קובץ על יד החזקה/שבת/כט

קובץ על יד החזקה ‏ שבת כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מ"ע מן התורה לקדש וכו'. כתב הה"מ דגם נשים חייבות במצוה זו כמבואר ברכות דף כ'. והנה התוס' בשבועות דף כ' ד"ה כל וכו' כתבו איפכא ל"ל דלחומרא מקשינן ועי' בס' ז"י למס' ברכות מה שתמה לשיטת רבינו דכל ספק מן התורה לקולא ואי ס"ל לרבינו כסברת הריטב"א שהביא הבאר יעקב בחידושי כללות כלל מ"ה דסברת התוס' דלחומרא מקשינן לא מיחשב אלא ספיקא וא"כ קשה לשיטת רבינו מפני מה כתב שנשים חייבות בקדוש היום ד"ת ועוד הקשה שם על התוס' דא"כ אמאי מיחייבות נשים בקרבן אם חללו את השבת ע"ש שהאריך:

ולעד"נ בכוונת התוס' דמצד הסברא כתבו דלחומרא מקשינן דאי מקשינן לחומרא יש מקום וסברא לומר דע"כ לא פטרה התורה נשים ממ"ע שהז"ג כ"א היכא דלא הוי אלא עשה גרידא אבל באם יש ל"ת ג"כ גם העשה אלים וחייבות בה משא"כ אי דרשינן לקולא אין כאן סברא כלל דמהיכא תיתי לומר בהצטרף עשה לל"ת מגרע גרע אבל בעלמא י"ל דלחומרא מקשינן אינו אלא מצד ספיקא:

ו

מד"ס לקדש על היין. עי' פ"ז מה' נזירות ומ"ש שם בס"ד:

ומברך על היין. ואמרינן בגמ' שהיין גורם לקדושה שתאמר ועוד תדיר ושא"ת. וכ' בס' צל"ח לשיטת רבינו דעל היין הוא מד"ס א"כ חייב בקדושת היום גם בלי יין ובזה נסתר טעם השני דהא לפום רהיטא מה שהוא מן התורה נקרא מקודש נגד מה שהוא דרבנן וצ"ל דכבר יצא ידי קידוש בתפלתו ומתוך דברים אלה כתב בנשים דאין דרכן להתפלל ערבית ובקדוש היום חייבות ד"ת אם האשה מקדשת לעצמה גם ב"ה מודה שתברך על היום ואח"כ על היין עכ"ד. ובאמת י"ל דהא דאמר ב"ה שהיין גורם לקדושה שתאמר ה"פ אם כבר התפלל שוב אין אומר קדושה כ"א על היין א"כ יש ליין ופת חשיבות דגרמי לקדושה שתאמר פעם שני ואף אם לא התפלל ולדידיה הוא פעם א' מ"מ עכ"פ בזה לא מגרעין מעלת היין ופת דיש להם קדימה, וגם סברא זו דד"ת נקרא מקודש נגד דבר שהיא מדרבנן לא ברירא כ"ה דודאי חביבין ד"ס יותר מיינה של תורה וביותר לפי שכתב הרמב"ם בשרשיו שכל מה שתיקנו רבנן הוא מן התורה ואף שהרמב"ן השיג עליו כבר כתב הרב בס' הזכרונות פ"ב לקיים דברי הרמב"ם וכ"מ ברי"ף בפ' ע"פ גבי מאן דל"ל יין בעשיית הסדר דמברך המוציא ומקדש ומברך על אכילת מצה ועי' בטור סימן תפ"ג וכתב הר"ן וב"י משום דקידוש תדיר מקרי וקשה הא מצה עדיף מקדוש דקידוש יו"ט ודאי דאינו אלא מדרבנן וצריך לדחוק דברכת מצה הוי דרבנן וגם הרע"ב בפ"י דזבחים כתב דתדיר עדיף ודעת רבינו באיזה שירצה יקדים וא"כ ודאי דגם נשים מברכין על היין ואח"כ מקדשין וכ"מ ג"כ דהא ודאי ב"ה מילתא דפסיקא נקטי כמו ב"ש ולדידהו ליכא חילוק בין נשים לאנשים גם לד"ה אין מחלקין כנ"ל:

ח

אין קידוש אלא במקום סעודה וכו'. וצריך לאכול לאלתר כמ"ש בהג' רמ"א או"ח סימן רע"ג ולא יפה הם עושין אותן ב"א שמקדשין מיד בבואם מבהכ"נ ומניחין האכילה עד אחר שעה אלא צריך לברך ברכת המוציא ולאכול כזית ואח"כ יכול להמתין עי' שיורי כנה"ג שם, ומ"ש רבינו למה מקדשין עי' הה"מ מנהגנו ועי' בשו"ת שב יעקב:

ט

היה מתאוה לפת. עי' הה"מ שיטת החולקים על רבינו ועי' בטו"ז סי' רע"א ובס' ש"י שבת דף ד' ע"א הבאתי ראיה שיקדש ואח"כ יטול ידיו אבל אם שכח ונטל ידיו ובירך יכול לקדש על היין ואח"כ מברך המוציא:

י

קידושא רבא. בס' גינת וורדים כתב דקידוש היום דקיל בשעת הדחק בשביל כבוד רבים המיקל כרב וכר"י ומקדש שלא במקום סעודה אין למחות בידם וסיים בברכי יוסף דבעל נפש בהזדמן לכבוד חתן ומקדשין ואח"כ מביאין מיני מתיקה וכיוצא ואין שם פת הבא בכיסנין אלא מגדים וקאפעע לא לטעום מידי שם ולא סגי במה שמקדש ושותה כל הכוס דלא אהני לשיטת הגאונים כ"א לשותה הכוס עצמו אבל לא לאחרים, ועי' בשלטי גבורים פ' ע"פ:

יא

ע"ש מבע"י. והש"ג חלק ע"ז בפ' ע"פ והב"ר מגמרא דלא יקדש אלא בלילה ע"ש:

יב

היה אוכל בשבת. כתב הראב"ד והוא שאין לו אלא אותו הכוס, ועי' הה"מ טעם ומחלוקת רבינו והראב"ד, לשיטת הראב"ד דהבדלה ובה"מ שתי קדושות הם ומש"ה בעי' שלא יהיה לו אלא כוס אחד, וכ"ה שיטת רש"י במתני' ר"פ אלו דברים ד"ה בש"א נר ומזון מי שאין לו אלא כוס אחד. ומאוד אני תמה על הגאון בצל"ח שכתב לתמוה על רש"י דאטו אם יש לו הרבה כוסות מחוייב לברך על אחד ולהבדיל על אחר ע"ש, וכי נעלם ממנו שזו היא שיטת הראב"ד פה וכ"כ הרשב"א בחידושיו ומה שהקשה רש"א שם יראה דדעת רש"י דגם דמסקינן אליבא דב"ש דבה"מ אינה טעונה כוס דוקא ביחיד אבל בשלשה דאיכא ברכת זימון אפשר דגם ב"ש מודו ועי' בתוס' פ' ע"פ וברכות דף ל"ז ע"א ד"ה נתן וכו' ובברייתא דשם משמע דמיירי ביחיד כמ"ש בחידושי רשב"א מדקתני הנכנס לביתו ומה גם לפ"מ שכתב עוד שם ברשב"א דאפשר לחלק סעודתו וא"כ שפיר מקשה על ב"ש וצ"ל תנאי אליבא דב"ש ופלוגתא דמתני' י"ל דמיירי בכבר אכל בג' ונתחייב בזימון וגם ב"ש מודה דצריך כוס ול"ק קושית הרש"א. ועפי"ז מיושב קושית התוס' פסחים דף ק"ב ע"ב ד"ה מיתיבי ע"ש שתירצו בדוחק ולדברינו י"ל דבמתני' ידע דאין לו שאני כיון דמיירי בג' שנתחייבו בזימון וטעונה כוס התירו לו לומר שתי קדושות אבל בברייתא דקתני הנכנס לביתו דמיירי ביחיד ואין הכוס חיוב כ"כ לא היה ס"ל למקשה דידחה איסורא דאין אומרי' שתי קדושות וק"ל:

יח

בלילי יו"ט. כתב הה"מ ודע שאין קידוש יו"ט ד"ת ובמכילתא פ' יתרו ז"ל מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו אין לי אלא קדושה ליום קדושה ללילה מנין ת"ל ושמרתם את השבת אין לי אלא שבת ימים טובים מנין ת"ל אלה מועדי ה'. וכ"ה בבה"ג ועי' בא"ר סי' רע"א וברכי יוסף שם:

כו

חוץ לכרך. כתב הה"מ בגמ' העלו דמע"מ ודבר שאינו מצוי הוא ע"כ לא נזכר בדברי רבינו. וצ"ע בפ"ו מה' שבת ה"ז כתב רבינו דין מע"מ ונראה דהא בלא"ה צ"ל הא דמברך במע"מ אע"ג דהוי ספק ברכה וספק ברכות להקל ויותר לשיטת רבינו דמברך ברכה שא"צ עובר בלא תשא וצ"ל כמ"ש הצל"ח שם דגם במע"מ מצרפים מיעוט עכו"ם שמותר לברך עליו כגון ששבת בידוע ואיכא רובא להיתרא וכיון דסברא פשוטה היא לברך עליו וגם הוא מילתא דלא שכיח יפה כתב הה"מ משא"כ גבי מרחץ דאסרינן מספיקא אע"ג דס' דרבנן הוא מש"ה מביאו רבינו, ומה שלא הביא רבינו בפ"ט מה' ברכות כ"ש הוא וסמך רבינו על מ"ש בה' שבת. ואפשר לומר נמי דהא דמע"מ מברך הא אינו אלא משום גזירה אטו עמוד ראשון א"כ בספיקא לא גזרו וגבי בשמים שם לא נזכר דמע"מ ג"כ מברכין דשם לא שייך סברא זו והוי ספיקא לקולא כנ"ל ולר"מ דס"ל דבכ"מ חוששין למיעוטא א"כ י"ל גם ברוב עכו"ם מיחשב ספיקא. ועפי"ז יש מקום ליישב מה דגרסינן בירושלמי פ' א"ד ר"א בשם ר"י מבוי שכולה כותים וישראל א' דר בתוכה ויצא משם האור מברכין ובס' א"ר סימן רצ"ח אות י"ז תמה עליו שהוא נגד ש"ס דילן, ולפמ"ש י"ל דהירושלמי קאי אליבא דר"מ גם אם יש מיעוט נחשב לספיקא ודו"ק:

כח

וא"צ לברך לא על הבשמים. עי' הה"מ טעם הדבר שאין מברכין במוצאי יו"ט על הבשמים והר"ן בפ' ע"פ כתב איכא מ"ד דה"ט גזירה שמא יקטום ע"כ, וליתא דאמאי נגזור מ"ש מהא דקיי"ל הדס במחובר מותר להריח בו ע"ש ולזה י"ל אולי צריך ליתן לאחרים ג"כ להריח וגזרינן טפי ותו הקשה שם הר"ן כי קטם ותלש מאי הוי דהא ריחנא כאוכלין דמי ע"ש. ולפמ"ש בפי"א ה"ח יש מקום ליישב גם קושיא זו ע"ש. ולא נתבאר בדברי רבינו ולא בשאר פוסקים אם לא הבדיל במוצאי י"ט עד אימתי יש לו זמן כמו שנתבאר בגמ' גבי הבדלת מ"ש כמבואר בה"ד וראיתי בס' ברכי יוסף או"ח סימן תצ"א מי ששכח להבדיל במוצאי יו"ט יכול להבדיל כל השבוע שו"ת בית יהודה ח"ב סימן כ"ח וסיים שם ואין ראייתו מוכרחת ומסתימת הפוסקים משמע שסמכו על מ"ש גבי הבדלת שבת ומסתמא זמנו כל השבוע אם לא שיש יותר משלשה ימים ולדינא צ"ע:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.