מראה הפנים/פאה/ה/ב

מראה הפנים פאה ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והוא שיהא הקציר סובבה וכו'. כדפרישית וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד ממ"ע בהל' ג' וכן הא דלקמן היו שתים וכו' שם בה"ד וכדפרישית בפנים מילתא בטעמא:

רומס הייתי זיתים וכו'. עי' מזה לקמן סוף פ"ז:

עימר את הראשון וכו'. הרמב"ם ז"ל הביא לדין זה בפ"ה שם בהלכה ו' ובמה שפירשתי בפנים מובן הטעם במילתיה דר' בון בר חייא במה דקאמר דלא פליגי ועיין במה שפירש הר"ש בזה ומביאו הכ"מ שם. ולפי משמעות הסוגיא והאי דינא נתבאר בפירושי שבפנים כל הצורך ועיין עוד מזה לקמן בפ"ו בהלכה ג' ובענין פשיטות הבעיא דבר שהוא ראוי להציל וכו' וכדפרישית פשוט הוא וכדקאמרי' דמכיון ששכחו אח"כ שכחה הויא ולא היה צריך לבארו וכן בענין הבעיא השניה וכדפרישית דהנכון לגרום גם כאן דבר שהוא ראוי להציל וכו' ופשיט ליה דהוי שכחה ואע"ג דר' יונה קאמר תיפתר וכו' אינה אלא דחיה בעלמא כלומר דמהכא לא תפשוט דיכילנא לשנויי לך בקוצר שורה וכו' אבל לפי האמת לעולם העומר אין מציל את הקמה וכסתמא דמתני' דפ' דלקמן וזה מבואר בדבריו בפ"ה שם בהלכה כ"א:

כיצד הוא עושה וכו' א"ר יונה מביא שתי שבלים וכו'. לפי משמעות הלשון דר' יונה משמע להדיא דאינו בא להוסיף ולומר דמביא עוד שתי שבלים אחרות מלבד מאותה שנותן לעני וכו' כדפי' הר"ש ז"ל ואחריו נמשך הר"ב בפי' המשנה. דא"כ לא היה לומר אלא מביא עוד שלישית וכו' לכך נראה דלא בא ר' יונה לתרץ אלא מה דהקשה על הא דאמר ונותן לו הראשונה והא איכא למיחש שמא האחרת היא של לקט ונמצאת הראשונה אינה מתוקנת וכדפרישית בפנים אלא לא תימא נותן לו הראשונה דוקא והיינו אחר שהתנה פ"א דבהא לא סגי אלא כך יעשה מביא ב' שבלים ומתנה על זו וחוזר ומתנה כן על האחרת ואחת היא מתוקנת ממ"נ והשניה היא מעשר. וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד ממ"ע בהלכה י' ועי' בכסף משנה שהאריך בזה ולבסוף כתב שנראה שרבינו מפרש דבתחלה קס"ד שלא היה אומר אלא פעם א' וכו' ושוב אין להקשות שמא אותה שקבע בה מעשרות של לקט היא דממילא משמע שאותה שאינה של לקט יהיו מעשרותי' קבועים בה בעצמה וכו' וזה דוחק ואינו מכוון בדברי הרמב"ם שכתב וחוזר ומתנה כן על השניה משמע שמתנה כבתחלה וגם הא דסיים ונותן שתיהן לעני וכו' זה יותר דוחק בפי' דברי הרמב"ם מפי' הר"י קורקוס ז"ל שהביא לעיל שהרי הרמב"ם לא כתב אלא ונותן אחת מהן לעני וכו' אבל אין אנו צריכין לכל זה אלא דתוכן טעם הדבר כך הוא דהא אנן תנן לקמן המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב והתם שלו הוא מה שלקח מעניים ודאי ממתנות עניים הוא והלכך בשלו פטור אבל כאן ספק הוא דאינו ידוע איזהו של לקט והלכך צריך להתנות וכשמתנה על זו וחוזר ומתנה על זו הרי אין כאן חשש דמה תאמר דשמא אותה שקבע בה המעשרות בפעם הראשונה היא של לקט ולא חל המעשר בה ונמצאת האחרת אינה מתוקנת האי חששא ודאי היינו חוששין אילו נתן להעני את הראשונה מיד על סמך קביעות מעשר שבשניה מה"ט גופה דאמרן משום דזהו כמחליף עם העני וא"כ מה שקבל העני הוא של הבעה"ב מה שמחויב במעשר ואנן תנן בשל עניים חייב ונמצא צריך הוא לעשר קודם שיתן להעני ואין כאן מקום לחול המעשר בשבולת השניה דשמא לקט היא אבל מכיון שאינו נותן לו כלום עד שיחזור ויתנה על השבולת השניה והיינו שיאמר ואם זו שקבעתי בה המעשר בתחלה לקט היא ונמצאת האחרת מחוייבת במעשר הרי עכשיו מחליף אני שבולת זו בהאחרת ושבולת השניה היא עכשיו שלי ואם האחרת היתה שלי הרי מעשרותיה קבועין בזו מאחר שהחלפתי אותה בהאיך וכ"ת דא"כ פטור הוא בשלו הא ליתא דהא כבר הקדמנו דבשלו אינו פטור אלא דוקא בחליפי מתנת עניים של ודאי ולא תקשי דא"כ יאמר כך אחר תנאי שבראשונה ולמה צריך הוא לחזור ולהתנות על השניה ממש כבתחילה כדמשמע מדברי הרמב"ם הא ג"כ ליתא דהא נמי איכא למיחש איפכא דשמא שבולת השניה היא אינה של לקט ומחויבת במעשר בפני עצמה והוי ודאי חיוב והיאך תפקיע המעשר מהראשונה דיש בה ספק חיוב מעשר הלכך צריך לחזור ולהתנות כבתחלה וא"כ כך הוא כוונת הדברים אם זו היא של לקט נמצא שיפה אמרתי בראשונה שהיא חליפי האחרת ואם לאו מעשרותיה של זו השניה קבועין בהראשונה וג"כ מכח האי דינא דחליפין וממ"נ אחת מתוקנת ואחת מעשר ונותן אחת להעני והשניה למעשר עם שאר המעשר של הגדיש ובזה דברי הש"ס ודברי הרמב"ם מבוארין ולא היה צריך לבאר להדיא מדין החליפין דממילא שמעינן כהאי דתנינן לקמן במתני'. ועוד דלקושטא דמילתא א"צ שיאמר כן בפירוש שמחליף הוא אלא דאם מתנה וחוזר ומתנה על שתיהן הוי כאילו אמר ומטעמא דדינא דחליפין אתינן עלה וכן משמע מלקמן בהסוגיא דכשנותן אחת מהן לעני הוי כההיא דר' יוסי דבכורות דכל שחליפיו ביד כהן עשו שאינו זוכה כזוכה ועיין עוד מזה בדבור דלקמן:

כל גרמה אמרה דהיא דר' יוסי וכו'. מזה למדנו לעיקר הטעם להאי דינא דמתני' כדמסיק הכא דת"ק סבר דכיון שהוא מזכה את העני בשבולת אחת סגי בהא ואע"פ שהוא ספק שמא אינו של לקט מ"מ חליפיו של לקט מיהת ביד העני היא והלכך כשמתנה על שתיהן כדאמרן לעיל יוצא י"ח בנתינת אחת מהשבלים להעני דהוי כהאי דר' יוסי ממש וכמבואר בפנים. ודע דהאי דינא דר' יוסי מסיק לה הכי גם בבבלי פ"ב דבכורות (דף י"ח) דלא א"ר יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה אלא בשחליפיו ביד הכהן וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' בכורים בהלכה ג' אבל לא בספק בכור שלא בא חליפיו ליד כהן דאז בא הכהן בטענת ממ"נ וחייב במתנות ועי' בתוס' שם ד"ה עשו את שאינו זוכה כו' דמדקדקין מההיא דפ' כל הגט המלוה מעות את הכהן ואת הלוי וכו' דלא בעי התם שמואל לאוקמי כר' יוסי ואע"ג דהתם נמי באו חליפין ביד כהן שהרי נתן לו המעות ומסיימו שם דשמא לא סבר שמואל כר' יוסי בגיטין וזהו כמילתא בלא טעמא ואני מצאתי טעם לחלק בין ההיא דגיטין לבין ספק בכור וכיוצא בו שהחליפין בידו ולמדנו זה מהאי תלמודא בפ"ג דגיטין בהלכה ז' דקאמר ר' אבהו בשם ר"ל על האי מתני' המלוה מעות את הכהן וכו' דר' יוסי היא דתנינן תמן ר' יוסי אומר כל שחליפיו ביד הכהן פטור מן המתנות ודחי לה הש"ס כלום א"ר יוסי לא בקיים ברם הכא עד כדון בעי מיזרע כלומר דלא דמי להא דהתם דלא א"ר יוסי אלא בדבר שהוא בעין ובהא הוא דשייך לומר דעשאוהו כזוכה אבל הכא שעדיין בעי למיזרע התבואה ולא באה לעולם והאיך זוכה הכהן בדבר שלא בא לעולם שיזכה לזה שיקבלנו בחובו לצאת בו ידי נתינה. ובזה בארתי שם לדברי הרמב"ם דפסק בהאי דינא דהמלוה מעות את הכהן וכו' בפ"ז מהל' מעשר וכתב שם בהלכה ו' כאוקימתא דרב ודשמואל התם שמזכה להן ע"י אחר וכו' ואם היו רגילין ליטול ממנו וכו' א"צ לזכות ע"י אחר ולא בארו המפרשים טעם למה לא פסק כר' יוסי כדפסק בהל' בכורים דלעיל וה"נ חליפין ביד הכהן הן אלא ודאי דלמד מהאי ש"ס דלא אמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה בחליפין בידו אלא בדבר שהוא בא לעולם מה שהוא זוכה עכשיו ולא בדבר שעדיין לא בא לעולם ושם נתבאר גם משארי דינים דפסק כר' יוסי וע"ש:

בשיטתך דאת אמר ע"י החליפין וכו' כדפרישית דגם בהאי סברא גופא פליגי רבנן ור"א ולרבנן הואיל דעיקר טעמא הכא משום דהחליפין הוא נותן להעני יכול הוא לזכות לו אף לדבר שאינו ברשותו ולהתנות עליו כדלעיל א"כ בשבולת אחת סגי ועיין בפ' דלעיל בהלכה ו' ד"ה מי שליקט את הפאה וכו' מה שנתבאר שם דלשיטתא דהאי ש"ס אליבא דכ"ע אמרינן דאפי' בעה"ב עני יכול לזכות לעני אחר כמבואר שם בהדיא דקאמר בבעה"ב עני לא נחלקו וכו' ומשמעות דברי הרמב"ם בדינא דמתני' דהתם כמסקנת הש"ס דילן דאית להו אזהרה לעני ולא קשיא מידי על דינא דהכא דהא לקושטא דמילתא מסקינן הכא דלרבנן אינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא מדינא דחליפין אתינן שמחליף שבולת שלו בשבולת של לקט שיש כאן ומתנה עליהן מספק וא"כ לא מוכחא מידי מהכא דבעלמא יכול הבעה"ב לזכות להעני במתנות עניים אלא דר"א הוא דקאמר הכי לדבריהם דרבנן ולהו לא ס"ל הכי וכדאמרן. והגע עצמך דע"כ לומר כן דטעמא דרבנן דס"ל כר' יוסי וכהאי דקאמר ר' מנא דהת"ק סבר דא"צ לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שהוא נותן לו ומזכהו בשניה להתנות עלי' ומדינא דחליפין וא"כ ע"כ נמי לפרש להא דקאמר והתני ר' זעירא וכו' דלסיועי לר' מנא הוא דקאמר דאל"כ אלא דפריך עליה ותפרש דהא מדר' זעירא שמעינן דלדבריהם דרבנן קאמר ר"א וא"כ רבנן סברי דצריך לזכות את העני בכל הגדיש וכר' יוסי האמורא דקאמר לית היא דר' יוסי דבכורות הוה קשיא לן השתא מ"ט דרבנן בגופא דדינא דהא לא דמיא לדר' יוסי דבכורות שהרי לא בא כל הגדיש ליד העני ובהא לא אמרינן עשו את שאינו זוכה כזוכה אלא ודאי דהאי והתני ר"ז לסיוע דר' מנא היא ובהכי אתיא שפיר הסוגיא והמסקנא לדינא דטעמייהו דרבנן כר' יוסי דשבולת אחת באה ליד העני והוי ממש כדרבי יוסי דבכורות וכדפרישית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף