מראה הפנים/פאה/ה/ג

מראה הפנים פאה ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין מגלגלין בטופח. לפי הסוגיא דגמרא ומייתי הך דתוספתא על המתני' משמע להדיא דמתני' בענין דין הבא לרבץ שדהו מיירי וכמו שפירש הר"ש ז"ל ומ"ש שם לרבנן שמין הפסד עניים ובעה"ב משלם לעניי אותה העיר זהו אגב שיטפא דפשיטא היא ולמי משלם אם לא לעניים שהפסיד להם ומה שאמרו כאן לעניי אותה העיר לא עלה קאי אלא על הסיפא בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וכו' דבזה דינא קמ"ל לר"א דצריך להטריח עצמו להוציא הוצאות ולשלוח להן לעניי אותה העיר שנטל משם וע' בדין זה בדיבור דלקמן. והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי' לאין מגלגלין בטופח בענין אחר וכמו שהביא הר"ב בפי' הא' ובחיבורו שתק מענין דין מה שפי' בהמשנה דנהי דהלכה כחכמים שמתירין מפני שאפשר שיהיה הלקט מזרע הטוב כמו שמסיים בפירושו מ"מ היה צריך להשמיענו דין היתר הזה והרי שנוי במשנה הוא וא"ב לאו מילתא דפשיטא היא ולומר דמילתא דלא צריכא לא תני והנראה שחזר בו מפירושו וכפי דמשמע מסוגית הש"ס דמתני' בדין דהמרבץ שדהו מיירי ומיהו במ"ש הוא ז"ל בדין זה בפ"ד ממ"ע בהלכה ח' הצריך לרבץ שדהו וכו' כתב כלשון התוספתא וכהת"ק ועל דברי ר' יהודה כתב שזהו מדת חסידות דלא קיי"ל לדינא אלא כהת"ק אבל קשה דלא כתב כלום משומת ההפסד להעניים כדמשמע מהכא וא"א לפרש הא דקאמר והא רבנן אמרין וכו' בענין אחר ב"א על רבנן דמתני' קאי וכדאיתא ואם נפרש ושמין לעניים בהפסידן היינו כסברת הת"ק כהתוספתא שאם אין הפסדן שוה להפסד הבעה"ב אז מותר א"כ מאי האי דקאמר לר"מ שמין של בעה"ב בהפסידו ובמאי הוא דפליגי סוף דבר איך שהיה מפרש להמתני' מה דפסק כהת"ק דהתוספתא ולא פסק למסקנת הש"ס בהא צ"ע:

למידת הדין נצרכה. יש לפרש דארבנן דמתני' קאי וכהאי דיוקא דדייק הש"ס בבבלי פ' הזרוע (דף ק"ל ע"ב) על רב חסדא דקאמר התם המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם וכו' ואב"א משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין ופריך לבסוף מדקאמרי רבנן עני היה באותה שעה הא עשיר משלם ואמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן אמר רב חסדא מדות חסידות שנו כאן ולר"א קאמר התם לעיל דמדינא הוא דמשלם דמדייק חנא חני ישלם ואת אמרת אליביה מדת חסידות וכו' ופירשו התוס' בשם ר"ת דה"ק תנא תני ישלם לר"א ורבנן פליגי עליה ואת אמרת מדת חסידות דעל מדת חסידות לא הוו פליגי רבנן והשתא לפי המסקנא דרבנן מחייבי לעשיר בבא לצאת ידי שמים צ"ל דה"ק עני היה באותו שעה ולפיכך פטור הוא לעולם הא עשיר מדינא הוא דפטור אבל בבא לצאת ידי שמים משלם והיינו דקאמר הכא מה דאמרו חכמים לטעמא דעני היה באותו שעה למידת הדין הוא דנצרכה וכלומר דהואיל ור"א אמר דאף מדינא חייב לשלם להכי קאמרי דזה שעני היה באותו שעה פטור הוא אפי' מלצאת ידי שמים ותידוק מינה הא עשיר נהי דמדינא הוא פטור דמיהת ממון שאין לו תובעין הוא מיהו ממידת חסידות משלם. ובזה הוי כמסקנא דהתם אליבא דרבנן ולפי משמעות הפשט י"ל דאדברי ר"א קאי דקאמר ישלם ולא קאמר וכשיבא לביתו יחזיר אלא ללמד דמדינא הוא דמשלם ויכולין להוציאו ממנו בדיינין והלכך קאמר ישלם. תני האב ובנו וכו'. משמע דהא דקאמר בשניהם עניים היינו לדברי ר' יהודה שאמר תבא לו מארה וכו' ואם שניהם עניים אין כאן מארה דמה יעשה הבן וכן משמע מהגהמ"ר בפ"ק דב"ב שהביא להאי דהכא ול"ג שם אמרי מנין כ"א ומנין וכו' ופי' ומנין דתבא מארה והא הברייתא מתיר ליתן לאביו מעשר עני והוא השיב אב ובנו דקאמר אם היו תרוייהו עניים אבל אם היה הבן עשיר תבא מארה לו אם מאכיל לאביו מעשר אלא יפרנסנו בכבוד משלו מכאן אני למד דאם אדם עשיר הפריש צדקה לא יפרנס אביו עני ממנו שלא תבא לו מארה עכ"ל והב"י בי"ד סי' רנ"א הביא שם מקצת דבריו ומיהו לדינא הוי כת"ק דברייתא דאפי' אם אביו לבדו עני הוא יכול ליתן לו מעשר עני שלו דלא אמרו אלא שלא תבא לו מארה דוגמא מה דאמרינן בפ' לולב וערבה מי שהיה עבד אשה וקטן מקרין אותו עונה אחריהן וכו' ותהי לו מארה ומ"מ לדינא כך הוא וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב לזה בפ"ו ממ"ע בהלכה י"ג אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין שהיה אחד מהן עני נותן לו האחר מעשר עני שלו הרי שלא הצריך שיהו שניהם עניים דלדינא הוא כסתמא דברייתא וכת"ק ומצאתי ברייתא זו בתוספתא דמעשר שני בפ"ג והגי' שם פשוטה היא שני אחין ושני שותפין אב ובנו פודין זה לזה מעשר שני ונותנין זה לזה מעשר עני א"ר יהודה תבא מארה לאדם שנותן מעשר עני לאביו אמרו לו מה אילו היו שניהם עניים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף