מעשה רקח/תמורה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png תמורה TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק א מהלכות תמורה

א[עריכה]

כל המימר וכו'. ואפילו בבת אחת לוקה על כל אחת ואחת כמ"ש לקמן הל' י"ד:

מפי השמועה למדו וכו'. לא מצאתי פסוק בגמרא שיורה על זה ואדרבה דבר זה במחלוקת שנויה שם בגמרא דתמורה ואפשר שכוונתו ז"ל על הנשבע וכו' דילפי לה בגמרא מקרא דוהפלא ה' וכו' וכתיב ארבעים יכנו וכיון דגלי קרא בהני דלקי מכלל דאידך דלית בהו מעשה לא לקי וכן נראה מדברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר:

חוץ מנשבע ומימר וכו'. כ"כ ז"ל פ"ח דהל' סנהדרין ועיין מה שהקשה מרן ז"ל דאמאי לא חש לדר' יוחנן דאמר לתנא לא תתני מימר ע"כ נראה דרבינו מפני שראה שם ובכמה מקומות בתלמוד שאמרו סתמא ואף ר' יוחנן גופיה כדאיתא במכות דף ט"ז ובשבועות דף כ"א ומכל שכן דהא דבדיבורו עביד מעשה טעם חלוש הוא דעושה מחולין קדשים כמ"ש רש"י ז"ל דהרואה יראה שאין זה דרך מעשה ולכך רבינו דחה חדא מקמי תרתי מכל שכן שהדין אמת בין יש בו מעשה בין אין בו ועוד מדפריך התם ארב כללא הוא והרי מימר דלאו שאין בו מעשה ולקי וכו' ודחיק הא מני ר' יהודה היא ואם איתא דמימר בדיבורו עביד מעשה לימא ליה הכי אלא משמע דסתם תלמודא סבר דמימר אין בו מעשה אכן מאי דאיכא למידק דרבינו פי"ג דשכירות הל' ב' פסק דחסמה בקול לוקה והיינו ודאי משום דע"י דיבורו עושה מעשה וכמ"ש התוס' פ' ארבע מיתות דף ס"ה דהגבהת צוארה שמונעה מלאכול חשיב מעשה וכיון שכן קשה תרתי חדא ממימר וחדא דהו"ל לפטור חסמה בקול על פי מ"ש כאן וי"ל דשאני חסמה דבעיקרה איכא מעשה גמור וכן מצאתי להראב"ד ז"ל בשיטה מקובצת והם דברי הרב המגיד ז"ל שם ולפיכך חשיב קול דידה במעשה כל דהוא משא"כ מימר דכל עצמו אין בו מעשה כלל וכבר ידוע דעיקר דין זה לא נפקא לן אלא מדין חוסם דכתיב לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה ארבעים יכנו וכדאיתא במכות שם וכמ"ש התוס' בב"מ דף י' ע"ב. וע"פ האמור יתורץ קצת למ"ש הרה"מ ז"ל שם על דברי רבינו ודע דלההיא דמקיים בכלאים דלוקה כתבו התוס' במכות דף ד' דצ"ל דאיירי שבנה גדר סביב הכלאים:

ואפילו המיר בשבת לוקה ארבעים. לא ידעתי מאי אפילו ומה רבותא אשמועינן דמהיכא תיסק אדעתין דליפטר הרי איסור מקדיש אינו אלא מדרבנן כדתנן פרק משילין ופסקו רבינו פכ"ג דהל שבת הל' י"ד ובפ' שואל אמרינן מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט וכמ"ש שם ואף שיש כח ביד חז"ל לתקן בשב ואל תעשה הכא הוי קום עשה ועבר אדאורייתא להדיא א"כ מהיכא תיתי שיפטר:

ב[עריכה]

אחד המימר וכו'. מבואר הדבר דרבינו פסק כריש לקיש ור' יוחנן ואף דחזקיה רביה דר' יוחנן מ"מ בהא הא איכא ר"ל בהדיה ולדידהו הך שוגג דמרבי קרא אינו אלא בקרוב למזיד כגון נתכוון לעולה ואמר שלמים ולכך דימה שהוא מותר אינו לוקה שהרי הוא שוגג גמור והשתא האיך דכסבור לומר שחור ואמר לבן הוי בכלל מתכוין לומר תמורת עולה ואמר שלמים וההיא דתצא זו ותכנס זו הוי בכלל דימה שהוא מותר וכמ"ש רש"י ז"ל שהיה סבור שתצא לחולין כבעל מום ולא להמיר נתכוון. ובזה תתורץ תמיהת מרן דלמה השמיט רבינו ההיא דתצא זו ותכנס זו גם מ"ש להשגת הראב"ד ז"ל באכנס לבית זה ואמיר דאין פירושו מוכרח ע"כ יש לתמוה עליו שהרי דברי רבינו הם על פי פירש"י ז"ל והתוס' ז"ל הקשו עליו דלמה לו לומר אכנס בבית זה ופי' ז"ל דהכוונה כשאכנס בבית זה תהיה תמורה וכו' והן הן דברי הראב"ד ז"ל אלא שתפס השגתו על תיבת שכח וכו' וע"ע להרב לח"מ ז"ל שהאריך בזה ודבריו מגומגמים הרבה עיין עליו. ולפי האמור יתורץ מ"ש בגמרא היכי דמי שוגג כמזיד דלכאורה אין לו מובן דמי לא ידע היכי דמי שוגג אך הכוונה דכיון דתני במתני' דלא עשה שוגג כמזיד במוקדשים משמע דהך שוגג דתמורה לאו שוגג גמור הוא דאל"כ למאי אצטריך למתני דבמוקדשים פטור פשיטא. ודע דהרב ברכת הזבח ז"ל הביא גירסא אחרת בגמרא דלישנא אחרינא קאי אדברי חזקיה ואחריו דברי ר"ל ור"י וזו היא גירסת הראב"ד ז"ל ורבינו גריס כגירסתנו. ומ"ש בספרי רבינו ואמיר מדעתו ט"ס הוא וצ"ל מדעתי:

ו[עריכה]

אין קדשי כותים עושין תמורה וכו'. פלוגתא דר' שמעון ור' יוסי בפ"ק דתמורה וזבחים דף מ"ה ורבינו פסק כאן כר"ש וכן פסק סוף פי"ח דפסולי המוקדשין אמנם בסוף מעשה הקרבנות פסק בשוחט קדשי גוים בחוץ שחייב והיינו כר' יוסי ומרן ז"ל שם כתב בשם יש מי שאומר דר"י לא קאי אלא אשוחט בחוץ והשיג עליו התוס' יו"ט ז"ל מהברייתא דמסיים רואה אני בכולן להחמיר ולא הוזכר שם שוחט בחוץ והרב ברכת הזבח ז"ל כתב עליו דאינו דבמתני' סתם רבי כר"ש בפיגול נותר וטמא אף דלפי האמת ר"י פליג אכולהו כדאיתא בברייתא עיי"ש וכן נראה באמת מכח פסקי רבינו וא"צ למ"ש הרב לח"מ ז"ל עיי"ש:

הקדיש הכותי בהמה וכו'. בעיית רמי בר חמא שם ומבעיא ליה מי בעינן מתחילה ועד סוף דתיקו ברשות מאן דעביד תמורה או לא ע"כ ולא דמי למ"ש דבתר מתכפר אזלינן דהתם תחילתו וסופו ביד ישראל ומעתה לא הבנתי דברי הרב לח"מ ז"ל שתמה על רבינו דלעיל פסק דבתר מתכפר אזלינן ולא ידעתי מהו דהא בגמרא חילקו להדיא בין זה לההיא ויותר תמהתי איך לא ראה דברי מרן ז"ל שכתב בעיא דלא אפשיטא:

ח[עריכה]

קטן שהגיע וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו דלמה פסק שהוא ספק מאחר שדרכו לפסוק כאם תמצי לומר ע"כ. ואני תמיה עליו איך לא הזכיר דברי רש"י ז"ל שכתב שם דהך את"ל רבותא אתא לאשמועינן ולא משום דאיתיה הכי ע"כ וזהו דעתו של רבינו ולכך פסק שהוא ספק וכן נראה מדברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר:

ט[עריכה]

שאע"פ שהוא זוכה בו מחיים וכו'. ולעיל פ"א דהלכות בכורות הל' י"ז פסק דכיון שהוא עומד לקרבן אין לכהן בו זכות כדי למכרו ע"כ ודייק בדבריו כדי למכרו כלומר דאע"פ שזוכה בו מחיים כמ"ש כאן מ"מ לגבי מכירה אינו זוכה שהרי הוא עומד לקרבן וכבר ראיתי מי שנתקשה בזה ולענ"ד פשוט הוא:

טז[עריכה]

כיצד האומר רגלה של בהמה זו וכו'. בפט"ו דמעשה הקרבנות הל' ב' פסק רבינו גבי מקדיש דאף דלא פשטא קדושה בכל בהמה באותו אבר מיהא קידש ותמכר למי שנתחייב עולה אבל אם אמר כן בדבר שהנשמה תלויה בו כגון לבה או ראשה אז פשטא הקדושה בכולה וכאן לא ביאר רבינו אלא יד או רגל ואין לומר דה"ה שהרי כאן גבי תמורה אין לנו אפילו קדושת אבר משא"כ במקדיש ומ"מ מדכתב רבינו או רגל משמע דראש ולב עושה תמורה ועיין להרב לח"מ ז"ל שדבריו מגומגמים הרבה:

יז[עריכה]

המימר בכלאים וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דכיון דרבינו פסק דאלו אין בהם קדושה כמ"ש פ"ג דאיסורי מזבח מאחר דאין קדושין איך מקדישין ובשלמא גבי טרפה ויוצא דופן משכחת לה במקדיש בהמה ואח"כ נטרפה אבל טומטום ואנדרוגינוס לא משכחת לה [אלא] בולד וכבר פסק לעיל דאין ולד עושה תמורה וכו' עיי"ש ותירץ דרבינו לישנא דמתני' נקט עיי"ש. ולענ"ד נראה דאין זה קושיא בפסקיו של רבינו שהרי באומר ידה או רגלה אף דבפט"ו דמעשה הקרבנות פסק דאינו קדושה אפ"ה איצטריך לאשמועינן גם גבי תמורה כמ"ש בדין הקודם ה"נ לא שנא ולכוונה זו נראה שדקדק רבינו לכתוב ולפיכך אינו לוקה משום דהוה סלקא דעתא דכיון דסוף כל סוף המיר בהמה בבהמה ועבר אמימרא דרחמנא אף דלא תפיס קדושה לילקי מ"מ קמ"ל דלא:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון