קרית ספר/שמיטה/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png שמיטה TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

מצות סז להשמיט המלוה בשביעית דכתיב שמוט כל בעל משה ידו.

ב[עריכה]

אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמטת קרקע שישוב הקרקע לבעליו בלא כסף דכתיב וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל וגו' אחת שמיטת היובל שהיא שמיטת קרקע וא' שמטת כספים הרי הוקשו שתי שמטות ללמד שבזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט קרקע שאין כל יושביה עליה דכתיב לכל יושביה אי אתה משמט כספים. ואע"פ שהשמטת כספים חובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ ילפינן בהיקשא דלא נהגה השמטת כספים בשביעית.

ד[עריכה]

ואין שביעית משמטת אלא בסופה דכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמטה וזה דבר השמטה דמקץ שבע שנים משמע מסוף כדכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות דכל הני סימנין הוא למילף שהוא בשמינית שהוא מוצאי שביעית בחג הסוכות וא"כ מה התם אחר שבע אף שמטת כספים אחר שבע שהוא כשתשקע החמה בליל ר"ה של מוצאי שביעית ואפילו הלוה בשביעית עצמה אינו משמט אלא בסופה כדילפינן.

ה[עריכה]

חלק את הפרה על דעת שהיום ר"ה של מוצאי שביעית ונתעבר אלול ונמצא אותו היום סוף שביעית אבדו הדמים דאין ראוי לתובעו בראש השנה כיון דאיגלאי מילתא למפרע שהוא חול כמי שראוי לתובעו דמי.

ו[עריכה]

ושביעית משמטת מלוה אפילו היא בשטר שיש בו אחריות נכסים דלאו כגבוי דמי וקרינא ביה לא יגוש אבל סיים לו שדה בהלואתו אינו משמט דכגבוי דמי ולא קרינא ביה לא יגוש:

אזהרת קפט שלא יגוש ולא יתבע חוב שעברה עליו שמטה דכתיב לא יגוש את רעהו ואת אחיו ושביעית משמטת נמי את השבועה שהיא באה על דברים שאם יודה בהם שביעית משמטתן דלא יגוש משמע מ"מ לא לשלם ולא להשביע וכתיב נמי וזה דבר השמטה ודרשינן אפילו דיבור משמטת. הלוהו ותבעו וכפר בו והגיע השמיטה והודה אח"כ או באו עדים אין השביעית משמטת דאף על גב דחייב שבועה אכפר בו אי הודה במקצת ושביעית משמטת את השבועה כדאמר' אפ"ה כיון שהודה אחר כך או באו עדים השתא הוא דאיחייב בהודאתו דשבועה כבר נשמטה בשביעית.

ט[עריכה]

המלוה את חברו וקבע לו זמן לעשר שנים אינו משמט אע"פ שהוא בא לידי לא יגוש הרי הוא עתה אינו יכול לנגוש. התנה עמו שלא יתבענו שביעית משמטת דאע"ג דאינו יכול לנוגשו כיון שהתנה שלא יתבענו אפ"ה הא הוה חייב לשלם ומשום הכי שביעית משמטתו. התנה עמו שלא תשמטנו שביעית הרי זה נשמט דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ובטל תנאו שאינו יכול לבטל הוא דין השביעית התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפילו בשביעית תנאו קיים שכל תנאי שבממון חייב ונמצא זה חייב עצמו בממון שלא חייבתו תורה.

יא[עריכה]

הקפת החנות אינה נשמטת אלא א"כ זקפה במלוה וכן שכר שכיר דכל שלא זקפה במלוה לאו חוב הוא ולא שייך ביה לא יגוש. וכן קנסות אינם נשמטים אלא א"כ זקפן במלוה משעת העמדה בדין דקודם זה לאו ממון הוא דאי מודה ביה מיפטר ולא קרינא ביה לא יגוש ואינם משמיטים אבל משעמד בדין ממון הוי ומשמיט. המגרש אשתו קודם השמטה אין כתובתה נשמטת אלא א"כ פגמתה או זקפתה עליו במלוה דקודם זה לא הויא חוב והויא כמעשה ב"ד.

יד[עריכה]

המלוה על המשכון שהוא כנגד החוב אינו משמט דבעל חוב קונה משכון מדכתיב ולך תהיה צדקה והואיל דשלא בשעת הלואתו קני ליה בשעת הלואתו נמי אהני לענין דקרינא אשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך פרט שיש לאחיך בידיך דהיינו משכון דכנגדו שהוא של אחיך בידיך אינו משמט אבל היה החוב יותר משמט היותר דליכא מידי לאחיו בידו בהאי יתר.

טו[עריכה]

המוסר שטרותיו לבית דין אינו משמט דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך וזה בית דין הוא שתובעין אותו וכן פסק דין הוי כגבוי ואינו נשמט.

כח[עריכה]

המחזיר חוב שעברה עליו שמטה צריך המלוה לומר לו משמט אני וכבר נפטרת ממני אמר לו אף על פי כן יקבל דכתיב לא יגוש והרי לא נגש וכתיב וזה דבר השמטה מדכתיב וזה דרשינן דאין צריך אלא דיבור אחד ואם לא אמר שלי הם ובמתנה אני נותנם לך לא יקבל ממנו דכל שנותנם בתורת פרעון הוי נושה ומשמט כדאמר לעיל ע"מ שלא יתבענו שביעית משמט:

ל[עריכה]

אזהרת קצ שלא ימנע מלהלוות קודם שמטה כדי שלא יאבד ממונו וישמט דכתיב השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' וחטא גדול הוא כיון שהזהירה עליו תורה בשני לאוין דכתיב השמר ופן וכל מקום שנאמר השמר או פן או אל אינו אלא ל"ת והתורה הקפידה על מחשבה זו וקראו בליעל והוסיף לצוות שלא ימנע אלא יתן דכתיב נתון תתן לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה':


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.