סדר משנה/שבת/כט

סדר משנה שבת כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים וכו'. עכ"ל. ועיין בספרו הנכבד מנין המצות חלק העשין מנין קנ"ה ועיין במגיד משנה שכתב וז"ל מצות עשה מן התורה וכו' ודע שלדברי הכל אחד אנשים ואחד נשים חייבין בהם בקידוש היום וכו' ופרק י"ב מהלכות עכו"ם וחוקותיהם כתב רבינו וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן וכו' עכ"ל הרה"מ ז"ל.

אמנם מה זה ולמה זה נשתנה באמת מצות עשה זו של קידוש היום מכל מצות עשין שהזמן גרמא שבכולן נשים פטורות חוץ מפרטיות שיש בהן גילוי מהקרא או מהסברא שהנשים חייבות בהן אבל לולי הגילוי דנשים פטורות ולמה מצוה זו של קידוש היום נשים חייבות בה אף שהיא מזמן לזמן עיין בגמרא דברכות דף כ' ע"ב ולזה רמז הרב המגיד ז"ל במה שכתב וז"ל מימר' מפורשת היא נשים חייבות בקידוש היום וכו' יע"ש. ועיין מה שכתבתי בס"ד בזה פלפול ארוך קצת לעיל פרק ראשון הלכה א' בד"ה שביתה בשביעי ממלאכה וכו' אות ראשון ואות חמישי ולעיל בהלכות עכו"ם פרק י"ב הלכה ג' בד"ה וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן וכו' אות י"א י"ב י"ג ותדרשנו משם.

יד

אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח וכו'. עכ"ל. עיין במגיד משנה שכתב וז"ל אין מקדשין אלא וכו' והעלו שכל מה שכשר לנסוך בדיעבד אומר עליו קידוש היום לכתחלה (כצ"ל) ומה שאינו כשר בדעבד וכו' עכ"ל הרה"מ ז"ל. ויין מגתו שלא שהה ארבעים יום הנה פסק רבינו ז"ל לקמן בהלכות איסורי מזבח פרק ו' הלכה ט' דהוא כשר בדיעבד לניסוך על גבי המזבח יע"ש ובכסף משנה שם ולפיכך פסק רבינו ז"ל לקמן בפרק זה הלכה טו"ב דיין חדש מגתו כשר לקידוש היום ואע"פ שלא עברו עליו ארבעים יום. ועיין שם בד"ה וכן יין חדש מגתו וכו' מה שכתבתי בס"ד באריכות קצת בדינים הללו.

יז

וכן יין חדש מגתו מקדשין עליו וכו'. עכ"ל. א) בדין  היין חדש מגתו דהכשיר רבינו ז"ל לקדש עליו עיין לעיל הלכה י"ד בד"ה אין מקדשין אלא על היין וכו' שכתבתי בס"ד דרבינו ז"ל אזיל לשיטתיה יע"ש.

והנה לקמן בהלכות איסורי מזבח פרק שביעי הלכה ז' כתב רבינו ז"ל וז"ל ומאימתי מביא מאחר ארבעים יום לדריכתו. עד שתי שנים או יותר מעט ואם הביא יין ישן מכמה שנים הרי זה כשר וכו' עכ"ל. וכתב מרן ז"ל שם בכסף משנה וז"ל ומאימתי מביא וכו' בפרק כל הקרבנות (דף פ"ו ע"ב) תנן אין מביאין יין ישן דברי רבי וחכמים מכשירים. ובגמרא שם (דף פ"ז ע"א) מאי טעמא דרבי אמר קרא לכבש יין מה כבש בן שנתו אף יין בן שנתו. אי מה כבש בן שתי שנים פסול אף יין בין שתי שנים פסול. וכי תימא הכי נמי והתניא יין בן שתי שנים לא יביא ואם הביא כשר מאן שמעית ליה דאמר לא יביא (ר"ל לא יביא לכתחילה) רבי וקאמר אם הביא כשר. אלא אמר רבא היינו טעמא דכתיב אל תרא יין כי יתאדם. וידוע דהלכה כתנא קמא (זהו טעות הדפוס וצ"ל דהלכה כחכמים). כי במשנה שם התנא קמא הוא רבי כי נזכר הוא תחלה ואח"כ נזכרו דברי חכמים וכנ"ל. גם ידוע דהלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו) ומשמע לרבינו דעד כאן לא פליגי החכמים (כצ"ל וכאמור) על רבי אלא בבן שתי שנים או יתר מעט אבל במיושן יותר לחכמים (כצ"ל כאמור) נמי לכתחלה לא יביא וכו' עכ"ל מרן ז"ל.

ומרן ז"ל לא כתב כן. אלא הדברים שכתב אינו אלא מצד הסברא הזכה הצלולה שלו אבל לא הביא ראיה לדברי רבינו ז"ל מהגמרא. ואולם אני בעניי עני מדעת תורה ודעת נוטה אומר אני בס"ד ראיה לרבינו ז"ל דאף החכמים דפליגי עליה דר' מאיר התם לא פליגי אלא בישן יותר מבן שנה עד בן שתי שנים ומעט יותר אבל במיושן הרבה גם החכמים מודים לרבי דלכתחלה לא יביאו. והוא דקשיא ליה לרבינו ז"ל נהי דיציבא מילתא דהך הקישא דיין לכבש האמור לעיל לית להו להחכמים דפליגי עלי' דרבי התם דהא לפי המסקנא דהסוגיא התם הא מסיק רבא דרבי גופיה לית ליה הך הקישא דיין לכבש. שהרי אף רבי מכשיר בדיעבד לפחות בן שתי שנים ואם היה סובר הך הקישא דיין לכבש היה פסול אף בדיעבד יותר מבן שנה וכמו שמבואר כן מהסוגיא הנ"ל. וכן כתב ג"כ רש"י ז"ל שם בד"ה היינו טעמא דאין מביא וכו' וז"ל דלא הוה חשוב יין אלא אדום ושנה ראשונה יש בו עיקר אדמימות טפי לא ולא משום דלכבש דמי יין עכ"ל רש"י ז"ל. אבל אי קשיא הא קשיא דהיאך מכשירים החכמים ביין ישן אטו לא סבירא להו להחכמים דפליגי עליה דרבי להך דרשא דאל תירא יין כי יתאדם. שהרי היא דרשא מפורסמת בש"ס צא וראה כי רב בפסחים דף ק"ח ע"ב ובמס' בבא בתרא דף צ"ז ע"ב דריש להך קרא דאל תרא יין כי יתאדם לפסול יין לכתחלה בשינוי מראה יע"ש בגמר'. והרי עינינו הרואות שהיין כל זמן שהוא מתיישן יותר יותר הולך וחסר ממנו מראה אדמימותו יום יום והמוחש לא יוכחש ואין לך שינוי מראה גדול מזה.

אלא ודאי צריכין לומר דגם חכמים ורבי דפליגי. מה דפליגי החכמים ומכשירים להביאו אפי' לכתחלה אלא דוקא ביין בן שתי שנים או מעט יותר. ובהך סברא הוא דפליגי רבי וחכמים אם שינוי המראה זה המעט שהוא משתנה אם מקרי שינוי ומוציא אותו מידי אדמימותו לבלתי היות עליו עוד שם אדמימות להיות נקרא בשם יין אדום או לא. דרבי סובר דזה השינוי המראה המעט שהוא משתנה ג"כ מוציאו אותו מידי שם יין אדום. והחכמים סוברים דזה השינוי מראה המעט הוא אינו יכול להוציאו מידי שם יין אדום ועדיין שמו עליו יין אדום. אבל לא כן כשנתיישן היין הזה רבות בשנים גם החכמים מודים לרבי דשוב הוא פסול לענין להביאו לכתחלה לנסכו על גבי המזבח. משום שברוב השנים חלף הלך לו עיקר מראה אדמימות שבו ואינו נקרא עוד בשם יין אדום וכדינו של רבינו ז"ל הנ"ל. ועל זה דרשו החכמים הקרא של אל תרא יין כי יתאדם. וק"ל.

