מעשה רקח/שבת/ל

מעשה רקח ‏ שבת ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ל מהלכות שבת

א

ד' דברים וכו'. בכמה מקומות הוזכר דשמור וזכור בדיבור אחד נאמרו ואפשר שלכוונה זו לא סידר הנביא הכבוד והעונג זה אחר זה או שניהם בשם אחד ודו"ק.

ב

זה שאמרו חכמים וכו'. היינו מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי בשבת דף כ"ה ואמרו שם שאינו רשות אלא מצוה. ומ"ש שחכמים הראשונים היו מתעטפין וכו' שם דף קי"ט רבי חנינא הוה מתעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא וכו'.

ג

ומכבוד השבת וכו'. שם דף קי"ג ופרש"י ישלשל בבגדיו כלפי מטה שיראו ארוכים והיא מידת עשירים היושבים בביתם ואינן צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה וכבוד שבת הוא ע"כ. ותקנת עזרא שכתב רבינו נתבאר בב"ק דף פ"ב.

ד

אסור לקבוע סעודה וכו'. גיטין דף ל"ח ופסחים דף צ"ט וביאר הרב המגיד ז"ל דעת רבינו שסעודה ומשתה שאינו נוהג בימות החול אסור לעשותו בערב שבת וכל היום בכלל האיסור וסעודה שרגיל בחול מותר אפילו להתחיל וגם זה מט' שעות ולמעלה יש להמנע ודקי"ל כרבי יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך היינו בלא סעודה ע"כ. ובזה נתיישב מ"ש הטור סימן רמ"ט על דברי רבינו עיי"ש והרב מגן דוד [ט"ז] ז"ל כתב דרך אחר בדברי רבינו ודבריו מגומגמים והעיקר כדברי הרה"מ ז"ל ודע שהראב"ד ז"ל השיג מעל רבינו דדוקא מן המנחה ולמעלה אסור לקבוע ובמ"ש הרה"מ הוא מתורץ ומרן ז"ל ג"כ הביא לו סמוכות מההיא דפסחים דף קי"ז וכו' ואסיקנא דסמוך למנחה קטנה קאמר וכו' ע"כ. ועיין עוד להרב מגדל עוז ז"ל.

ה

מסדר אדם וכו'. מבואר בשבת דף קי"ט ואמרו שם דחמין ופת חמה במוצ"ש מלוגמא ופי' רש"י חמין לשתות ולרחוץ מלוגמא רפואה ע"כ. ודין תיקון הבית וכו' מבואר מהברייתא דשני מלאכי השרת וכו' שם והרב ב"י סי' ש' הביא בשם סידורים דאבר יש באדם ושמו ניסכוי ואינו נהנה באכילה כי אם במוצאי שבת ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] שם.

ו

אע"פ וכו'. כל זה מבואר שם מהאמוראים שהיו עושים כן הם בעצמם והשכר הגדול למכבד את השבת כמו שאירע ליוסף מוקיר שבת עיי"ש.

ז

איזהו עונג וכו'. שם דף קי"ח ורבינו כתב אפילו לא עשה אלא שלק וכו' ובפ"ו דברכות כתב רבינו דשלק היינו כל דבר שלוק מאיזה מין שיהיה ע"כ. ואף דבגמרא אמרו תרדים ודגים ושומין ס"ל ז"ל דלאו דוקא קאמר והכל לפי המקום ולפי הזמן. ומ"ש אמרו חכמים וכו' בפסחים דף קי"ב.

ח

מי שהיה וכו'. שבת דף קי"ט א"ל בני רב פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיח לן בשרא וחמרא כל יומא במאי נשנייה אמר להו אי רגיליתו לאקדומי אחרוה אי רגיליתו לאחורי אקדמוה.

ט

חייב אדם וכו'. שם דף קי"ז וכת"ק ומבואר דעת רבינו דס"ל דכל סעודה מהם צריך לעשותה בזמנה דוקא ודבר זה הוא מחלוקת הגאונים כמ"ש הרב המגיד ז"ל ולדעת רבינו אתי שפיר שקבעו חז"ל הזמנים בענין ההצלה כשנפלה דליקה בשבת. עיין בפכ"ג דין כ"א וכן פסק הרב ב"י סי' רצ"א ועוד יש להוכיח מדברי רבינו שיש לעשות גם סעודה שלישית בפת דוקא דהרי לא חילק ביניהם וגם זה הוא מחלוקת הפוסקים דאיכא מאן דאמר דאפילו בפירות או בכוס של יין סגי והמחמיר בכבוד שבת תבא עליו ברכה.

או שהיה מתענה תמיד. כן נדפס בויניציאה ואמשטרדם אמנם בדפוס מגדל עוז ושתי נוסחאות אחרות כתב יד אין שם תיבת תמיד וכן משמע גירסת הרב המגיד ז"ל שהרי כתב דכוונת רבינו כגון תענית חלום או עיר שהקיפוה גוים וכו' ומסתמא אין זה תמיד כי אם פעם במקרה אמנם מרן ז"ל כתב דגירסת תמיד היא הנכונה אכן בב"י סי' פר"ח לא הזכיר דעת רבינו כשכתב דאדם המתענה בכל יום ואכילה בשבת צער היא לו דיש אומרים דיכול להתענות וכו' והם האגור בשם שבלי הלקט וכו' והגהות מיימוני פ"א מהל' תעניות.

וצריך לקבוע וכו'. ברכות דף מ"ב ודין השני ככרות בשבת דף קי"ז ומה שסיים ז"ל וכן ביו"ט פשוט דלא קאי אלא אדסמוך דאלו ג' סעודות לא נאמר אלא בשבת דוקא.

וכתב מרן ז"ל שהטור הבין בדברי רבינו שצריך לקדש על היין גם בסעודה שלישית וכו' והכריח ז"ל ממ"ש רבינו פכ"ט שנראה מדבריו להדיא שאין לקדש כי אם בסעודה של שחרית ע"כ. ולענ"ד נראה דאין הכרח דהטור סבור כן בדעת רבינו דרחוק הדבר לאמרו מלבד ההכרח שכתב הרב ז"ל תדע עוד דהטור שם סי' רצ"א הביא דברי רבינו ואחר זה כתב וא"א הרא"ש ז"ל לא היה מקדש על היין בסעודה שלישית וכו' ואם היה כותב ז"ל לשון אבל היה מורה דודאי פליג ומדלא כתב כן משמע דאין כוונתו אלא להשמיענו חידוש זה דבדברי הרמב"ם ז"ל לא בא להדיא ואגב דהשמיענו דעתו דסבירא ליה דיש לקובעה גם כן על היין דהיינו לומר שיש לשתות יין בתוך אותה סעודה ע"פ מ"ש ברישא השמיענו גם דעת הרא"ש וכו' ובהכי ניחא דברי הטור ז"ל ועיין להרב אלשקר בתשובה סימן ק"ו.

י

אכילת בשר וכו'. פסחים דף ק"ט ושבת דף קי"ט. ומ"ש ואסור לקבוע וכו' גיטין דף ל"ח [ועיין מ"ש בדין ד'] ואף דשם לא אמרו אלא בשבת בביצה דף ט"ו ובפסחים דף ס"ח מוכח דה"ה ביו"ט. ומ"ש בספרי רבינו יקרא וישנה בנוסח אחר כתב יד יקרא וישמע.

יא

אסור לו לאדם וכו'. סוכה דף מ"ד וכתב מרן ז"ל דנ"ל דהיינו כשהוא במקום שיוכל להכין צרכי שבת אבל הוא במקום שא"א להכין צרכי שבת מוטב שיבא לביתו אולי יוכל להכין משישאר שם ואפילו בהולך להתארח אצל אחרים מותר מטעם זה ואם אינו עומד במקום ישוב בטוח מותר לו לילך כמה פרסאות וכו' ע"כ. ומ"ש בספרי רבינו כדי שיגיע לביתו בנוסח אחר כתב יד כדי שיחזור לביתו.

יב

חוץ מעיר שהקיפוה וכו'. אף דרבינו כתב חוץ אין למדין מן הכללות ותנא ושייר צרת המזונות שכתב רבינו פ"ב דתענית ולפי שיש חילוק בדבר לא ביארו כאן עיי"ש וכל זה לצעקה ובקשת רחמים אבל לענין ההצלה כבר כתב רבינו פ"ב מאלו ההלכות דאפילו על יחיד הנרדף מפני כותים או חיות יוצאים להצילן ומחללין את השבת עליו דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ונמצא לדעת רבינו דלהתפלל בעד החולים בשבת אף שהם מסוכנים נראה דאסור שהרי כתב להדיא דאסור לזעוק ולהתחנן ולבקש רחמים ולשון זה משמע ודאי דשום התעוררות תפילה אסורה בשבת כדאמרינן דיכולה היא שתרחם וכן מצאתי למהר"י ווי"ל סי' קט"ו ובליקוטיו סימן ח' שעשה מעשה לפני חכמי דורו ז"ל ע"פ דברי רבינו אלה והודו כולם לדבריו עיי"ש ותמהתי על הרב ב"ח סי' רפ"ח שפלפל הרבה בענין זה ובהסכמה עלה דרבינו לא אסר כי אם על ידי התרעה בשופר אי נמי דלא איירי מהר"י ווי"ל ז"ל במסוכן בו ביום ואין נראה כלל אחרי המחילה הראויה ואילו היה מזכיר לשון רבינו זה כדאיתא כצלמו והיה מיישב דבריו לו היינו שומעים משא"כ עכשו שהזכירו סתם ודברי רבינו מעידים על כוונתו הישרה דכל מין זעקה ותחינה ואפילו בקשת רחמים דבלי ספק בפה היא אסר בהחלט וכמו שהעיד מהר"י ווי"ל ז"ל אין מקום לומר זה ומ"מ האמת הוא דהר"ן ז"ל ושו"ת תומת ישרים סי' ל"א התירו לעשות מצלאים בשבת על המסוכן ליומו ע"כ. וכ"כ הרב כנסת הגדולה ז"ל ויפה לנו השתיקה מאחר שנתפשט המנהג באלה העיירות כולם להתפלל על החולים ואין פוצה פה וכמ"ש הרב וילייסיד ז"ל עיין עליואף דבאמת מעי רותחו ולא דמו בשעה שמזכירים הי"ג מידות ואומרים ויעבור כחול גמור ושמתי לפי מחסום כיון שמנהגם של ישראל תורה היא ואי איישר חילי אולי אבטליניה על כי שמעתי מפי מגידי אמת שבעיר הזאת מקרוב באו לנהוג כן ובימי רב אחד קודם לכן לא היו נוהגים לאומרם על פי דעת רבינו זלה"ה.

יג

אין צרין וכו'. שבת דף י"ט ואמרו שם דאם התחילו אין מפסיקין עיין לרבינו פ"ו דהלכות מלכים דין י"א.

אין מפליגין וכו'. שם כלשון רבינו זולת הטעם שהזכיר ז"ל כדי שתתיישב דעתו וכו' דלפי זה דוקא בימים המלוחים אסור אבל בנהרות מותר ולדעת חכמי בבל שהזכיר מרן ז"ל אפילו בנהרות אסור משום איסור תחומין ורבינו ס"ל דבנהרות אין שם איסור תחומין כמ"ש בריש פכ"ז עיי"ש ומכל מקום בזמן הזה הכל נוהגים להפליג אפילו בים הגדול הרמב"ן הביאו הרב המגיד ז"ל חפש ללמד עליהם זכות והרשב"א ז"ל החמיר מאד עיי"ש.

ומקום שנהגו וכו'. נתבאר בפסחים דף נ'.

יד

תשמיש המטה וכו'. כתובות דף ס"ב ודין מותר לבעול בתולה וכו' נתבאר שם דף ז' אף שיש חולקים בזה עיין עליהם.

טו

השבת ועכו"ם. וכו' חולין דף ה' ומ"ש וכל השומר את השבת כהלכתה וכו'. שבת דף קי"ח כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים ופירש רש"י ז"ל בלא מצרים כלומר אין לה קץ ע"כ. וידוע דהמודה בשבת מודה בחידוש העולם ובמי שבראו ברוך הוא שהוא אחד מן העיקרין שהכל תלוי בו הוא אמת ותורתו אמת כי בו שבת וינפש.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---