מעשה רקח/שמיטה/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשה רקח ‏ שמיטה ט

ספר מעשה רקח פרק ט מהלכות שמיטה ויובל

ב

אין שמיטת כספים וכו'. ראיתי להרשב"ץ ז"ל שנדפס מחדש סי' רנ"ח שהקשה שם על רבינו דכאן כתב דשמיטת קרקעות אינה נוהגת בזמן הזה דאורייתא ולמה כתב בפ"ד דנוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ותירץ דאם יש שם יובל קאמר דיובל אינו תלוי בבית וכו' ע"כ. ולענ"ד אין כאן קושיא מעיקרא דשם פ"ד הל' כ"ה לאו בשמיטת קרקעות החוזרות לבעליהן קאמר אלא בהשמטת כל מה שתוציא הארץ קאמר כמו שהקדים שם הל' כ"ד וכהסכמת מרן ז"ל שם והיינו מ"ש מרן ז"ל כאן אבל שמיטת קרקע אף בזה"ז נוהגת מן התורה ע"כ אלא שבפ"ד הל' כ"ט כשבא לחלוק על הרב כפתור ופרח ז"ל כתב בהיפך שכתב דבהדיא כתב רבינו בפ"ט ופ"ו דשמיטת קרקע בזמן שאין היובל נוהג אינו אלא מדבריהם ע"כ והוא היפך זה והיפך דברי רבינו שם הל' כ"ד וכ"ה וכן הקשה הרב גידולי תרומה ז"ל דף (ח') [ר"ד] והאחרונים ז"ל עיין עליהם והיא קושיא עצומה הרבה. ולענ"ד נראה ברור שאיזה טעות סופר יש בדברי מרן ז"ל שם בפ"ד תדע עוד שאין דבריו מכוונים אפילו לפי הפשט לדברי כפתור ופרח כמבואר למעיין:

ג

ומדברי סופרים וכו'. זו היא דעת רבינו דשמיטת כספים נוהגת בכל מקום דמשמע אף בחו"ל אמנם לא ראינו ולא שמענו דבר זה בשום מקום ושמעתי שבא"י נוהגים הפרוזבול ועיין להרב משה מטראני ח"א סי' פ"א והרב ש"ך שם:

ד

לפיכך הלוה את חבירו וכו'. ומ"מ אינו יכול לנגשו כל השנה כולה דקאי בלא יגוש וכ"כ הרא"ש ז"ל פ"ד דגיטין עיי"ש. ומ"ש

ומשתשקע החמה וכו' אף דבכל התורה קי"ל מקצת היום ככולו הכא שאני דקפיד קרא אסוף שמטה ותחילת יובל כדאיתא בערכין דף כ"ח:

ה

שחט את הפרה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל בתירוץ שני כן כתבו בב"י חו"מ סימן ס"ז והכי מסתברא דלא היה סותם רבינו הקדוש כרבי יהודה היפך הת"ק דמשמע שהם רבים ומסכים לדברי רבינו בפירוש המשנה ודין הקפת חנות הביאו לקמן הל' י"א:

ט

המלוה את חבירו וקבע לו זמן וכו'. רבינו העתיק כדברי הגמרא דמכות דף ג' וכלישנא בתרא אך לא נתבאר אם חלה שביעית בשנה עשירית מה דינו דכיון דשפיר קרינן ביה לא יגוש אמאי אינו משמט וראיתי בשו"ע חו"מ סי' ס"ז סעיף י' שפסק שאין שביעית הבאה בתוך הזמן משמטתו ע"כ משמע דאם השביעית באה בסוף הזמן משמטתו וכן נראה מדברי הרב ב"ח שם לביאור דברי הטור ז"ל וקרוב לשמוע שכן הבין הרב ב"י בדברי רבינו שהרי הסכים לדבריו:

התנה עמו שלא יתבענו וכו'. ראיתי בס' התרומות דף ר"ו שכתב על דברי רבינו ולא בריר לן. ולכאורה קשה דכיון דרבינו הוציאו מהירושלמי ולא מצינו היפך בגמרא דידן אמאי כתב עליו דלא בריר לן והרב גידולי תרומה ז"ל הביא דברי מהר"י קורקוס שהזכיר מרן ז"ל וכתב דאולי לרבינו לא יספיק זה דלא עדיף מהקפת חנות ע"כ ואי מהא תקשי על הירושלמי מהך מתני' אלא ודאי צ"ל דהכא שאני דהוי דרך הלואה גמורה משא"כ הקפת חנות תדע דמסיים עלה ואם זקפה עליו במלוה ה"ז משמט אכן האמת הוא דאכתי קשה מדין שחט את הפרה שפסק רבינו בהל' ה' וצ"ל דהתם הטעם מפני שהוא יו"ט דאילו לא היה יו"ט היה פורעו מיד והו"ל כזקפן עליו במלוה וכמ"ש מרן ז"ל שם ולעולם דהלואה גמורה שאני אף שעם כל זה עדיין יש לגמגם:

י

המלוה את חבירו וכו'. הרב לח"מ ז"ל פי"ג דהל' מכירה נתעצם להקשות על דברי רבינו ואחרי המחילה הראויה לא כיון עיין להגידולי תרומה דף ר"ו וס' צרור החיים ז"ל:

יד

המלוה על המשכון וכו'. רבינו השמיט מ"ש בב"מ דף קט"ו דאף במשכנו שלא בשעת הלואתו אינו משמט ופסקו הרב ב"י חו"מ סי' ס"ז וצ"ל דלא חש לבארו משום דבמכל שכן נפיק שהרי ע"י בי"ד הוא כמ"ש רש"י ז"ל דסמיך קרא דולך תהיה צדקה לקרא דבחוץ תעמוד וכו':

טז

כשראה הלל וכו'. איכא למידק דלמה הוצרך הלל לתקנה זו הרי יש כמה תיקונים אחרים ע"י שימסור שטרותיו לבי"ד ומלוה על המשכון וע"י תנאי ג"כ שלא ישמט הוא חוב זה כמ"ש בהל' י' וכן אם קבע זמן ארוך כמ"ש בהל' ט' וצ"ל משום דאיכא דמוזפי בלא שטר ובלא משכון והתנאי ג"כ אפשר שישכח ואריכות הזמן ג"כ איכא דלא ניחא ליה שיהיו מעותיו בטלין כל כך וכ"כ הר"ן ז"ל:

ואין הפרוזבול מועיל וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל וטעמא דכיון שאין הממון בידו הפקירוהו בי"ד אבל להוציא מידו שלא כדין תורה כלומר אילו היתה שמטת כספים דאורייתא לא הוו מתקני להוציא מידו ע"י הפקר ע"כ. לכאורה קשה טובא דמשמע מדבריו דלעולם להוציא מידו לא אמרינן הפקר בי"ד הפקר אלא דוקא להחזיק מה שבידו והא אמרינן ביבמות דף פ"ט גבי ירושת הבעל והא הכא דמדאורייתא אבוה ירית לה ומדרבנן ירית לה בעל ומתרץ הפקר בי"ד הפקר דא"ר יצחק מנין שהפקר בי"ד הפקר שנאמר כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו וכו' ע"כ. ומי לא עסקינן דאף דאבוה החזיק בנכסיה מוציאין מידו ונותנין לבעל כדמשמע פשטיה דקרא דיחרם כל רכושו וצ"ל דכוונת מרן הכא אינה אלא דומיא דשביעית דע"י הפרוזבול קעקרי גוף המצוה כולה משא"כ בירושת הבעל דמצות ירושה במקומה עומדת אלא דבפרט אחד ממנה עבדו חז"ל תקנתא כנגד קבורתה אלא דאכתי קשה טובא מההיא דשמואל פרק השולח דף ל"ו דאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא אי בי דינא דסוריא אי בי דינא דנהרדעה וקאמר בגמרא דילמא כי תקין הלל לדרי עלמא כגון בי דינא דידיה וכרב אמי ורב אסי דאלימי לאפקועי ממונא אבל לכו"ע לא ע"כ משמע דשמואל ס"ל כרבנן דרבי דשביעית בזמן הזה דאורייתא ואמטו להכי בעי בי דינא רבא לאפקועי ממונא וכן הקשה הרב ידי אליהו ז"ל וכתב שלדעתו זו קושיא שאין עליה תשובה ע"כ.

ואחרי המחילה הראויה תשובתה בצדה מכמה אנפי חדא דאיך לא הזכיר דברי התוס' שם דר"ת כתב פרוזבול כי הוה אומר דלא בעינן אלא בי"ד חשוב שבדור ואשכחן נמי שהיו מקילין רבנן דבי רב אשי דמסרי מלייהו אהדדי וכו' ע"כ ומינה יש להבין דס"ל כרבי דשביעית בזמן הזה דרבנן ולכך היו מקילין וכו' ותדע דהרי רבינו גופיה דפסק כרבי פסק לקמיה דאין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים ביותר שהם ראוים להפקיע ממון בני אדם ע"כ. וגם לדברי התוס' ז"ל שם ד"ה מי איכא מידי וכו' שכתבו דרבא לא בעי לשנויי הפקר בי"ד הפקר כדמשני בתר הכי משום דקשיא להו דלא היה לו להלל לעקור שביעית שהיא דאורייתא וכו' והרי שמואל יוכיח אלא ודאי דגם להתוס' צ"ל דשמואל ס"ל דמדרבנן היא ומכ"ש דבדרך דילמא הוא דקאמר תלמודא ודו"ק כי עלו דברי מרן ישרים וכנים לענ"ד:

יז

אין כותבין פרוזבול וכו'. משמע מדברי רבינו דלאפקועי ממונא בעינן חכמים גדולים כרבי אמי ורב אסי ומכאן תשובה מוצאת למה שהקשה הר"ן ז"ל פ"ג דנדרים דף כ"ז שהצריך רבינו גבי אסמכתא שיהיה סמוך דבגמרא שם לא אמרו אלא בי"ד חשוב ולדבריו הו"ל למימר מומחה עיי"ש. אך לפי האמור ניחא דלאפקועי ממונא בעינן סמוך דומיא דפרוזבול ועיין פי"א דמכירה הל' י"ג:

יט

אין כותבין פרוזבול וכו'. רבינו העתיק מוכר ולשון המשנה וגמרא פרק השולח מזכה ותו דפשט דברי רבינו דמוכר הוא אף לכתחילה ושאלת מקום לתנור בדיעבד ולשון הגמרא לא משמע הכי שעל דברי המשנה ורב חייא בר אשי אמר רב אפילו קלח של כרוב א"ר יהודה אפילו השאילו מקום לתנור משמע דהוי חידושא טפי מקלח של כרוב ומצאתי בס' התרומות שער מ"ה שנראה שלא היה גורס תיבת אפילו בדברי רב יהודה ואם גירסת רבינו היא זאת אתי שפיר שהוא מפרש דמזכהו היינו מכירה ורב יהודה בא לחדש דבדיעבד אף שאלה מהניא ובזה יתיישבו דברי רבינו אף שפשט הגמרא לפי גירסתינו אינו כן ועיין להרב ב"י ז"ל ומ"מ לא ידעתי למה השמיט רבינו דין עציץ נקוב שאמרו שם אפילו דמנח אסיכי:

כב

נמצאת אומר וכו'. לשון זה נראה שפת יתר דמה חידש על מ"ש למעלה ונראה שנתכוון מפני שבתוספתא היא שנויא בהיפך כמ"ש מרן ז"ל לכך הוסיף לפרש כדי שלא נטעה:

כד

המוציא שטר חוב וכו' שמזמן הסכנה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל שרבינו מפרש דאע"פ שעברה הגזרה נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד וכו' ורבן שמעון בן גמליאל מפרש ואת"ל שהוא חולק הא קי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ע"כ. ראיתי להרב גידולי תרומה דף ר"ט ע"ד שתמה על מרן ז"ל דבין רשב"ג יהיה מפרש בין יהא חולק מאי פריך בהשולח לרב ממתני' דהוציא שט"ח והוצרך לאוקומי כתנאי דברייתא הא רב אמרה למלתיה כרשב"ג דמן הסכנה ואילך הוא נאמן בלא פרוזבול אפילו אחר שעבר הגזרה ורב לאו קודם הגזרה איירי עכ"ד והיא תמיהא עצומה לכאורה. אמנם המדקדק בדברים יראה שדברי מרן נכונים וקיימין שהרי קושיא זו יש להקשות על רב נחמן שאמר לעיל נאמן אדם לומר פרוזבול היה בידי ונאבד ממני מ"ט כיון דתקינו רבנן פרוזבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא כי אתו לקמיה דרב א"ל מידי פרוזבול היה לך ואבד כגון זה פתח פיך לאלם הוא ע"כ. וקשה דלמאי אצטריכו לזה כיון שבזמנם היה נהוג כזמן הסכנה שבעל חוב גובה שלא בפרוזבול לפי' מרן בדברי רשב"ג אכן עינינו הרואות דרבינו מפרשם כשהנתבע טוען כמ"ש בהל' כ"ו מטעמא דחזקה היא שאין אדם מניח דבר מותר ואוכל דבר איסור שזה הוא דינו של ר"נ ודינו של רב ג"כ הביאו כאן שכתב ולא עוד אלא וכו' ואם טען הנתבע וכו' וכיון שרבינו מפרש דברי ר"נ ורב כשהנתבע טוען כדפריך תלמודא מרישא דמתני' דהכותב דקתני סתמא הרי אלו לא יפרעו דמשמע בכל גווני לא מצי לאתויי ההיא דרשב"ג דקתני בה בע"ח גובה שלא בפרוזבול דמשמע בהחלט ורב הצריך פתח פיך לפחות ואין זה במשמעות דברי רשב"ג לכך הביא לו מהברייתא דקתני צריך שיהא עמו פרוזבול דמשמע דוקא וחכמים אומרים אינו צריך כלומר א"צ דוקא שיהא עמו פרוזבול דדי לו שיאמר היה לי ואבד ואפילו ע"י פתח פיך והשתא רב דאמר שפיר כחכמים משא"כ דברי רשב"ג דאין במשמעותו זה כלל אף דלפי האמת רשב"ג עם חכמים דברייתא הם שוין דאם הנתבע שותק יפרע ואם טוען אז אומרים לתובע שמא פרוזבול היה לך ואבד ונמצאו הדברים מחוורים כשלמה חדשה ועיין עוד בס' לחם יהודה ז"ל והנראה לענ"ד ברור:

כז

תלמיד חכמים שהלוו וכו'. ידוע שהראב"ד ז"ל השיג על רבינו במ"ש ובדברים בלבד היא נדחית א"א דבריו סותרין זה את זה ומרן ז"ל ביארם עם מ"ש לעיל הל' י"ז אין כותבין פרוזבול וכו' והרב גידולי תרומה ז"ל דף ר"ז ע"ד הקשה עליו דאם איתא לא הו"ל להראב"ד ז"ל לתפוס השגתו במ"ש רבינו ובדברים בלבד וכו' דזה מורה שכוונתו דמדכתב רבינו ובדברים בלבד וכו' משא"כ דלכל העם קאמר וא"כ למה כתב בתחילה ת"ח שהלוו וכו' דמאי איריא ת"ח עיי"ש ואי מהא לא קשה דאף דבדברים סגי לא מפני זה נמסור זה הסוד להעמי הארץ שאינן יודעים עיקרו של דבר ועוד שלפעמים יתרשלו בדבר ויאמרו שכבר מסרו והם לא מסרו:

כח

כל המחזיר חוב וכו'. מדברי רבינו משמע דאם החזירו לבד אף שלא אמר אעפ"כ רוח חכמים נוחה הימנו אמנם הר"ש והרע"ב פי' דהיינו כשאומר אעפ"כ ונראה שיש לדקדק כן מדברי רבה פרק השולח דקאמר ותלי ליה עד דאמר הכי ותו מדברי רבה דמסיק התם בההיא עובדא לא הוה ביה דעתא בהאי צורבא מרבנן מעיקרא ופי' רש"י דהו"ל למימר אף על פי כן ע"כ ולפ"ז גם דברי רבינו יש לנו לפרשם כן ומ"ש אמר ליה אעפ"כ לאו דהוי רשות קאמר אלא לאשמועינן חילוקי הדין דאם אמר תכף הנה מה טוב ואם לאו מסבב עמו בדברים ולעולם דתיבת אעפ"כ מהני בכל גווני ודלא כהלחם יהודה ז"ל עיי"ש:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---