יצחק ירנן/תפילה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ תפילה ג

א

תפילת השחר וכו' עם הנץ החמה. ועיין בב"י ריש סימן פ"ט דאחר שהביא דברי רבינו כתב על שם רבינו ירוחם וז"ל ור"י כתב זמן תפילה משיכיר את חבירו וכו' ונראה שהוא סובר וכו' ולא ידעתי וכו'. ולי הדיוט דבריו תמוהים דאיך הבין לדעת רבינו ירוחם דמשיראה את חבירו תוך ד' אמות ויכירנו, ואם עלה ברק השחר אחד, ואינו דביראה את חבירו כתב ר"י דהוא זמן תפילה ובעלה ברק השחר כתב דאם התפלל בדיעבד יצא, נמצא ג' זמנים מחולקים דמשעלה ברק השחר בדיעבד יצא ומשיראה את חבירו ברחוק ד' אמות הוא זמן תפילה שהוא זמן מאוחר יותר דהיינו עד הנץ החמה משום יראוך עם שמש ואיך השוום מרן יחד. וכפי זה גם אינו מובן מ"ש שפירש כן ר"י כי היכי דלא תיקשי הא דאביי על מ"ש הרא"ש, והא אינם זמן אחד. גם קשה איך אפשר דיפרש ר"י דמ"ש אביי לתפילה כאחרים ר"ל לתפילה ממש והא סיים שם ולק"ש כוותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין גומרים אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי ותיקין גומרים אותה עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה וידוע דהתפילה היא אחר ק"ש וזמנה משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו הוא קודם להנץ החמה וק"ש כוותיקין שהוא מאוחר, ובשלמא אם הוא תפילין ניחא שהוא כסדר זה תפילין תחילה ואח"כ ק"ש וכמ"ש רש"י ודוק.
עוד כתב מרן שם וז"ל ונראה שלמדו כן וכו' דלא גרע קודם חצות וכו' הרואה יראה דבין לפי' א' בין לפי' ב' לעולם קודם חצות לר' יהודה הוא נלמד או מאחר חצות לכו"ע לפי' א', או דלא נשוי כ"כ פלוגתא בין ר' יהודה לרבנן, ובין הכי ובין הכי קשה דאמאי צריך הרא"ש ז"ל להוציא הדין באופן זה ונפק"מ לדרך הב' שכתב מרן דאחר חצות לר"י אינו מועיל אפילו לשכר תפילה שלא בזמנה, ולדרך הא' ברור לעין כל דוחק הלשון בדברי הרא"ש ובפשיטות היה יכול להוציא הדין לר"י אפילו אחר חצות יש לו שכר תפילה שלא בזמנה שכשם שקשה לרבנן שאמרו עד חצות כן קשה לר' יהודה במכל שכן דס"ל עד ד' שעות וצריך לתרץ דעד ד' שעות שכר תפילה יהבו ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה ונמצא הדין כמ"ש וגם לרבות עד הלילה.
וראיתי להלח"מ הקשה כמו כן בפשט דברי הרא"ש וכתב וכבר תמה עליו הרב ב"י. ולא ידעתי איך כתב דעל קושיא זאת מתרץ, והא מזה לא איירי מרן ומה שקשה על הרא"ש בסתם קשה גם בפי' מרן וכמ"ש, הן אמת דלפי' א' דמרן יש לדוחה לדחות ולפרש כמ"ש הלח"מ דבדבריו מתיישב קושיא זאת ברם בתירוץ האחרון לא נגע ולא פגע בזה.
עוד כתב בב"י שם וז"ל הילכך ממעטינן בפלוגתייהו וכו' והקשה הלח"מ ז"ל שם כיון דטעמא דרבנן היינו משום דתמיד היה קרב עד חצות וטעמא דר' יהודה היינו משום דתמיד היה קרב עד ד' שעות מנין לו לתת זמן לר"י עד חצות כלל. ועוד קשה מה שהקשה הרב לחם יהודה וז"ל ועוד קשה דאדרבא מוכח בש"ס דלר"י אחר ד' שעות לא יצא דהא גבי מוספין קאמר עד ז' שעות ומוכח בש"ס ופוסק דלרבנן דקיי"ל כוותייהו בדין המוספין אם התפלל אחר ז' שעות נקרא פושע ויצא ידי חובתו ומדרבנן נשמע לר"י וכו'. ועוד קשה דהתם דף כ"ח אמרו כל המתפלל תפילת המוספין לאחר ז' שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד וכו' וכיון דאתרוייהו קאי קרא משמע דשוין נינהו דלאחר זמנן אף בדיעבד לא יצא עכ"ל.
ולענ"ד ליישב הכל נקדים מ"ש התוס' ד"ה איבעיא להו וכו' לא בעי אם טעה ולא התפלל תפילת מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר [עבר] זמן מוסף וכו' עד סוף דבריהם. היוצא מדבריהם דשנא תפילת מוסף מתפילת שחרית כיון דתפילת שחרית וכן השאר רחמי נינהו לא כן מוסף ואף דכולן כנגד קרבנות תקנום וא"כ משו"ה לר' יהודה אף דזמנה עד ד' שעות מ"מ מודה דיכול להתפלל אח"כ כיון דרחמי נינהו ולא דמי למוספין. גם מ"ש מקרא דנוגי ממועד דמוקי ר"י בין לשחרית בין למוסף לא קשיא כיון דלאחר ד' שעות לר"י אין לו שכר תפילה בזמנה קרי ביה נוגי ממועד ומה שמתפלל אח"כ משום דרחמי נינהו ולכן במוסף דלא שייך רחמי אינו מתפלל ונמצא יישוב לכל.
והב"ח לא נראה לו דברי מרן אלו ובחר לו דרך לעצמו והעלה דבין לר' יהודה עד ד' שעות ובין לרבנן עד חצות שכר תפילה בזמנה יש לו מכאן ואילך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עד המנחה שכר תפילה שלא בזמנה יש לו ואפי' איחר במזיד ומכאן ואילך מתפלל של מנחה תחילה ואח"כ שחרית ודוקא בשוגג וכו' עכ"ל. ודבריו תמוהים דאיך השוה להרי"ף והרא"ש ורבינו והטור בזה והא הרי"ף והרא"ש כתבו היכא דטעי וצלי לאחר ד' לר"י מתפלל וכו' נמצא דדוקא בטעה ברם בהזיד לר"י אינו מתפלל כלל ולא כן להרמב"ם והטור דכתבו עבר או טעה וכו' ואיך הוא השוום בדרך זה וי"ל.
עוד שם הב"ח חולק עם מרן בפי' דברי הרשב"א דלדעת מרן פי' דבריו הוא שאחר חצות קודם המנחה אינו יכול להתפלל מכל וכל אלא דלאחר חצות שהגיע שעת המנחה מתפלל מנחה תחילה ואח"כ שחרית ולהב"ח כוונת הרשב"א הוא לאשמועינן דין אחר לענין תשלומים והוא דר"ל דאם לא התפלל שחרית והגיע זמן מנחה גדולה לא יאמר התפלל שחרית ואח"כ מנחה אלא להיפך וכו' יעו"ש.
ולענ"ד לא ראיתי בדברי הרשב"א אופן לפרש כן וז"ל ומיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה וכו' חוזר ומשלים וכו' אבל שלא בזמן תפילה וכו'. ובדברים אלו היכן רמוז מ"ש הב"ח, ומה גם שזה פשוט והוא ש"ס ערוך דהתשלומין הוא אחר התפילה שהיא זמנה ותניא טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת וכו' טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שנים של חול מבדיל בראשון וכו' הרי בפירוש דהשני הוא לתשלומין.
גם הרב פר"ח כתב דלא כמ"ש מרן בב"י ומור"ם ז"ל דליתא וכ"כ הב"ח וכו'. ובסי' ק"ח ס"ק ג' על מ"ש מרן בסעי' ג' וז"ל הא דמשלים התפילה שהפסיד דוקא בזמן תפילה אבל בשעה שאינה זמן תפילה לא וכתב עליו [הפר"ח] דוקא בזמן תפילה כלומר בעודו עסוק בתפילה העיקרית אחר ששהה כדי הילוך ד' אמות וכו' אבל אם הפסיק בין תפילה לתפילה והלך לעסקיו שוב אינו מתפלל תשלומין ודקדק כן הרשב"א וכו' וזו היא כוונת הרשב"א שמשם לקח המחבר מ"ש כאן ודלא כהבנת ב"י ומור"ם סי' פ"ט. ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן בדברי הרשב"א דאין דבריו סובלין פי' זה כמו שיראה המעיין.
עוד שם בב"י וז"ל ואחר שכתבתי כל זה מצאתי להרשב"א וכו', וראיתי להלח"מ פ"ג מהל' תפלה הקשה וז"ל וקשה עליו דא"כ למה לא תירץ בש"ס כשהקשה וכו"ע ותו לא דמאי דקאמר עד חצות הוא לומר דעד חצות יכול להתפלל כל זמן שירצה אבל מחצות ואילך אינו זמן תפלה עד לאחר חצי שעה שאינו זמן שום תפילה, ותירץ וז"ל ומיהו לזה י"ל דאי הוה הכי לא אהני מיעוטא דמתני' דעד חצות אלא לחצי שעה לבד אלא להוסיף ג"כ לגבי דר' יהודה. ולענ"ד נראה לעיקר קושייתו דאינו יכול לתרץ הכי בש"ס דאי מתרץ הכי נמצא דנשאר הענין כפשוטו דאין חילוק בין זמן לזמן לשכר תפלה ובין הכי ובין הכי יש לו שכר תפלה בזמנה אלא דחצי שעה אחר חצות אינו יכול להתפלל וא"כ מאי טעה דקאמר דמשמע דוקא טעה ואם הזיד אינו מתפלל והא כל דאם הזיד אינו מתפלל איך אם טעה יהיה לו שכר תפלה בזמנה. ועוד כיון דבאמצע יש זמן שעבר זמן תפילה מ"מ, איך אפשר שיהיה לו אח"כ שכר תפילה בזמנה ולכן תירץ בש"ס כדתירץ ודוק.

ב

כבר אמרנו וכו'. עיין מ"ש הלח"מ ובכלל דבריו הביא דברי התוס' דפרק תפילת השחר שהקשו מנא ליה הא דבשלמא עד תשע שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי וכו' מנחה קטנה יעו"ש. ולענ"ד חילייהו מדתני בסיפא דהאי ברייתא דאפליגו ר' יהודה ורבנן ואיזהו מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזהו מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה ע"כ, וסתמא קתני דמשמע בין לר"י בין לרבנן ותיבת ולמעלה משמע עד הלילה וא"כ קשיא ליה אמאי קאמר עד פלג המנחה ואהא תירץ שפיר דר"י ס"ל דתפילת מנחה הוי כנגד קטורת וקטורת היה עסקו חמשה רביעי שעה דהיינו שעה ורביע ומתחיל זמנו מתשע שעות ומחצה, ולמעלה דקאמר ר"י היינו עד אחת עשרה שעות חסר רביע שאז כלה זמן הקטורת משא"כ לת"ק דהוי כנגד תמיד של בין הערבים שכלה זמנו עד הלילה ולמעלה ר"ל עד הלילה וק"ל.

ד

וזמן מנחה קטנה וכו'. וכתב מרן ויש לדקדק בלשון רבינו שהו"ל לכתוב וזמן מנחה קטנה וכו'. ועיין להרב מקראי קדש מה שכתב ע"ז וליתא וכו' יעו"ש. ומי יתן ידעתי מה הכוונה בדבריו דהלא דבריו הם דברי מרן שכתב לתרץ קושיא זאת.

ז

המתפלל תפלה וכו' וכתב מרן כבר אפשר וכו' והיינו אם לא יתפלל מנחה מפלג המנחה ולמעלה וכו'. וכתב הרב מרכבת המשנה וז"ל וקצת קשה דאמאי בתפילת המנחה לקח רבינו לעיל סברת ר' יהודה לעיקר מדכתב וזמן מנחה קטנה וכו' ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה וכאן בתפילת ערבית כתב בתחילה שזמנה מתחילת הלילה והיינו כת"ק ואח"כ כתב ויש לו להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת בער"ש והיינו כר' יהודה וי"ל עכ"ל. ונראה דלעיל גבי מנחה רבינו נחית לכתוב כסדר היום דתחילה בא זמן ר' יהודה ואחר כך בא זמן ת"ק וז"ש וקטנה מתשע שעות ומחצה וכו' עד שישאר מן היום שעה ורביע דהיינו קודם הלילה ואח"כ ויש וכו' עד שתשקע החמה דהיינו זמן מאוחר יותר וכאן כתב דעת ת"ק קודם דמסתבר לכתחילה כוותיה וק"ל.
ובני יצחק נר"ו תירץ דבכל אחד נקט רבינו מילתא דשוייא לתרוייהו דבין לרבנן בין לר' יהודה יוצא ידי חובה ולכתחילה עדיף לעשות כן לצאת ידי ספק ולכן גבי מנחה נקט תחילה דזמן מנחה קטנה עד י"א שעות דאליבא דכו"ע מתשע [שעות] עד אחת עשרה חסר רביע הוא זמנה אלא דרבנן הוסיפו דעד הלילה ג"כ הוא זמנה ומשו"ה נקט תחילה סברת ר"י ואח"כ סברת רבנן דלכתחילה יעשה כן לצאת ידי ספק וגבי ערבית נקט תחילה שזמנה מתחילת הלילה דהיינו סברת רבנן משום דאף לר"י נמי הוא זמנה אלא דר"י הוסיף דאף מאחת עשרה שעות מתחיל זמנה ויעשה כן גם בערבית לכתחילה לומר מתחילת הלילה כדי לצאת ידי ספק וק"ל.

י

טעה וכו'. עיין בב"י סי' ק"ח וז"ל וכתב עוד הרשב"א ומיהו דוקא בזמן תפלה וכו'. פי' דבריו כמ"ש מרן גופיה שם לעיל סי' פ"ט והכי פירושו דוקא בזמן תפלה דהיינו שהוא שאר תפילות לאפוקי זמן שאינו ראוי לשום תפילה כמו חצי שעה אחר חצות והוא עוסק בתפילתו פי' כיון שהוא זמן תפילה נקרא עוסק בתפילתו וסיים אבל שלא בזמן תפלה לא ודוק. וכ"כ בסעי' ה' הא דמשלים התפלה דוקא בזמן תפלה אבל באינו זמן תפלה לא, וזמן משמע כדכתיבנא.
וראיתי להפר"ח סי' זה כתב ע"ז וז"ל כלומר בעודו עוסק בתפילה העיקרית וכו' יעו"ש ודבריו תמוהים וכמ"ש לעיל ה"א (וכמ"ש) [ובמ"ש] עוד הרב ז"ל וז"ל וזו היא דעת הראב"ד בהשגות פ"ג מהל' תפילה, גם בזה לענ"ד ליתא ודברי הראב"ד ה"פ והם ממש כמ"ש בפי' דברי הרשב"א במ"ש עכ"ל וכו' עד סוף הלשון. וה"פ אינן אלא עם התפילה שבאה בזמנה כלומר כיון שהוא זמן תפילה וזה הוא שסיים הואיל ושעת תפילה הוא וראיתי למהריק"ש הביאו היד אהרן נר"ו שדקדק דדעת רבינו דדוקא תפילת תשלומין צריך שתהיה סמוכה לתפילת העיקר אבל אם עבר זמן מה שוב אין לה תשלומין וכתב שלא בא זה מפורש בהרשב"א והראב"ד. ודבריו תמוהים דאדרבא מדברי רבינו ליכא הוכחה אבל מדברי הרשב"א והראב"ד יש להוכיח כן וכמ"ש הרב פר"ח ושוב ראיתי להרב בני חיי הביא לשון מהריק"ש כת"י היפך ממש ממ"ש היד אהרן נר"ו אלא דגם לפי מ"ש הרב ב"ח ז"ל דנהי דיש להוכיח כן מלשון רבינו ברם אפשר שהוא לכתחילה אבל אם עבר ולא התפלל בסמוך מי יאמר דהפסיד התפילה. ועיין מ"ש הלח"מ וז"ל והא דכתב רבינו כן וכו' עד מיהו ישלים ולענ"ד נראה דאי הוה נקיט הכי הו"א דוקא במציאות זה דבג' נזכר שלא התפלל הראשונה כיון דהתפילה השניה שהיא סמוכה הו"ל ליתן דעתו שלא התפלל ראשונה והוי כפושע לא כן בשכח מכל וכל הוי כאנוס וסד"א דיתפלל שניים קמ"ל אלא השניה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.