מעשה רקח/תפילה/ב

מעשה רקח ‏ תפילה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות תפילה וברכת כהנים

א

בימי רבן גמליאל וכו'. ברכות דף כ"ח ת"ר שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני ר"ג על הסדר ביבנה א"ל ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים עמד שמואל הקטן ותקנה ואין ספק שמה שהוצרך ר"ג לזה היה לפי שבימיו רבו האפיקורוסים וכ"כ מרן ז"ל.

שתהיה בה שאלה מלפני ה' וכו'. אף דאמרינן בעלמא דאין לבקש על החוטאים שימותו אלא שיחזרו בתשובה דחטאים כתיב ולא חוטאים כדאיתא פרקא קמא דברכות דף י' הנהו בריוני דהוו בשביבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלוייהו כי היכי דלימותו אמרה ליה ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם וכו' אלא בעי רחמים עלייהו דליהדרו בתשובה ופי' רש"י קרי ביה חוטאים שיכלה יצר הרע ע"כ ושאני הכא שהיו מסיתים את ישראל לסור מאחרי ה' ועוד דאפיקורוסין אחת דתם להמית כמ"ש רבינו הלכות עדות והלכות סנהדרין והלכות תשובה דמורידין ולא מעלין.

לאבד האפיקורוסין וכו'. עיין מה שכתב הרב מנוח זכרו לברכה. ורבינו בסדר התפילות כתב ולמלשינים אל תהי תקוה וכל האפיקורוסים כרגע יאבדו ומנהגינו לומר למלשינים בלא וי"ו וכן כתב העטרת זקנים או"ח סימן ק"א ע"פ המנין וזה לשונו ויכוין גם כן שראשי תיבות של שמונה עשרה ברכות עולין אלף ושמונה מאות ולכן אין נכון לומר ולמלשינים אלא למלשינים ולירושלים ואלף ושמונה מאות מלאכים מקבלין הברכות כי לכל ברכה מאה מלאכים ומקבלין ומשימין כתר להקדוש ברוך הוא ע"כ לשונו.

ב

במה דברים אמורים וכו'. במשנה שם דף כ"ח איפליגו תנאי במלתא ופסק כרבי עקיבא דאמר אם שגורה תפילתו בפיו יתפלל י"ח ואם לאו מעין י"ח וסבירא ליה ז"ל דהוא הדין אם היה טרוד ודחוק וכן פסקו הפוסקים ז"ל ואף דאביי לייט למאן דמצלי הביננו כבר תירצו ז"ל דיש ספרים דמסיק הני מילי במתא אבל בדרך שרי וס"ל ז"ל דה"ה כל מין אונס עוד כתב הרב ב"י סי' ק"י בשם סמ"ג דדברי אביי אינם אלא במי שמרגיל עצמו לעשות כן תמיד בלא שום טעם ואונס כלל והוסיף הרב כנסת הגדולה שם דה"ה אם השעה עוברת.

ג

וזו היא הברכה וכו'. נוסח ברכה זו מבוארת בדברי רבינו שם דף כ"ט והזכירוה כל הפוסקים ז"ל והיא מכוונת כנגד הי"ט ברכות וביאור כל תיבה מאלו עיין בפירוש רש"י ורבינו יונה הביאם מרן ז"ל והטור כתב שצריך לאומרה מעומד והוא מהגמרא וכתבו ז"ל דהני מילי ביכול אבל אם מתיירא מאיזה אונס לא קפדינן בהכי ולפיכך סתם רבינו דהכל לפי הענין והזמן (ופשיטא דלא עדיפא מי"ח גופא).

ד

במה דברים אמורים בימות החמה וכו'. שם אמר רב ביבי בר אביי כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים מפני שצ"ל שאלה בברכת השנים מתקיף לה מר זוטרא ונכללה מכלל ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר ומשני אתי לאטרודי וכו' וכתב הרב ב"י סימן ק"י דהא דחיישינן שיטעה יותר בתפילת הביננו מתפילת י"ח הוא מפני שאדם עשוי לטעות יותר בדברים קצרים שבנקל אדם יכול לדלג ב' או ג' תיבות וכתב הרב לח"מ ז"ל שהוצרך לזה למנהג האשכנזים שכתב הטור סי' קי"ז שבין בימות החמה בין בימות הגשמים אומרים ברך עלינו אלא שבימות החמה אומרים ותן טל לברכה והקשה עליו ועיין להר"ח אבולעפיה נר"ו. וגם רבינו בסדר התפילות כתב שאומרים ברכנו בין בימות החמה בין בימות הגשמים אלא שבימות הגשמים אומרים ותן טל ומטר ובימות החמה בטללי רצון עיי"ש.

מפני שצריך לומר הבדלה וכו'. מימרא דרב נחמן אמר שמואל שם דף כ"ט אלא דקשה לכאורה דהתם בגמרא פריך עלה רב זוטרא ונכללה מכלל הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול קשיא ע"כ וכיון דרב נחמן אמר שמואל איתותב למה פסק רבינו כוותיה וי"ל דכבר ידוע דכי קאמר תלמודא קשיא אית ליה פירוקא דמשום הכי לא קאמר תיובתא או תיקו וראיתי לרבינו יונה ז"ל שכתב שם דאפשר לומר טעם בדבר דמשום הכי לא תקינו מעין הבדלה מפני שההבדלה אינה ברכה בפני עצמה אלא שאנו כוללין אותה בברכת אתה חונן ואם היו אומרים מעין הבדלה היה נראה שההבדלה היא ברכה בפני עצמה כיון שהתקינו מעין ההבדלה כמו שתיקנו מעין שאר ברכות מפי מו"ר נר"ו ע"כ שוב מצאתי שכן כתב הרב ב"י סי' ק"י ועיין להרב ב"ח ז"ל.

ה

בשבתות ובימים טובים וכו'. פ"ב דביצה דף י"ז וכרבי ומבוארים דברי רבינו ועיין בתוספתא דברכות פ"ג.

ואם היה שבת ויום טוב וכו'. ברכות דף מ"ט ואמרו שם שאין זה חתימה בשתים דכולא חדא ברכה היא ועיין להפרי חדש או"ח סימן תפ"ז.

ו

אבל תפילת המוספין וכו'. משנה וגמרא בראש השנה דף ל"ב.

ראשונה וכו'. ופרטים אחרים דשייכי בהו כבר הזכירם ז"ל פ"ג דשופר עיי"ש.

ז

ביום הכפורים וכו'. פ"ק דנדה דף ח' אור יוה"כ שחרית מוסף מנחה ונעילה מתפלל שבע ומתודה ודין הוידוי כבר הזכירו רבינו במקומו הראוי פ"ב דתשובה הל' ז'. ומ"ש וחותם וכו' ואם חל וכו'. נלמד מהל' י"ט שהזכיר לעיל וכ"כ מרן ז"ל.

ח

במה דברים אמורים וכו'. כתב מרן בשם הרב מנוח ז"ל כדאמרינן שוה היובל לתקיעה ולברכות ע"כ וכ"כ הגהות מיימוני ז"ל ודין התקיעה ביארו רבינו פ"י דשמיטה ויובל עיי"ש.

ט

בכל תפילה וכו'. מימרא דרבי יוחנן פ"ק דברכות דף ד' וסתמא דמלתא דבכל התפילות קאמר.

אומר יהיו לרצון וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו אם השליח צבור בחזרת התפילה יש לו לומר פסוק זה או לא גם פסוק ה' שפתי תפתח דפשיטא לן בעלמא שיש להש"צ גם כן לאומרו בחזרה לא משמע בדברי רבינו פ"ט הל' ג' שהרי כתב שם מתחיל ומתפלל בקול רם מתחילת הברכות וכו'. ועיין להמפרשים ז"ל.

י

בראשי חדשים ובחש"מ וכו'. שבת דף כ"ד תני רבי אושעיא ימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ר"ח וחש"מ ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ע"כ ואיתיה נמי בתוספתא דברכות פ"ג ורבינו העתיק תשע עשרה ברכות מפני ברכת המינין כמ"ש בריש הפרק ועיין מ"ש בסוף הפרק ודין החזרה ביארו בפרק י' הל' י"א וי"ב.

יא

שבת שחל בחולו של מועד וכו'. ומשלים בענין שבת וחותם בר"ח מקדש השבת וישראל וראשי חדשים. ברייתא דביצה דף י"ז ועירובין דף מ' וכתב מרן ז"ל שרבינו מפרש ומסיים בשל שבת הנאמר בברייתא דלא לענין חתימה קאמר (כמ"ש רש"י והתוס' שם) אלא שאומר איזה ענין של שבת כמו ישמחו במלכותך וכו' והאי ברייתא לא דברה בענין החתימה אלא מדאותביה לוי וכו' ע"כ והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה על זה ממ"ש התוס' שם במ"ש רב הונא אין הלכה כאותו הזוג דאמאי לא אמר הלכה כת"ק וי"ל דאי הוה אמר הלכה כת"ק הוה משמע אכל דבריו אף ממה שאמר ומסיים בשל שבת והא ליתא דהא קי"ל הלכה כרבי דאמר חותם ברוך מקדש השבת וישראל והזמנים ע"כ ולדעת מרן דמפרש ומסיים דאינו ר"ל חתימה לימא הלכה כת"ק וצ"ע ע"כ. ואפשר דכיון דאנן בעלמא ברוב הברכות אנו חותמים מעין החתימה גופא כדאשכחן בברכות דף י"א וכיוצא (ועיין להתוס' פרק ג' שאכלו דף מ"ו ד"ה כל הברכות) א"כ בדברי הת"ק שאמר ומסיים אף דלא איירי בענין החתימה גופא היה מקום לומר דסתמא דמילתא שחותם גם כן בשל שבת דוקא דומיא דסיום גופיה וכדי שלא נטעי בזה לא אמר הלכה כת"ק.

יב

יום טוב שחל וכו'. פרק אין עומדין דף ל"ג מסקנא דרב יוסף משמיה דרב ושמואל דתקינו לן מרגניתא ותודיענו וכו' והיא שנויה שם קרוב לדברי רבינו ועיין ביאורה להרב אבודרהם סוף סדר תפילות של סוכות. ובדפוס מגדל עוז אין שם נוסח הבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדושתך ובגמרא דפוס קוסטנדינא גם כן אין שם נוסח זה ובדפוס אמשטרדם עשו לו שני קוים ואולי טעם חילוף הנוסחאות מההיא שכתבו התוספות בפסחים דף ק"ד ד"ה בעי למימר וכו' דשאל רבינו אפרים למה נהגו העולם להוסיף ולומר ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך דאין זה לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה והשיב ר"ת משום חיבת היום האריכו כדי לומר פעם אחת מעין שבע הבדלות בין קדש לחול א' בין אור לחשך ב' בין ישראל לעמים ג' בין יום שביעי לששת ימי המעשה ד' בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת פירוש שביו"ט שרי מידי דאוכל נפש ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת היינו חוש"מ דשרי דבר האבד ובשבת אסיר זה חלוק שבת מיו"ט והיא הבדלה אחת הרי ה' הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך שתי הבדלות בין כהנים לויים וישראלים והוי מעין חתימה דבין קדש לקדש ע"כ וזה נאמר שם על ההבדלה על הכוס שאנו מזכירים כל השבע הבדלות אמנם בתפילה דהיינו בנוסח ותודיענו שאין אנו מזכירים השבע הבדלות דהרי אין שם בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים מעתה מה צורך יש להזכיר הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך או היה לנו להזכיר כולם כדברי ר"ת בהבדלה על הכוס או ההבדלה בין יו"ט לשבת ולא זולת ואי משום דהפוחת לא יפחות מג' מלבד דמשמע דזה לא נאמר אלא על הכוס דוקא אכתי הוו ד' כדברי התוס' ז"ל זה נראה לענ"ד לחילוף הנוסחאות וכבר ראיתי להרב אבודרהם ז"ל שם שכתב שאבן ירחי תיקן להוסיף בנוסח ותודיענו הנוסח של הקידוש על הכוס להשלים השבע הבדלות ע"כ ומנהגינו לאומרו וכנוסח הגמרא שלפנינו.

יג

בחנוכה ובפורים וכו'. פרק במה מדליקין דף כ"ד מההיא דרב הונא ורב ששת ודין שבת שחל להיות בחנוכה נמי מבואר שם במסקנא דהוי דומיא דיוה"כ שחל להיות בשבת שיש להזכיר של שבת גם בתפילת נעילה משום דיום הוא שנתחייב בארבע תפילות.

יד

בימי התענית וכו'. פ"ק דתענית דף י"ג וי"ד מבוארים שם כל דברי רבינו על פי המסקנא ונחלקו הפוסקים בדין זה הרבה אם יש ליחיד כשמתענה לבדו להתפלל ענינו בכל תפילותיו או במנחה לבד כי יש לחוש שמא יאחזנו בולמוס ויצטרך לאכול ונמצא שקרן בתפילתו למפרע וכן הוא מנהגינו ועיין להרב בית יוסף או"ח סימן תקס"ה ושאר מפרשים ז"ל ורבינו העתיק דברי הגמרא כמנהגו הטוב.

בתשעה באב מוסיפים בבונה ירושלים רחם וכו'. ומרן ז"ל כתב נחם וכו' וכן הוא בהרי"ף בשם הירושלמי אמנם בירושלמי שלפנינו כתוב רחם כדברי רבינו ומ"מ מנהגנו לומר נחם וכן העתיק הטור או"ח סימן תק"ס ובסי' תקנ"ז כתב בשם הרב הברצלוני דהא מילתא תליא במנהגא שיש מקום שאומרים ערבית שחרית רחם ובמנחה נחם אע"ג דליכא שינויא בין נחם לרחם דאנן כל יומא דתשעה באב מצלינן על נחמה ובעינן רחמים על הא מילתא ע"כ ומנהגינו לאומרו במנחה דוקא וכמ"ש הרב משה איסרלאס ז"ל.

טו

כל ימות הגשמים וכו'. משנה בברכות דף ל"ג מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ובפ"ק דתענית רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ביו"ט הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר וכתב מרן ז"ל שאמרו בירושלמי מ"ט דרבי יהודה כדי שיצאו המועדות בטל שהוא סימן יפה לעולם ע"כ ועיין להרב בית יוסף או"ח סימן קי"ד.

טז

משבעה ימים במרחשון וכו'. פ"ק דתענית דף ד' אסיקנן דהך דרבי יהודה וההיך (דרבן שמעון בן גמליאל) [דרבן גמליאל] היינו דוקא בארץ ישראל ובזמן שבית המקדש קיים עבדינן (כרשב"ג) [כרבן גמליאל] ובזמן שאין ביהמ"ק קיים דליכא עולי רגלים עבדינן כר"י ובזמן שמתחילין להזכיר מתחילין לשאול ומעתה קשה על רבינו אמאי לא חילק בזמן שביהמ"ק קיים לאין ביהמ"ק קיים והשמיט כל האמור שם וי"ל דרבינו ס"ל דהך סוגיא היא דחויא מהלכה דהא מאי דמשנינן הכי היינו לדברי ר"י דס"ל התחיל להזכיר מתחיל לשאול דלפ"ז הוצרך לתרץ הא לן והא להו ומסיק הא והא לדידהו וכו' ולקמן גבי מתני' דבשלשה במרחשון שואלים את הגשמים (רשב"ג) [רבן גמליאל] אומר בשבעה וכו' תניא חנניא אומר ובגולה עד ששים בתקופה אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניא וכיון דפסקינן הכי משמע דלענין ההזכרה ליכא פלוגתא דכולהו מודו דהלכה כר"י דמזכיר ביום טוב האחרון וא"נ ס"ל כהנך תנאי דלעיל כולהו ס"ל דביו"ט של חג הוא מזכיר וא"כ כיון דהשאלה היא בשבעה במרחשון בא"י ובגולה עד ששים בתקופה ע"כ דליתא לדר"י דס"ל התחיל להזכיר מתחיל לשאול ומה גם דלעיל אמרינן דעד ז' במרחשון איכא עשבי בדברא והכא קאמר עד ס' אחר התקופה וכן הכריח הרב לח"מ ז"ל וכיון דחזינן דאידחיה לה הך דר"י תו ליכא לפלוגי בין בזמן ביהמ"ק קיים ללא אלא פסקינן כרבי יהודה כדקאמר רבי יוחנן וסתם קאמר בין בארץ בין בחו"ל. אמנם לענין השאלה קי"ל כרשב"ג וכברייתא דחנניא ואף (דרשב"ג) [דרבן גמליאל] משמע דאיירי בזמן שביהמ"ק קיים דהא טעמא קאמר כדי שיגיע האחרון שבהם לנהר פרת דהיינו לעולי רגלים כבר כתב הר"ן ז"ל דצ"ל דכי איפסיקא הלכתא כרבן גמליאל היינו אפילו אחר החרבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושים גם היום ע"כ.

ביום ס' אחר תקופת תשרי. ומתחיל למנות מיום התקופה וכ"כ התוס' שם וכ"כ הר"ן דהכי קי"ל בסנהדרין פ"ק. במרן ז"ל וכתב רבינו בפי' המשנה וכו' ויש ארצות שיהיו בהם במרחשון בימות החמה אינם טובים ע"כ ט"ס הוא וצ"ל שיש ארצות שיהיו בהם במרחשון ימות החמה ואינם טובים להם הגשמים ובהכי אתו שפיר דברי הרא"ש ומרן ז"ל דכולא חדא מילתא היא ודו"ק.

יז

מקומות שהם צריכים לגשמים. תענית דף י"ד שלחו ליה בני נינוה לרבי כגון אנן דצריכים למטרא בתקופת תמוז וכו' שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה ע"כ. ואע"ג דבפ"ק דע"ז אמרינן אם היה צריך לפרנסה אומרה בברכת השנים שאני מטר שהוא מזיק לרוב העולם בתקופת תמוז כדכתיב הלא קציר חטים היום וכו' מרן בשם הר"ן ז"ל ושכ"כ הרב מנוח בשם בעל ההשלמה ז"ל והביא עוד מרן ז"ל דברי רבינו שבפירוש המשנה שנראה שסותר למ"ש כאן עיין עליו זלה"ה.

ומקומות שהם עושים וכו'. שם דף ה' מסקנא דמלתא ולדקדוק סדרו של רבינו עיין למרן ז"ל.

יח

כל השנה וכו'. ברכות דף י"ב וכתב מרן בשם הרב מנוח ז"ל דמלך אוהב צדקה ומשפט משמע שיתנהגו ברואיו בצדק ובמשפט אבל המלך המשפט ר"ל שהוא יתברך שופט העולם א"נ משמע שהוא עצמו המשפט כמו שאנו אומרים הוא היודע הוא החכמה ואין לומר עליו יתברך חכם ומבין שנראה שהוא קונה החכמה והבינה מאחר ע"כ.

ובברכת שתים עשרה. דע דכפי המנין אינה אלא ברכת אחת עשרה וכבר נשאל הריב"ש בתשובה סימן תפ"ה על מ"ש רבינו פ"י כלשון הזה וכתב ז"ל שהוא ט"ס כי אף אם היינו דוחקים עצמינו שמפני שהיום הראשון מעשרה ימים אלו הוא תענית צבור ומנה הרב עננו בחשבון זה לפי שהשליח צבור אומרה ברכה לעצמה בין גואל לרופא הנה יקשה לזה איך מנה פ"ב סמוך לזה ברכת הודאה בשמונה עשרה שכתב שמוסיפים וכתוב לחיים בברכת י"ח וכו' ע"כ. ועוד הנני הצעיר מוסיף הכרח עצמי דאי אפשר בשום פנים לומר כן דהרי עינינו הרואות לשונו שכתב כאן כל השנה כולה חותם בברכה שלישית האל הקדוש ובברכת שתים עשרה מלך אוהב צדקה ומשפט והרי אין כאן תענית דכל השנה כולה קאמר אלא ודאי שבהכרח הוא ט"ס וכדברי הריב"ש ז"ל ואחרי המחילה מהרדב"ז בתשובה סימן נ"ב שהזכיר דוחק הריב"ש הנ"ל לסיוע לדבריו והרי הריב"ש ז"ל לא נחה דעתו אפילו בדרך דוחק כנ"ל עיין עליו. ולזה הסכים מרן ז"ל שהגיה בדברי רבינו ברכת י"א.

יט

יש מקומות וכו'. וכן הוא מנהגינו ועיין מ"ש פ"א הל' ט'.

אבל בראש השנה וכו'. וכ"כ רבינו בסדר התפילות עיין עליו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---