תוספות הרי"ד/פאה/ה/ב

תוספות הרי"ד פאה ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ז ר"א בשם ר"י מחלפת שיטתי' דר' אליעזר תמן הוא אמר זכה לו וכא אמר הכין. מכאן הקשה הר"ש ז"ל בפרק דלעיל (מ"ט) על פירש"י ז"ל בב"מ (ט ע"ב) דפירש על הא דמייתי התם מתני' דמי שליקט את הפאה ואמר הר"ז לפלוני עני ר"א אומר זכה לו וז"ל אדם בעלמא שאינו בעל שדה דאי בבעל שדה לא אמר ר"א זכה דליכא למימר מיגו דזכי לנפשי' דאפי' הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדה שלו כדאמר בחולין לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו עכ"ל דהרי מירוש' זה דקאמר מחלפת שיטתי' דר"א כו' מוכח להדיא דבעל השדה גופי' יכול לזכות בשביל עני כן הקשה הר"ש ז"ל יעוי"ש. וגם בפי' הרא"ש ז"ל שם כתב דכן נ"ל דאי מפקיר נכסי' גם אותה שדה מופקרת ויכול לזכות בה לעצמו עכ"ל. ונראה לפע"ד לתרץ ויתורץ בזה ג"כ מה שהקשה השאגת ארי' ז"ל (סי' ע"ז) על שיטת רש"י ז"ל בפסחים (ד ע"ב) דהא דבחמץ מדאורייתא בביטול בעלמא סגי הוא מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה דלב היא השבתה דיקשה לפ"ז מהא דפריך שם (ז ע"א) ולבתר איסורא לא מצי מבטל לי' והתניא הי' יושב בבהמ"ד ונזכר שיש חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יו"ט בשלמא שבת משכחת לה כגון שחל י"ד להיות בשבת אלא יו"ט בתר איסורא הוא כו'. ומאי פריך דילמא הך ברייתא כר' יוסי הגלילי ס"ל דחמץ אפי' בפסח נמי מותר בהנאה ולדידי' ודאי חמץ בפסח ברשותי' קאי והילכך מצי מבטל לי' אפילו בפסח. ועיין בשאג"א ז"ל שהוכיח מזה דלא כשיטת רש"י ז"ל. והנראה בשיטת רש"י ז"ל דהנה גרסינן בירושלמי פסחים (פ"ב ה"ב) אית תניי תני לא יראה לך לך אין את רואה אבל רואה את לגבוה אית תניי תני אפי' לגבוה מאן דאמר לך אין את רואה רואה את לגבוה בשהקדישו קודם לביעורו מ"ד אפילו לגבוה כשהקדישו לאחר ביעורו [פי' כריה"ג דמותר בהנאה ויכול להקדיש ומ"מ עובר בבל יראה כיון דהקדיש לאחר ביעורו] א"ר בון בר חיי' קומי ר"ז תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כר"ש. לא יראה לך אית תניי תני לך אין אתה רואה רואה את בפלטייא [פי' של הפקר] אית תניי תני אפילו בפלטייא מ"ד לך אין את רואה רואה את בפלטייא בשהבקירו קודם לביעורו מ"ד אפילו בפלטייא בשהבקירו לאחר ביעורו. פי' וה"נ אתיא כריה"ג. ופשוט דמהך ברייתא דפלטייא איתותב ר' בון בר חייא דע"כ יש נפ"מ בין הקדיש והפקיר קודם ביעורו להקדיש והפקיר אחר ביעורו. ונראה לי דהא דלא מחלק רבב"ח בין הקדיש והפקיר קודם ביעורו לאח"כ הוא משום דאזיל לטעמי' דלעיל במכילתין (סוף פ"ב) גרסינן המוכר מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין [פי' שקצר חצי שדה ומכר אח"כ השדה עם העומרין דהלוקח חייב להפריש פאה גם על העומרין והמוכר הוא עני ומיבעי' אם מותר לו לזכות בפאה זו] נשמעינה כו' א"ר בון בר חייא הדא אמר שהמוכר זכה בפאה שהיא מתרת את העומרין א"ר יוסי תמן לא נתחייבה שדהו ברשותו ברם הכא נתחייבה שדהו ברשותו כו'. חזינן מהכא דרבב"ח ס"ל בהא דלא חלקנו לעני להזהיר עני על שלו דאע"פ שכבר נתחייבה ברשותו מ"מ עכשיו שהיא אינה שלו שוב לא קרינן ל"ת לעני להזהיר עני על שלו. אבל ר' יוסי פליג ע"ז וס"ל דכיון שכבר נתחייבה ברשותו אף דעכשיו אינה שלו הרי מוזהר הוא בלא תלקט לעני. וע"כ אזיל רבב"ח לטעמי' וסבר התם בפסחים דאין חילוק בין הקדיש והפקיר קודם ביעורו לאח"כ דכמו דבפאה סבר דמה שנתחייב בלא תלקט בשעה שהי' ברשותו אינו מועיל שיהי' חייב גם לאחר שיצא מרשותו ה"נ בחמץ אף שכבר נתחייב בבל יראה מ"מ לאחר שהקדיש והפקיר דאינו שלו תו לא עבר בב"י וע"כ מוקי לה רבב"ח בקדשים שחייב באחריותן כר"ש. אבל סתמא דגמ' ס"ל כר' יוסי דכיון דכבר נתחייב בשעה שהי' ברשותו שוב לא נפקע החיוב אף לאחר שיצא מרשותו. ולענין הלכה כמאן קיי"ל חזינן מהך ירושלמי דפסחים דהלכה כר' יוסי דהא ברייתא דפלטייא א"א לאוקמה כרבב"ח וע"כ דיש חילוק בין הקדיש והפקיר קודם שנתחייב בב"י להקדיש והפקיר אח"כ. והשתא מתורצת קושית השאג"א ז"ל הנ"ל דאפי' אי נוקמה להברייתא דהי' יושב בבהמ"ד ונזכר שיש חמץ בביתו כריה"ג נמי לא מהני מה שיבטל ביו"ט אחרי שכבר נתחייב בב"י ואפי' הפקר גמור ג"כ לא מהני. והא דקאמר בגמ' לבתר איסורא לאו ברשותי' קיימא ולא מצי מבטל דמשמע הא אם הי' ברשותו הוי מצי לבטל זהו משום ע"פ משעה ששית עד הלילה דאז אינו עובר בב"י וצריכים אנו לטעמא דלאו ברשותי' קאי אבל לאחר שעובר בב"י שוב לא מהני ביטול אף לשיטת רש"י ז"ל דביטול הוא משום תשביתו. ועפ"ז ניחא נמי קושית הר"ש ז"ל על פרש"י ז"ל דר"ז ר"א בשם ר"י דמקשה מחלפת שיטתי' דר"א על כרחך ס"ל כרבב"ח דאפי' נתחייבה שדהו ברשותו מ"מ לאחר שיצאה מרשותו אין עליו הלאו דלא תלקט לעני להזהיר עני על שלו אבל לדידן דקיי"ל כר' יוסי שפיר פירש"י ז"ל דמיירי דוקא באדם אחר שאינו בעל השדה דבעל השדה אפילו אם יפקיר נכסיו לא יוכל לזכות בפאה לעצמו כיון שכבר נתחייבה שדהו ברשותו ודו"ק:

הדרן עלך גדיש

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף