מעשה רקח/שמיטה/ז
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
א[עריכה]
פירות שביעית וכו'. דרשת חז"ל בתורת כהנים ובמשנה היא כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית ע"כ משמע דבאוכלי בהמה וחיה קאמר אך רבינו שכתב פירות שביעית משמע דס"ל דקרא לדוגמא בעלמא נקט לה דה"ה לכל אוכלי אדם והגם שאמרו כלה לבהמתך מן הבית לאו דוקא דאף לאדם חייב לבער והכי מוכח מהדינים שכתב אח"ז שהם משניות ערוכות עיין עליו:
ג[עריכה]
ואם לא מצא אוכלין בשעת הביעור שורף באש וכו'. כבר ידוע מ"ש מרן ז"ל וראיתי להרב בן חביב ז"ל בתוספות יום הכפורים דף (כ"ב) [י"ח] שהקשה על הרמב"ן וסיעת מרחמוהי ז"ל דס"ל דהביעור הוא ע"י הפקר ויחזור ויזכה מהברייתא דבב"ק דף ק"א דקתני בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אלא ודאי משמע כדברי רבינו דהביעור הוא ע"י שריפה וכו' ע"כ. ובאמת דמזאת הברייתא תקשה תו להרמב"ן ז"ל שהקשה על רבינו שלא מצינו שמנו פירות שביעית בכלל הנשרפין וכו' דאדמקשה על רבינו תקשה ליה על הך ברייתא דקתני ידלק וכבר הוא מבואר דלא מצי מני לה בהדי הנשרפין וכו' משום דרבינו כתב או משליך לים המלח ומאבד בכל דבר המאבד א"כ לאו דוקא שריפה קאמר אכן על הר"מ בן חביב ז"ל קשיא לי דמייתי סייעתא לדברי רבינו מהך ברייתא והך ברייתא הויא תיובתיה שהרי רבינו בפ"ה הל' ט' התיר הצביעה להדיא והך ברייתא קא אמרה ידלק. גם לא מצאתי לרבינו שהזכיר ברייתא זו לא באלו ההלכות ולא בפט"ז דמאכלות אסורות ששם הביא דין בגד שצבעו בקליפי ערלה וכו' ובהל' כ"ז כתב דהערלה וכלאי הכרם דין הפירות שלהם שישרפו ואף ששם לא היה ראוי לכוללו בהדי אינך משום דשביעית אינה מהנשרפין כמבואר מ"מ עכ"פ היה לו להזכירו או שם או באלו ההלכות ואין לומר דס"ל דאינה הלכה או דמשבשתא היא דמדפריך מינה לאוכוחי דחזותא מילתא היא ומתרץ וכו' שמע מינה דאין חולק עליה.
ומאי דנראה לענ"ד בדעת רבינו דודאי הותר הצביעה בפירות שביעית היא ברייתא מפורשת בתורת כהנים והובאה גם בירושלמי פ"ח מעתה כי היכי דלא תקשי מהך ברייתא צ"ל דאיירי בצבע אחר הביעור דכיון שדין הביעור לדעת רבינו הוא לאבדו מן העולם אם עבר וצבע בו דין הוא שיאבד ג"כ הבגד ומשום דמילתא דפשיטא היא לא חש לבארו דכיון שצבע בדבר שדינו ליאבד זכרו מן העולם מהיכא תיתי שלא יאבד ומה שדחי בגמרא מתהיה לרווחא דמילתא אמרו כן כדי שלא להוכיח מינה אי חזותא מילתא היא. תו תנן פ"ז הצבע צובע לעצמו ולא יצבע בשכר שאין עושין סחורה בפירות שביעית ופי' הרע"ב דצביעה בשכר היינו סחורה ע"כ. הרי מבואר גם ממשנתינו דהצביעה הותרה בשביעית וכיון שכן היכי קתני בהך ברייתא דידלק אלא על כרחך נראה כמ"ש דאחר הביעור קאמרה ועוד י"ל דאף קודם הביעור קאמר אלא דכשיגיע הביעור צריך הוא לשורפו ויש מי שתירץ עוד דהוא הדין בקליפי פירות שאינן אוכל אדם ודו"ק:
יב[עריכה]
המוליך פירות וכו'. אף דבזו אין נראה דהיה אסור לשנות מפני המחלוקת שהרי לא כלו שאני הכא דלעבור על דברי תורה אין שייך זה ועוד הוסיפו התוס' ז"ל דלא שייך מחלוקת אלא בדבר שתלוי בגוף האדם אבל בפירות לא שייך מחלוקת דאמרינן ממקום שכלו באו ע"כ ומ"ש מרן ז"ל וכת"ק אחרי המחילה הראויה דין זה שכתב רבינו הוא מוסכם לכו"ע ומה שנחלק רבי יהודה אינו אלא בכובש שלשה כבשים כאוקמתא דרב אשי ופסקו רבינו לעיל הל' ו' וכן פירשו הרע"ב והתוס' יו"ט ז"ל:
יז[עריכה]
עד שיבש המתיק. בנוסח אחר המתוק והוא לחות הארץ שממתיק הפרי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |