מגדל עוז/שבת/כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שבת כט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד

נושאי כלים

מגיד משנה
כסף משנה
מגדל עוז

מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יצחק ירנן
מעשה רקח
סדר משנה
קובץ על יד החזקה
קרית ספר

א[עריכה]

מצות עשה וכו' עד שבת וקידוש. פרק ערבי פסחים (דף ק"ו) מפורש להדיא:

וצריך לזכרו עד בהבדלה. פרק ערבי פסחים ובברכות ובמכלתא אמרו זכור את יום השבת לקדשו בברכה. עוד מצאתי לו ראיה ריש מסכת נזיר דמתמה בתלמודא להדיא אילימא קדושא ואבדלתא והרי מושבע ועומד מהר סיני הוא וכ"כ הר"מ ז"ל מקוצי אלא שפירשו כר"ת ז"ל ועוד כתב סמך להוכיח על הבדלה שהוא מן התורה כמו הקידוש כמו שכתבתי לפנינו בסמוך. ועוד ראיתי אני כי אמרו ז"ל בפירוש זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו לשון זכור הוא מצות עשה זכרהו בכניסתו שמקדשין אותו בדברים ברמזם ז"ל שבת כלה ולשון שמור שייך ביציאתו שלא ינהג בקדושת קדש מנהג חול עד שיבדילנו ויקבענו ויושיבנו על כנו ובפ"ק דשבועות ובפרק מי שמתו זכור ושמור כל שישנו בזכירה ישנו בשמירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה ע"כ. הנה עשו שמור לאו כדק"ל כל השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה עוד רמזו ז"ל במדרש זכירה ביום ושמירה בלילה וכפשטה זה שמוסיפין מחול על הקדש וסודו ידוע למקובלים בסתרי התורה ולהם ארמוז גם אני ואומר זכירה בקידוש ושמירה בהבדלה בלאו הבא מכלל עשה ואף על פי ששניהם מן התורה הקידוש עיקר והבדלה טפילה לו כתשלומין דראשון. ומה נכבד רמזם בגלותם התם בשמעתין דיקנה"ז קדושא ואבדלתא חדא מילתא היא וכן ביארו דקידוש כניסתו דומה למלך שנכנס למדינה כו' כלשונם פרק כל כתבי הקדש שבת כלה שבת מלכה והבדלה במוצאי שבת דומה לאפרכוס שיוצא כו' והמשכיל ידום. ופשוטו נראה כן פרק ערבי פסחים בשמעתא דזכרהו על היין בכניסתו בשמעתא אסיקנא דכבוד יום עדיף מכבוד לילה תדע דהא מאן דלית ליה אלא כוס אחד אמרינן דלישבקיה עד למחר אי לא משום טעמא דחביבה מצוה בשעתה וכן פסק ר"י בר"י ן' מיגא"ש ז"ל, ועוד דסתם תלמודא בעי למימר אליבא דרב הונא טעם לא יקדש טעם יבדיל וכן מבעי ליה למימר דמבדיל אשכרא ולא מקדש אלא אחמרא ואע"ג דלא קיימן לפום הלכתא ריהטא דשמעתא הכי אזלא ובהדיא אמרינן התם מפסיקין לקידוש ואין מפסיקין להבדלה והכי נמי אסיקנא הא דאמר רב עמרם אמר רב שבת קובעת לקדוש ואינה קובעת להבדלה למדנו כי הקידוש עיקר והבדלה טפילה לו כל שומר שבת מחללו ואף כי שניהם מן התורה בזכירה ובשמירה הדברים אמורים אך הכוס מדברי סופרים כמו שיתבאר והאבן גדולה ע"פ הבאר. והנה יגעתי ומצאתי לר"מ ז"ל פ"ז הלכות נזירות הדין מפורש מבואר בשמעתא קמייתא דמסכת נזיר:

ד[עריכה]

עיקר הקידוש כו' עד ומבדיל אחר שאוכל. פרק ערבי פסחים:

ה[עריכה]

עיקר הקידוש כו' עד ומבדיל אחר שאוכל. פרק ערבי פסחים:

ו[עריכה]

מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין. פרק ערבי פסחים ובכמה מקומות. ובהדיא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל קדושין והבדלות כלומר נוסח הברכות וקביעות מקום זכירתן בין בתפלה בין בברכת המזון וגמר דבריו בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס וכ"כ ר"מ ז"ל מקוצי וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה בפרשת יתרו בפסוק זכור:

ואע"פ שהבדיל כו' עד על הכוס. פרק שואל ופרק אין עומדין:

ומברך על היין תחלה ואחר כך מקדש. מסכת ברכות פרק אלו דברים:

ואינו נוטל ידיו עד שיקדש. פרק ערבי פסחים:

ז[עריכה]

כיצד הוא עושה כו' עד בתחלה. ס"פ שלשה שאכלו ופרק כל כתבי הקודש:

ואחר כך מברך על היין וכו'. פרק אלו דברים במסכת ברכות:

ושותה מלא לוגמיו כו'. רואה אני שלא פירש אם לא שתה אם יצא אם לאו. ונ"ל שדעתו כדעת רבותינו בעלי התוספות שפסקו המברך צריך שיטעום כדאיתא בברכות וגם שתיה אינה מעכבת כדמשמע בפרק בכל מערבין בפשיטותא דתלמודא דליטעמיה ינוקא ומיהו ר"י אלפס ז"ל הביא בהלכות פרק חלון גמרא מתני' כיצד משתתפין הא דאמר רבא דאמרי סבי דפומבדיתא המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא מכלל דהלכתא היא ובעל המאור לא השיגו בזה:

ואחר כך נוטל ידיו עד יטול ידיו ויסעוד: הכל פרק ערבי פסחים:

אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש: כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי כו' אי נמי דאי לא קדיש בליליא קאמר עכ"ל: ואני אומר יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא לימרון מן שמאי ואי משמא דנפשיה קאמר היה כותב נ"ל או לשון מברר דעתו מקבלתו כמנהגו הטוב אלא ודאי קבלה היתה בידו ותלמודא ערוך מפי רבותינו וגם אנחנו כך קבלנו מפי רבותינו בעלי התוספות ז"ל וכ"כ רשב"ם שקיבל מפי רש"י ז"ל והפריז על מדותיו שאפילו מים לא יטעום עד שיקדש דהא סתם טעימא קאמר ועד כאן לא אסיקנא פ' ערבי פסחים דלא קפדינן אמיא אלא באבדלתא אבל בקדושא אפילו אמיא קפדינן וכן הסכימו הגאונים מדאסיקנא שאני עיולי יומא מאפוקי יומא וכבר הוכחתי אני שהקידוש עיקר וההבדלה טפלה לו וכבוד יום עדיף ועוד דהא בההיא שמעתא דזכרהו על היין בכניסתו גרסינן מיד אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל את יום ואיכפל ליה תנא לאלתר למישאל ביום מאי מברך אלמא קידוש יום עדיף מדחייש ליה ומדכר ליה להדיא ואי משום דאמרינן עיקר קידושא בליליא הוא היינו משום דהוא כניסת היום כדאיתא התם להדיא חביבה מצוה בשעתה ולאו משום דליליא עיקר טפי דאדרבה כבוד יום עדיף וקידוש עיקר והבדלה טפילה לו כדכתיב לעיל ומהשתא אתמהא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא הא אסיקנא התם דאמימר כי איקלע לאתרייהו דמר ינוקא ומר קשישא משום דלא הוה ליה חמרא לאבדולי בת טוות כלומר לן בתענית ולא טעם אפילו מים וכ"ש קודם קידוש, ואפילו לדברי המפרשים כי בת טוות חומרא היא שרצה להחמיר על עצמו מ"מ ראוי להחמיר ואף לדברי הראב"ד ז"ל שיעמיד כל אלה דוקא בקידוש הלילה ולא בקידוש היום מ"מ לימא לן מר כי בעי לקדושי אריפתא ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל כהשגת הראב"ד ז"ל מי לא בעי נטילת ידים תחלה והא אסיקנא דאם נטל ידיו לא יקדש ואין לחלק בין מי שנטל ידיו לקדש על היין למי שנטל ידיו לקדש על הפת ואע"ג דאמרינן דרב זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא וכדפירשב"ם ז"ל דהתם היא דוקא דמשום חביבותא דפת שכח ונטל ידיו כמי שמסרב לאכול מתוך תאותו וממהר ליטול ולכך אמרו שמקדש על הפת ולא על היין וגם ר"מ ז"ל הודה בזה וכ"כ בזה הפרק עצמו ויש לנו טעם גדול בדבר שלא לבייש את הפת כמו שאמרו פורס מפה שלא לבייש את הפת ומקדש על היין ואע"פ שיש טעמים אחרים זה טעם נכבד וחשוב שהרי הוא קודם בפסוק וקודם לברכה אבל היכא דליכא חביבותא ולא שכחה לא שבקינן זכירה על היין שתקנו חכמים ז"ל ואסמכוה אקרא ומקדשין אריפתא וכ"ש דלא אורינן למיכל מקמי קדושא דאיכא תרתי נטילה ואכילה ותרוייהו לריעותא ואין צ"ל לפי דעתנו שהוכחנו דכבוד יום עדיף שאין לטעום אפילו מים מלפני הקידוש ויעמדו דברי ר"מ ז"ל על מכונם:

וגם קידוש זה לא יהא וכו'. פרק ערבי פסחים דשמואל היה מקדש כי הוה נחית מאגרא לארעא וכן כתבו הגאונים ז"ל:

ח[עריכה]

כיצד הוא עושה כו' עד בתחלה. ס"פ שלשה שאכלו ופרק כל כתבי הקודש:

ואחר כך מברך על היין וכו'. פרק אלו דברים במסכת ברכות:

ושותה מלא לוגמיו כו'. רואה אני שלא פירש אם לא שתה אם יצא אם לאו. ונ"ל שדעתו כדעת רבותינו בעלי התוספות שפסקו המברך צריך שיטעום כדאיתא בברכות וגם שתיה אינה מעכבת כדמשמע בפרק בכל מערבין בפשיטותא דתלמודא דליטעמיה ינוקא ומיהו ר"י אלפס ז"ל הביא בהלכות פרק חלון גמרא מתני' כיצד משתתפין הא דאמר רבא דאמרי סבי דפומבדיתא המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא מכלל דהלכתא היא ובעל המאור לא השיגו בזה:

ואחר כך נוטל ידיו עד יטול ידיו ויסעוד: הכל פרק ערבי פסחים:

אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש: כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי כו' אי נמי דאי לא קדיש בליליא קאמר עכ"ל: ואני אומר יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא לימרון מן שמאי ואי משמא דנפשיה קאמר היה כותב נ"ל או לשון מברר דעתו מקבלתו כמנהגו הטוב אלא ודאי קבלה היתה בידו ותלמודא ערוך מפי רבותינו וגם אנחנו כך קבלנו מפי רבותינו בעלי התוספות ז"ל וכ"כ רשב"ם שקיבל מפי רש"י ז"ל והפריז על מדותיו שאפילו מים לא יטעום עד שיקדש דהא סתם טעימא קאמר ועד כאן לא אסיקנא פ' ערבי פסחים דלא קפדינן אמיא אלא באבדלתא אבל בקדושא אפילו אמיא קפדינן וכן הסכימו הגאונים מדאסיקנא שאני עיולי יומא מאפוקי יומא וכבר הוכחתי אני שהקידוש עיקר וההבדלה טפלה לו וכבוד יום עדיף ועוד דהא בההיא שמעתא דזכרהו על היין בכניסתו גרסינן מיד אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל את יום ואיכפל ליה תנא לאלתר למישאל ביום מאי מברך אלמא קידוש יום עדיף מדחייש ליה ומדכר ליה להדיא ואי משום דאמרינן עיקר קידושא בליליא הוא היינו משום דהוא כניסת היום כדאיתא התם להדיא חביבה מצוה בשעתה ולאו משום דליליא עיקר טפי דאדרבה כבוד יום עדיף וקידוש עיקר והבדלה טפילה לו כדכתיב לעיל ומהשתא אתמהא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא הא אסיקנא התם דאמימר כי איקלע לאתרייהו דמר ינוקא ומר קשישא משום דלא הוה ליה חמרא לאבדולי בת טוות כלומר לן בתענית ולא טעם אפילו מים וכ"ש קודם קידוש, ואפילו לדברי המפרשים כי בת טוות חומרא היא שרצה להחמיר על עצמו מ"מ ראוי להחמיר ואף לדברי הראב"ד ז"ל שיעמיד כל אלה דוקא בקידוש הלילה ולא בקידוש היום מ"מ לימא לן מר כי בעי לקדושי אריפתא ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל כהשגת הראב"ד ז"ל מי לא בעי נטילת ידים תחלה והא אסיקנא דאם נטל ידיו לא יקדש ואין לחלק בין מי שנטל ידיו לקדש על היין למי שנטל ידיו לקדש על הפת ואע"ג דאמרינן דרב זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא וכדפירשב"ם ז"ל דהתם היא דוקא דמשום חביבותא דפת שכח ונטל ידיו כמי שמסרב לאכול מתוך תאותו וממהר ליטול ולכך אמרו שמקדש על הפת ולא על היין וגם ר"מ ז"ל הודה בזה וכ"כ בזה הפרק עצמו ויש לנו טעם גדול בדבר שלא לבייש את הפת כמו שאמרו פורס מפה שלא לבייש את הפת ומקדש על היין ואע"פ שיש טעמים אחרים זה טעם נכבד וחשוב שהרי הוא קודם בפסוק וקודם לברכה אבל היכא דליכא חביבותא ולא שכחה לא שבקינן זכירה על היין שתקנו חכמים ז"ל ואסמכוה אקרא ומקדשין אריפתא וכ"ש דלא אורינן למיכל מקמי קדושא דאיכא תרתי נטילה ואכילה ותרוייהו לריעותא ואין צ"ל לפי דעתנו שהוכחנו דכבוד יום עדיף שאין לטעום אפילו מים מלפני הקידוש ויעמדו דברי ר"מ ז"ל על מכונם:

וגם קידוש זה לא יהא וכו'. פרק ערבי פסחים דשמואל היה מקדש כי הוה נחית מאגרא לארעא וכן כתבו הגאונים ז"ל:

ט[עריכה]

כיצד הוא עושה כו' עד בתחלה. ס"פ שלשה שאכלו ופרק כל כתבי הקודש:

ואחר כך מברך על היין וכו'. פרק אלו דברים במסכת ברכות:

ושותה מלא לוגמיו כו'. רואה אני שלא פירש אם לא שתה אם יצא אם לאו. ונ"ל שדעתו כדעת רבותינו בעלי התוספות שפסקו המברך צריך שיטעום כדאיתא בברכות וגם שתיה אינה מעכבת כדמשמע בפרק בכל מערבין בפשיטותא דתלמודא דליטעמיה ינוקא ומיהו ר"י אלפס ז"ל הביא בהלכות פרק חלון גמרא מתני' כיצד משתתפין הא דאמר רבא דאמרי סבי דפומבדיתא המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא מכלל דהלכתא היא ובעל המאור לא השיגו בזה:

ואחר כך נוטל ידיו עד יטול ידיו ויסעוד: הכל פרק ערבי פסחים:

אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש: כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי כו' אי נמי דאי לא קדיש בליליא קאמר עכ"ל: ואני אומר יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא לימרון מן שמאי ואי משמא דנפשיה קאמר היה כותב נ"ל או לשון מברר דעתו מקבלתו כמנהגו הטוב אלא ודאי קבלה היתה בידו ותלמודא ערוך מפי רבותינו וגם אנחנו כך קבלנו מפי רבותינו בעלי התוספות ז"ל וכ"כ רשב"ם שקיבל מפי רש"י ז"ל והפריז על מדותיו שאפילו מים לא יטעום עד שיקדש דהא סתם טעימא קאמר ועד כאן לא אסיקנא פ' ערבי פסחים דלא קפדינן אמיא אלא באבדלתא אבל בקדושא אפילו אמיא קפדינן וכן הסכימו הגאונים מדאסיקנא שאני עיולי יומא מאפוקי יומא וכבר הוכחתי אני שהקידוש עיקר וההבדלה טפלה לו וכבוד יום עדיף ועוד דהא בההיא שמעתא דזכרהו על היין בכניסתו גרסינן מיד אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל את יום ואיכפל ליה תנא לאלתר למישאל ביום מאי מברך אלמא קידוש יום עדיף מדחייש ליה ומדכר ליה להדיא ואי משום דאמרינן עיקר קידושא בליליא הוא היינו משום דהוא כניסת היום כדאיתא התם להדיא חביבה מצוה בשעתה ולאו משום דליליא עיקר טפי דאדרבה כבוד יום עדיף וקידוש עיקר והבדלה טפילה לו כדכתיב לעיל ומהשתא אתמהא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא הא אסיקנא התם דאמימר כי איקלע לאתרייהו דמר ינוקא ומר קשישא משום דלא הוה ליה חמרא לאבדולי בת טוות כלומר לן בתענית ולא טעם אפילו מים וכ"ש קודם קידוש, ואפילו לדברי המפרשים כי בת טוות חומרא היא שרצה להחמיר על עצמו מ"מ ראוי להחמיר ואף לדברי הראב"ד ז"ל שיעמיד כל אלה דוקא בקידוש הלילה ולא בקידוש היום מ"מ לימא לן מר כי בעי לקדושי אריפתא ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל כהשגת הראב"ד ז"ל מי לא בעי נטילת ידים תחלה והא אסיקנא דאם נטל ידיו לא יקדש ואין לחלק בין מי שנטל ידיו לקדש על היין למי שנטל ידיו לקדש על הפת ואע"ג דאמרינן דרב זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא וכדפירשב"ם ז"ל דהתם היא דוקא דמשום חביבותא דפת שכח ונטל ידיו כמי שמסרב לאכול מתוך תאותו וממהר ליטול ולכך אמרו שמקדש על הפת ולא על היין וגם ר"מ ז"ל הודה בזה וכ"כ בזה הפרק עצמו ויש לנו טעם גדול בדבר שלא לבייש את הפת כמו שאמרו פורס מפה שלא לבייש את הפת ומקדש על היין ואע"פ שיש טעמים אחרים זה טעם נכבד וחשוב שהרי הוא קודם בפסוק וקודם לברכה אבל היכא דליכא חביבותא ולא שכחה לא שבקינן זכירה על היין שתקנו חכמים ז"ל ואסמכוה אקרא ומקדשין אריפתא וכ"ש דלא אורינן למיכל מקמי קדושא דאיכא תרתי נטילה ואכילה ותרוייהו לריעותא ואין צ"ל לפי דעתנו שהוכחנו דכבוד יום עדיף שאין לטעום אפילו מים מלפני הקידוש ויעמדו דברי ר"מ ז"ל על מכונם:

וגם קידוש זה לא יהא וכו'. פרק ערבי פסחים דשמואל היה מקדש כי הוה נחית מאגרא לארעא וכן כתבו הגאונים ז"ל:

י[עריכה]

כיצד הוא עושה כו' עד בתחלה. ס"פ שלשה שאכלו ופרק כל כתבי הקודש:

ואחר כך מברך על היין וכו'. פרק אלו דברים במסכת ברכות:

ושותה מלא לוגמיו כו'. רואה אני שלא פירש אם לא שתה אם יצא אם לאו. ונ"ל שדעתו כדעת רבותינו בעלי התוספות שפסקו המברך צריך שיטעום כדאיתא בברכות וגם שתיה אינה מעכבת כדמשמע בפרק בכל מערבין בפשיטותא דתלמודא דליטעמיה ינוקא ומיהו ר"י אלפס ז"ל הביא בהלכות פרק חלון גמרא מתני' כיצד משתתפין הא דאמר רבא דאמרי סבי דפומבדיתא המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא מכלל דהלכתא היא ובעל המאור לא השיגו בזה:

ואחר כך נוטל ידיו עד יטול ידיו ויסעוד: הכל פרק ערבי פסחים:

אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש: כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי כו' אי נמי דאי לא קדיש בליליא קאמר עכ"ל: ואני אומר יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא לימרון מן שמאי ואי משמא דנפשיה קאמר היה כותב נ"ל או לשון מברר דעתו מקבלתו כמנהגו הטוב אלא ודאי קבלה היתה בידו ותלמודא ערוך מפי רבותינו וגם אנחנו כך קבלנו מפי רבותינו בעלי התוספות ז"ל וכ"כ רשב"ם שקיבל מפי רש"י ז"ל והפריז על מדותיו שאפילו מים לא יטעום עד שיקדש דהא סתם טעימא קאמר ועד כאן לא אסיקנא פ' ערבי פסחים דלא קפדינן אמיא אלא באבדלתא אבל בקדושא אפילו אמיא קפדינן וכן הסכימו הגאונים מדאסיקנא שאני עיולי יומא מאפוקי יומא וכבר הוכחתי אני שהקידוש עיקר וההבדלה טפלה לו וכבוד יום עדיף ועוד דהא בההיא שמעתא דזכרהו על היין בכניסתו גרסינן מיד אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל את יום ואיכפל ליה תנא לאלתר למישאל ביום מאי מברך אלמא קידוש יום עדיף מדחייש ליה ומדכר ליה להדיא ואי משום דאמרינן עיקר קידושא בליליא הוא היינו משום דהוא כניסת היום כדאיתא התם להדיא חביבה מצוה בשעתה ולאו משום דליליא עיקר טפי דאדרבה כבוד יום עדיף וקידוש עיקר והבדלה טפילה לו כדכתיב לעיל ומהשתא אתמהא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא הא אסיקנא התם דאמימר כי איקלע לאתרייהו דמר ינוקא ומר קשישא משום דלא הוה ליה חמרא לאבדולי בת טוות כלומר לן בתענית ולא טעם אפילו מים וכ"ש קודם קידוש, ואפילו לדברי המפרשים כי בת טוות חומרא היא שרצה להחמיר על עצמו מ"מ ראוי להחמיר ואף לדברי הראב"ד ז"ל שיעמיד כל אלה דוקא בקידוש הלילה ולא בקידוש היום מ"מ לימא לן מר כי בעי לקדושי אריפתא ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל כהשגת הראב"ד ז"ל מי לא בעי נטילת ידים תחלה והא אסיקנא דאם נטל ידיו לא יקדש ואין לחלק בין מי שנטל ידיו לקדש על היין למי שנטל ידיו לקדש על הפת ואע"ג דאמרינן דרב זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא וכדפירשב"ם ז"ל דהתם היא דוקא דמשום חביבותא דפת שכח ונטל ידיו כמי שמסרב לאכול מתוך תאותו וממהר ליטול ולכך אמרו שמקדש על הפת ולא על היין וגם ר"מ ז"ל הודה בזה וכ"כ בזה הפרק עצמו ויש לנו טעם גדול בדבר שלא לבייש את הפת כמו שאמרו פורס מפה שלא לבייש את הפת ומקדש על היין ואע"פ שיש טעמים אחרים זה טעם נכבד וחשוב שהרי הוא קודם בפסוק וקודם לברכה אבל היכא דליכא חביבותא ולא שכחה לא שבקינן זכירה על היין שתקנו חכמים ז"ל ואסמכוה אקרא ומקדשין אריפתא וכ"ש דלא אורינן למיכל מקמי קדושא דאיכא תרתי נטילה ואכילה ותרוייהו לריעותא ואין צ"ל לפי דעתנו שהוכחנו דכבוד יום עדיף שאין לטעום אפילו מים מלפני הקידוש ויעמדו דברי ר"מ ז"ל על מכונם:

וגם קידוש זה לא יהא וכו'. פרק ערבי פסחים דשמואל היה מקדש כי הוה נחית מאגרא לארעא וכן כתבו הגאונים ז"ל:

יב[עריכה]

מי שהיה אוכל בערב שבת כו' עד ברכת המזון. פ' ערבי פסחים (דף ק"ה):

היה אוכל בשבת ויצא וכו'. פרק ערבי פסחים:
כתב הראב"ד ז"ל והוא שאין לו אלא אותו הכוס עכ"ל: ואני אומר כבר נדחה אותו תירוץ בשמעתין דיקנה"ז והדר מיניה תלמודא לתרץ אלא קדושא ואבדלתא חדא מילתא היא כלומר ואין בכך משום חבילות וממילא נמי כך ברכת המזון והבדלה וכן כתב ר"י אלפס ז"ל דברכת המזון והבדלה חדא מילתא היא ולאו שתי קדושות נינהו ולכך אינו דומה לקידוש וברכת המזון כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:

ואם היה בתוך השתיה פוסק וכו' עד יקדש על כוס וכו'. זה הוא כתירוץ התלמוד בשמעתין דיקנה"ז ברכת המזון וקידוש היום תרי מילי נינהו כלומר ששתיהן בקדושת היום שגם בברכה זו מזכירין של שבת כדאיתא בתוספתא והקידוש מדאורייתא ידוע הוא ואע"ג דהבדלה נמי דאורייתא מ"מ טפילה היא לקידוש היום וברכת המזון אינו בא להזכיר מקדושת היום כלום ושבת אינה קובעת להבדלה אלא לקידוש בלבד שהוא חמור כמו שכתבתי בתחלת הפרק הזה ולא בא ר"מ ז"ל להוציא מן הכלל הזה הבדלה שלא תהיה מן התורה חס ושלום אלא להוציא שאר קידושין וברכות הנעשין חבילות חבילות על כוס אחד כגון שבע ברכות של חופה וכיוצא בהן שהיה בזמנו חולק להצריך בורא פרי הגפן כוס בפני עצמו ולשאר ברכות כוס בפני עצמן והוא אין דעתו בכך הואיל והן מדרבנן וכן הורה רבינו משולם ז"ל וכן עמא דבר וכד"ן וכן הסכימו רבותינו בעלי התוספות ז"ל מטעמים אחרים:

יג[עריכה]

מי שהיה אוכל בערב שבת כו' עד ברכת המזון. פ' ערבי פסחים (דף ק"ה):

היה אוכל בשבת ויצא וכו'. פרק ערבי פסחים:
כתב הראב"ד ז"ל והוא שאין לו אלא אותו הכוס עכ"ל: ואני אומר כבר נדחה אותו תירוץ בשמעתין דיקנה"ז והדר מיניה תלמודא לתרץ אלא קדושא ואבדלתא חדא מילתא היא כלומר ואין בכך משום חבילות וממילא נמי כך ברכת המזון והבדלה וכן כתב ר"י אלפס ז"ל דברכת המזון והבדלה חדא מילתא היא ולאו שתי קדושות נינהו ולכך אינו דומה לקידוש וברכת המזון כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:

ואם היה בתוך השתיה פוסק וכו' עד יקדש על כוס וכו'. זה הוא כתירוץ התלמוד בשמעתין דיקנה"ז ברכת המזון וקידוש היום תרי מילי נינהו כלומר ששתיהן בקדושת היום שגם בברכה זו מזכירין של שבת כדאיתא בתוספתא והקידוש מדאורייתא ידוע הוא ואע"ג דהבדלה נמי דאורייתא מ"מ טפילה היא לקידוש היום וברכת המזון אינו בא להזכיר מקדושת היום כלום ושבת אינה קובעת להבדלה אלא לקידוש בלבד שהוא חמור כמו שכתבתי בתחלת הפרק הזה ולא בא ר"מ ז"ל להוציא מן הכלל הזה הבדלה שלא תהיה מן התורה חס ושלום אלא להוציא שאר קידושין וברכות הנעשין חבילות חבילות על כוס אחד כגון שבע ברכות של חופה וכיוצא בהן שהיה בזמנו חולק להצריך בורא פרי הגפן כוס בפני עצמו ולשאר ברכות כוס בפני עצמן והוא אין דעתו בכך הואיל והן מדרבנן וכן הורה רבינו משולם ז"ל וכן עמא דבר וכד"ן וכן הסכימו רבותינו בעלי התוספות ז"ל מטעמים אחרים:

יד[עריכה]

אין מקדשין וכו'. פרק המוכר פירות (דף צ"ז):

לפיכך אם נתערב עד שאין מקדשין אחד מהם: כתב הראב"ד אמת הוא זה וכן מפרש בירושלמי שמקדשין ביין קונדיטין עכ"ל: ואני אומר זו אינה השגה אלא סברות הן וכבר כתבן ר"י אלפס ז"ל בה' ערבי פסחים:

טו[עריכה]

וכן שמרים עד ומקדשין עליו. פרק המוכר פירות:

כלי שהוא מלא וכו' עד שהוא כשיורי כוסות: כתב הראב"ד ז"ל ודוקא מן הכוס עצמו עכ"ל: אני אומר הנפש היפה לא תקפיד כאיסתניס וכן משמע בעובדי דפרק ערבי פסחים דאיכא מאן דקפיד טפי מחבריה ובירושלמי רבי מנא טעים כסא ומתקי' ליה:

טז[עריכה]

וכן שמרים עד ומקדשין עליו. פרק המוכר פירות:

כלי שהוא מלא וכו' עד שהוא כשיורי כוסות: כתב הראב"ד ז"ל ודוקא מן הכוס עצמו עכ"ל: אני אומר הנפש היפה לא תקפיד כאיסתניס וכן משמע בעובדי דפרק ערבי פסחים דאיכא מאן דקפיד טפי מחבריה ובירושלמי רבי מנא טעים כסא ומתקי' ליה: