מעשה רקח/שבת/כ
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אסור להוציא וכו'. טעם שביתת הבהמה בשבת איכא מאן דאמר מפני הבהמה עצמה משום צער בעלי חיים ואיכא מאן דאמר דהטעם כדי שישבות הישראל מכל דבר עיין לרשד"ם או"ח סימן ב' הביאו הרב כנסת הגדולה שם.
אחד שור וכו'. בפרק שור שנגח דף נ"ד הוה בעי למילף מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש בעלי חיים [דהיינו שור וחמור] אף כל בעלי חיים והדר פריך עלה ומסיק דוכל בהמתך ריבויא הוא וכתב רש"י ז"ל ריבויא הוא ולא מדרש בכלל ופרט וריבה הכל ע"כ. וקשיא לי כיון דכי הוה בעי למדרש בכלל ופרט הוה בעלי חיים ובריבוי כל נמי ריבה הכל אמאי לא מרבינן נמי דגים ונימא דאדם מוזהר מלעשות מלאכה עמהם דומיא דחיה ועוף ואין לומר דלא שייך מלאכה בדגים דהרי בעי רחבא התם בשלהי פרקין המנהיג בעיזא ושיבוטא מהו ופירש רש"י קשר קרון לעז ודג זה צף על המים וזה מושך עמו על שפת הים הרי דיתכן עשייה מלאכה בדגים. והנה התם קאמר תלמודא אמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש המרביע שני מינין שבים לוקה מאי טעמא אמר רב אדא בר אהבה משמיה דעולא אתיא למינהו למינהו מיבשה ע"כ. וקשה כיון דלעיל אייתר ליה לש"ס בהמתך דכתב רחמנא בדברות ראשונות ומבעי ליה למילף לבהמתך דהרבעת כלאים לבהמה חיה ועוף אמאי יליף לה מלמינהו לילף משבת דכולל עם דגים דהא ריבוי הכל כקושיין קמייתא.
והנה ראיתי להתוס' ז"ל שם ד"ה אתיא וכו' שנרגשו מזה וכתבו דמריבוי דוכל לית לן לרבויי אלא כל מילי דיבשה שהאדם רגיל לחמר אחריהם דבמחמר כתיב קרא דבהמתך גבי שבת ע"כ. ועם כל זה אכתי לא מיתרצה קושיין דמכל מקום כי היכי דיליף כלאים משבת בג"ש דבהמתך אמאי לא ילפינן נמי שבת מכלאים דכי היכי דהך בהמתך דגבי כלאים כולל בו בהכרח גם דגים מכח קראי דלמינהו הכי נמי גבי בהמתך דשבת נייתי נמי דגים מהא. וסברא זו מצאתיה להתוספות ז"ל עצמם שם בסוף ד"ה הנהיג וכו' אלא שהם ז"ל מתחילה בעו דלילף שבת מכלאים והדר כלאים משבת וכ"כ בספר ים של שלמה שם ולא ראיתי לשאר פוסקים שהביאו דין זה ולא ידעתי איזה טעם הגון לדבר ואף ההיא שהזכרנו מהתוספות דקרא לא איירי אלא ברגיל והווה הרי גם הנהגת עיזא ושיבוטא שלא ימצא כמעט פעם אחת בעולם ואפ"ה מבעיא לן וסלקו בתיקו ופסקוה הפוסקים לחומרא עיין עליהם.
לפיכך המחמר וכו'. מימרא דרבי יוחנן בשבת דף קנ"ד. וכתב הרב המגיד ז"ל שנראה לו מבואר בלשון רבינו שהוא סובר שבמחמר יש לאו ואין לוקין עליו וכו' ושהרמב"ן סובר בדעת רבינו שאין במחמר לאו כלל וכו' ע"כ. והרב לח"מ ז"ל הקשה עליו דלשון פטור שכתב רבינו הוא זר מאד שהרי רבינו כתב בפ"ק שבכל מקום שיאמר פטור אסור מדברי סופרים ולפי דעת הרה"מ הרי עובר בלאו ואיסורו איסור תורה אלא שאינו לוקה וכו' והכי הוה ליה למימר אינו לוקה כמ"ש לעיל וכו' ע"כ. ונראה לענ"ד דאין כל כך תפיסה על הרה"מ ז"ל דמכיון שכבר כתב רבינו לפי שאיסורו בא מכלל עשה וסיים גם כן בלאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד לא נשמר מלכתוב לשון פטור כלומר שאין בו לא כרת ולא מיתה ולא מלקות וכמ"ש בפתח דבריו בהלכות שבת וכן היא סברת התוס' ז"ל עיין עליו.
ג[עריכה]
אסור לישראל וכו'. עבודה זרה דף ט"ו ועיין להתוספות שם והרב ב"י סי' רמ"ו.
ואסרו חכמים וכו'. משנה שם דף י"ד וכת"ק ועיין להר"ן הביאו מרן ז"ל.
ואם מכר וכו'. גיטין דף מ"ד כדברי רבינו.
ואפילו שבורה. ע"ז שם וכתב רש"י דגזרו שמא ימכור שלימה והתוס' כתבו שם דהרואה יסבור ששלימה מכרה ובבית הגוי נשברה.
ד[עריכה]
ומותר למכור וכו'. שם דף ט"ו כדברי רבינו ועיין בדבריו פי"ח הל' ט"ז וי"ז.
ולא ימכור סתם וכו' שמא ישהא וכו'. דקדק רבינו בדבריו שמא ישהא אותו ויעבוד בו דמשמע שכבר הוא מפוטם וכדברי רש"י ז"ל שם דף ט"ז וכמו שאמרו שם אמר רב אשי אמר לי זבידא בר תורא משהינן ליה ועביד על חד תרין ופירש רש"י זבידא פטם היה. בר תורא שור שפיטמוהו משהינן ליה עד דכחיש ע"כ. והתוס' ז"ל לעיל ד"ה אימור וכו' כתבו בשם ר"ת דשור של פטם לאו מפוטם עדיין הוא אלא עומד להתפטם וכו' וקשה טובא לפירוש זה דלקמן אמרינן של בית רבי היו מקריבין שור של פטם ביום אידם ופירש רש"י מקריבין מס ודורון למלך ע"כ. דמשמע ודאי שהיה מפוטם כבר ולפי' ר"ת איך יקובל לפני המלך שור כחוש העומד להתפטם וכן הקשה הלח"מ ז"ל ופי' רש"י נראה מוכרח דקאמר בתר הכי חסר ד' ריבבן וכו'.
ה[עריכה]
מקום שנהגו וכו'. משנה וגמרא שם.
ומ"ש ובכל מקום אין מוכרים וכו'. כתב הרב המגיד ועכשיו בדורות אלו במקומות אלו נהגו היתר בדברים אלו ואין להם על מה שיסמוכו לפי שכיון שעל ידי סרסור מותר אפשר להם בסרסור ע"כ. ולא ידעתי אמאי לא הזכיר הרב דברי התוספות שם ד"ה אימור לשחיטה זבנה וכו' וז"ל ועל כן יש לתמוה במה אנו סומכין עתה למכור עגלים וסייחים לגוים וגם מסוסים נמי וכו' ותירצו דכיון דעל ידי ספסירא שרי משום דלא ידעה לקליה גם בזמנינו אינן מכירות קולינו ולשאלה ולשכירות אין רגילות. עוד סיימו ז"ל דדוקא בימיהם שהיו הרבה יהודים ביחד והיה יכול למוכרה לחברו אבל עתה מה יעשה שלא ימצא למכור יפסידנה ולכך נהגו הגאונים שבגולה היתר בדבר ע"כ.
ו[עריכה]
מי שהחשיך וכו'. משנה וגמרא בשבת דף קנ"ג כדברי רבינו חוץ ממ"ש ואסור לו להנהיגו אפי' בקול משום דסובר שלא התירו בגמ' אלא כשאינו עושה שום מעשה כגון להלך אחריה אבל בקול שהוא עושה כדרך המחמר גמור אסור והרשב"א ז"ל חלק על רבינו והרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו עיין עליו והרב ב"י סי' רס"ו הביא דעת רבינו בשם יש אומרים ועיין להרב מג"א ז"ל שם. ודע דרש"י ז"ל פירש דהך נתינה היינו דוקא מבעוד יום ורבינו ז"ל סובר דאפי' משחשכה שרי וכמ"ש להדיא בפ"ו דין כ"ב.
ז[עריכה]
היה עמו חרש וכו'. כל זה מבואר בגמרא שם ודעת הרמב"ן והרשב"א ושאר מפרשים דגם באלו מניחו עליהם כשהם מהלכין ונוטלו מהם כשהם עומדין ודעת רבינו שקולה עיין להרב המגיד ז"ל.
לא היתה עמו וכו'. גם זה שם מימרא דרבי יצחק עוד אחרת היתה וכו'.
ואפילו מציאה וכו' פשט הגמ' לא משמע כן וכבר שאלו חכמי לוניל ז"ל לרבינו על זה והשיב להם דעתו האמיתית עיין עליו ועיין להרב המגידומרן ז"ל כאן ובפ"ו דין כ"ב. ודעת רבינו גבי מציאה שאפי' היו עמו כל אלו הנזכרין לא יתננה לשום אחד מהם אלא יוליכנה פחות פחות מד' אמות דמאי דהחמירו בגמ' אינו אלא גבי כיסו אבל במציאה שרי להדיא וכמו שביאר בפ"ו ותשובתו הרמתה הובאה בהרב מגדל עוז ז"ל וכל האחרונים ז"ל חלקו עליו בזה שוב מצאתי נוסח אחר כתב יד משנת הקי"א ואין שם אבל מציאה וכו' אלא כתוב אבל מציאה קודם שתבא לידו אם אינו יכול להחשיך וכו' ולפי נוסחא זו רבינו סמך למ"ש בפ"ו ודו"ק.
ח[עריכה]
מותר למשוך וכו'. משנה שם ופי' רבינו שם אפסר חבל שקושרין על פיות הגמלים וחטם הוא טס של ברזל שקושרין אותו על הלחיין ושיר הוא המתג ע"כ. אכן קשה קצת דבגמ' אמרו מאי נאקה נאקתא חיורתי וכו' ושם פירש רבינו וז"ל ומה שדקדק בנאקה לבנה לפי שהיא חזקה יותר וכו' וא"כ למה השמיטו כאן דהא אם לא תהיה לבנה שהיא חזקה משמע דהוי שמירה מעולה ואסור כמבואר ואולי דסמך למ"ש אחר כך דאם הוא יותר או פחות הוי משאוי. גם הרב ב"י סימן שמ"ה סתם כדברי רבינו ולכך נראה יותר דהגמ' לא באה אלא לפרש שם נאקה מהו וכן משמע מתוך דברי רבינו שבפירוש המשנה שהזכרנו ועיין להשיירי כנסת הגדולה סי' ש"ה בהגהת הטור.
אבל אם הוציא וכו'. שם בשמירה פחותה הוא מוסכם. ובשמירה מעולה איפליגו תנאי ואמוראי ופסק כרב לגבי שמואל דקי"ל כוותיה באיסורי. ושם אמרו דגם כל דבר שהוא לנוי לבהמה הוי משאוי וביארו רבינו לקמן דין י"א.
ט[עריכה]
לא יקשור גמלים וכו'. משנה וגמ' שם כלשון רבינו ועיין מ"ש בפירוש המשנה ועיין עוד להשיירי כנסת הגדולה שם.
י[עריכה]
לא תצא בהמה וכו'. ברייתא דף נ"ח כלשון רבינו ובנוסחת ויניציאה ואמשטרדם אין שם בזוג שבצוארה אמנם בנוסחא אחרת איתיה וגם בברייתא שלפנינו איתא הכי ובגמרא נמי מסיק דזוג שבצוארה אסור דילמא מפסיק ואתי לאתויי ומוכרח שיש להגיהו וגם רבינו בפירוש המשנה הזכיר זוג שבצוארה שהוא פעמון ועושין כן כדי שישמע קולה בעת מרוצתה ע"כ.
ולא ברצועה וכו'. שם בגמרא דף נ"ד ופירש שם רבינו רצועה שברגלה עור שקושרין ברגלה כשפרסתו סדוקה עד שתדבק. סולם שבצוארו פירוש עצים שעושין כמו שתי וערב על צואר החמור כדי [שלא] יחזיר ראשו לגבו לחכך חבורתו אם יש שם חבורה וכו'.
ואין חמור וכו'. משנה וגמרא דף נ"ב ופי' רבינו שם מטוטלת חתיכת בגד קשורה בזנב הבהמה לסימן או לסגולה לשום דבר. ועקוד קשור היד והרגל יחד והרגול הוא שיכפפו היד על הזרוע ויקשרו אותו וכו' ועיין בזה להרב כנסת הגדולה סי' ש"ה בהגהת הרב ב"י. ומ"ש בספרי רבינו בכרבשתו. בנוסח אחר ברכשתו. ובנוסח אחר בכרשתו. ובנוסח אחר בדבשתו.
יא[עריכה]
אין התרנגולים וכו'. משנה שם דף נ"ד ובגמ' בחוטים דעבדי להו סימנא דלא ליחלפו ברצועות כי היכי דלא לתברו מאני. בעגלה כי היכי דלא לחמטן אליתייהו ופי' רש"י שלא ילקו בסלעים ובטרשין ע"כ. ודין השבכה היינו חטם שבפיה המוזכר בברייתא דף נ"ג. ועור הקופר פי' שם רבינו עור של שרץ מלא קוצין וכו' ע"כ. ודין הנוי הוזכר בדף נ"א וכמ"ש בדין ח'.
עז שחקק וכו'. שם דף נ"ב תנא דבי מנשיא וכו' ותחבו בזקנה הוא בעיא שם וסלקא בתיקו ופסק רבינו להחמיר לכתחילה ופירש רש"י שקשר שער זקנה כמין נקב ותחב האפסר לתוכו ועיין בזה להרב כנסת הגדולה סי' ש"ה.
יב[עריכה]
הזכרים וכו'. משנה וגמרא שם ובתיבת לבובין נאמרו שם ג' פירושים ובפירוש המשנה העתיק רבינו האחרון דהיינו עור הקשור על זכרותן וכו' וכאן העתיק שלשתן נראה דס"ל דלענין דינא כולם שוים לאיסור וכ"כ הרב המגיד ז"ל. אך במטלניות המרוקמות וכו' שהזכיר רבינו דהיינו תותרי שאמרו בגמ' והכי מפרש לה הרי"ף ז"ל עיין עליו קשה דכיון שהוא לנוי הוה ליה לאסור כמ"ש בדין הקודם והם דברי רב בגמ' דכל שהוא לשמר שמירה פחותה או מעולה או לנוי אסור וכן ראיתי להראב"ד ז"ל שהשיג על רבינו בזה ולא ידעתי למה הרה"מ והמגדל עוז ז"ל לא הזכירו השגה זו שהיא מבוארת ובדין הקודם כתב ג"כ הרה"מ ז"ל דרבינו פוסק כרב דלנוי נמי אסור וכאן שתק לא ידעתי למה ואולי דסמך אמ"ש סד"ה לא יצא הסוס וכו' עיי"ש ומאי דנראה כדי לישב דעת רבינו בדקדוק סדור דבריו שאיחר הקודם בגמ' דשם הביאו תותרי ואחר כך עור שקושרין להם כנגד לבם וכו' ואחר כך עור שקושרין תחת זכרותן לכך נראה דהוא ז"ל מפרש הך תותרי דהיינו מטלניות המרוקמות שהוא ג"כ כנגד לבם או כדי להצילן מן הזאבים או לאיזה תכלית אחר ולכך סידרם בהיפך להשמיענו דדרכם היה לפעמים לקשור העור על לבם ולפעמים במטלניות ודרכם היה לרקם אותם המטלניות משום נוי וכיון דעיקר מגמתה לתועלת הבהמה אף דאגבו נמשך ג"כ תועלת הנוי אין להקפיד וזה הוציאו רבינו מלשון הגמרא שאחר שהביאו פירוש תותרי אמרו מאי משמע דהאי לבובין לישנא דקרובי הוא דכתיב לבבתיני אחותי כלה וכו' הרי מוכח דהך תותרי הוי כנגד הלב ודוק כי נראה לענ"ד נכון.
יג[עריכה]
ולא יצא הסוס וכו'. שם ופי' רש"י בזנב שועל שתולין לו בין עיניו שלא ישלוט בו עין. זהורית לנוי.
ולא תצא בהמה בקרסטל. כן הוא גירסת הרב המגיד וגירסת איזה ספרים אמנם בברייתא שלפנינו שם בטרסקל וכן מצאתי הנוסחא בכתב יד ורש"י ז"ל פירש טרסקל סל מלא שעורים תולין לה בצוארה ופיה נותן לתוכו ואוכלת ותענוג בעלמא הוא שלא תטרח לשוח צוארה לארץ. בסנדל שברגליה שעושין לה סנדל של מתכת שלא יזיקוה האבנים. קמיע כתב לרפואת חולי. אגד שעל המכה ליכא למימר אתי לאתויי ע"כ.
בקשישין. נוסח אחר בקשקשין. ונוסח אחר בכשישין. ונוסח אחר בכתישין וגירסת הברייתא שלפנינו שם קשישין ופי' רש"י קשישין שעל השבר בהמה שנשבר בה עצם עושין לה דפין מכאן ומכאן וקושרין אותו שם והם מעמידין העצם שלא ינוד אנה ואנה עד שיתחבר. ובשליה המדולדלת בה שיצאת מקצתה. ופוקקין לה זוג וכו' ע"כ. ודין המרדעת מסקנא שם דמותר ודין הקרסטל שכתוב בספרי רבינו מבואר שם לשמואל וגם שם בגירסתינו טרסקל עיין שם.
יד[עריכה]
כשם שאדם מצווה וכו'. עיקר כל מ"ש רבינו בזה הוא ביבמות דף מ"ח ובכריתות דף פ"א והרב המגיד ז"ל האריך ליישב דעת רבינו בטוב טעם. ומ"ש ואם לענשו בעשה וכו' שהוא בכל דיני התורה כאשה ע"כ. פירוש משא"כ בלאו דלא תעשה כל מלאכה די"ל לעבור עליו בשני לאוין ולא הוי היפך הכלל אי נמי אגב האחרים משא"כ העשה שהיא לבדו והרב לח"מ הניח זה בצ"ע עיין עליו ולענ"ד נראה כמ"ש.
טו[עריכה]
שהוא שכירו ולקיטו וכו'. הרב המגיד ז"ל הכריח דאף שאינו שכירו ולקיטו אסור מן התורה לומר לו לעשות מלאכה לצורך ישראל וכו' ורבינו דבר בהווה וכו' ע"כ. וכן יש לדקדק מדכתב רבינו שהוא ולא כתב והוא וכיוצא בלשון זה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |