מפתח/קידושין/נח/ב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
ספר המקנה
רש"ש
חידושי הרי"מ
אילת השחר

מפתח
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


מפתח TriangleArrow-Left.png קידושין TriangleArrow-Left.png נח TriangleArrow-Left.png ב

צא וקדש.[edit]

הטעם שנקט צא וקדש. תפא"י אות א'.

אשה פלונית.[edit]

אי דוקא אשה פלונית. שו"מ מהדו' ו' סימן נ"ה. ועי' רמב"ם אישות (פ"ח הי"ז).

מקודשת לשני.[edit]

ודוקא קידשה במעות שלו, דבמעות של משלח הוי מעות גזל ואינה מקודשת. מרדכי בשם ר"ב פ"ג סימן תקכ"ב, [הו' בתויו"ט]. שו"ע אה"ע סימן ל"ה ס"ט. ועי' דרכי משה שם סק"ו בשם תשובת בנימין זאב סימן מ"ג בשם מהר"ם דמצריך גט לחומרא. ועי' דרישה שם סק"ה מה שהקשה. ועי' ט"ז שם סק"י.

אף באופן שנתכוין לזקוף מעות המשלח במלוה אינה מקודשת ובמכר לא קנה, מו"מ בטעמא דמילתא אי הוא משום גזל או לא. דרישה שם. ט"ז שם. וע"ע לענין מכר שקנה השליח במעות המשלח, דהסחורה למוכר אף כשזקף במלוה, וכ"פ ברמב"ם מכירה פ"ו הי"ב. ובשו"ע סימן קפ"ג ס"ג בשמו. ועי' דרישה שם. ט"ז סימן ל"ה שם [ועי' ש"ך סימן קפ"ג סק"ד]. ועי' אבנ"מ סימן ל"ה סקי"א. מקנה קו"א סימן ל"ה ס"ט. ועי' להלן.

מ"ש במכר דשם כשנשתמש במעות המשלח קנה המשלח [כמבואר בשו"ע סימן קפ"ג ס"ג], ובקידושין לא. אבנ"מ סימן ל"ה סקי"א [יעויין שם לחלק דבמכר המוכר מקנה לבעל המעות, משא"כ בקידושין]. וכעי"ז במקנה קו"א סימן ל"ה ס"ט. ועי' לעיל.

אי כשאין קפידא למשלח אם יחליף המעות מהני אף במעות של המשלח, או דבכה"ג ששלח לקדשה לעצמו בכל גוונא קפיד, פלוגתא בזה. בית שמואל אה"ע (סימן ל"ה סק"ה). עצי ארזים (סימן ל"ה סקי"ח) [יעויין שם דבכל גוונא קפיד].

מקודשת לשני.[edit]

עי' משנ"ת בביאור החידוש בהך בבא, בתוד"ה האומר.

וכן האומר לאשה.[edit]

ביאור הלשון 'וכן'. רא"ש סימן א'. ועי' ים של שלמה סימן א'. קרבן נתנאל אות א'. ועי' חי' הרי"ם ד"ה וכן.

'וכן' היינו דגם בכה"ג נקרא השני רמאי וכמו ברישא. ים של שלמה סימן א'.

בא אחר וקידשה בתוך ל' יום מקודשת לשני.[edit]

בירושלמי [כאן] איתא דאם מת השני בתוך ל' יום מקודשת לראשון, אי הבבלי פליג ע"ז. עי' רמב"ן ד"ה ובא. רשב"א [יעויין שם דהבבלי פליג ע"ז, וברמב"ן מש' קצת דלא ס"ל כן]. ריטב"א ד"ה ויש. ר"ן [יעויין שם ברשב"א ור"ן שדקדקו מהרמב"ם אישות פ"ז הי"א דס"ל דחוזרת לראשון]. פנ"י ד"ה וכן. ועי' רע"א ד"ה מקודשת. ועי' פני משה שם. חי' רמ"ש.

אי י"ל דלהבבלי אינה מקודשת לראשון, משום דכשנתקדשה לשני הוי חזרה מקידושי הראשון, ובמעשה לכו"ע מהני חזרה [לקמן נ"ט.], או די"ל דמה שנתקדשה לשני אינו חזרה מקידושי הראשון. רמב"ן. רשב"א. ר"ן. עצמות יוסף נ"ט. ד"ה והיכא. הגהות הרד"ל על הרא"ש ד"ה ודבר. ועי' ברא"ש סימן ג'. ועי' פנ"י. חי' הגרש"ש מהדו"ח סימן כ"ג. ועי' קה"י סימן מ"ה. וע"ע אבנ"מ סימן מ' סק"ח. ועי' חזון איש אה"ע סימן נ"ז סק"ה. ועי' תוס' לקמן ס"ג ד"ה כגון. ועי' רמב"ן לקמן נ"ט.

י"ל דמה שנתקדשה לשני אינו חזרה, דא"כ הו"ל להחזיר את הכסף. הגהות הרד"ל שם.

הוכחה דהוי חזרה מיבמות (קח.) לגבי קטנה שאביה ואחיה קידשוה ונתקדשה לאחר, דחשיב מיאון. רשב"א. ועי' ר"ן. ועי' עצמות יוסף נ"ט. ד"ה והיכא. הוכחה דאינה חזרה, מד' הירושלמי שם דביש יבם אינה חוזרת לראשון, דאדרבה לא ניחא להו לנשים בייבום וודאי אין לומר שחזרה בה. רמב"ן, ועייש"ע מה שהוכיח דאינה חזרה. ועי' חי' הגרש"ש שם בביאור דבריו.

ביאור ד' הירושלמי שם, דכשיש יבם אינה חוזרת לראשון, וכן אי תלי בפלוגתת רב ושמואל [יבמות צ"ב:] אי תפסי קידושין ביבמה לשוק. רמב"ן [ויעויין שם דהנידון אי תלי בפלוגתת רב ושמואל תלי בהנידון אי קידושיה לשני הוי חזרה מראשון או לא]. ועי' או"ש אישות פ"ז הי"א בסופו. וע"ע קר"א נדרים כ"ט: ד"ה אפי'. ועי' קה"י סימן מ"ה.

אי הטעם דכשיש יבם אינה חוזרת לראשון [לדעת הירושלמי, עי' לעיל] הוא משום דהזיקה מונעת תפיסת הקידושין מהראשון, או משום דאין דעת המקדש רק אם תהא ראויה לביאה לאחר ל'. רמב"ן שם. ועי' או"ש שם. וע"ע קר"א נדרים כ"ט: ד"ה אפי'. ועי' קה"י סימן מ"ה.

בת ישראל לכהן תאכל בתרומה.[edit]

דוקא בנשואה דארוסה אינה אוכלת בתרומה, א"נ מיירי על הדין דאורייתא. תור"י הזקן ד"ה תאכל. פנ"י ד"ה בת. ועי' מאירי ד"ה אמר המאירי במשנה השנית. ועי' כתובות נ"ז. ועי' מקנה לקמן נ"ט: ד"ה עוד נראה. ועי' משנ"ת להלן נ"ט: ד"ה לרב מספק"ל.

אופנים נוספים דאוכלת בתרומה בעודה ארוסה. פנ"י ד"ה בת.

קשה דפשיטא דאם מקודשת לענין איסורי ערוה דחמירי כ"ש לענין תרומה הקלה. רמב"ן. ועי' רשב"א. ועי' בפיה"מ להרמב"ם. ריטב"א. ועי' ר"ן ד"ה בת. ועי' רע"ב. ובמה שתי' הרמב"ן שם, עי' חזון איש אה"ע סימן קל"ד לדף נ"ו: י"מ דקאי ארישא דהרי את מקודשת לי לאחר ל', דאוכלת בתרומה כל הל' יום. פיה"מ להרמב"ם. מאירי ד"ה המשנה השנית בשמו. ועי' ר"ן ד"ה בת. ועי' שלנ"ל ד"ה ואית. ועי' רע"ב.
אי גרסימן לפי' זה, בת כהן לישראל. ר"ן שם. שלנ"ל. ועי' רע"ב. י"מ דבסיפא נמי גרסימן בת כהן לישראל, והיינו דהראשון היה ישראל, וקמ"ל דאינה נפסלת מתרומה. שלנ"ל ד"ה ואית.

מעכשיו ולאחר ל' וכו'.[edit]

היאך הדין באמר הרי את מקודשת לי ל' יום. עי' ירושלמי פ"ג ה"א. ועי' רשב"א ד"ה האומר. ועי' חי' ר' מאיר שמחה.

בירושלמי איתא דבכסף כה"ג מקודשת לעולם, ובשטר אינה מקודשת כלל משום דהוקש לגט ושם אי"ז כריתות, ובבבלי (גיטין פג:) מבואר דגט בכה"ג הוי כריתות, ומו"מ בהנ"ל. רשב"א ד"ה האומר. ועי' מהרי"ט ד"ה בת.

מקודשת ואינה מקודשת.[edit]

וצריכה גט מזה ומזה דילמא מחלפא באשת איש. מאירי ד"ה המשנה השנית. ועי' בגמ' לקמן נ"ט: מה שפי'.

בתוספתא (פ"ד ה"ג) איתא מקודשת לשני [לשניהם, חסדי דוד] כיצד יעשו א' נותן גט וב' כונסה, ביאור ומו"מ בזה, ואי תלי בפלוגתת רב ושמואל (לקמן נ"ט:). חסדי דוד שם. חזון יחזקאל שם. ובעיקר פלוגתת רב ושמואל, עי' משנ"ת להלן נ"ט:

בת ישראל לכהן וכו'.[edit]

קשה מאי קמ"ל. ר"ן ד"ה בת. ועי' פנ"י ד"ה מעכשיו.

קשה דממ"נ אם שני המקדשים ישראלים מאי ס"ד דתאכל, ואם הראשון כהן אמאי נקט דוקא בת כהן לישראל הא אף בת ישראל לישראל הוי חידוש. פנ"י ד"ה מעכשיו. מהרי"ט ד"ה בת.

בת כהן לישראל וכו'.[edit]

ילה"ק דממ"נ אם שניהם כהנים תאכל בתרומה ממ"נ, ואם הראשון ישראל א"כ אפי' בת כהן לכהן לא תאכל. פנ"י ד"ה מעכשיו.

אי כששניהם כהנים אוכלת בתרומה ממ"נ, או דכיון ששניהם בספק קידושין אינה קנין כספו ועוד דאין הקידושין ראויין לביאה. פנ"י ד"ה מעכשיו [יעויין שם דאין אוכלת משום הנך טעמי]. ועי' מנ"ח מצ' ר"פ סק"ו. ועי' אמרי משה (סימן י"ג אות ה').

הוכחה מגיטין (מב:) לגבי נתערב ולדה בולד שפחתה דשניהם אוכלים בתרומה ממ"נ דאחד כהן והשני עבדו, ואף דהוא ספק חשיב קנין כספו. מנ"ח שם. ועי' אמרי משה לדחות ג' חילוקים.

תנא מה שעשה עשוי וכו'.[edit]

קמ"ל דאין קונסים אותו שלא ישאנה. ריטב"א ד"ה אלא.

שנהג בו [בה] מנהג רמאות.[edit]

אי גרסימן בה או בו, עי' משנ"ת בתוד"ה האומר, בא"ד דאל"כ לא היתה. ועי' רשב"א.

הרמאות הוא מה שאין רוצה לקדשה למשלחו ואינו חוזר ומודיעו, ואף אם לא קידשה לעצמו הוי רמאות, ותני קידשה לעצמו לאשמעי' דמקודשת לשני, ולפי"ז אף אם שלח שליח אחר לקדשה לו ל"א אשלד"ע. נודע ביהודה תנינא אה"ע סימן ע"א ע"ב. ובעיקר דין אשלד"ע באיסור דרבנן, הנה נחלקו בזה האחרונים, שו"ת מהרי"ט ח"א סימן קט"ז. ועי' משנה למלך מלוה ולוה פ"ה הי"ד ורוצח פ"ב ה"ב. ועי' קצוה"ח סימן קכ"ג סק"ה. משכנות הרועים אות פ' סימן ל"א – פועל. ארעא דרבנן במערכת אות א' סימן י'. מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות רוצח ושמירת הנפש פ"ב. יד מלאכי כללי הדינים כלל י"ג. מוצל מאש סימן ל"ה ד"ה והרב. כו"ח ב"מ י:, בית מאיר אה"ע סימן ל"ה ס"א. יהודה יעלה ח"א סימן ד' בהגה"ה ד"ה נ"ל. ישוע"י אה"ע סימן קמ"ח סק"ג. ערוגת הבושם יו"ד סוס"י קל"ד. מחנה חיים ח"א סימן מ"ו ד"ה ולכאורה. בית שלמה אה"ע סימן ס'. יד דוד אישות ח"ב. לב שלמה סימן ב' אות ז'. אמרי הצבי ב"ק פ"ה סימן כ"א אות ד'. חי' ר' שמעלקא ב"ק ע"א. ד"ה והדרן. שד"ח מ' הא' אות קצ"ג. ועי' קה"י ב"מ סימן ט"ז אות ט' בדעת התוס'. ועי' נודע ביהודה קמא אה"ע סימן ע"ו בשם מחותנו. משמרות כהונה בשמו. ועי' פרחי כהונה. ועי' תורה תמימה [הנ"ל]. [ובעיקר הענין יש לדון דבכל שלד"ע שמא המעשה חל ורק האיסור אין מתייחס למשלח, ועיי"ש בנודע ביהודה בשם מחותנו שר"ל כן, ויעויין שם שדחה זה, ועי' תוס' ב"מ י: ד"ה אמר, דמבו' דלא חל כלל. [כן הק' בנודע ביהודה, אמנם יש לתלות דב' תי' התוס' שם נחלקו בזה, וכ"כ המחנה אפרים הלכות שלוחין ושותפין סימן ט'. ובשו"ת הר צבי יו"ד סימן רנ"ז. ועיי"ש בנודע ביהודה עד סימן פ"ב בזה ואכמ"ל, ובביאור יותר עי' בשטמ"ק שם בשם תלמידי הר"פ ותוס' שאנץ. ועי' עוד בנודע ביהודה שם סימן ע"ה. וע"ע נתה"מ סימן קפ"ב. ועי' שעה"מ מעילה פ"ז ה"ב. ושו"ת מנחת עני (סימן ס"ח). שו"ת יהודה יעלה (אסאד) ח"ב אה"ע, חו"מ סימן נ"ז]. והנה בעיקר ד' הנודע ביהודה בביאור מהו הרמאות כאן, עי' רשב"א ריטב"א תוספות הרא"ש ור"ן מה שביארו במתני' דס"ד דהפקיעו רבנן לקידושי השני [הו"ד לעיל ד"ה תוד"ה האומר], ועיי"ש בנודע ביהודה מה שיישב. ועי' רמב"ם אישות פ"ט הי"ז [יעויין שם דהכא חשיב עני המהפך בחררה, ולפי"ז ל"ש ד' הנודע ביהודה, כמבואר בדבריו דלפי הנ"ל ל"ה עני המהפך בחררה, וע"ע להלן בד"ה הלך נמי דקתני הלך ברמאות].

אם חזר האחד לקדש אשה ובא השני וקידשה, ל"ה כעני המהפך בחררה שיכול החוטף למצוא חררה אחרת. ים של שלמה סימן א' יעויין שם מה שביאר עפי"ז בסוגיין, ויעויין שם דגם רש"י לקמן נ"ט. ד"ה עני עיי"ש הכא מודה משום מצות פו"ר, ועי' להלן נ"ט. משנ"ת. וע"ע ברש"י בע"ז נ"ד: ד"ה למעוטי, ועי' ברא"ש פ"ב סימן ל"א. וע"ע שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סימן צ"א דס"ל דכן תלי בפלוגתת רש"י ותוס' לקמן נ"ט. וע"ע מרהכ"מ ח"ב הל' י"ח. דברי מלכיאל ח"ב סימן ב' אות ב'. ישוע"ד ח"ד סימן כ"ח.

אי שייך כלל דין עני המהפך בחררה בקידשה השני או דרק משום פו"ר אין כאן דין עני המהפך בחררה או דאדרבה הוי כעני המהפך בחררה. ים של שלמה סימן א'. חכמת שלמה נ"ט: ועי' נודע ביהודה תנינא אה"ע סימן ע"א ע"ב [יעויין שם דל"ש כלל הכא דין עני המהפך בחררה, ועי' לעיל מה שהו' בשמו]. שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סימן צ"א. ועי' רמב"ם אישות פ"ט הי"ז יעויין שם דהוי עני המהפך בחררה. וע"ע בזה להלן בד"ה הלך נמי דקתני הלך ברמאות.

שלח לקדש לו אשה סתם, ודיבר השליח עמה בשביל המשלח ואח"כ קידשה לעצמו, אי הוי רמאות, פלוגתא בזה. מעשה רקח מכירה (פ"ז ה"י) יעויין שם בדעת הרמב"ם. פסקי הל' יד דוד ח"ב דף רכ"ו ב' [הו' באוצה"פ סימן ל"ה סקמ"ו] יעויין שם דאי"ז רמאות.

בקרקע כה"ג ששלחו סתם לכו"ע אי"ז רמאות. מעשה רקח שם.

הלך נמי דקתני הלך ברמאות.[edit]

ביאור המקור ללשון זו. קרבן העדה במתני' ד"ה האומר.

קשה דבהרבה מקומות תני הלך אף שאי"ז רמאות (עי' לעיל נ.). עי' עצמות יוסף ד"ה ותנא. פנ"י ד"ה דאי.

אי הוי רק רמאי או דהוי עני המהפך בחררה דנקרא רשע, פלוגתא ומו"מ בזה. רמב"ם אישות פ"ט הי"ז [הו' בבית שמואל אה"ע סימן ל"ה הי"ז] יעויין שם דהוי עני המהפך וכו'. ועי' ערוך השולחן אה"ע סימן ל"ה סקכ"ט בדעת הטושו"ע דל"ה רשע. ים של שלמה סימן א'. נודע ביהודה תנינא אה"ע סימן ע"א ע"ב. ועי' עצמות יוסף נ"ט. ד"ה רבין. חת"ס ב"ב כ"א: ד"ה ובקידושין. וע"ע אגרות משה אה"ע ח"א סימן צ"א ד"ה והנה הרמב"ם.

אי נידון זה תלי בפלוגתת רש"י ותוס' (לקמן נט.) אי יש במציאה דין עני המהפך בחררה, או דהכא כו"ע מודו משום מצות פו"ר. ים של שלמה סימן א'. ערוך השולחן אה"ע סימן ל"ה סקכ"ט.

בדעת הטושו"ע בזה. ערוך השולחן שם.

י"א דל"ש כלל דין עני המהפך בחררה, כיון דאין הרמיות במה שקידשה השני אלא במה שלא קידשה לראשון ולא הודיעו. נודע ביהודה תנינא אה"ע סימן ע"א ע"ב. ועי' בע"ב ד"ה איבעי לאודועי.
היאך הדין כשבא האחד לקדשה והשני חטף מידו. עצמות יוסף לקמן נ"ט. ד"ה רבין, יעויין שם דאז הוי רשע. וכן בחת"ס ב"ב כ"א: ד"ה ובקידושין. ועי' ירושלמי ריש פירקין.

רד"ה האומר וכו' אא"כ נתן האחד גט וכו'.[edit]

מש"כ בר"מ (אישות פ"ז הי"ב) ובשו"ע (סימן מ' ס"ג) דשניהם נותנים גט, כוונתם דאל"כ תהא אסורה לשוק וכרש"י. בית שמואל שם סק"ז.

אי דין זה [דסגי שא' יתן גט] קאי אראשון דוקא [ומשום גזירה שמא יאמרו דשרי להחזיר גרושתו משנישאת] או דקאי אשני נמי. ב"ח אה"ע סימן מ'. ועי' בית שמואל שם סק"ז [ועי' במש"כ שם דל"ש גט קודם סוף ל' יום כל שלא גמרו הקידושין, ועי' בזה לקמן נ"ט: מה שהו' פלוגתת הראשונים בזה]. ועי' דרישה שם אות ה' דקאי נמי אשני, עיי"ש הטעם. וכן בט"ז שם סק"ו. ועי' עצי ארזים סימן מ' סק"ט מה שדקדק מלש' הרי"ף דקאי נמי אשני. וע"ע מקנה קו"א סימן מ' ס"ג ד"ה לפיכך, טעם נוסף אמאי אין לחשוש שיאמרו מחזיר גרושתו הוי וכו' [יעויין שם עפי"ד הרא"ש פ"ג סימן ג' ורשב"א ד"ה ובא, ועי' בית שמואל סימן קמ"ד בסופו]. אולם יעוי' מהרש"ל [הו' בבית שמואל שם] דקאי דוקא אראשון. ועי' פת"ש שם סק"ח.
אף לדעת המהרש"ל [דקאי אראשון] אם גירשה הב' תוך ל' יכולה לינשא לראשון, עוד מו"מ בד' המהרש"ל, ובטעמו. מקנה קו"א סימן מ' ס"ג ד"ה לפיכך. וע"ע אוצר הפוסקים סימן מ' סקי"א.

תוד"ה האומר וכו' וא"ת וכו' פשיטא וכו'.[edit]

עוד תוספת בקושיא זו. רא"ש. תוספות הרא"ש. ועי' קרבן נתנאל אות א'. ועי' ים של שלמה סימן א'.

י"ל דס"ד דכיון שעשה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה. רשב"א. ריטב"א. תוספות הרא"ש. ר"ן. ועי' מקנה. ועי' נודע ביהודה סימן ע"א ע"ב.

י"ל דס"ד דחשיב קידושי טעות שאילו ידעה שהא' שלחו לא היתה מתקדשת לב'. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. ר"ן. ועי' שיטה לנ"ל [מה שביאר בזה]. וע"ע נודע ביהודה קמא סימן ע"ה, ותנינא סימן ע"א ע"ב. ועי' מאירי ד"ה אמר המאירי.

י"ל דאשמעי' דל"א דשארית ישראל לא יעשו עולה והשליח לצעוריה קמיכוין. תורי"ד ד"ה מקודשת.

י"ל דס"ד דחזקה שליח עושה שליחותו וקדשה עבור המשלח קמ"ל דלא חיישי' לזה. מרומי שדה.

י"ל דס"ד דכיון שנקרא רשע אי עביד לא מהני ואף דהוא איסור דרבנן. תפארת ישראל אות ג' [ויעויין שם דקמ"ל דל"א משום דעצם המעשה קידושין אינו איסור רק מה שרימה את חבירו, ומשמ' עכ"פ דבאיסור דרבנן אמרי' אי עביד לא מהני, ובעיקר הנידון אי באיסור דרבנן אמרי' אי עביד ל"מ, עי' חת"ס יו"ד סימן ו'. נודע ביהודה קמא אה"ע סו"ס ע"ו. סמ"ע סימן ר"ח סק"ג. תפא"י פ"ג אות ג', ועי' סימן ר"ח סק"ב. ועי' קצוה"ח סימן ר"ח סק"א, ועי' רמ"א סימן קי"ט ס"ו, ובית שמואל שם סקי"ב, ועי' עין אליהו לעיל י"ב:, ועי' שו"ת מהרי"א ח"א יו"ד סימן רע"ו. ועי' ש"ג ביצה ל"ו ובס' תיקון יד אליהו, ועי' נתיה"מ חידושים סימן ר"ח סק"ג, שו"ת ויען יוסף או"ח סימן שצ"א].

אי הו"מ ליישב דקמ"ל שכקידשה במעות של המשלח ואינו מקפיד במעות אם יחליפם, דמקודשת. עצי ארזים סימן ל"ה סקי"ח. ועי' בית שמואל אה"ע סימן ל"ה סק"ה. ובעיקר הנידון אי באופן שאין המשלח מקפיד אם יחליף המעות, אי מקודשת, עי' בגמ' בד"ה מקודשת לשני, פלוגתא בזה.

בא"ד וי"ל וכו' פלוני שלחני לקדשך לו ובתוך כך אמר לה וכו'.[edit]

והיינו כשעדיין היו עסוקין באותו ענין. הל' יד דוד ח"ב דף רכ"ה ב' [הו' באוצר הפוסקים סימן ל"ה סקנ"א]. ועי' אבנ"מ סימן ל"ה סקי"ב דמוכח בדבריו לא כן. ועי' שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סימן ח'.

בא"ד והיא ידעה דקידשה לנפשיה וכו'.[edit]

ונאמנת לומר דיודעת שקידשה לנפשיה. האגודה קידושין פ"א סימן י"ג. בית שמואל אה"ע סימן ל"ה סקכ"ג בשמו. ועי' חזון איש אה"ע סימן מ"ח סק"ד לענין נאמנות השליח. וכן עי' ערוך השולחן סימן ל"ה סעי' ל"ג. ועי' רמ"א סימן ל"ה ס"ט. ועי' להלן בזה.

אי נאמנת לומר שלא הבינה דבריו או דבעי' לדעת באיזה אופן הבינה. שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סימן ח' [יעויין שם שנסתפק בזה]. פרישה אה"ע סימן ל"ה אות ט"ז [ועי' להלן]. בית מאיר שם ס"ט. ועי' באר היטב סימן ל"ה סקט"ו. ועי' יד דוד ח"ב דף רכ"ו:

קשה להך צד דנאמנת דא"כ תלוי בדבריה והוי כקידושין בלא עדים. בית מאיר שם. ועי' יד דוד שם [יעויין שם דכיון שהעדים ראו מעשה שלם שאמר המקדש "לי" א"כ הוי רק גילוי מילתא שנתכוונה לכך].

בא"ד דאל"כ לא היתה מתקדשת וכו'.[edit]

קשה דא"כ אמאי תני בברייתא שנהג "בה" מנהג רמאות. רשב"א [ובגמ' לפנינו איתא "בו" ולפי"ז א"ש].

בא"ד ובתוך כך אמר הרי את מקודשת לי.[edit]

קשה דבמתני' לא הוזכר זה אלא סתמא קידשה לעצמו, ומשמע דמיירי כשאין ספק שנתכוין לעצמו. מרומי שדה ד"ה האומר.

קשה דבגמ' משמע דהלך היינו הלך ברמאות, ולא שבתחילה רצה לעשות השליחות. תפארת שמואל אות א'.

בא"ד מהו דתימא וכו'.[edit]

ביאור למה יהא הו"א כזו. פנ"י ד"ה דאי. חלקת מחוקק סימן ל"ה סק"ה. בית שמואל סימן כ"ב.

בא"ד לצורך משלחו קמ"ל דלא.[edit]

י"מ דהס"ד היה שתתקדש לראשון. רא"ש.

י"מ דהס"ד היה דכיון שבתחילה בא בשם המשלח ונתרצתה וא"כ אף שחזרו במחשבתן אינה חזרה דהוי דברים שבלב, ולי היינו לשליחותי. חלקת מחוקק סימן ל"ה סק"ה. בית שמואל סימן כ"ב.

היאך הדין כשהשליח נתכוין לקדשה לעצמו והיא נתכוונה למשלח, אי צריכה גט משניהם, או לא, פלוגתא בזה. פרישה שם [יעויין שם מה שדן ב' טעמים א' דאינה נאמנת, ב' שלא יאמרו אשה בלא גט]. ט"ז שם סקי"א. ועי' רא"ש [מה שלא כ' דאין כאן בית מיחוש].

אם נתכוין השליח לקדשה למשלח וטעה ואמר "לי" אין כאן בית מיחוש להצריכה גט. רא"ש. טור שם.

הטעם לזה משום דהקדש בטעות אינו הקדש [נזיר פ"ה מ"א]. רא"ש. ועי' ביאור הגר"א סימן ל"ה סקכ"ב. ועי' בגמ' לעיל ב:, ובתוס' שם ד"ה דאסר. וע"ע תוס' לעיל ז. ד"ה ונפשטו. [וע"ע בתוס' ז: ד"ה חצייך]. ועי' קוה"ע סימן נ"ו י"ח.

אי נאמן השליח לומר שטעה או דמיירי רק בתוכ"ד, פלוגתא בזה. מרדכי סימן תקכ"ב. האגודה [הו' בבי"ש שם סקכ"ד]. רא"ש. שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סימן ח'. רמ"א סימן ל"ה ס"ט [יעויין שם דנאמן, ועי' בשו"ע בשם מרדכי שחולק וס"ל דצריכה גט מספק]. ערוך השולחן אה"ע סימן ל"ה סעי' ל"ג. ועי' גליון מהר"ם טיקטין [בחי' אנשי שם על המרדכי אות נ', והו' בבית שמואל שם סקכ"ו, ובחלקת מחוקק שם סקכ"א. ועי' להלן]. ביאור הגר"א שם סקכ"ד. ועי' חזון איש אה"ע סימן מ"ח סק"ד.

אי נאמן [להסוברים כן] רק בשבועה או גם בלא שבועה. בית שמואל אה"ע סימן ל"ה סקכ"ד יעויין שם דהרמ"א והאגודה נחלקו בזה, ועיי"ש בסקכ"ה. ועי' ש"ש ש"ו פ"ג.

אי נאמן דוקא כשאמר בתחילה פלוני שלחני לקדשך, או אפי' בסתם וכמו הקדש בטעות. שו"ת מהריב"ל ח"ד סימן ח'.

מו"מ אי השליח נאמן לדעת הרא"ש. שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סימן ח'. ערוך השולחן אה"ע סימן ל"ה סעי' ל"ג. ועי' חזון איש אה"ע סימן מ"ח סק"ד.

אי הטעם דנאמן [להסוברים כן] הוא משום דבידו לגרשה או משום דחזקה שליח עושה שליחותו. בית שמואל שם. ש"ש שם. ועי' מרדכי סימן תקכ"ב. ועי' בית מאיר שם. שו"ת מהר"ם הו' במרדכי שם, וע"ע שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ד סימן אלף ו'. אבני משפט שם סקי"ט. והנה בעיקר הענין יל"ע אי אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו רק לחומרא או גם לקולא. ועי' בית מאיר שם.

להסוברים דאינו נאמן היינו אף שבידו לגרשה, דמסקנת הגמ' בב"ב קל"ה. דלא סמכי' על הך מיגו וחיישינן, ועוד דאם יגרשה יהיה חייב בכתובה, ועוד דהוי כמיגו במקום עדים, דאין דרך בנ"א לטעות בזה. מרדכי סימן תקכ"ב. ויל"ע לפי"ז היאך הדין בזה"ז דליכא כתובה לארוסה, ועי' בזה בית מאיר שם.

י"א דליכא פלוגתא בזה, אלא לכו"ע אי מיירי כשהשליח החזיק שליחותו בעדים עד שהענין מוכיח שטעה נאמן, ואי לא אינו נאמן. גליון מהר"ם טיקטין [בחי' אנשי שם על המרדכי אות נ' והו' בבית שמואל שם סקכ"ו, ובחלקת מחוקק שם סקכ"א]. וכ"כ להוכיח בחלקת מחוקק שם דיש חילוק אם יש רגלים לדבר שטעה או לא [ועיי"ש שהוכיח דבריו מסתירה בד' המהר"ם, אולם עי' בישא ברכה דף קמ"ו שכ' דמל' הב"י מש' דהתשו' שאינו נאמן, אינה מהמהר"ם אלא מרבינו ידידיה, וכן עי' ט"ז שם סקי"ג]. ועי' מרדכי בשם מהר"ם שם. ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג שם. אמנם בשו"ע שם ובביאור הגר"א שם משמע דהוא פלוגתא.

פלוגתא ומו"מ אי בכה"ג שאומר שטעה ונתכוין למשלח, אי צריכה לחזור ולהתקדש למשלח, או דסגי במה שקידשה השליח ומה שאמר לי מתפרש על המשלח. רבינו ירוחם אדם וחוה נתיב כ"ב ח"ג. פרישה שם סקי"ז. חלקת מחוקק שם סוף סק"כ. ועי' ישא ברכה דף קמ"ז:, אבנ"מ שם סקי"ב. ועי' שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סימן ח'. ועי' בית שמואל שם סקכ"ג. ועי' חזון איש אה"ע סימן מ"ח סק"ד.

להסוברים דצריכה קידושין מהראשון, אי הוא גם בגוונא שאמר בתחילה של המשלח והיו עסוקין באותו ענין. שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סימן ח' יעויין שם לחלק בין עסוקין לאין עסוקין. אולם באבנ"מ שם נחלק ע"ז.

קשה להסוברים דאי"צ קידושין אחרים, מ"ש מנתכוין לתרומה ואמר מעשר דאף תרומה לא חל [עי' ר"ש תרומות פ"ג מ"ח טעם לזה]. חזון איש שם.

צ"ב להסוברים דאי"צ קידושין מראשון, היאך מיירי אי נתכוונה להתקדש לראשון א"כ אמאי י"א דצריכה גט משני. בית שמואל שם סקכ"ג [ועיי"ש מה שביאר זה לדעת הפרישה שם אות ט"ז לענין טעתה האשה שצריכה גט משניהם, אמנם לדעת הט"ז סקי"א אכתי צ"ב].

איתא בירושלמי, [ה"א] לא הוחזק השליח בעדים הוא אומר לעצמי קידשתי והיא אומרת לראשון צריכה גט מראשון, ואם אינם זוכרים חזקה לשני [דלא סמכה דעתה על השליחות], הוחזק השליח בעדים הוא אומר לעצמי קידשתי והיא אומרת לראשון, חזקה לראשון, אמרה איני יודעת שניהן נותנין גט, ביאור ומו"מ בזה. רשב"א ד"ה ירושלמי. ר"ן ד"ה גרסימן. ועי' ראב"ד אישות פ"ט הי"ח. ועי' רא"ש סימן י"ג. ועי' מהר"ם אלאשקר סימן ס"ב. לבוש סימן ל"ה סט"ו. מקנה קו"א סימן ל"ה סט"ו. ועי' ביאור הגר"א סימן ל"ה ס"ק ל"א.

קשה ע"ז, דאם השליח עומד וצווח חזרתי בי משליחותי היאך תתקדש לראשון. רא"ש סימן י"ג. ועי' רמ"א סימן ל"ה סט"ו [יעויין שם שפ' דבאמת אינה מקודשת] בשם טור בשם הרא"ש.

נחלקו המפרשים בדעת הרמ"א בשם הרא"ש, די"א דאין חילוק בין הוחזק ללא הוחזק, ושניהם לחומרא דאסורים בקרובין, וי"א דבהוחזק בעדים מקודשת לגמרי לראשון ובעיא גט משני לחומרא. חלקת מחוקק שם סקל"ג. בית שמואל שם סקל"ז.

קשה לדעת הרמב"ם [אישות פ"ט הי"ח] שכ' דבלא הוחזק בעדים והאשה אומרת שנתקדשה למשלח והשליח חולק, המשלח מותר בקרובותיה, וקשה דהרי הוא מודה שעשאו שליח וגם האשה אומרת שנתקדשה לו. רא"ש סימן י"ג [ויעויין שם שהוסיף בביאור הקושיא דמאי נפ"מ בלא הוחזק בעדים הרי הודה שעשאו שליח]. ועי' רמ"א סימן ל"ה סט"ו. ועי' חלקת מחוקק שם סקכ"ט. ובישוב קו' הרא"ש, עי' פרישה סל"ה אות כ"ז כ"ח. ב"ח שם ד"ה כ' הרמב"ם. מרהכ"מ ח"ב. ועי' להלן.

י"מ דהטעם דהמשלח מותר בקרובותיה, משום דהשליח נאמן מדין "שליש". מקנה קו"א סימן ל"ה סט"ו. וכעי"ז בחלקת מחוקק שם סקכ"ט.

י"מ דהטעם משום, דמעמידין את הקרובין בחזקת היתר. חזון איש אה"ע סימן מ"ח ס"ק א' ג'.

אי הוחזק בעדים היינו שנעשה שליח בעדים, וע"כ שליחותו חשובה וסמכה דעתה להתקדש למשלח, או דהוחזק היינו שנתפרסם הדבר במקומה של האשה דבר השליחות וע"כ יתכן שנתכוונה למשלח. רמב"ם אישות פ"ט הי"ח [יעויין שם כהצד הראשון]. אולם בראב"ד שם חולק [ויעויין שם דודאי גם בלא הוחזק מיירי דיש עדים שעשאו שליח].

ק' לד' הר"מ הנ"ל, דאחר הקידושין צריך עדות גמורה שהוא שליח. חי' הרי"ם גיטין עמ' ר"ו ד"ה אולם.

לד' הראב"ד דלא הוחזק היינו גם בעדים, מ"מ י"ל דגם בהודאה סגי. חזון איש אה"ע נשים סימן מ"ז סק"ה.

פלוגתת הרמב"ם והראב"ד הנ"ל הוא לשיטתם שנחלקו [בהל' אישות פ"ג הט"ו] אי בעי' עדים במינוי שליח הבעל. ר"ן ד"ה גרסימן. ובעיקר פלוגתת הרמב"ם והראב"ד לענין עדים במינוי שליח הבעל, עי' רמב"ם אישות פ"ג הט"ו. ועי' בדבריו גירושין פ"ו ה"ד וכ"כ הרשב"א לעיל מ"א. ראב"ד שם. ועי' תור"י הזקן לעיל מ"ה: ויעויין שם מה שהביא מתוספתא ורש"י שם ד"ה ודילמא ארצויי. ועי' רא"ש פסקים פ"ב סימן ז' בשם הרמב"ן, ועי' תוספות הרא"ש לעיל מ"א. ועי' מאירי לעיל מ"א. ועי' נימוקי יוסף [בשיטת הקדמונים לעיל מ"א.] בדעת הריטב"א [דדעתו כהראב"ד] וכ"ה הר"ן כ"ג: מדפה"ר מהראב"ד. רבינו ירוחם נתיב כ"ב ח"ג. ועי' שו"ע אה"ע סימן ל"ה. שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סימן מ"ג ד"ה ולמה. ועי' ס' המקנה לעיל מ"א. ד"ה כשהיא נערה. רא"ש סימן ז' בשם הרמב"ן. רשב"א. ועי' עצי ארזים אה"ע סימן ל"ה. חי' הרי"ם גיטין ס"ג: ד"ה ובמשנה. חי' הגרש"ש גיטין סימן ב' ד"ה והנה נ"ל ועי' שערי יושר ש"ז פ"ד. קוה"ע סימן ע"ו ס"ז. חזון איש אה"ע סימן מ"ז סק"ג וסק"ד. ברכת שמואל סימן י"ט אות א' בשם הגר"י מפוניבז'. ועי' חי' הגר"י מפוניבז' סימן י"א. אור חדש. אבי עזרי מהדו"ד גירושין פ"ו ה"ו ד"ה והנה. ועי' חי' הגרש"ר גיטין סימן י"ח סק"ה. חי' הגרי"ר סימן ו'. קה"י גיטין סימן י"ח. וע"ע קצוה"ח סימן קפ"ח סק"ב. ואו"ש גירושין פ"ב הט"ו. וכן ע"ע כלבו ס' ע"ה מהל' אישות. אבנ"מ סימן ל"ה סק"ד.

עוד מו"מ וביאור בד' הרמב"ם בפ"ט הי"ח. שו"ת מהרלב"ח סוס"י קל"א ד"ה גם דיש. שו"ת רשד"ם אה"ע סימן ל"ד ל"ו. מרהכ"מ ח"ב. עצי ארזים סל"ה סק"ל. וע"ע שו"ת מהר"ם אלאשקר סימן ס"ב.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף