מעשה רקח/תרומות/ו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
תרומה וכו' ובהמתן. עיין מ"ש פ"ט הל' ז' ומ"ש בספרי רבינו
ואשת כהן שמת בגמרא אמרו אשת כהן שמרדה וכן מצאתי בנוסח אחר כתב יד ואשת כהן שמת לא יתכן אלא ביש לה זרע וכמ"ש לקמיה הל' ח':
ב[עריכה]
לפיכך נותן וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ומרן ז"ל כתב דבירושלמי מוכיח כדברי רבינו ע"כ. וקשה קצת דבחולין דף ק"ל א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ שנאמר לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת ומדקתני סתמא משמע דבין טהורה בין טמאה קאמר. וי"ל עם מ"ש רבינו בפירוש המשנה שלא פרט בהם כהן תלמיד חכם מעם הארץ אלא על דרך הטוב והיפה וכו' אבל שיהיה אסור לתתם לע"ה לא וכו' והטעם שלא נקדים באלו המתנות כהן חבר על זולתו לפי שאין בהם קדושה ולא נחוש שמא יטמאו אותה ע"ה ע"כ. גם התוס' שם כתבו קרוב לזה עיין עליהם:
ד[עריכה]
חרשת ושוטה וכו'. הנה ידוע דחרשת ושוטה שהשיאה אביה הוו קידושין גמורין מן התורה כמ"ש רבינו פ"ג דהל' אישות הל' י"א ולכך דייק רבינו לכתוב אפילו השיאה אביה דאילו היא עצמה אינה מקודשת אלא מתקנה דחז"ל כמ"ש שם פ"ד הל' ט' ובשוטה אין כאן קדושין אפילו מדברי סופרים כמ"ש שם ומטעם זה כלל רבינו דין השוטה עם החרשת דאילו בגמרא בעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא אין שם אלא חרשת ובמסקנא דגמרא הגזרה היא משום שמא יאכיל חרש בפקחת בתרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא וכבר נתעורר בזה מרן ז"ל ולא תירץ כלום. אך אפשר עם מ"ש הרשב"א ז"ל שם דגזרות קשורות זו בזו הן וכו' עיין עליו וכן כתב רש"י ז"ל עוד אפשר באופן אחר ע"פ דברי רבינו דכי מקשו בגמרא וליכול קטן אוכל נבלות הוא דהא לאו קושיא היא דהכא בידים היא ולפי שיטתו השיבו גזרה שמא יאכיל חרש בפקחת ולכך לא קאמר אלא להורות דאין חוזר בו מתירוצו הראשון ולשיטת רבינו דאפי' בקידשה אביה אתי שפיר טפי ודו"ק:
ה[עריכה]
ועבד עברי הרי הוא כתושב ושכיר. כתב מרן ז"ל דהיינו המוכר את עצמו ע"כ וא"ת למאי אצטריך מיעוטא דכספו למוכר עצמו מאחר שכבר מיעטנו מכרוהו בי"ד מתושב ושכיר מכל שכן מוכר עצמו דהרי אינו נרצע ואין רבו מוסר לו שפחה כנענית משום דהרי הוא כישראל ואסור בשפחה כמ"ש רבינו פ"ג דהלכות עבדים וצריך לומר דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אך תמהני על הרב קרבן אהרן שם שלא נרגש בשום דבר בהך דרשא דשכיר דסמוך ונראה שם הביאו הדרשא דשכיר ותושב וכו':
ו[עריכה]
ואינו משלם דמי מה שאכל. ראיתי להמל"מ ז"ל שכתב וז"ל תמהני בדין זה שפסק רבינו מההיא דאמרינן ר"פ אלו נערות דף (ל"א) [ל'] מאי איכא בין רבא לאביי איכא בינייהו זר שאכל תרומה ומוכח התם דלא מפטר מתשלומין אלא בשתחב לו בבית הבליעה ומצי לאהדורי ע"י הדחק אי נמי במשקין הא לאו הכי לא מפטר וצ"ע עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין דודאי גברא חזינא וכו' דדברי רבינו הם לקוחים מהגמרא דכתובות דף ל"ב כר' יוחנן דבממון ומלקות מלקא לקי ממונא לא משלם והלכה רווחת בכל מקום דאין אדם לוקה ומשלם ופסק רבינו בכמה מקומות ומחלוקת אביי ורבא הוא בפירוש דברי רבי נחוניא בן הקנה שהיה עושה יום הכיפורים כשבת לתשלומין והיינו לענין כרת או מיתה בידי שמים דוקא וכ"כ רש"י ז"ל שם ד"ה זר שאכל וכו' ומתבאר ג"כ ממ"ש פרק כל שעה דף ל"ב ד"ה כר' נחוניא בן הקנה הרי מבואר כשמש דמיתה בידי שמים דוקא קאמר ומדיהיב טעמא רבינו שאינו לוקה ומשלם משמע דבדליכא מלקות כגון במזיד בלא התראה פשיטא דמשלם וגם פסקו להדיא בפ"י הל' ה' אכל תרומה במזיד אם היתה טהורה משלם וכו' גם בהל' כ' פסק דאכל תרומה טמאה משלם וכו' וכיון שכן מה כל החרדה הזאת על רבינו ודין הקדימה וכו' כבר פסקו פ"ב ופ"ג דהלכות גניבה:
יז[עריכה]
מפני בנה שמישראל. בנוסח אחר כתב יד נמחק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |