רידב"ז/פאה/ה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
תוספות הרי"ד




רידב"ז TriangleArrow-Left.png פאה TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הכי גרסינן דבר שהוא ראוי לינצל ושכחו מהו שיעשה שכחה נשמעינה מן הדא עימר וכו' הדא אמרת דבר שהוא ראוי לינצל ושכחו הר"ז שכחה כצ"ל ובבעיא שני' גרסינן דבר שהוא ראוי להציל ופשיט מסאה עקורה. וה"פ דבר שהוא ראוי לינצל. כגון שבולת שראשה מגיע לקמה והיא ראוי' להנצל עם הקמה:

ושכחו. שקצרו הקמה ושכחו להציל את השבולת:

מהו שיעשה שכחה. מי אזלינן בתר שעת העזיבה וכיון דלא נתקדשה אז לעניים לא הויא שכחה או דלמא כיון דמ"מ לא ניצולה הויא שכחה:

אם עד שלא נטל את החמישית לא כבר נראה לו לדון את הרביעית בשורה. בתמי' והרי היתה אז הרביעית ראוי' להנצל עם החמישית ומ"מ כשנטל את החמישית ולא הציל הרביעית הרי היא שכחה. הד"א דבר שהוא ראוי לינצל ושכחו הר"ז שכחה:

דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה ופשיט מסאה תבואה עקורה כו'. דהאינה עקורה שהיא קמה מצלת את העקורה שהיא עומר ואי נימא דבר הראוי להציל אין עליו דין שכחה א"כ כששכח גם את האינה עקורה נימא דהעקורה חוזרת ומצלת את האינה עקורה שהרי העקורה עושה את האינה עקורה לדבר הראוי להציל:

ר' אבהו בשם ריש לקיש דר"י היא. ת"ק דמתני' דקאמר מעשר שבולת אחת ונותן לו סבר כר' יוסי:

דתנינן תמן שרי"א כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות. דס"ל עשו שאינו זוכה כזוכה וה"נ ס"ל להת"ק דעשו את העני כמו שזכה בהשבולת:

א"ר בא דברי ר"י צריך לזכותו לכהן. ס"ל דגם אליבא דר' יוסי צריך לזכות לכהן:

א"ר יוסי [אמורא] הדא דר' בא פליגי על דריש לקיש. דריש לקיש הא מוקי לת"ק דמתני' כר' יוסי ואי נימא כר' בא דגם לר"י צריך לזכות לכהן וא"כ ה"נ צריך לזכות לעני והת"ק הא לא קאמר הכי:

דתנינן תמן אלא מזכה את העני כו' א"ר בא דר"י צריך לזכות לכהן. כלומר דרבי אליעזר דוקא הוא דקאמר שצריך לזכות לעני כר' בא אליבא דר' יוסי מכלל דת"ק סבר דא"צ לזכות:

הוי לית היא דר' יוסי. דהת"ק לא ס"ל כר' יוסי ופליג על ריש לקיש דמוקי לת"ק כר' יוסי דלדידי' ע"כ לר' יוסי א"צ לזכות:

א"ר מנא כל גרמא היא אמרה דר' יוסי היא. דכולי עלמא סברי כר' יוסי ואה"נ דצריך לזכותו לכהן כר' בא וה"נ לכו"ע מזכה את העני ות"ק ור"א בהא פליגי:

ת"ק סברי מימר אינו מזכה כו' אלא שבולת א' ותנייא אחרייא דהוא ר"א ס"מ מזכה אה"ע בכל הגדיש. אבל לכו"ע צריך לזכות לעני:

והתנייא קדמייא סבר מימר מזכה מימינו לשמאלו ואינה זכי' כו'. קושיא היא דפריך על ר' מנא היאך נימא דלהת"ק ג"כ צריך לזכות לעני א"כ אמאי סגי בשבולת אחת הא הת"ק ס"ל בפרק דלעיל (ה"ו) גבי מי שליקט את הפאה ואמר הר"ז לפלוני עני דלא זכה לו דדרשי לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני כדאמרי' בבבלי גיטין (יב ע"א) וא"כ הבע"ה לא יוכל לזכות לו ע"י עצמו דלא יקנה העני ע"י זכית הבע"ה וצריך העני בעצמו לזכות והשתא איך יוכל לזכות שבולת אחת הא לא ידעינן היכן היא. וליכא למימר דיקנה להעני את המקום ויזכה השבולת בכ"מ שהיא כדאשכחן הכי במס' מע"ש (פ"ה ה"ד) עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו לא דמי דהתם בתרומה ומעשרות מצות נתינה על הבעה"ב ויכול ליתן ע"י חצרו אבל הכא בלקט דרחמנא אזהר לא תלקט לו לעני רק העני יטול מעצמו אם יקנה לו מקום השבולת הרי הוא מלקט לעני. [וכדאשכחן גבי גט המונח בחצר הבעל דאם קנתה האשה את החצר קנתה גם הגט ולא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע משום דבשעה שנעשה מחצרו חצרה הוה כאילו נתן מידו לידה כמו שהבאנו לעיל (פ"ג ה"ז) בתוס' ד"ה עד כדון בשם האב"מ ז"ל יעוי"ש וה"נ כשיקנה הבעה"ב להעני את החצר שמונח בו השבולת לקט תהי' נתינה מידו ליד העני וזה לא מהני בלקט משא"כ בתו"מ הרי המצוה בנתינה] וע"כ דצריך העני לזכות בעצמו בכל הגדיש או שיתן לו הבעה"ב כל הגדיש חוץ משבולת הלקט במתנה ע"מ להחזיר או שיגביה כל הגדיש ע"מ לזכות השבולת בכ"מ שהיא. עיין ברע"ב ובתורעק"א ז"ל:

מזכה מימינו לשמאלו. כל מזכה ע"י עצמו קרי לה הירוש' מזכה מימינו לשמאלו וכן הוא בירוש' קדושין (פ"א ה"ג):

והתנייא אחרייא. הוא ר' אליעזר:

סבר מימר אינו מזכה מימינו לשמאלו וזכייה היא. דהא ס"ל שם דמלקט לעני זכה לו ולא תלקט לעני הוא להזהיר עני על שלו ולדידי' הא יוכל הבעה"ב לזכות להעני שבולת אחת דיקנה לו המקום שהשבולת מונחת בו. והשתא אי אמרת כר' מנא דלכו"ע צריך לזכות לעני איפכא איבעי להו למימר דלת"ק צריך לזכות בכל הגדיש ולר"א סגי בשבולת אחת. והתני ר"ז ר"א בשם ר"י כו'. פי' דמביא עוד ראי' דאי נימא דלת"ק צריך לזכות הי' צריך לזכות בכל הגדיש דר"ז ר"א בשם ר"י הקשה דברי ר"א אהדדי:

תמן הוא אמר זכה לו. במלקט לעני דסבר דהבעה"ב בעצמו יכול לזכות לו. וכא אמר הכין. דצריך לזכות כל הגדיש ואמאי הא יכול הבעה"ב לזכות לו השיבולת בכ"מ שהיא:

ומשני בשיטתם השיבום בשיטתכם דאתון אמרין [כצ"ל. הר"ש ז"ל] ע"י חליפין כו'. כלומר לדידי אה"נ דיכול הבעה"ב לזכות לו השבולת בכ"מ שהיא אלא לדידכו דהבעה"ב אינו יכול לזכות לו הרי צריך העני לזכות בכל הגדיש. ומוכח להדיא דלא כר' מנא דקאמר דת"ק סבר דסגי בשבולת אחת ולר"א צריך לזכות בכל הגדיש דהא ר"א לדברי הת"ק קאמר ולי' לא ס"ל אלא ודאי דת"ק סבר דלא בעי זכי' כלל וקאמר לי' ר"א דבעי זכי' ולדידך צריך זכי' בכל הגדיש ולדידי סגי שיזכה לו שבולת אחת ומוכח מזה כר' יוסי האמורא דר"ל דמוקי להת"ק כר' יוסי דבכורות ע"כ לא ס"ל הא דר' בא דלר' יוסי צריך לזכות:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף