יצחק ירנן/שמיטה/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ שמיטה ט

ט

המלוה את חבירו וכו'. כתב מרן דפסק כלישנא בתרא ועיין מ"ש מהר"י קורקוס וסיים ויש פוסקים כלישנא קמא לקולא ודעת הרא"ש כדעת רבינו יעו"ש וזה היפך מ"ש הרא"ש דקראו קולא ללישנא בתרא וק"ל, ועיין להרדב"ז שהביא על הך פסקא ירושלמי, והוא תימה דמה צריך לציין ירושלמי אחר שהוא ש"ס דילן ואין לומר שהוא להכריח הלכה כמי כלישנא קמא או כלישנא בתרא דהו"ל להביא ש"ס דילן בתחילה. והנה רובא דרבוותא פסקו כלישנא בתרא והרי"ף לא הביא מזה בהלכותיו וכתב עליו הרמב"ן דאמאי לא הביא מזה כלום מאחר דאיהו ס"ל דשביעית נוהגת בזמן הזה בפ' השולח יעו"ש, ומרן בב"י סי' ס"ז הביא משם רבינו ירוחם דכתב בעד הרי"ף דפסק כלישנא קמא דשביעית משמטת דאיסור הוא וכתב עליו מרן ואני כבר הוכחתי וכו' יעו"ש, ואני תמיה עליהם כיון דבכל דוכתא פוסק הרי"ף כלישנא בתרא למה לא אמרינן דה"ה הכא אפי' שיהיה איסור דמה לי איסור מה לי ממון יהיה מה שיהיה ומ"מ אפי' לפי דבריהם עדיין לא ניצלנו מקושיית הרמב"ן למה לא הביא בהלכותיו הני דיני דשמיטה דאיכא עוד בש"ס על מנת שלא תשמטני שביעית וכו' דלא הביא כלל מדינים אלו.

התנה

עמו שלא יתבענו וכו'. כתב מרן שהוא מהירושלמי ונתן טעם מהר"י קורקוס כיון שהחוב מוטל עליו והוא חייב לפרוע בכל עת לצאת ידי שמים וגם אם תפס לא מפקינן מיניה קרי ביה ולא יגוש יעו"ש, ולענ"ד מתלמודא דידן נמי יש להוכיח הכי והכי איתא התם בש"ס שבת דף קמ"ח איתמר הלואת יו"ט רב יוסף אומר לא ניתנה ליתבע ורבה אמר ניתנה ליתבע וכו' מתיב רב אידי בר אבין השוחט את הפרה וכו' אי אמרת בשלמא ניתנה ליתבע וכו' אלא אי אמרת לא ניתנה ליתבע אמאי אינו משמט דאי יהיב שקיל מכלל דרישא אי יהיב ליה לא שקיל רישא צריך למימר ליה משמט אני סיפא לא צריך למימר ליה משמט אני ע"כ. הרי דבהלואת יו"ט דלא ניתנה ליתבע והוי דומה להתנה שלא יתבענו משמט אלא שאם אע"פ כן רוצה לפרוע פורע שיאמר אע"פ כן והיינו הדין שכתב רבינו. ואף שיש לדחות דאין מכאן הכרח משום דהך שקלא וטריא הוא אליבא דרב יוסף דאמר לא ניתנה ליתבע דאותביה ליה מההיא מתני' דשביעית והוצרך לתרץ כדתריץ ברם לרבה דפסק רבינו כוותיה פ"ד מהל' יו"ט אין צריך לאוקמה מתני' בהכי אלא כפשטא דמשמט ואינו משמט ממש והלואת יו"ט ניתנה ליתבע וא"כ לא נפק"מ דהתנה שלא יתבענו שביעית משמטת, מ"מ יש להוכיח מכאן האי דינא דאה"נ דלרבה דהלכתא כוותיה לא נפקא האי דינא ברם מדר"י נשמע לרבה דכיון דלר"י כדי ליישב לו ההיא מתני' צריך לתרץ הכי ונפק"מ דהתנה שלא יתבענו שביעית משמטת, ובזה לא משוינן פלוגתא ביניהם ויודה רבה לר"י בדין זה. ומה גם להר"ש שכתב בפ"י דשביעית מ"ב דגם לרבה צריך לאוקמה בהכי משום דביו"ט גופיה כו"ע מודו דלא ניתנה ליתבע והוי כמלוה לעשר שנים דאין שביעית משמטת וא"כ קשה מההיא מתני' דהשוחט את הפרה וצריך לתרץ כדתריץ וצ"ל בהכרח דה"ה דגם לרבה צ"ל כן ונקט לר"י וה"ה לרבה ונמצא דינא דהירושלמי יוצא גם מש"ס דילן. ודע דהא דכתיבנא הוא לדעת רבינו דפסק כלישנא בתרא דמכות דהמלוה לחברו וקבע לו זמן אינו משמט דתיפול עליה קושיית הר"ש אמנם למאן דפוסק שם כלישנא קמא דקבע לו זמן משמט לא קשה קושיית הר"ש דשפיר אתי דהך סוגיא ס"ל כלישנא קמא דהתם ולדידיה הך סוגיא הוי מופת חותך דפוסק כלישנא קמא דהתם והו"ל להפוסקים לפסוק כלישנא קמא ודוק.

י

המלוה את חברו וכו'. עיין מ"ש מרן בב"י ריש סימן ס"ז דאחר שהעתיק דברי רבינו דכתב ודלא כדברי רש"י שכתב שעבר על מה שכתוב בתורה וגם דברי רש"י אפשר וכו' יעו"ש, ובכל דפוסי הש"ס שבידינו כתוב בדברי רש"י במקום תיבת שעבר שהתנה וכו', ועיין בחי' הרמב"ן למכות שכתב על שם רבינו דה"ה אם מכר שלא תחזור ביובל תנאו קיים והקשה עליו דהא קרא צווח לא תמכר לצמיתות וכו' יעו"ש, וכ"כ גם כן בס' המצות לא תעשה רכ"ז וז"ל וראיתי להרב בחיבורו הגדול שמתנה ביובל כדרך שמתנה בשביעית וכו' יעו"ש, ואנו לא מצאנו כן בדברי רבינו.
עוד כתב הרמב"ן שם בחידושי מכות וז"ל ועוד אני אומר דזה הכתוב אמרה למוכר שלא ימכר לצמיתות וכו' וכיון שכן ליכא תקנתא בתנאי דלאו דבר שבממון הוא דמוכר נמי הוא מוזהר ולא מצי מחיל דמי לרבית דאזהריה רחמנא ללוה ולא מצי לאתנויי על מנת שלא יהא בו איסור רבית עכ"ד יעו"ש. וכונת דבריו בלשון זה של אני אומר דמשמע דאינו מוסכם לכל, מבוארים על פי מ"ש רש"י בחומש בקרא זה שלא יהיה הלוקח כובשה והשיג עליו הרמב"ן שאין זה במשמעות של אזהרה הזאת לפי שהיא על המוכר לא על הלוקח ואולי נפרש בו והארץ לא תהיה נמכרת לצמיתות שתחזיק בה לעולם עכ"ל, כלומר ועל פי זה לא קשה לרש"י.
ושוב כתב ואפשר עוד שנאמר שהיא מניעה שלא יאמרו בפירוש הריני מוכרה לך לעולם ואפי' אחר היובל וכו' או לשניהם וכו' עכ"ל, וכ"כ בספר המצות ל"ת רכ"ז נמצא דהך דהמציא דשניהם עוברים הלאו דלא תמכר אינו מוכרח מהכתוב דהא יש לפרש כפי' רש"י אלא דנראה לו לפרש הכתוב באופן אחר ולחייב שניהם. וראיתי להרא"ם שם שכתב על דברי רש"י אלו וז"ל בתורת כהנים כאילו אמר לא יכבשנה הלוקח וכו' עכ"ל והיכן מצא מדברי רש"י אלו בתורת כהנים והא ליכא בתורת כהנים אלא לצמיתות לחולטנית שפי' תיבת לצמיתות לפסיקה וכו' ודוק.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.