מעשה רקח/תפילה/ג

מעשה רקח ‏ תפילה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות תפילה וברכת כהנים

א

תפילת השחר וכו'. פ"ק דברכות ואמר רבי זירא מאי קראה יראוך עם שמש וכפירוש רש"י ז"ל.

וזמנה עד סוף שעה רביעית וכו'. פי' משום שהיא כנגד זמן התמיד דתפילות כנגד תמידים תיקנום כמ"ש פ"א הל' ה' ובפ"א דתמידין ומוספין כתב רבינו וז"ל ופעם אחת דחקה השעה את הצבור בבית שני והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום ע"כ. אמנם מצאתי להרבינו יונה שכתב ההך דרבי יהודה בן תימא וז"ל ואומר במדרש שהמלך שלמה היה ישן עד ג' שעות כמו שדרך בני מלכים לעמוד בג' שעות ופעם אחת הטעתו בת פרעה וישן עד ד' שעות והקריבו תמיד של שחר בד' שעות ומזה היתה הקבלה ביד רבי יהודה בן בתירא והעיד שתמיד של שחר קרב בד' שעות ע"כ.

ואם עבר או טעה והתפלל אחר ד' שעות עד חצות היום וכו'. וכתב מרן ז"ל דחצות לאו דוקא אלא חצי שעה יותר וכו' ע"כ והכי משמע מסוגיא דפרק תפילת השחר דף כ"ו אמתני' דקתני תפילת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ד' שעות פריך ורמינהי מצותה עם הנץ החמה כי תניא ההיא לוותיקין דאמר רבי יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה ופריך וכו"ע עד חצות ותו לא והאמר רב מרי בריה דרב הונה בריה דר' ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים שחרית מתפלל מנחה שתים ומשני כולי יומא מצלי ואזיל עד חצות יהבי ליה שכר תפילה בזמנה מכאן ואילך שכר תפילה יהבי ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה ע"כ וצ"ל דהך פירכא קאי בין ארבנן בין ארבי יהודה וכיון דלרבנן קאמר תלמודא דכולי יומא מצלי ואזיל מינה לדידן דקי"ל כר"י דכולי יומא אית ליה לצלויי אלא דלרבנן עד חצות יהבו ליה שכר תפילה בזמנה ומחצות עד הלילה שכר תפילה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה ולר"י נחתינן דרגא דעד ארבע שעות יהבו שכר תפילה בזמנה ומד' שעות עד שעת המנחה יהבו ליה שכר תפילה אבל לא בזמנה וה"ה עד הלילה דהא כשהגיע זמן המנחה נמי אית ליה תשלומים ומאי דנקטו הפוסקים עד חצות תירץ הרב ב"י או"ח סי' פ"ט דאיכא למימר דשאני אחר זמן המנחה שצריך להתפלל תפילת המנחה קודם וכו' וראיתי להרב שם שהקשה על דרך זה ממ"ש רבינו ואם עבר או טעה וכו' יצא י"ח וכיון דמדין תשלומין ילפינן ליה היינו דוקא בטעה או נאנס אבל לא בהזיד וכמ"ש רבינו פרק זה הל' ח' ומכח קושיא זו הוצרך לתרץ דחצות דוקא ולא ילפינן לה מתשלומין אלא מדאמרי רבנן עד חצות כי היכי דלא נשוי כ"כ פלוגתא בין ר"י ורבנן וכי היכי דלרבנן אפילו בהזיד ה"נ לרבי יהודה אפי' בהזיד אלא דלא יהבו ליה שכר תפילה בזמנה ובהא פליגי וא"כ אחר חצות אינו מתפלל כלל ושכן הבין מדברי הרשב"א פ' תפילת השחר וכו' וסיים ז"ל וזה מחזיק ביד הדרך השני ע"כ.

 וראיתי  להרב לח"מ שהקשה על זה דכיון דטעמא דרבנן דאמרי עד חצות היינו משום דס"ל דתמיד קרב עד חצות ואנן קי"ל כר"י מנין לו לתת זמן לר"י עד חצות כלל ע"כ ולזה י"ל דכיון דעיקר חיובא הוי מצות עשה מן התורה ואין לה זמן קבוע אלא שחז"ל הצריכו ג' תפלות ואסמכינהו זמנייהו כנגד תמידין הם אמרו דעד חצות יהבו ליה שכר תפילה בעלמא כיון דמן התורה זמנה כל היום וכיון דאכתי שחרית הוא אף דלא הוי עיקר שחרית מ"מ שכר תפילה לא הפסיד והכי מוכח קצת בירושלמי ר"פ תמיד נשחט עיי"ש ולא דמי לקרית שמע דאמרינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות דזמנה כל היום ויהבו ליה שכר כקורא בתורה כמ"ש רבינו פרק ב' דהתם שאני דובשכבך ובקומך כתיב וזמן קימה מיהא הוי כל היום בפשטיה דקרא. והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה עוד כשהקשו עד חצות ותו לא וכו' ותרצו עד חצות יהבו ליה שכר תפילה בזמנה מכאן ואילך שכר תפילה יהבו ליה וכו' הו"ל לתרוצי עד חצות אפילו עבר במזיד מכאן ואילך טעה אין מזיד לא ע"כ משמע דר"ל דבמקום תירוץ שכר תפילה בזמנה וכו' הו"ל לתרוצי הכי לפי סברת רבינו ולזה אפשר דאי הוה מתרץ הכי הוה אמינא דאחר חצות בטעה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה ובמזיד אפילו שכר תפילה לא יהבו ליה כיון דהזיד בכך ומה גם דהשתא נמי ממילא הוא מובן דכיון דברייתא קתני טעה ומתני' קתני סתמא אית לן לאוקומא בהכי דהא ע"כ מתני' לא הויא כמו הברייתא בהא כיון דמתני' קתני סתמא וברייתא קתני טעה דוקא וממילא משמע וכמו שתירצו התם אברייתא דמעוות לא יוכל לתקון וכו' ואי קשיא הא קשיא ממאי שאמרו שם להדיא כולי יומא מצלי ואזיל ואם נפרש עד חצות דוקא היכי קאמר כולי יומא הא בציר לן חצי שעה מחצות עד זמן המנחה שהיא מו' שעות ומחצה ואילך. ותו קשה לי דמרן ז"ל הכא תפס הדרך הראשון שכתב שם ולא נרגש מעבר שכתב שם רבינו ונראה משם שהסכים לדרך השני והאמת הוא דפשט דברי רבינו היינו עד חצות דוקא וכן הבינו האחרונים ז"ל יעויין עליהם וכן מוכיח לשון רבינו לקמן הל' ט' אלא דלפי דברי הש"ס צ"ל דלאו דוקא וכן הסכימו ז"ל והיינו טעמא שמרן ז"ל כאן עשה עיקר מהדרך הראשון ודו"ק.

ב

ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בט' שעות ומחצה וכו'. ממתניתין דריש פרק תמיד נשחט וכו' ופרק תפילת השחר דף כ"ו. ובירושלמי מוכח להדיא דעיקר זמנו מן הדין הוי מחצות ואילך תכף והכי מוכח נמי בפ' תמיד נשחט וצ"ל דכדי שלא יבואו לטעות אחרו חצי שעה ועיין להפרי חדש או"ח בליקוטיו סימן רל"ג שהכריח דזמן מנחה הוי מחצות ואילך מעיקר הדין.

ולפי שבערב פסח וכו'. רבינו ס"ל דבמנחה גדולה בדיעבד דוקא יצא והיינו טעמא נמי שכתב דהורו הגאונים שאין להתפלל רשות אלא הגדולה ונתן טעם הרב ב"י סימן רל"ג משום דהוי דבר שאינו תדיר בכל יום ולפ"ז מה שכתב אח"ז ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובא היינו לענין דיעבד א"נ לענין שאין טוב להתחיל סעודה כשהגיעה זאת השעה וכמ"ש בירושלמי שם גבי עובדא דתלמידי רבי יהושע בן לוי והתם נמי כדיעבד דיינינן ליה כיון דאיכא למיחש דילמא ימשך אחר סעודתו אם יסעוד תחילה. ואיכא למידק בדברי רבינו אמאי שינה זמן מנחה קטנה מזמן מנחה גדולה דבמנחה גדולה תלה הדבר בשחיטת התמיד ובמנחה קטנה תלה הזמן בהקרבת התמיד וי"ל עמ"ש התוספות שם דרבי יהודה דקאמר עד פלג המנחה ה"ט שהמנחה היא כנגד הקטורת כמ"ש דוד המלך ע"ה תיכון תפילתי קטרת לפניך ובמנחה דוקא איירי מדסיים משאת כפי מנחת ערב ותכף אחר הקרבת התמיד דהיינו בט' שעות ומחצה היו מקטירים הקטורת ונמשך זמנו עד י' שעות וג' רביעי שעה שהוא שעה ורביע קודם הלילה והיינו נמי זמן תמיד שהרי היה נשרף והולך על גבי המזבח ולפ"ז היינו טעמא שכתב רבינו דבמנחה גדולה לכתחילה אין לו לאומרה חובה משום דקי"ל כר"י וטעמו שהוא כנגד הקטרת ומהך טעמא גופא אמרינן דמתחיל מזמן הקרבת התמיד ולא מזמן השחיטה משום דאף דזמן התמיד היינו נמי זמן המנחה כשאנו יכולים לקיים שניהם עבדינן ועיין בכל זה להרב לחם חמודות ז"ל.

ג

לא יתפלל קטנה אלא רשות. דבר פשוט הוא דיכול להוסיף על התפילות שתיקנו חז"ל דהלואי שיתפלל אדם כל היום כולו אכן צריך שיחדש בה דבר בהכרח וכמ"ש רבינו פ"א הל' ט' וכאן לא חש לבאר שסמך אמה שכתב שם כבר.

ד

עד שישאר מן היום שעה ורביע וכו'. כתב מרן דהיינו שלא יתפוס כי קולי שניהם וכו'. נ"ב וכן מוכח קצת ממ"ש רבינו לקמן הל' ז' ויש לו להתפלל וכו' לפי שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ועיין למרן שם והר' מנוח וכן היא סברת רוב הפוסקים רובם ככולם דמעיקר הדין אין לו לתפוס כי קולי דתרוייהו ור"ת שרצה לתת סמך למנהג העולם עיין להרא"ש בריש ברכות הביאו הרב ב"י או"ח סי' רל"ג. והרב ב"ח שם נתן טעם למה שנוהגים להתפלל ערבית בכ"ב שעות אף דלרבי יהודה לא הוי זמן ערבית אלא שעה ורביע קודם הלילה עיי"ש.

ה

תפלת המוספין וכו'. משנה בברכות דף כ"ו ושל מוספין כל היום רבי יהודה אומר עד ז' שעות וקיימא לן כר"י ולא מטעמיה דאיהו ס"ל דזמן הקרבת מוסף עד שבע שעות ותו לא כדמוכח שם דיליף מקרא דמעוות לא יוכל לתקון ואנן קי"ל דזמנה כל היום כדאיתא במגילה דף כ' כל היום כשר לתפלת המוספין ולמוספין ובגמ' שם למוספין דכתיב דבר יום ביומו ולתפלת המוספין כמוספין שויוה רבנן ופסקה רבינו פ"ד דמעשה הקרבנות אלא שאין לאדם לאחר עד עבור השבע שעות לכתחילה כר"י מדאמר רבי יוחנן התם אמתניתין דשל מוספין כל היום אר"י ונקרא פושע ופסקו כן הפוסקים ז"ל עיין עליהם.

ו

תפילת הערב וכו'. שם תפילת הערב אין לה קבע ופירש רש"י אין לה קבע זמנה כל הלילה ובגמרא מפרש מאי אין לה קבע ע"כ ושם בגמרא בעו מאי אין לה קבע אילימא דאי בעי מצלי כולי ליליא ליתני תפילת הערב כל הלילה אלא מאי אין לה קבע כמאן דאמר תפילת ערבית רשות וכו' ע"כ ומדפירש רש"י במתניתין דזמנה כל הלילה ובגמרא מפרש וכו' שמע מינה דס"ל דתרתי מילי אשמועינן מתניתין חדא דזמנה כל הלילה ועוד דמעיקר הדין אינה אלא רשות ומרן ז"ל הביא דברי רבינו יונה שכתב כן להדיא ופירש לשון הגמרא גם כן עיין עליו.

ותפילת נעילה וכו'. עיין בפ"א הל' ז' ומ"ש שם בס"ד.

ז

המתפלל תפלה קודם זמנה וכו'. פרק תפלת השחר דף ל' אבוה דשמואל ולוי הוו מקדמי ומצלו כי הוו בעו למיפק לאורחא וכו' ופי' רש"י הוו מקדמי קודם היום והתוס' העתיקו קודם עמוד השחר והקשו עליו דא"כ לא היו יוצאים כלל ביום דעדיין אינו יום וכתבו בשם רבינו חננאל דקודם הנץ החמה קאמר ע"כ ודברי רש"י לפי גירסתינו אפשר לפרש קודם היום דקאמר דהיינו נמי קודם הנץ החמה דאיקרי יום כדכתיב כחום היום דדחיקא מילתא טובא לפרש עמוד השחר דאפי' אנשי משמר לא היו עושים כן כדמוכח מדבריו ז"ל בדף י"ב עיי"ש. אלא דקצת קשה למה פסק רבינו כאבוה דשמואל ולוי ולא כרב אשי דהוא בתרא ועוד שמעיד דרבנן קשישי עבדי הכי ואפשר דפסק כן משום דרב אשי לא פליג עלייהו בדין אלא משום דחזא לרבנן קשישי דעבדי הכי גם הוא נמשך אחריהם וכ"כ הרא"ש ז"ל.

לפי שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה. וא"ת כשאמרו בגמ' שם טעה ולא התפלל יעלה ויבא בלילה אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש בלילה ולמה לי האי טעמא תיפוק לי דתפילת ערבית רשות והתוס' ז"ל תירצו דרשות ר"ל לגבי מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרינן תדחה תפילת ערבית מפניה אבל לרבינו דנראה דס"ל כפשוטו דהא שרי להתפלל קודם זמנה הרבה אף שעדיין הוא יום גמור אף למי שנוהג לעולם כרבנן וכמ"ש מרן ז"ל מה ענין רשות לזה אלא ודאי דס"ל כפשוטו וי"ל דאע"ג דאינה חובה מ"מ מצוה מיהא איכא ואין לבטלה וכ"כ הרב הלבוש או"ח סימן רל"ה ומשו"ה הוצרכו לטעמא דאין מקדשין את החדש בלילה ותדע עוד דבחול המועד אם לא הזכיר יעלה ויבא בלילה מחזירין אותו כמ"ש באו"ח סימן ת"צ הרי דאין לבטלה כמ"ש. שוב ראיתי להרבינו יונה ז"ל שהסכים כדברי הרב הלבוש עיי"ש. ועם מ"ש מרן אתו שפיר דברי רבינו שנתן טעם מפני שתפילת ערבית רשות כלומר אף למי שנוהג כרבנן וא"כ היה צריך לומר ערבית משחשיכה דוקא דהא אין לו לתפוס השני קולות דרבי יהודה ורבנן שזה הוא דעת רבינו ולפיכך כתב דבשעת הדחק ולצורך שעה שרי דבכי האי גוונא אף בשאר תפילות שרינן ומשום דקשיא ליה אכתי דמאי דשרינן בשאר תפילות היינו דוקא כשהגיע קצת זמן התפילה כי ההיא דתפילת שחרית אחר עמוד השחר דתחילת יום מיהא הוי אמנם הכא גבי ערבית דשרי מבעוד יום גמור אף למי שנוהג כרבנן איך עושים כן לכך הוצרך לתרץ משום דתפילת ערבית רשות וכו' ומה גם דר"י חשיב ליה לילה לענין ערבית זו נ"ל כוונת רבינו ועיין להרב לח"מ ז"ל שהבין דברי רבינו באופן אחר ומחמת זה הוליד כמה קושיות על רבינו ודברי מרן נ"ל עיקר ועיין בגמרא שם דמוכח להדיא דלר"י זמן ערבית הוי תכף אחר פלג המנחה ור"י לא ידעינן אי ס"ל דתפילת ערבית רשות או חובה עיי"ש.

ח

כל מי שעבר וכו'. פרק תפילת השחר דף כ"ו איזהו מעוות שאינו יכול לתקון זה שביטל קרית שמע של שחרית וקרית שמע של ערבית או תפילה של שחרית או תפילה של ערבית ואוקים לה רבי יצחק א"ר יוחנן דהכא במאי עסקינן שבטל במזיד והם דברי רבינו ושאר דבריו מבוארים גם כן שם.

ומקדים תפילה שבזמנה וכו'. ואם התפלל התשלומים תחילה כתבו ז"ל דלא יצא וצריך לחזור ולהתפלל כסדר. עיין להרב בית יוסף או"ח סי' ק"ח והמפרשים ז"ל.

ט

ועבר חצי היום וכו'. כתב מרן הקדוש וז"ל ומה שכתב ועבר חצי היום לאו דוקא דהכי קאמר ועבר חצי היום וחצי שעה יותר דכבר הגיע זמן המנחה דאילו בחצי היום כיון דעדיין לא הגיע זמן המנחה היכי קאמר ראשונה תפילת המנחה אלא ודאי כדאמרן עכ"ל. ולכאורה דבריו מגומגמים אחרי המחילה הראויה דמי הכריחו לזה דהרי אפשר לפרש דברי רבינו דדוקא קאמר וזה דאין הכי נמי דלעולם לא התיר רבינו להתפלל מנחה אחר חצי היום תכף דהא כבר ביאר למעלה הל' ד' שזמן מנחה הוא משש שעות ומחצה ולהלן וכוונת דבריו כאן היא דמי שטעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום כלומר דאז אינו זמן תפילת שחרית כלל דמחצות ואילך אי אפשר שיקרא שחרית ואם כן מה יעשה יש לו להתפלל מנחה כלומר בזמנה על פי מ"ש לעיל וכו' ויתפלל שתים ראשונה למנחה ושניה לתשלומין וסמך ז"ל דאין לטעות בדבריו שכוונתו שיתפלל מנחה אחר חצי היום תכף דזה אי אפשר בעולם כנ"ל ואם היינו יכולין לפרש כוונת מרן על פי מ"ש לעיל גבי מ"ש רבינו הל' א' דעד חצות היום יצא ידי חובת תפילה אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה וכתב שם מרן דעד חצות לאו דוקא אלא חצי שעה יותר דעד שם יכול להתפלל שחרית ותו לא ודלא כהרשב"א דס"ל עד חצות דוקא הוה ניחא. אמנם דברי מרן ז"ל של כאן אינם נוטים לפירוש זה כלל שא"כ היה לו להכריח מזמן תפלת שחרית כנ"ל והוא הכריח מזמן המנחה ולא הזכיר ולא חש לזמן תפילת שחרית כלל הגם דאף אם היה כותב כן להדיא אכתי לא פסיקא לן דזו היא דעת רבינו דיש זמן לתפילת שחרית עד חצי שעה אחר חצות דהרי מדהביא מרן גופיה לעיל דעת הרשב"א ז"ל שכתב להדיא דעד חצות דוקא קאמר אם כן מי מפיס שרבינו לא יסבור כן כיון דסתם חצות קאמר ומכ"ש וקל וחומר שבבית יוסף שלו נטה דעת רבינו לשיטת הרשב"א ז"ל כמו שכתבנו לעיל. ומכל מקום יש ליישב דברי מרן ז"ל ודו"ק.

טעה ולא התפלל ערבית וכו'. וא"ת דרבינו פסק פ"א דהלכות ק"ש הל' י' דאם נאנס ולא קרא קרית שמע עד שעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה מצי לקרות אז והכא גם בנאנס כתב דאם עלה עמוד השחר תו לא מצי להתפלל אלא תשלומים והרי אפילו בקרית שמע דאורייתא קרינן ליה לילה בנאנס וגבי תפילה דרבנן לא. וי"ל דלעולם דהוי יום ולהכי אינו זמן תפילת ערבית ושאני גבי קרית שמע דרחמנא לא קפיד בהיותו יום אלא בשכיבה תליא והא הוי זמן שכיבה דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא וכמ"ש מרן שם ועיין מ"ש על דברי רבינו ריש פרק עשירי מאלו ההלכות בס"ד.

י

טעה ולא התפלל וכו'. שם והראב"ד ז"ל השיג על רבינו ועיין למרן והרב מגדל עוז ז"ל.

אבל שחרית אין לה תשלומין וכו'. מבואר הדבר דהיינו דוקא בתורת חובה אבל בתורת נדבה על ידי חידוש וכמ"ש לעיל פ"א פשיטא שיכול להתפלל להשלים מה שחיסר ואף אם יתכן שחיסר יותר מתפילה אחת כגון אם היה חולה איזה ימים או בבא מן הדרך שכתב רבינו פ"ד הל' ט"ו שאמרו חכמים ישהא שלשה ימים וכו' או שום אונס אחר ולא יכול להתפלל יכול להשלים כל התפילות שנחסרו לו על ידי חידוש וכן דעת תלמידי רבינו יונה והביאו הרב ב"י או"ח שם ופשוט.

יא

היו לפניו שתי תפילות וכו'. שם דף כ"ז תניא היו לפניו שתי תפילות אחת של מוסף ואחת של מנחה מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה רבי יהודה אומר מתפלל של מוסף ואחר כך של מנחה שזו עוברת וזו אינה עוברת ופירש רש"י מתפלל של מנחה רבנן לטעמייהו דאמרי תפילת המוספין כל היום כמו של מנחה הלכך תדיר קודם ורבי יהודה לטעמיה דאמר מוספין עד שבע שעות ותו לא והויא לה מצוה עוברת ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה ע"כ וקיימא לן כרבנן וכמ"ש רבינו לעיל הל' ה'.

ועל מ"ש דבצבור אין לו לעשות כן כתב מרן ז"ל דכתב כן להנצל מקושיא שמקשים דלפעמים יארע דבר זה ביוה"כ שמאחרים להתפלל מוסף בשביל תפילת שחרית שאיחרו בה עד שעת מנחה וכו' ע"כ אמנם מנהגינו ליזהר שלא לבא לזה כי אם לגמור תפילת שחרית בבקר כדי להתפלל מוסף בזמנה ועיין להרב ב"י או"ח סימן ק"ח.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---