ב) ברם הנראה לענ"ד בס"ד יותר ראיה ברורה לדינו של רבינו ז"ל הנ"ל באות הקודם במה שמחלק בין מעט יותר משתי שנים להרבה יותר משתי שנים הוא דבבבא בתרא דף צ"ז ע"ב אמרינן וז"ל. בעא מניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא. חמר חווריין מהו. אמר ליה אל תירא יין כי יתאדם וכו' עכ"ל הגמרא. ופירשב"ם ז"ל שם בד"ה חמר חיווריין מהו וכו' דהאי בעיא היה לענין נסכים על גבי המזבח אם הוא כשר או לא. אבל לא היתה אבעיתו לענין קידוש היום יע"ש. והנה שם בד"ה חמר חיווריין נראה בעיני וכו' כתב עוד הרשב"ם ז"ל דחמר חיווריין הוא יין בורק דתניא התם בברייתא שהוא יין לבן ולא שמיע להו לא לרבא ולא לר' כהנא הך ברייתא יע"ש בפירשב"ם ז"ל.

ודבר זה נראה לרבינו ז"ל לדוחק שנאמר דרבא וגם רב כהנא שניהם יחדיו לא ידעו מהך ברייתא דיין הבורק דתניא לעיל מניה דלכתחלה לא יביא ואם הביא דכשר. והך ברייתא היא ברייתא דווקנית מדלא הביא הגמרא שום פוצה פה מצפצף נגדה. והתוס' שם בד"ה חמר חיווריין וכו' רצו לחלק בין חמר חיווריין לבין יין הבורק. והוא דיין הבורק נוטה מיהו קצת לאדמימות אבל חמר חיווריין הוא לבן יותר מדאי וע"ש בתוס'. ואין לשון חיווריין מורה על כך כי אות הנו"ן בסוף התיבה מורה על הקטנת הדבר כמו נחשון אישון וכדומה. וכן ראיתי בתשב"ץ חלק ראשון סי' פ"ה שכתב וז"ל ומצאתי סמך שהיין החשוב הלבן אפילו לכתחלה כשר לניסוך בתרגום ירושלמי של שיר השירים וכו' שתיתי ייני עם חלבי וכו' ונראה שלשון חיוריין מוכיח כן מדלא קאמר חיור דחיוריין משמע שנתלבן בגריעות וכו' עכ"ל התשב"ץ יע"ש באריכות ועוד שם לעיל סי' ז'. והעולה מדבריו שם הוא דחיור משמעותו הוא לבן גמור והוא כשהוא לבן מתחלת ברייתו שאי אפשר לו שיהי' לבן גמור ומשובח. משא"כ חיווריין שמשמעותו מורה גם הוא יורה שמתחלת ברייתו היה אדום רק שאח"כ נתלבן אזיל סומקא ואתי חיורא. והדבר ידוע שהיין האדום כשנתלבן אי אפשר לו להיות לבן כל כך כמו היין שהוא לבן בתולדתו. ולפיכך שפיר קשיא ליה לרבינו ז"ל קושית הרשב"ם והתוספות ז"ל הנ"ל דמאי קא מיבעיא ליה לרב כהנא כלל חמר חיווריין מהו וכו' והרי ברייתא ערוכה היא הך ברייתא דיין הבורק לכתחלה לא יביא ואם הביא כשר וגם רבא למה לא פשיט ליה מהך ברייתא.

ויציבא מילתא כי גם מרן ז"ל בספרו הארוך בית יוסף תחלת סי' רע"ב קרוב לסוף ד"ה גרסינן בגמרא וכו' תמה גם כן על רבינו ז"ל תמיהה אחרת וז"ל ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שלא הזכיר יין חיווריין לפסול לנסכים בפרק ו' (הלכ' ט') מהלכו' איסורי מזבח (שכתב שם וז"ל ואלו הן היינות הפסולים לגבי המזבח וכו') וכו' עכ"ל מרן הב"י ז"ל. ומה שתירץ מרן ז"ל שם דרבינו ז"ל סובר דלהכשיר קא פשיט ליה התם רבא לרב כהנא יע"ש בב"י. אחרי נשיקות עפרות כפות רגלי קדושת מרן ז"ל הוא הקדוש קשה מאד לאמרו להתירוץ הזה.

חדא שהדבר בעצמותו הוא דוחק לאמרו שבכל המקומות שבש"ס שאמר רבא להך דרשא של אל תרא יין כי יתאדם. זה פעמיים. חדא בפסחים דף ק"ח ע"ב. וזאת שנית במנחות דף פ"ז ע"א. בכל המקומות הללו הדבר מוכרח ומבואר מעצמו הוא שהפירוש בו הוא לחומרא שאסור היין ההוא. והיאך אמר רבא פה בבבא בתרא בסוגיא הנ"ל לישנא תליתאי זה שלש רגלים הלשון ההוא ממש ומיסתם סתום ויהיה כונתו בו בהיפוך מכל שאר המקומות שפה יהי' פירושו לקולא להכשיר. לפחות הוה ליה לרבא לפרש כן להדיא שכונתו ופירושו הוא לקולא להכשיר. כי דרך האמוראים הוא לפרש ולבאר כונת דבריהם לא למסתם סתומי כי האי שיש מקום לטעות בהבנת דבריו. וגם שהטעות הוא נקלה מאד הואיל והטעות הוא לחומרא. וגם קשה דהיה לו לרבינו ז"ל להביא דין זה דיין חיוריין כשר לנסכים כיון דהאי בעיא והפשיטות נזכרו בגמרא בפירוש.

ואולם עוד גדולה מזו קשה לענ"ד על תירוצו של מרן הב"י ז"ל הנ"ל. דהא לפי מה שפירש הוא דרבא פשיט ליה להכשיר יין חיוריין מהך קרא של אל תרא יין כי יתאדם. א"כ תקשה קושיתו של הרשב"ם ז"ל הנ"ל דמאי קא מספקא לי' לרב כהנא ולמה לא פשיט ליה לאיבעיתו מהך ברייתא דיין הבורק. וכמו כן קשה על רבא דלמה לא פשיט ליה מהך ברייתא האמורה. ובין שנאמר כתירוצו של הרשב"ם ז"ל הנ"ל דרב כהנא וגם רבא לא ידעו מהך ברייתא דיין הבורק. ובין שנאמר כתירוצם של התוספות דהברייתא מיירי כשהוא מעט לבן ורב כהנא ורבא מיירי בלבן ביותר וכאמור לעיל. הנה בכל זה אדרבא תוסיף תת כח קושיתו של הרשב"ם ז"ל ותשב באיתן לפי תירוצם של התוס' האמור מכח כל שכן דהיאך מכשיר רבא בלבן ביותר אפי' לכתחלה (לפי פירושו של מרן הב"י ז"ל הנ"ל בפשיטותו של רבא) והרי בהברייתא דיין הבורק פוסל אפי' כשהוא רק מעט לבן. ועל כרחין צריכין לומר כתירוצו של הרשב"ם ז"ל הנ"ל דבין רב כהנא ובין רבא גם שניהם לא ידעו כלל מהך ברייתא דיין הבורק הנ"ל ואם כן ממילא נשמע דלדידן דנודע לנו מהך ברייתא האמורה והך ברייתא היא ברייתא דווקנית וכל מן דין סמוכא לנא ואינה ברייתא משבשתא מדמייתי לה סתמא דהגמרא התם ושקיל וטרי בה שמע מיניה דקמו בה רבנן בהך ברייתא דדסמכא היא וכאמור לעיל. וממילא זה הדבר היוצא מן הכלל הזה דליתא לפשיטותו ולדינו של רבא הנאמר לעיל ואידחיא לה מכח הך ברייתא דיין הבורק האמורה. אלא הדין דין אמת הוא דלכתחלה פסול לגבי מזבח אפילו מי שהוא רק מעט לבן ובדיעבד כשר לגבי המזבח אפילו הוא לבן ביותר וכדבר האמור (דהא השתא לא מצאנו ועינינו לא ראו מי ומי שיהי' פוסל לגבי מזבח כשהוא לבן ביותר לפי מה שפירש מרן הב"י ז"ל דרבא פשיט ליה לקולא להכשיר רק שהוא לא ידע מהך ברייתא דיין הבורק וכנ"ל) ואם כן הוא קמה וגם נצבה והדרא קושית מרן הבית יוסף ז"ל לדוכתיה ותקרא בראש הומיות על רבינו ז"ל בפרק ו' הלכה ט' מהלכות איסורי המזבח האמור לעיל. ומה ראה על ככה ומה הגיע אליו שלא העתיק הדין הזה דיין לבן אפי' מעט לבן דלפחות פסול לכתחלה וגם הלבן ביותר דהוא פסול שפסלותו אינו אלא לכתחלה לא בדיעבד. ודו"ק וצ"ע.

ועוד בה שלישיה קשה לענ"ד דהא בהך ברייתא דבבא בתר' התם קתני נמי דיין הכושי פסול לכתחלה להביאו. ואם כן קשה על רבינו ז"ל מה זה היה לו שהשמיט הדין בהלכות איסורי מזבח פרק ו' הלכה ט' הנ"ל דיין הכושי פסול לפחות לכתחלה לגבי מזבח. הלא דבר הוא מלתא דבעי טעמא. וביותר תמהני על מרן הב"י ז"ל שהעיר על הך דחמר חיוריין ולא העיר על זה כלל. וגם זה צ"ע לכאורה וזאת תורת העולה היא העולה דדברי רבינו ז"ל לקמן בהלכות איסורי מזבח הנ"ל קשיין בתרתי. חדא קושית מרן הב"י ז"ל דלמה לא הביא דין חמר חיוריין וכנ"ל. וזאת שנית מה שהקשינו אנו בעניותו דלמה לא הביא דין יין הכושי. וישובן של דברים תמצא לקמן באות שלאחר זה.

ג) ולפיכך אני בעניי אומר אני בס"ד בישוב דעת עליון רבינו ז"ל דגם הוא מפרש כהתשב"ץ שהבאתי לעיל אות הקודם דיין חיוריין אינו יין שהוא לבן בתולדתו אלא כי הוא זה יין שנתלבן אחר שהי' אדום בתחלתו חלף הלך לו האדמימות ונעשה לבן. והיינו דרבינו ז"ל פירש לאיבעייתו של רב כהנא ולפשיטותו של רבא כך כמו שאומר בס"ד. והוא דיין זה שנתלבן אחר שהיה אדום בתחלת ברייתו הנה זה נעשה כך מחמת יושנו. שכשהיין מתיישן אז יום יום חלף הלך לו וכדברי רש"י ז"ל במנחות דף פ"ז ע"א בד"ה היינו טעמא דאין מביא וכו' שהבאתי לעיל אות ראשון. ודבר זה שראוי לפסלו לגבי המזבח הוא מטעם שיש בו מום כיון שמתחלה היה אדום ואח"כ הלכה האדמומית ונשתנה ללבנות. וכמו שכתב גם כן התשב"ץ שם. ודבר זה הוא דמספקא ליה לרב כהנא ושאל לרבא אם שינוי כזה נקרא מום או לא שאין זה נקרא מום. ורבא פשיט ליה לאיסורא שהוא פסול לגבי מזבח דהיינו לכתחלה. דאף דרבא סובר מכח סברתו שאין זה מום גמור לפסלו לגבי מזבח אפילו בדיעבד אבל הא מיהא מודה רבא דקצת מום מיהא הוי הואיל ונשתנה מחמת יושנו ממראית תולדתו שהיתה בו שהיא היתה אדמימות ועתה נהפך מראהו למראה לבן והפך כולו לבן. ורבא פשיט ליה כן מכח הקרא של אל תרא יין כי יתאדם. אבל להיות מום גמור שיהי' פסול לגבי מזבח אפי' בדיעבד זה לא סבירא לי' לרבא (ולולי הקרא הנ"ל היה מכשירו אפילו לכתחלה לגבי מזבח ודי לן בהך קרא לפסלו לכתחלה לגבי המזבח) וכמו שפירשו כן דברי רבא ופשיטותו רוב גדולי המפרשים ז"ל שפה אחת ודברים אחדים. ועיין היטב בתשב"ץ בשני מקומות הללו שרמזתי עליהן באות הקודם. ובר"ן בפרק ערבי פסחים התם ובחידושי הרמב"ן ז"ל במס' בבא בתרא שם.

וקשיא ליה לרבינו ז"ל על זה. דהא רבא גופא לא אמר הך טעמא דאל תרא יין כי יתאדם במנחות דף פ"ז ע"א הנ"ל אות ראשון אלא רק אליבא דרבי דהוא פוסל התם לגבי מזבח יין שנתיישן יותר משנה (ומשם בארה ג"כ דמהך קרא דאל תרא יין וכו' אין ראוי לפסול לגבי מזבח אלא רק לכתחלה לא בדיעבד כמבואר שם בסוגיא) אבל לא כן להחכמים דפליגי עליה דרבי התם והם אמרו והם אמרו שמותר לנסך על גבי המזבח יין שנתיישן יותר משתי שנים על כרחין צריכין לומר אליבא דרבא דאינהו לא סבירא להו להך דרשא דאל תרא יין כי יתאדם. ואם כן הדבר קשה לאמרו שיפסוק רבא כרבי נגד רבים דפליגי עליה דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו.

ולתרץ קושיא זאת הוכיח רבינו ז"ל מזה דהחכמים לא פליגי עליה דרבי אלא דווקא בנתיישן רק שתי שנים או מעט יותר דאז יש בו עדיין הרבה אדמימות ואין זה מום להיין מה שחלף הלך לו מעט מן מראה אדמימותו. שהרי אף בלאו הכי אינו מום גמור אפילו בנתיישן הרבה שנים שחלף הלך לו הרבה מן מראה אדמימות שלו ובא האות והמופת על זה דהא בדיעבד כשר לגבי המזבח אפי' בנתיישן הרבה שנים ואם היה זה מום גמור מה שהחליף מראהו הנה היה פסול אפי' בדיעבד גבי נסכים וכמו שפסק רבינו ז"ל לקמן בהלכות איסורי מזבח ריש פרק ששי דכשם שהמים פוסל בקרבנות כך המום פוסל בנסכים שנאמר תמימים יהיו לכם ונסכיהם שאף הנסכים יהיו תמימים יע"ש ועיין בכסף משנה שם. אלא ודאי הוא הדבר אשר דברנו בס"ד דאין חילוף המראה מום גמור. ואם כך הוא בחילוף גמור שנחלפה המראה הרבה דהיינו בנתיישן הרבה. מכל שכן שאין זה מום כלל וכלל בנתיישן רק מעט שהוא רק בן שתי שנים או מעט יותר. אבל בשנתיישן הרבה יותר משתי שנים שאז חלף הלך לו הרבה ממראה אדמימותו אף החכמים דפליגי עליה דרבי מודים שהוא פסול מיהא לכתחלה שזהו מום קצת. וכמו שהוא כן לרבי בן שתי שנים שאינו פסול בדיעבד רק לכתחלה כן הוא נמי להחכמים דפליגי עליה בנתיישן יותר משתי שנים הרבה. והא דלא אמרו החכמים בפירוש הדין הזה דיותר משתי שנים הרבה דלפחות פסול לכתחלה. היינו משום דאין לדבר הזה שיעור וגבול קבוע כי הכל תלוי לפי חוזק האדמימות שביין בתולדתו ולפי האויר והזמן והמקום שמונח בו היין. ולזה כתב רבינו ז"ל או יתר מעט וכו' וכדלעיל ריש אות א'. דהיינו שהדבר תלוי ועומד לפי חוזק מראה אדמימות שביין שבתולדתו ולפי המקרים שעברו. ולזה גם החכמים דפליגי עליה דרבי במנחות התם גם אינהו דרשי להך קרא של אל תרא יין כי יתאדם רק דאינהו מוקי ליה בנתיישן הרבה יותר משתי שנים וכאמור.

ואחרי הבא עלינו בדברינו הניתנים למעלה בס"ד שוב לא קשיא קושית מרן הוא הקדוש ב"י ז"ל האמור לעיל בקרוב לריש אות הקודם. דלמה לא העתיק רבינו ז"ל הדין הזה דבעי רב כהנא מניה דרבא דהיינו חמר חיווריין מה דינו לגבי המזבח וכאמור לעיל באות הקודם. דהא לפי מה שכתבתי בס"ד באמת העתיקו רבינו ז"ל שם בפרק שביעי הלכה ז' להך איבעיא דרב כהנא חמוה דרב משרשיא ולפשיטותיה של רבא שהוא לחומר' לפסלו לכתחלה לגבי המזבח (וכמו שפירשו כן כל המפרשים ז"ל חוץ ממרן הב"י ז"ל שרוצה לפרש לפי דעת רבינו ז"ל דרבא פשיט ליה לקולא וכאמור לעיל אות הקודם ולפי מה שכתבנו בס"ד אין הכרח להפירוש הזר הזה). שהרי כתב רבינו ז"ל מפורש ושום שכל שם בהלכות איסורי מזבח פרק והלכה הנ"ל ואם הביא יין ישן מכמה שנים וכו' וכדלעיל ריש אות ראשון שזה הוא דין חמר חיווריין האמור. ודו"ק היטב.

אמנם מה שלא ביאר רבינו ז"ל לקמן בהלכות איסורי מזבח פרק ששי הלכה ט' דין יין הכושי ודין חמר חיור שהובא בהברייתא דיין הבורק וכמו שהקשינו לעיל אות הקודם. נרא' לענ"ד בס"ד דרבינו ז"ל סובר דיין הכושי כיון שהוא בתולדתו כך וכן היין הבורק שהוא הלבן בתולדתו בכל זה לא שייך לפסלו משום מום אפילו משום קצת מום כיון שטעמו וריחו הוא משובח ולא נשתנה במראהו ממה שהיה בתולדתו אין כאן שום מום כלל וכלל. שדוקא אם נשתנה מראהו ממה שהיה בתולדתו איזה שינוי הוא שגורם להיות מחזי כמום וכמו שהאריך בזה התשב"ץ חלק ראשון בסי' פ"ה ועיין בבית יוסף בסי' רע"ב הנ"ל שהאריך בזה קצת. אבל לא שמראה הלבן בעצמותו הוא מום. אלא מה שהוא פסול לניסוך היין על גבי המזבח יין הבורק דהיינו יין לבן בתולדתו וכן היין הכושי היינו טעמא משום שאין לו מראה יין דמראה היין הוא אדום אבל זה שמראהו לבן וכן זה שמראהו כושי אע"פ שהוא משובח ביותר בטעמו וריחו אבל מראה יין אין לו ואנן בעינן שיהי' לו ג"כ מראה יין. וסבירא ליה לרבינו ז"ל דהך ברייתא שפוסל יין הכושי ויין הבורק שהוא הלבן בתולדתו ומטעם האמור דבעינן דוקא שיהיה לו גם כן מראה יין ומראה יין אינו אלא אדום דוקא. הנה זה הוא משום דהך ברייתא האמורה אתיא כר' יהוד' בפסחים דף ק"ח ע"ב דאיהו דקאמר התם ז"ל ר' יהוד' אומר צריך שיהי' בו טעם ומראה יין וכו' יע"ש בגמרא. ורבא הוא דפירש התם טעמא דרבי יהודה דמצריך ג"כ מראה יין מכח הך קרא דאל תרא יין כי יתאדם וכמבואר בגמר' התם. אבל לא כן לפי התנא קמא דר' יהוד'. התם דאיהו פליג על ר' יהודה וסובר דלא בעינן שיהא יין אלא רק בטעמו אבל לא במראיתו שאף שאין לו מראה יין מ"מ זה שמו אשר יקראו לו וזה זכרו יין. לדידהו באמת כשר יין הבורק שהוא הלבן בתולדתו אפי' לכתחלה ומום אין בו שלא נשתנה בו מראית תולדתו. וכמו כן כשר אפי' לכתחלה מהאי טעמא יין הכושי שהוא הנוטה לשחרורית או השחור ממש רק ששחרורותו הוא לו כן בתולדתו ולא נשתנה מראהו. כיון שאין בו מום שינוי מראית תולדתו וגם בטעמו אין בו פסול רק שאין לו מראה יין שאינו אדום. הנה להתנא קמא דפליג על ר' יהודה הנ"ל לית מאן דמשגח במראה יין דלא בעינן אלא טעם יין לבד. וכיון דרבינו ז"ל פסק שם כהתנא קמא דר' יהודה שהם רבים נגד ר' יהוד' ממילא נמי ליתא להך דינא דהברייתא במה שפוסלת לגבי המזבח יין הכושי ויין הבורק ושפיר עביד רבינו ז"ל שלא הביא לדין יין הבורק שהוא הלבן בתולדתו ולא לדין יין הכושי שהוא השחור בתולדתו לפסלן לגבי המזבח כיון שמים אין בו שלא נשתנית מראית תולדתו ומה שאין לו מראה יין בזה אין קפידא לדידן אפילו לכתחלה. ודו"ק היטב.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.