה בד"ה במגילה י"א כתבנו בענין אחר).

כב

ויודע הדבר למרדכי. מה ששואלים מה הי' איכפת למרדכי שיהרגו את אחשורוש י"ל לפי פשוטו שאם בגתן ותרש היו הורגים אותו בודאי היו מעלילים עליו שלא התנהג כראוי ושהי' חייב מיתה ואצל הגוים נהוג שמי שהי' חייב מיתה הורגין גם את אשתו עי' כתובות כ"ז א' ובירו' כתובות פ"ב ה"ט אשת לסטים כלסטים וחשש שלא יהרגו גם את אסתר (ועמש"כ לקמן בסוד"ה אחר). ולפי"ז אתי שפיר הא דסיפרה אסתר ד"ז לאחשורוש דלכאורה אילולי שהיתה מספרת היו בגתן ותרש מצליחים להמיתו ונמצא דלכאורה עד עתה הו"ל באונס ומעתה ואילך הו"ל ברצון, אולם כיון שאם יהרגו את אחשורוש יהרגו אף אותה שוב הו"ל כאונס ואונס מותר לה משום קרקע עולם.

כג

ויכתב בספר דברי הימים. הנה דרכו של אחשורוש הי' לשלם טובה למי שעשה לו טובה וכמ"ש חז"ל במדרש (עי' אסת"ר פ"א), וכאן פתאום נשכח כל הענין מלב כולם, ומ"מ לרשום הסיפור בספר הזכרונות לא נשכח וכ"ז להראות שהכל בהשגחה מן השמים עד בא הזמן. וזו גם כוונת חז"ל (אסת"ר ספ"ו) ומה ספרו של ב"ו כך לכשיבא ספרו של הקב"ה שנא' ויכתב ספר זכרון לפניו עאכ"ו היינו דחזינן בב"ו דאע"ג שלא שילם מיד מ"מ כשנזכר מספר הזכרון מיהר לשלם טובה ומן השמים סיבבו זה שיהא לו טובה שלמה עי"ז כ"ש הקב"ה שיש לו חשבון מתי לשלם ומתי טובתו של האדם לקבל התשלומין עאכ"ו שלא ילך שום דבר לבטלה וכשיגיע הזמן ישולם על כל דבר והקב"ה יודע מתי טובתו האמיתית שאז יקבל התשלומין. עי"ל שזה הי' סיבה מן השמים שישתכח כעת כל הענין שמסתמא היו לבגתן ותרש משפחה וידידים הרבה כדרך השרים (עי' לקח טוב ספ"ב) ואילו הי' נודע מיד שמרדכי הלשין עליהן בודאי היו מתעוללים עליו להנקם ממנו לכן סיבב הקב"ה שישתכח הדבר מכולם ורק בספר הזכרונות נשאר כדי שבנתיים ישתכח הדבר ואח"כ כשהגיע הזמן סיבב הקב"ה שנודע הדבר.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)