מעשה רקח/תפילין/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשה רקח ‏ תפילין ג

ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

א

שיהיו מרובעות וכו'. מנחות דף ל"ה תנא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני אמר רב פפא בתפרן ובאלכסונן ופי' רש"י בתפרן ישמור את רבוען שלא ימשך חוט התפירה יותר מדאי שלא יכווצו ויקצר רחבו וכו' ע"כ וכ"כ במגילה דף כ"ד והתוספות ז"ל כתבו שם פירוש אחר דהיינו שהתפירה עצמה תהיה מרובעת ע"כ והיינו שיציין תחילה על ידי המחוגה בארבע קרנות הבית ויכוין מזו לזו רבוע שוה כדי שיבא הרבוע גם בהתפירות עצמם עם האלכסון כאשר אנו נוהגים לעשות וכפירוש זה הם דברי רבינו שכתב וכן תפירתן ברבוע דמשמע דרוצה לומר שגם התפירה מצד עצמה תהיה גם כן מרובעת ומרן הקדוש ז"ל הביא פירוש רש"י לבד דהיינו הפירוש הראשון של התוספות במגילה ואחרי המחילה הראויה דעת רבינו מבוארת שגם התפירות עצמם בעינן שיהיו גם כן מרובעים וכפירוש שני של התוספות ז"ל והכי מוכח נמי מלשון רבינו לקמן הל' י' וז"ל כשתופרין התפילין תופרין אותם ברבוע וכו' הרי מבואר דכוונתו ז"ל שהתפירות עצמם תהיינה מרובעים כנ"ל ועיין להרב ב"י או"ח סוף סי' ל"ב בשם הר"י אסכנדרי ז"ל.

צורת שי"ן וכו'. שבת דף כ"ח אמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ומפרש רבינו דהיינו שי"ן מימין ושי"ן משמאל ובשימושא רבא צורתא דשי"ן דימינא תלת רישי ודשמאלא ארבע רישי ואי אפיך לית לן בה מרן ז"ל וכן יש לכוין לשון הרעיא מהימנא זלה"ה בפרשת פנחס עמוד תע"ג והביאו היש שכר ז"ל וז"ל מנורה ז' בוצינין דילה את שבע הנערות וכו' לקבל שי"ן דתלת ראשין ושי"ן דארבע ראשין ואינן לקביל ז' ברכות דקריאת שמע וכו' ע"כ הרי דלא הקפיד אלא שיהיו שם שני שינ"ין אחת של ג' ואחת של ד' וסוד השי"ן של ד' ראשין כתבו ז"ל שהיא רמז לכתב הלוחות שהיתה כתיבה משוקעת שנאמר חרות על הלוחות וא"כ השי"ן היו לה ארבע ראשין.

ושיכרוך הפרשיות וכו'. ירושלמי פ"ק דמגילה הלכה למשה מסיני שטולין במטלית ומפרש רבינו דהיינו שיכרוך הפרשיות במטלית מרן ז"ל.

ושיכרוך אותן וכו'. שם בירושלמי ובשבת דף ק"ח הלכה למשה מסיני שתפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן מרן ז"ל.

ושעושין להם מעבורת וכו'. מנחות דף ל"ה אמר אביי האי מעברתא דתפילין הלכה למשה מסיני ומדברי רש"י ז"ל שם משמע שמעור הבית עצמו עושים גם כן המעברתא וכן כתבו התוספות ז"ל להדיא שמניח מן העור צד אחד ארוך ואותו צד כופל למטה לחפות הבית וממנו עושים המעברתא וזו היא דעת רבינו שכתב בהל' ג' ומניחים את העור על העץ וכו' ומחזירין מקצת העור מלמטה וכו' ומניחים מן העור שלמטה מקום שתכנס בו הרצועה כמו תובר והוא הנקרא מעבורת ע"כ וכן הבין מרן ז"ל עיין עליו וכ"כ בשמושא רבא אמנם אין כן מנהגינו אלא עושים הקציצה מעור אחד והחיפוי עם המעברתא מעור אחר וכ"כ ז"ל.

ב

ומכמשין אותו וכו'. משמע שלא יעשנה על ידי דפוס אלא מקמטי העור עצמן יעשה השי"ן וכ"כ רש"י פ"ק דחולין דף ט' וכן פסק הרב ב"י סימן ל"ב ומנהגינו לעשותה על ידי הדפוס דבלאו הכי אין השי"ן נראית בטוב וראשיה אין ניכרין כלל ואף שיש פוסלין בזה כבר תמה עליהם מוהרמ"ע מפאנו ז"ל סי' ל"ח הביאו הרב כנסת הגדולה שם.

ארבעה ראשין. ואם כתב בספר תורה תפילין ומזוזות שי"ן של ארבע ראשין מוהריק"ש ז"ל הכשיר ויתקן אותה ולא הוי חק תוכות אמנם הרב משה בן חביב ז"ל בספר גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ל"ה חלק עליו וכן הפרי חדש שם ס"ק ט"ו.

ה

כיצד סידור הפרשיות וכו'. שם ת"ר כיצד סדרן קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמע משמאל והתניא איפכא אמר אביי לא קשיא כאן לימין הקורא כאן לימין המניח ע"כ ונחלקו הפוסקים ז"ל בפירוש אלו הברייתות עיין למרן ז"ל והביא עוד תשובת רבינו לחכמי לוניל ז"ל עיין עליו. ובדברי מרן שכתב הלכך הא דקתני קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמע וכן דעת רש"י ז"ל ע"כ חסרון הניכר יש בלשון זה וראיתי בדפוס אמשטרדם שנדפסו מחדש כתוב וז"ל הלכך הא דקתני קדש והיה כי יביאך (מימין) והיה אם שמע (משמאל היינו ימין ושמאל הקורא) וכן דעת רש"י ז"ל ע"כ. ומה שכתב מרן ז"ל בסוף דבריו וז"ל ומ"ש בתשובתו וכ"כ אותו שכתב חיבור בתפילין שמו הרמב"ם מקורטובא הוא חכם אחד בן עירו של רבינו ושמו כשמו וחבר חיבור בתפילין לבד שאילו רבינו לא בתפילין לבד חיבר או טעות הוא שנפל בתשובה זו ע"כ דברים אלו הם בלתי ההבנה דהיא גופא מ"ש רבינו ומה יש להסתפק בדבריו עד שבא לפרשם ז"ל ומה ט"ס שייך בזה ולא ידענא מאי אידון בה.
ובעיקר דין סידור הפרשיות וכו'. הראב"ד ז"ל נראה דפליג על רבינו וס"ל דהוויות באמצע וכו'. ומלבד מה שהכריח רבינו בתשובתו הרמתה עוד כתוב בספר המצות והביאו הגהות מיימוני וז"ל ומ"מ נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כרבינו משה וכרש"י ז"ל וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאד כסידור רש"י עכ"ל וכן דעת השמושא רבא הביאוהו התוספות במנחות דף ל"ד ע"ב ד"ה והקורא וכו'. וראיתי להטור או"ח סי' ל"ו שכתב משם הרא"ש דרבינו תם ס"ל דלטטפת שבפרשת והיה אם שמע הוא חסר שני ווי"ן יעו"ש ולפ"ז קשה טובא לאותם המניחים ב' זוגות כמ"ש הרב בית יוסף או"ח סי' כ"ז לצאת ידי שניהם אם אף לפי סברת ר"ת אינם שהרי הלכה רווחת בכל ישראל שאין משנים הכתיבה מדעת רש"י לאותם של ר"ת כלל ואף באותם שעושים לדעת ר"ת כותבים לטוטפת מלא בוי"ו ראשונה כדעת רש"י ז"ל א"כ איך נקראים תפילין של ר"ת כיון דלדידיה ע"כ הם פסולין ולזה יש לומר דכיון דאיכא כמה רבוותא אחריתי הלא המה רבינו חננאל ורבינו האיי ורב שרירא דלא חלקו על רש"י ז"ל ודעימיה אלא בסדר הנחתם ולא בכתיבה כלל פסקינן כוותייהו דהוו רבים לגבי ר"ת אלא דאכתי קשה דאם כן היכי מקרו תפילין דרבינו תם הוה לן לקרותם תפילין דרבינו האיי או אינך רבוותא וצ"ע.

ואם החליף וכו'. מסקנא דמלתא שם דף ל"ד. ובדברי רש"י שם יש ט"ס הניכר עיין עליו.

ו

תפלה של יד וכו'. אף שכבר הזכיר דינים אלו בריש פרק ב' דרך כלל כתבם שם ובפרק זה ביארם היטב בפרטות.

ואם כתבן וכו'. מסקנא דמלתא שם אליבא דכולי עלמא.

ז

כשהוא גולל וכו'. עיין מ"ש בריש פ"ב ד"ה וגוללו וכו'.

ח

כורכין אותן במטלית. מהירושלמי דמגילה ועיין מ"ש מרן ז"ל ומנהגינו לכרוך שער על הפרשה וכורכין המטלית עליהם ועל המטלית כורכין עוד שער אחר וכדברי האגור שהביא רמ"א בהגהה סימן ל"ב.

ושער זה וכו'. והרב ב"י או"ח סי' ל"ב הביא מהזוהר הקדוש זלה"ה בפרשת בא שצריך שיראה קצת מזה השער חוץ לבתים והרב מג"א ז"ל הביא שם דבפרשת פקודי שם איתא שיהא השער הנראה לחוץ פחות מכשעורה ועיין עוד מ"ש בזה.

בשער זנב העגלים. לפי שהם יותר ארוכים ובשמושא רבא נתן טעם לשער העגלים כדי שיזכור עון העגל ולא יחטא מרן ז"ל ואפשר לומר נמי כדי לכפר על עון העגל דהא במה שנעשה בחוץ לא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור כדאיתא בפרק ראוהו בי"ד דף כ"ח.

ט

או של חיה טהורה וכו'. שבת דף ק"ח וכתב הרב ב"י סימן ל"ב בשם האגור ז"ל דאין לקנות גידין מעכו"ם דשקלי נמי מבהמה טמאה וספק דאורייתא וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ועיין להרב מג"א ז"ל שם.

וטווין אותם ושוזרין אותן. משמע דאחר הטוויה בעו נמי שזירה ובזמנינו רובם אין נוהגים כן כי אינם בקיאים כל כך לטוות הגידין.

י

כשתופרין וכו'. עיין מה שכתבתי לעיל הל' א'.
עושה משמעות הלשון נראה דאפילו לכתחילה שפיר דמי וכן יש ללמוד מדברי הסמ"ג עשין כ"ב שכתב דאם עושה י"ב תפירות כנגד י"ב שבטי ישראל ואם יהיו י' כנגד אם תסור שבט כהונה ומלכות הם לוי ויהודה נותרים י' ואם עשה י"ד תפירות כנגד תוספת אפרים ומנשה עד כאן.

סובב משתי רוחות. וכתב הרב בית יוסף שם שהתפירה תהא מסובבת משני צדדים פנים ואחור ונמצא תופר בשני מחטין אחת יוצאת לאחור ואחת נכנסת לצד פנים ע"כ.

יא

וצריך שיגיע וכו'. מנחות דף ל"ה אמר אביי וצריך שיגיע חריץ למקום התפר רב דימי מנהרדעא אמר כיון דמנכר לא צריך ופי' רש"י וצריך שיגיע חריץ שבין בית לבית עד מקום התפר למטה כלומר עד בית מושבו דהיינו תיתורא כיון דמנכר חריץ למעלה קצת ואין צריך להגיע למקום התפר ע"כ ומרן ז"ל כתב דהרא"ש בשם יש מפרשים כתב דקאי על השי"ן דהיינו חודה למטה יגיע עד איחוי התפר וכפי' זה נראה ונהגו כשני הפירושים.

וצריך להעביר וכו'. שם ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחת ואחת וכתב הרב ב"י סי' ל"ב משם התוספות והרא"ש והמרדכי ז"ל דאע"ג דמשמע דלא קאי אלא אכתבן בעור אחד נוהגים לעשות כן אפילו כשהם כתובים על ד' עורות וכו' ומדברי הרמב"ם נראה שסובר דאכתובים בד' עורות נמי קאי וכו' ע"כ והרב מגן דוד ז"ל כתב הטעם דבעינן ד' בתים דוקא דילפינן מלטוטפות טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים הרי ד' ומדכתיב ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך לכך כותבים ומניחים בד' בתים ובעור אחד.

יב

רחבה כאורך השעורה. והתוספות שם סוף ד"ה וכמה שיעורייהו וכו' כתבו דיש אומרים דמצות שיעור רוחב הרצועות יותר מכחטה ופחות מכעדשה ואם יותר כשר ע"כ וגירסת הסמ"ג ומרדכי ואגודה ופחות מכשעורה והכי מסתברא ומ"מ כתבו ז"ל כדברי רבינו וכן פסק הרב בית יוסף ז"ל.

ואורך רצועה וכו'. שם וכמה שיעורייהו וכו' ורבינו נראה שאינו מפרש כפירוש רש"י ולא כהתוס' ז"ל עיין עליו.

עד שיגיעו לטבור. וכתבו ז"ל דהימנית תהיה ארוכה מן השמאלית ומרן הביא משם הטור ז"ל של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה וי"א של ימין עד המילה ושל שמאל עד הטבור.

כדי שתקיף את הזרוע ויקשור וכו'. פירוש הקשר כמין יו"ד שהזכיר ז"ל בהל' י"ג ומ"ש כדי שתקיף את הזרוע אינו אלא כדי לבא ולעשות הג' כריכות על האצבע האמצעי דאילו הכריכות שנוהגים לעשות אין קפידא בדבר דאינן מן המצוה וכמ"ש הרב בית יוסף סי' כ"ה בשם הרא"ש בתשובה ומפני טעם זה כתב הטור שם דטוב לאחרם עד לאחר שיניח של ראש ע"כ וכן אנו נוהגים ובסימן ל"ב כתב ונהגו העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות ע"כ והרב מג"א שם כתב דבכוונות כתוב לעשות ז' כריכות וכ"כ בשל"ה ע"כ ואותם הכריכות הראשונים שנוהגים לעשות בתחילת ההדוק של התפילין בקיבורת ראיתי בזה מנהגים שונים כי יש עושים ג' ואומרים כנגד השי"ן של שדי ויש עושים ד' כנגד היו"ד ובספר גולל אור שנדפס מחדש באזמיר ראיתי שכתב משם הר"י צמח ז"ל שאין לעשות הג' כריכות על הקבורת אלא לקשור היו"ד עם התפילה לא זולת ע"כ ומ"מ מנהג העולם אינו כן ומנהגם של ישראל תורה היא.

ותמתח רצועה אחת. הלשון מגומגם דהרי אין כאן כי אם אחת ונראה דאגב שהזכיר בשל ראש שתים הזכיר בשל יד אחת ובשו"ע העתיק דברי רבינו והשמיט רצועה אחת עיי"ש.

שלש כריכות. ובכוונות האר"י זלה"ה איתא ששני כריכות יעשה בפרק התחתון של האצבע והשלישי בפרק האמצעי הרב מגן אברהם והרב מגן דוד סי' כ"ז.

ויקשור. קשירה זו איני יודע מה טיבה ונראה דהכוונה להחזיק הרצועה שלא תתפרד.

יג

קשר מרובע וכו'. לאפוקי שלא יהיה עגול ויש שינוים בעשיית קשר זה דהעולם נהגו לעשותו כעין מ"ם סתומה דהיינו כעין צורת שני דלת"ין הפוכות ויש מהמתחסדים שעושים דלי"ת א' לבדה כצורת דלי"ת ממש ועיין להרב בית יוסף סוף סי' כ"ז.

וקשר זה צריך כל תלמיד חכם ללמדו. פ"ק דחולין דף ט' וקצת קשה דהתם איתא דבעי גם כן התלמיד חכם לידע כתיבה שחיטה ומילה ורבינו לא הזכיר זה לא בהלכות מילה ולא בהלכות שחיטה ומאי שנא שהזכירו גבי קשר של תפילין דוקא ואפשר דרבינו כתב זה משום שהוא דבר שאי אפשר להודיע צורתו בכתב אלא בראיית העין משא"כ מילה ושחיטה דכבר הדינים הם מבוארים ופשיטא שהת"ח ידע זה דאינו נקרא ת"ח אלא א"כ הוא בקי אפי' במסכת שמחות ואמרינן נמי איזהו ת"ח כל ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה ומן הקריאה יודע גם כן העשיה שדבר קל הוא וכתב נמי הרי כתב רבינו שחייב כל אדם מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו ולכך לא הזכירם כיון שהוא מבואר מתוך הכתובים ודו"ק.

ואי אפשר להודיע צורתו בכתב. והרב בית יוסף סוף סי' ל"ב הזכירו בכתב משם הר"י אסכנדרי ופירוש אחר משם ארחות חיים ז"ל עיין עליו.

יד

הרצועות וכו'. מנחות דף ל"ה אמר רבי יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני וכו' כדברי רבינו ועיין להרב בית יוסף סימן כ"ז.

אלא כעין הקציצה. משמע דהקציצה דהיינו הבית עצמו אין קפידא שיהיו שחורים אלא מאיזה צבע שירצה וכ"כ התוספות שם ד"ה רצועות שחורות יש שעושים בתים של תפילין מקלף לבן דלא בעינן שחורות אלא רצועות מפי רבי ע"כ וכ"כ הרא"ש ז"ל ושם ראיתי להרב לחם חמודות שהשיג על ר' מרדכי יפה בעל הלבושים ז"ל שכתב בסי' ל"ב סעיף מ' וז"ל הלכה למשה מסיני שיהיו שחורות בין הבתים בין הרצועות והיינו דוקא לעיקר מצותן מיהו אם עשאן מצבע אחר כשר ע"כ והקשה עליו דהבתים שיהיו שחורות אינו הלכה למשה מסיני כלל כי זה לא נמצא בשום מקום ועוד הקשה למ"ש ומיהו אם עשאן מצבע אחר כשר דזה אינו דאם לא עשה הרצועות שחורות הם פסולים ודאי עיי"ש ומלבד מה שהקשה הרב ז"ל עוד יש לתמוה דהוא סותר את עצמו דשם בסימן ל"ג ס"ד כתב וז"ל וכיון שצריכים להיות שחורות מהלכה צריך שישחירם ישראל וכו' משא"כ בעור הבתים שמפני שאין צריכים להיות שחורות משום הלכה אלא משום נוי ואפילו אם לא הושחרו כשרות לפיכך גם אם הושחרו ע"י גוי כשרות שאין מעשה זה לשם צורך תפילין ע"כ ושם כתב דהלחם משנה שהבתים יהיו שחורות אתמהא טובא ולדעתי שאיזה תלמיד טועה כתבו ולשון הטור שם הטעהו שכתב ויהיו מרובעים ושחורים ואם עשאם מצבע אחר כשרים אלא שעיקר מצותן להיות שחורים ע"כ וסבר דכי היכי דהרבוע הוא הלכה למשה מסיני כן השחרות הלכה למשה מסיני ועלה קאמר ואם עשאה וכו' שהוא ממש כדברי הלבוש ז"ל אמנם האמת יורה דרכו שאין זו כוונת הטור וק"ל.

ונוי הוא לתפילין שיהיו כולם שחורות וכו'. עיין בהרב ב"י או"ח סי' ל"ג ובהכנסת הגדולה שם הביא דהרדב"ז ז"ל פירש דברי רבינו כמ"ש הרב ב"י וסיים ומי שירצה להתנאות במצוה לדעת הרמב"ם יצבע גם אחורי הרצועה שחור ואין אנו נוהגים כן ע"כ ועיין מ"ש רבינו בסוף הפרק.

טו

העור שמחפין וכו'. מנחות דף מ"ב וגיטין דף מ"ה וסנהדרין דף מ"ח תניא ציפן זהב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות ואע"פ שלא עבדן לשמן רבן שמעון בן גמליאל אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן ע"כ ופסקו הפוסקים ז"ל כרשב"ג אמנם רבינו פוסק כתנא קמא וגם ממ"ש שראה במקומות הרבה שנהגו לעשותם מצה א"כ צ"ל דאין צריכים עבוד לשמן והרב ב"י סימן ל"ב פסק דעור הבתים צריך שיהא מעובד לשמו היכא דאפשר והרב ב"ח ז"ל כתב שם דאם אינן מעובדין לשמן לא יברך עליהם אפילו בשעת הדחק ואין נראה דכדאי הוא רבינו לסמוך עליו בשעת הדחק וגם רש"י ז"ל קאי בשיטת רבינו עיין עליו. והרב ב"י גם כן סתם דהיכא דאפשר בעי עיבוד לשמן משמע דבלא אפשר שפיר דמי אפילו בברכה וגם הרב מגן אברהם ז"ל חלק על הרב ב"ח שם עיין עליו. ודין הרצועות שכתב רבינו מבואר בשבת דף כ"ח לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ואסיקנא דלרצועות קאמר.

ועור הרצועות וכו'. דע שדין זה לא נמצא מבואר בתלמוד והרב ב"י או"ח סימן כ"ז כתב דלרבינו צ"ל שהוא מפרש דאע"ג דרישא דברייתא מיירי בעור הבתים סיפא מיירי בקלף שנכתבים בו וברצועות ולא בחיפוי כיון דלחפות הבתים אין צריך עיבוד דכל שהוא מעור מצה הוא יותר חזק אין לומר שיהא צריך עיבוד לשמה ע"כ ונראה דר"ל דרבינו פסק כרבן שמעון בן גמליאל דבעי ברצועות עיבוד לשמה ובעור הבתים אפילו עיבוד לא בעי דלא הוזכר זה בהך ברייתא כלל ומינה דגם לשמה לא בעי ודברים מגומגמים הם דמאי רישא וסיפא שייך בהך ברייתא הרי הכל ענין אחד הוא דתנא קמא קאמר אע"פ שלא עבדו לשמה דקאי למאי דקאמר דעור בהמה טהורה כשרות וקאמר דכיון שהם טהורות תו לא קפדינן אעיבוד לשמה ורשב"ג פליג עלה וקאמר דגם בעינן עיבוד לשמה. ויותר קשה מ"ש הרב ב"י גופיה סימן ל"ג למאי דכתב הטור דעור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה טהורה וכו' כתב ז"ל דכ"כ הרמב"ם בפ"ג וטעמו מדקפדינן בהו שיהיו מעור טהורות (כלומר מהסוגיא דשבת שהזכיר לעיל) הוא הדין דבעינן עיבוד לשמה וכו' ע"כ וזה משמע דפירש הברייתא כפשטא דפליגי בעור הבתים ופסק כת"ק בדין הבתים דלא בעי עיבוד לשמה וכמ"ש מרן גופיה כאן דפסק כת"ק ודין הרצועות דבעי עיבוד לשמה הוציאו מדבעינן שיהיו טהורות הוא הדין דבעו גם כן עיבוד לשמה וזה הוי הפך מ"ש שם מלבד שגם דברים אלו הם קשים להבין מאד דהא עור הבתים דבעו ודאי טהורות כדאיתא בהך ברייתא ופסקו רבינו בדין זה גופיה ואפ"ה לא בעי עיבוד לשמה ואיך הכריח הרב ב"י ז"ל דמדבעינן שיהיו טהורות מינה נמי דבעינן שיהיו מעובדין לשמה הרי עור הבתים יוכיח ולזה כבר זכיתי ומצאתי להרב כנסת הגדולה שם שנרגש מזה בשם הבדק הבית כנראה דחזר בו הרב ב"י ז"ל וכ"כ הרב מג"א ז"ל שם ועכ"ז קושיין קמייתא לא מיתרצא.
ומאי דנראה לענ"ד דרבינו נפקא ליה מדאיפליגו הנך תנאי בעור הבתים ופסק כת"ק מכלל דעור הרצועות דחמיר מעור הבתים משמע דלכו"ע בעי עיבוד לשמה דאל"כ לישמועינן ת"ק בעור הרצועות דלא בעי עיבוד לשמה וכ"ש עור הבתים. ומ"ש רבינו דאפי' עור שאינו מעובד כלל כשר דבר מבואר הוא דמכיון שאין עור זה עומד לכתוב עליו וגם א"צ עיבוד לשמו מעתה העיבוד אינו מעלה ולא מוריד. ובשו"ת דבר שמואל ז"ל סי' י"ט הביא ארבעה סברות בדין זה רבינו דס"ל דעור הרצועות בעי עיבוד לשמה ועור הבתים לא והנמוקי יוסף פרק נגמר הדין ס"ל בהיפך דעור הרצועות לא בעי עיבוד לשמה ועור הבתים בעי והרמב"ן ז"ל ס"ל דלא בעי עיבוד לשמה לא בבתים ולא ברצועות ודעת הרא"ש שהיא שיטת הפוסקים ז"ל דבעי עיבוד לשמה בין בתים בין רצועות וכן פסק הרב ב"י והכי קי"ל אף לעיכובא בעור הרצועות וקיימו פסקו זה כמה חכמי ישראל ז"ל עיי"ש. ולענין אם מהני השחרות לבד לשמן עיי"ש שהכריח דלא מהני אלא ע"י תיקון גמור בגוף העור כגון לרככו מחדש ולהשימו בתוך הסיד וכו' ע"כ ודין פשוט הוא.

טז

אין עושים וכו'. והוא הדין להשייך להם כמ"ש קודם זה ובפרק א' הל' י"א ועיין שם הל' י"ג לדין אשה וישראל מומר ומסור וכו'.

יז

תפלה של ראש וכו'. מנחות דף ל"ד מסקנא דמלתא כדברי רבינו והטעם דבתפלה של ראש יש בה רובו של שם וכ"כ רש"י שם והרב בית יוסף סי' מ"ב וממילא נלמד דין הרצועות שהזכיר רבינו שהרי היו"ד אינה אלא ברצועה של יד.

יח

תפילין שנפסקו וכו'. שם דף ל"ה אמר רב הונא תפילין כל זמן שפני טבלא קיימת כשרות ורב חסדא אמר נפסקו שתים כשרות שלש פסולות אמר רבא הא דאמרן שתים כשרות לא אמרן אלא זו שלא כנגד זו אבל זו כנגד זו פסולות וזו כנגד זו נמי לא אמרן אלא בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה א"ל אביי לרב יוסף היכי דמי עתיקתא והיכי דמי חדתתא א"ל כל היכא דכי מתלית בשלחא חדתא ואידך עתיקתא ע"כ זו היא גירסת הרי"ף ז"ל ונראית ג"כ גירסת רבינו וכ"כ מרן ז"ל ובגירסאות שלפנינו כתוב ולא אמרן אלא בחדתא אבל בעתיקתא וכו' וכן היא גירסת רש"י ז"ל ומרן ז"ל הביא דברי הר"י אסכנדרי בפי' גירסא זו לישב דעת רבינו אמנם העיקר כמ"ש דזאת היתה גירסתו והדברים הם כפשוטן עיי"ש ועיין להטור או"ח סימן ל"ג שהיה גורס בדברי רבינו בהיפך מחדשות לישנות. ודע שרבינו פירש הך סוגיא לענין התפירות כמבואר וטעמו ונימוקו עמו דסתמא קתני דמשמע בין של יד בין של ראש וזה לא משכחת לה אלא בתפירות דבבתים לא משכחת לה אלא בשל ראש והו"ל לפרש אמנם שאר הפוסקים ז"ל פירשוה לענין הבתים כמבואר בבית יוסף סי' ל"ב ול"ג ועיין להרב ב"ח ז"ל שם.

יט

רצועה שנפסקה וכו'. שם אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף איפסיקא ליה רצועה דתפילין א"ל מהו למקטריה א"ל וקשרתם כתיב שתהא קשירה תמה א"ל רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי מהו למתפריה ועיילי לתפירה לגאו אמר פוק חזי מאי עמא דבר ופי' רש"י קשירה תמה שהרי הקשירה נאה ואם יש קשר אחד ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש תו לא הויא קשירה יפה לישנא אחרינא קשירה תמה רצועה שלימה ולא קשורה מאי עמא דבר וכיון דאין נוהגים כן לא תעשה ע"כ והתוספות ז"ל כתבו בשם ר"ת דפשט ליה לקולא עיי"ש והנה החילוק בין שני הלשונות של רש"י ז"ל נראה דללשון ראשון איירי באותו החלק המקיף את הראש וה"ה בשל זרוע במקום שעושים הקשר דהתם קפדינן שלא יהיה שם קשר אחר לבד מקשר שחייבה תורה וכן יש לדקדק מדסיים תו לא הויא קשירה יפה דהיינו משום דסמיך להקשר האמיתי ואין כאן היופי הראוי דהיינו קשירה תמה ולפי זה בשאר הרצועה שתלויה ומשולשלת למטה מהראש וכן בשל זרוע אחר הקשר וכו' אין קפידא דבאמת במקום הקשר אין שם קשר אחר משא"כ ללישנא אחרינא דאין הקפידא שלא יהא קשר אחר זולת זה אלא שתהא כל הרצועה שלימה בלי שום קשר מעתה בכל מקום נאסר גם בחלק המשולשל וכו' ועוד אפשר דכוונת לשון ראשון דקשירה אחת אמר רחמנא ולא שתים ונפקא מינה דאפילו אם הרצועה שלימה ועשה לה קשר אחר הרי אינה קשירה יפה וללישנא אחרינא דהדבר תלוי ברצועה שתהא שלימה מעתה אף אם עשה בה איזה קשר אחר אין קפידא כיון דהרצועה מצד עצמה היא שלימה ודעת רבינו כלשון שני לפי מה שפירשנו בדרך ראשון שהרי אסר בסתם ולא חילק.
אכן ראיתי להרב ב"י או"ח סוף סי' ל"ג שהבין גם בדברי רבינו דלא איירי אלא בתוך השיעור הצריך להקשר ומשמע דבכל השאר שפיר דמי לקשור או לתפור. ולענ"ד איני רואה הכרח בדברי רבינו שהרי לעיל הל' י"ב כתב אורך רצועה של ראש כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר ותמתח שתי הרצועות מכאן ומכאן עד שיגיעו לטבור וכו' הרי שהזכיר שזה הוא שיעור הרצועה ואם כן כשכתב הדין כאן בסתם משמע דהיינו בכל השיעור שהזכיר ז"ל לעיל ומסכים לפירוש רש"י לפי מ"ש. ועיין בשו"ת דבר שמואל ז"ל סימן י"א שכתב דדוקא ברצועה הוא דקפדינן בהכי אבל במעברתא שנקרעה מותר לתופרה דקילא קדושתה מקדושת הרצועות ע"כ ועיין מ"ש לעיל הל' ט"ו.

ושיירי הרצועה וכו'. שם אמר רב פפא גרדומי רצועות כשרות ולאו מלתא היא וכו' דתשמישי קדושה נינהו ופסולין מכלל דאית להו שיעורא עיי"ש.

ולעולם יזהר וכו'. שם אמר רב נחמן ונוייהן לבר ופי' רש"י נוייהן השם יהא נראה מבחוץ לישנא אחרינא נוייהן של רצועות שהן חלוקות מצד אחד וצבועות שחורות והוא נוייהן ראיה לדבר וכו' ע"כ וזו היא דעת רבינו והרב ב"י שם הביא בשם מוהר"י אבוהב ז"ל שדקדק בלשון רבינו דמשמע דאין הקפידא אלא בעת ההנחה שלא תתהפך אבל אם הניחה כתיקנה ואחר כך נתהפכה אין קפידא והוא ז"ל חלק עליו דאין זה דקדוק דכל שמניחה כתיקונה אינה עשויה להתהפך מעצמה ע"כ והטעם עיין בלחם חמודות ז"ל.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---