מעשה רקח/שבת/כט

מעשה רקח ‏ שבת כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק כט מהלכות שבת

א

מצות עשה וכו'. פסחים דף ק"ו וס"ל לרבינו דהוי מצות עשה גמור ודלא כיש חולקין שהביא הרב המגיד ז"ל דס"ל דלא הוי אלא מדברי סופרין וקרא אסמכתא בעלמא. ומ"ש רבינו

דגם ביציאתו צריך לזכרו וכו' דמשמע דנכלל במצות עשה שהקדים הוציאו מן המכילתא שאמרו כן וכן משמע ממ"ש לקמן דין י"א וכן הבין הרה"מ ז"ל וכתוב עוד שם דלדברי הכל אחד אנשים ואחד נשים חייבים וכו' וכמ"ש רבינו פ"ב דע"ז דין ג' דכל מצות עשה שאינה תדירה והיא מזמן לזמן נשים פטורות חוץ מקידוש היום וכו' ע"כ. ומינה נמי דקידוש היום דקאמר רבינו היינו הבדלה נמי בכלל לדעתו ז"ל ופשוט דכל מצות של שבת איתקוש נשים להאנשים ולפ"ז נראה דגם מוציאין להאנשים וכן פסק הרב ב"י סי' ער"א ובפ"ה דין א' כתב רבינו כן לענין הדלקת הנר עיין עליו.

ב

וזהו נוסח הקידוש וכו'. הרבה שינוים נמצאו בנוסח זה דבמ"ש ורצון בנוסח אחר נמחק ובנוסח אחר וברצון. כי הוא יום בדפוס ויניציאה ואמשטרדם נמחק ובנוסח אחר כתב יד כתוב כי יום זה. באהבה וברצון בנוסח אחר כתוב בשמחה ובששון. ומאי דלא אמרינן אשר בחר בנו בשבת כמו שאנו אומרים ביו"ט כתב הרב ב"י בשם הארחות חיים הביאו הרב מג"א ז"ל לפי ששבת נתנה במרה ועדין לא בחר בנו לגמרי עד אחר נתינת התורה והרב כנסת הגדולה כתב שם בשם הר"ר חיים עובדיא שמי שירצה לומר קידוש כהלכתו לא יאמר כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים כמו שכתוב בסידורין עי"ש.

ג

וזהו נוסח ההבדלה וכו'. נתבאר בפסחים דף ק"ג וק"ד ועיין מה שאכתוב בפרקין בדין כ"ח בשם רש"י ז"ל.

ד

עיקר הקידוש וכו'. גם זה נתבאר שם דף ק"ו ובתשובות מהרי"ל איתא שיש לקדש קודם לילה כי בתחילת ליל שבת הוא מזל מאדים ובסוף יום ששי הוא מזל צדק לכן יקדש בצדק ע"כ. ומ"מ אם אינו תאב לאכול יכול להמתין שכבר זכר אותו בבית הכנסת בויכולו שאומרים שם הרב מג"א סי' ער"א.

ומבדיל והולך וכו'. שם וכתב מרן ז"ל שבגירסתו עד סוף יום רביעי וכו' ע"כ. ועיין בירושלמי פ' אין עומדים דמשמע קצת דס"ל הכי דהא חמישי קתני התם ואפשר דלא עד בכלל קאמר אמנם האמת כדברי מרן וגירסתינו דעד יום שלישי דוקא שוב מצאתי להשיירי כנסת הגדולה סי' רצ"ט בהגהת הב"י שכתב בהחלט שרבינו סמך על הירושלמי דקאמר בפירוש עד יום ה' ושכן מצא לרב אחיו ז"ל בפירושו לירושלמי [שדה יהושע] עיי"ש שהאריך בזה ע"כ. והגם כי הספר הזה אינו בידי כעת אם אריכות זה שכתב הוא על הירושלמי שהזכרנו אינו הכרח עצמי דהתם קתני אמתניתין והבדלה בחונן הדעת אם לא הבדיל במ"ש מבדיל אפי' בחמישי בשבת ע"כ. ולשון זה מוכח להדיא דגם בחמישי שפיר דמי וכן כתב גם כן הרב ליב ז"ל בפירושו על הירושלמי סדר זרעים שכתב וז"ל אפילו בחמישי לפי שיש דס"ל עד סוף יום רביעי דהיינו תחילת חמישי לפיכך אמר בחמישי וכלומר אפילו כל השבוע עד שבת הואיל ויצא מכלל רביעי עד כאן ואגב השמיענו הרב דאיכא מאן דס"ל עד סוף יום רביעי ומשמע דבירושלמי גופיה קאמר ובהכי יתכן ליישב דברי הכנסת הגדולה ז"ל. ובדפוס מגדל עוז נדפס עד סוף יום רביעי וכן מצאתי בב' נוסחאות אחרים כתב יד משנת הקי"א והקס"ב.

ה

אסור לאדם וכו'. שם טעם אינו מקדש ואסיקנא טעם מקדש ומשמע דלכתחילה אסור לטעום מדלא אמרו טועם וכ"כ הרב ב"י ז"ל ושם פסק דקודם קידוש אפילו מים אסור עיי"ש. ודעת רבינו ז"ל מדאמרינן התם גבי הבדלה רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא והבדלה וקידוש שוים הם לדעת רבינו כמו שנתבאר בריש פרקין וכ"כ הרב המגיד ז"ל. ודין קידוש היום בזה ביארו רבינו לקמיה דין י' ודין איסור המלאכה קודם שיבדיל נתבאר בשבת דף ק"נ. ודין שכח וכו' הוא בפסחים דף ק"ז.

ו

מדברי סופרים וכו'. שם ובברכות דף ל"ג. ומ"ש ומאחר שיבדיל וכו' נתבאר בשבת דף ק"נ. ומ"ש ואינו נוטל את ידיו וכו' בפסחים דף ק"ו.

ז

כיצד הוא עושה וכו'. ברכות דף נ"א עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה ומפרש רבינו דהיינו כוס של קידוש אבל לענין ברכת המזון די בארבעה דברים כדאיתא התם בגמ' ופסקו רבינו פ"ז דהלכות ברכות דין ט"ו. ומ"ש ומנהג פשוט וכו' כתב הרב המגיד ז"ל דיש להם סמך ממ"ש בשבת דף קי"ט שאפי' יחיד צריך לומר ויכולו.

ושותה מלא לוגמיו. פסחים דף ק"ז ופי' מלא לוגמיו שאם יסלקנו לצדדין יראה כמלא לוגמיו וכ"כ הרב המגידוסיים הרב ב"י סי' רע"א שהוא רובו של רביעית.

ח

אין קידוש וכו'. שם דף ק"א ועיין להרב המגיד בביאור הסוגיא לדעת רבינו.

ולמה מקדשים בבית הכנסת וכו'. שם בעי תלמודא ושמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא לאפוקי אורחים ידי חובתם דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה ע"כ. והקשו התוס' ז"ל דאמרינן בפרק בני העיר בתי כנסיות אין אוכלים בהם ואין שותים בהם וכו' וי"ל דלאו דוקא בבי כנישתא אלא חדרים שהיו סמוכים לבית הכנסת ומשם היו שומעים הקידוש וכו' ע"כ. והשתא לרבינו תקשה ממה נפשך אי סבירא ליה דבבי כנישתא דוקא דאכלו ושתו וגנו זה אי אפשר בעולם דאפי' במקום שהותר האכילה והשתיה כגון סעודת קידוש החדש כמ"ש התוספות ז"ל לא הותר השינה ומכ"ש דלאו אורח ארעא הוא ואי איירי כמ"ש התוספות שהיו שומעים הקידוש בחדרים הסמוכין לבית הכנסת וכו' אם כן לא יצאו ידי קידוש לדעת רבינו דלא התיר כי אם מזוית זו לזוית זו דמשמע בחדר אחד דוקא. והנה קושיא של השינה שכתבנו יש לתרצה בקל דהרי"ף והרא"ש ז"ל לא גרסי וגנו אלא אוכלים ושותים ותו לא וכן נראה מדברי רבינו שלא הזכיר השינה כלל. וראיתי להר"ן ז"ל שכתב ז"ל לאפוקי אורחים ידי חובתם דאכלו ושתו בבי כנישתא שאע"פ שאמרו בבתי כנסיות שאין אוכלים בהם ואין שותים בהם אפשר דאורחים מותרים שמצות הרבים היא שאוכלים שם מקופה של צדקה של בני העיר א"נ וכו' ע"כ. ואי מצינן לפרושי דעת רבינו כהך לישנא קמא דהר"ן ז"ל יתישב הכל דכי היכי דהותרו סעודות אחרות משום מצוה דרבים הכא נמי לא שנא אמנם הרב המגיד ז"ל לא הבין כן אלא כדעת התוס' ולישנא בתרא דהר"ן ז"ל שבבית הסמוך לבית הכנסת היו יושבים בעת שמיעת הקידוש וכו' ע"כ. ונראה דהוכרח להבין כן ממ"ש לעיל ד"ה אין קידוש אלא במקום סעודה וכו' מכח ההיא דרב ענן וכו' ומכל מקום נראה לענ"ד דיש לפרש גם כן דעת רבינו כמ"ש דאין צריך לההיא דרב ענן כיון דסעודת מצות רבים היא ודו"ק.

ט

היה מתאוה וכו'. מהסוגיא שם דף ק' א"ר ברונא אמר רב וכו' ועיין להרב המגיד ומרן בשם הר"ן ז"ל.

י

מי שנתכוון וכו'. מהסוגיא הנזכרת. ומ"ש ומצוה לברך על היין וכו' ברייתא שם דף ק"ו וידוע דקראו חז"ל לקידוש זה קידושא רבא על דרך סגי נהור דהא עיקר הקידוש אינו אלא בכניסת ליל שבת כמו שנתבאר בריש פרקין.

ואסור לו לאדם שיטעום וכו'. הנה הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ובכלל דבריו כתב ואילו בא לקדש על הפת מי לא מקדש וכו' וכתב עליו הרב המגיד דאה"נ דלא והטעם בזה לפי שבלילה שהוא מזכיר קדושת היום די היכר בכך ואם חביב עליו פת יותר יקדש על הפת קודם שיטעום אבל ביום שאין ההיכר אלא כשמברך בורא פרי הגפן קודם סעודה שלא כדרכו בחול אם בא לקדש על הפת איזה היכר יש כאן וזה נ"ל נכון עכ"ד ראוים הדברים למי שאמרן דודאי טעם נכון והגון הוא אמנם רבינו לא ביאר דבר זה ולעיל כתב ואין מברכין על הפת אלא על הכוס ושם היה לו לבאר דגם בסעודה שחרית נמי. ומדברי הרב מג"א סימן רפ"ט משמע קצת דשייך קדוש על הפת בסעודת שחרית לענין שאסור לו לטעום כלום קודם שיבצע וכו' אך האמת נראה דכשיש לו יין יקדש עליו דוקא דטעם נכון הוא.

יא

יש לו לאדם וכו'. ברכות דף פ"ז ודבר פשוט הוא שמועיל לו קידוש זה לאכול בליל שבת או לעשות מלאכה במוצאי שבת ע"י ההבדלה מבעוד יום וכ"כ הרב המגיד ז"ל ומבואר עוד דלא הותר להבדיל מבעו"י אלא לאיזה אונס או דבר מצוה וכ"כ המפרשים ז"ל ופשוט הוא.

יב

מי שהיה אוכל וכו'. פסחים דף ק' מימרא דרב יהודה אמר שמואל וכו' והרב המגיד כתב דהרי"ף ז"ל ס"ל דאחר הקידוש מברך המוציא וכו' והוא ז"ל הכריח כדעת רבינו. ובדין אם היו שותים וקדש היום עיין לרבינו פ"ד דהלכות ברכות דין ח' ומ"ש הראב"ד ומרן ז"ל ועמ"ש שם ולהרב מג"א והרב מגן דוד [ט"ז] סי' רע"א בזה.

היה אוכל בשבת וכו'. שם דף ק"ה וס"ל לרבינו דברכת המזון והבדלה חדא מלתא היא דשניהם לשעבר משא"כ הקידוש כמ"ש לקמיה. ומ"ש רבינו ונוטל ידיו וכו' היינו מים אחרונים ועיין פ"ו דהלכות ברכות והראב"ד ז"ל סבור דלא שנא הבדלה מקידוש מההיא דברכות דף כ"א ועיין להרב המגיד ז"ל ודין השתיה נתבאר ג"כ שם ופי' רש"י שאין השתיה דבר חשוב.

יג

היה אוכל וגמר וכו'. פסחים דף ק"ב ומ"ש רבינו שמצות קידוש ומצות ברכת המזון שתי מצות של תורה הן לא בא לאפוקי מצות הבדלה שאינה מצוה מן התורה דהא בתחילת הפרק ביאר ז"ל דמצות עשה של תורה לקדש ולהבדיל אלא בא לומר דשתי מצות מופרדות הן דחד להבא וחד לשעבר משא"כ הבדלה וברכת המזון דשניהם לשעבר כמ"ש בדין הקודם וכ"כ הרב המגיד ז"ל עיין עליו.

יד

אין מקדשין וכו'. מסקנא דמלתא בבבא בתרא דף צ"ז דכל שהוא ראוי לניסוך ע"ג המזבח אפילו בדיעבד מקדשין עליו לכתחילה ופרטי היינות יתבארו בדברי רבינו לקמן דין י"ז ועמ"ש שם ובפ"ו דאיסורי מזבח לא הזכיר רבינו היינות שפסלו בברייתא שם אלא המגולה בלבד ובאמת דבפרק לולב וערבה תני מגולה לחוד במתניתין ופסולי אחריני לא תני התם משמע שדעתו ז"ל לפסוק כהך מתניתין והמחלוקת שבין חכמי המערב לגאונים אחרים שכתב רבינו היינו משום דשאור ודבש אף שפסולים ע"ג המזבח מ"מ אין הפיסול מצד עצמם אלא דקפיד קרא כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו [כמבואר ממ"ש רבינו שם בפ"ד דשאור ודבש פיסולן בכל שהן] ובגמ' אין שום גילוי מזה והרב המגיד כתב שהסכמת האחרונים ז"ל להתיר וכן פסק הרב ב"י סי' ער"ב.

טו

יין שטעמו וכו'. בבבא בתרא שם והזכירו הרי"ף ז"ל בפרק ערבי פסחים וכ"פ הרב ב"י סימן ער"ב אלא דקשה קצת דמאי איריא לקידוש הא כיון שטעמו טעם חומץ מסתמא ודאי אין לברך עליו בורא פרי הגפן אם לא שנאמר דבנתחמץ קצת איירי והכי מוכח ממאי דחזינן דריחו כיין טוב וא"כ י"ל דבכי הא אה"נ דיברך בפה"ג אבל לקידוש לא חזי דהקריבהו נא לפחתך. ודין השמרים שהזכיר רבינו נתבאר ג"כ שם וביארו רבינו פ"ח דהלכות ברכות דין ט'.

טז

כלי שהיה וכו'. מסקנא דמלתא בפסחים דף ק"ו ר' יעקב בר אידי קפיד אחצבא פגימא. רב אידי בר שישא קפיד אכסא פגימא מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימא ורבינו שכתב כלי וכו' משמע דפוסק כר"י בר אידי דקפיד אחצבא שמסתמא הוא גדול מכוס וקטן מחבית וא"כ קשה דהא קי"ל כמר בר רב אשי בכולא תלמודא. והרב המגיד ז"ל כתב דפסק כר"י בר אידי דקפיד אחביתא פגימא ומלבד מה שהקשינו קשה תו דמר בר רב אשי הוא דקאמר לה וגם אין במשמעות דברי רבינו חבית להדיא. והנה לעיקר קושייא ראיתי לרשב"ם ז"ל שם שכתב וז"ל אפי' אחביתא חביות קטנות אבל בחבית של עץ גדולה אין להקפיד ע"כ. ולפי זה אפשר דלזה נתכוין רבינו שלא הזכיר חבית אלא כלי דסתמו נוטל ביד אף שהוא כעין חבית קטנה ולדברי הרה"מ אפשר דהדבר תלוי בנוסחאות ויותר נראה דיש להגיה בדברי הרה"מ מר בר רב אשי. ודע שהמפרשים ז"ל כתבו דאף בכוס פגום אם הטיל לתוכו מעט מים חזר להכשרו עיין עליהם.

יז

יין שריחו וכו'. כבר נתבאר שהוא מהסוגיא שם ובגמרא הזכירו יין כושי דהיינו שחור. בורק דהיינו לבן ורע. הליסטון דהיינו מתוק וחלש. של מרתף דהיינו שלא נבדק אם הוא טוב [שכל אלו הם ראויין לקידוש] ורבינו השמיטו לא ידעתי למה גם לא הזכיר רבינו פירזומא ותאיני ואסני דאיתא בפסחים דף ק"ז שאין מקדשין בהם ופי' רש"י פרזומא שכר שעורין תאיני שכר תאנים אסני שכר תותים והם חשובים יותר מסתם שכר שלהם שהיה של תמרים ע"כ. ואולי דרבינו סמך בזה למה שהזכיר שכר סתם ומשמע דכל מין שכר קאמר כמו שיבא לקמן. ולקושיא ראשונה עיין להרב ב"י ז"ל סי' ער"ב שיש ללמוד מדבריו ישוב נכון לדעת רבינו.

מדינה שרוב יינה וכו'. פסחים דף ק"ז מסקנא דאמימר שהיה מבדיל על השכר מפני שהיה חמר מדינה ופירשו רש"י ורשב"ם ז"ל דשכר היינו מתמרים ע"כ. ודע שיש פוסקים שמתירין כשהוא חמר מדינה אפי' לקידוש כמ"ש הרב ב"י שם ולרבינו ודעימיה י"ל דקידוש אפשר בפת כשאין לו יין משא"כ הבדלה.

יח

כשם שמקדשין וכו'. פסחים דף ק"ג וק"ד וק"ה ועיין לרבינו סוף פ"ה. ומ"ש הרב המגיד כשהוא מתאוה לפת וכו' הוא בדין כ"א עיין עליו.

יט

אשר בחר בנו. בנוסחא אחרינא כתב יד אשר קדשנו מכל עם ונוסחא נכונה היא דהא כבר מזכירו פעם אחרת בחר בנו ויגדלנו וכו' וכעין מ"ש הלבוש סי' תפ"ו בנוסח התפלה עיין עליו. ומ"ש רבינו באהבה זכר וכו' בנוסח אחר באהבה מקרא קודש זכר וכו'.

כ

את יום הזכרון הזה. דע דבדפוס אמשטרדם נמחקו אלו התיבות ולא ידעתי למה ונראה שיש להגיהם וגם בכל שאר הנוסחאות איתנהו.

זכרון תרועה. כתב ההגהות מיימוניות וז"ל כך אומר כשחל ר"ה להיות בשבת אבל כשחל להיות בחול אומר יום תרועה וכן תניא במסכת סופרים פי"ט ע"כ. ואיני יודע איך אפשר להבין זה בדברי רבינו דהא סתמא כתב ותו שכתב בסוף הנוסח ואם חל בשבת חותם מקדש השבת ישראל וכו' מכלל דבכל מה שהקדים בין בשבת בין בחול קאמר ובשו"ת תרומת הדשן סי' קמ"ה כתב שאחד מן הגדולים קבל מרבותיו שיש לומר לעולם זכרון תרועה מקרא קדש דהכי כתיב קרא אבל מקרא קדש גבי יום תרועה לא כתיב וכתב ז"ל דכן נראה קצת דעת רבינו מדסתם וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה לא הכריח כמ"ש מדכתב אחר זה ואם חל בשבת וכו' דבזה נתבארה יותר כוונתו להדיא ומ"ש עוד שם דמצא בגיליון מיימוני כתוב דודאי בקידוש יש לומר זכרון תרועה משום דבלילה מקדשי ולילה לאו זמן תרועה הוא כמו שבת ויתיישבו בזה דברי הרמב"ם וכו' ע"כ. תיקן הרב ז"ל לפי דרכו בנוסח הקידוש אמנם הרואה בדברי רבינו בנוסח התפילה בדף קמ"ו ערבית שחרית ומנחה של ר"ה יראה שכתב להדיא בכולם זכרון תרועה עיין עליו א"כ דעתו ז"ל בהכרח כמ"ש הרב דזכרון תרועה מקרא קודש כתיב ולא יום תרועה וכו' ועיין עוד להרמ"ש ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו מקרא קודש באהבה בנוסחא אחרינא כתיבת יד באהבה מקרא קודש.

כא

כבשבת. בנוסחא אחרינא נמחק.

כב

כיצד מברכין וכו'. מסקנא בפסחים דף ק"ג מברך יקנה"ז.

כג

כל לילי יו"ט וכו'. עירובין דף מ' איבעיא להו מהו לומר זמן בר"ה וביוה"כ כיון דמזמן לזמן אתי אמרינן או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרינן ושקלו וטרו התם ואסיקו והלכתא אומר זמן בר"ה וביוה"כ והלכתא זמן אומרין אפילו בשוק וא"כ קשה קצת דרבינו הזכיר יוה"כ לבד ולמה לא ביאר דגם בר"ה אומרין זמן ואפשר דנכלל בשאר לילי יו"ט שהזכיר דאף דלא איקרי רגל יו"ט מיהא איקרי וגם בנוסח הקידוש שהזכיר בדין כ' כתב את יו"ט מקרא קדש הזה. ובדין זמן של ליל שני של ר"ה עיין להרב ב"י סימן ת"ר דלרוב הפוסקים אומרין אותו וכן המנהג פשוט.

ובשביעי של פסח וכו'. השמיענו ז"ל דדוקא שביעי של פסח דאינו רגל בפני עצמו אבל בשמיני עצרת דחג דהוי רגל בפני עצמו יש לאמרו כדאיתא בסוכה דף מ"ז.

כד

סדר הבדלה וכו'. ברכות דף נ"א.

כה

כדי שיכיר וכו'. שם דף נ"ג וכחזקיה דאמר הכי. ומ"ש על הנר של גוים וכו' הוא משנה דף נ"א וגמ' דף נ"ב ודין בשמים של עכו"ם וכו' ושל מתים המוזכר שם במשנה שאסור להריח בהם כבר ביארו רבינו סוף פ"ט דהלכות ברכות ודקדק הרב ב"י סי' רצ"ז דלדעת רבינו כל שאינו במסיבת גוים מברכין עליהן ועיי"ש מחלוקת הפוסקים בזה.

כו

ישראל שהדליק וכו'. ברייתא כלשון רבינו דף נ"ג ובגמרא הטעם משום דכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך וכותי מכותי אסור גזרה אטו כותי ראשון ועמוד ראשון ופירש רש"י כותי שהדליק מישראל משחשכה מ"ש גזרה משום כותי ראשון וכו' אי שרית בכותי שהדליק מכותי משחשכה אתי לברוכי בכותי שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו שלא ניתוסף משחשכה כגון שמברך עליו סמוך לחשכה מיד ע"כ. ודין היה מהלך חוץ לכרך וכו' ברייתא ג"כ שם ואסיקו דמחצה על מחצה נמי מברך ורבינו לא חש לבארו דדבר שאינו מצוי הוא וכ"כ הרה"מ והרב ב"י סימן רצ"א ביארו להדיא עיי"ש ועוד נראה דמשום דמידי דרבנן הוא פשיטא דבספק שקול אזלינן ביה להקל.

אור של כבשן וכו'. שם רמו ברייתות אהדדי ותירצו לא קשיא הא בתחילה הא בסוף ופירשו ז"ל דבתחילה אינו עשוי להאיר או אינו מאיר כ"כ אבל בסוף מאיר ועשוי להאיר ואם כן קשה על רבינו שלא חילק בין תחילה לבסוף ולא עוד אלא שכתב לכתחילה לא יברך עליו דמשמע אבל בדיעבד שפיר דמי ומנין המציא ז"ל חילוק זה ומצאתי בנוסח אחר כתב יד משנת הקי"א שכתוב שם בתחילה לא יברך עליו והנאני מאד נוסחא זו דבהכי ניחא הכל והם דברי הגמרא ממש וגם רואה אני לפ"ז שיש לקיים גם נוסחתינו ותיבת לכתחילה כאן ר"ל בתחילה ואשכחן דכוותא בכמה מקומות. ודין הגחלים נתבאר ג"כ שם ומבואר הדבר דבעשוים להאיר דוקא קאמר וכן פסק הרב ב"י שם להדיא ומתבאר עוד בדברי רבינו בדין אור של בית המדרש ובית הכנסת וכו'.

אור של בית המדרש וכו'. שם דף נ"ג רמו ברייתות אהדדיה ותירצו בדאיכא אדם חשוב וכו' והא דאיכא חזנא וכו' ונוסחת הגמ' שלפנינו אינו עולה לדברי רבינו והרב המגיד ז"ל כתב שיש נוסחאות אחרות ופירושים אחרים ע"כ. ודעת רבינו כר"ח שהביאו התוספות דבדאיכא אדם חשוב לאורה הדליקוה ובדליכא אינו עשוי כי אם לכבוד הבהכ"נ ולא להאיר.

ואבוקה וכו'. פסחים דף ק"ג ופי' הרה"מ אבוקה כמו חבוקה שיש בה עצים הרבה ומאורות הרבה ע"כ.

ואין מחזירין וכו'. ברכות דף נ"ג והטעם שאין מברכין אלא לזכר שנברא האור במוצ"ש דאי משום הנאת האור היה צריך לברך בכל פעם שנהנה מן האור וכ"כ הרב מג"א ז"ל. והראב"ד, משם הרשב"א הביאו הרב המגיד ז"ל, כתב דכ"ש על הבשמים דאינו אלא הנאה לנפשיה והני מילי במוצ"ש אבל במוצאי יוה"כ מהדר וכן פסק הרב ב"י סי' רצ"ח.

כז

אור שהודלק וכו'. ברייתא ומסקנא בברכות דף נ"ב ונ"ג.

אור שהוקדח וכו'. פסחים דף כ"ד רמי ברייתות אהדדיה ומתרץ לא קשיא כאן במוצ"ש כאן במוצאי יוה"כ והטעם כמ"ש רבינו וכן פירש רש"י ז"ל.

כח

יו"ט שחל וכו'. חולין דף כ"ו מימרא דר' זירא כלשון רבינו ופירש רש"י סדר הבדלות האמורות בתורה וכו' ולהבדיל בין הקדש ויבדל בין האור ובין החשך ואבדיל אתכם מן העמים ובין יום השביעי וכו' היינו בין קדש לחול ומשום דבעי למימר מעין חתימתה סמוך לחתימתה ע"כ.

כט

ולמה מברכים וכו' מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת. נראה דרבינו סבור דלאו נפש יתירה ממש היא אלא שמחת הנפש המיתוספת בה מחמת עונג שבת ובמסכת סופרים פרק י"ז איתא גבי אנשי מעמד בערב שבת ובמוצ"ש לא היו מתענים מפני כבוד השבת וי"א בין השמשות בערב שבת מיתוספת נשמה יתירה לישראל ולאחר נוטלים אותה הימנו וכו' ע"כ. ומדקתני ולאחר נוטלים אותה הימנו משמע שהיא נפש יתירה ממש ואילו לדברי רבינו לא שייך לומר לשון נטילה דממילא נפקא לה ואזלא ויש ליישב ודו"ק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---