קרית ספר/שבת/כ

קרית ספר ‏ שבת כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אסור להוציא משא מרשות לרשות או ארבע אמות ברשות הרבים על הבהמה בשבת שנאמר למען ינוח שורך וחמורך וגו' אחד שור וחמור ואחד כל בהמה וחיה ועוף דכתיב וכל בהמתך וריבה הכל אפילו עופות מדהוה ליה למכתב ובהמתך כדכתיב בדברות הראשונות ואם הוציא על הבהמה אפילו שהוא מצווה על שביתתו אינו לוקה לפי שאיסור המיוחד בה בא מכלל עשה ולפיכך אפי' נשתתף הוא במלאכת בהמתו כמו המחמר אחר בהמתו והיה עליה משאוי פטור מכלום בשוגג לא מיחייב חטאת דהוקשה כל התורה כולה לע"ז דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה מה ע"ז לא מחייב חטאת עד דעביד מעשה בגופיה דכתיב לעושה בשגגה הכא נמי בעינן דליעבד מעשה בגופיה והא לא קעביד אלא דיבור בעלמא שמנהיגה בקול הרי דבשוגג לא מיחייב חטאת וכל דבשוגג לא מיחייב חטאת במזיד לא מיחייב סקילה דכתיב לעושה בשגגה וסמיך ליה והנפש אשר תעשה ביד רמה דהיינו מזיד ואית בה סקילה ובשבת נמי לא כתיב סקילה אלא בדבר שחייבים על שגגתו חטאת דהיינו מקושש עצים והלא לאו מפורש בתורה שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך ואף על גב דחטאת וסקילה לא מיחייב הוה ליה חייב מלקות דלא אמרינן דהוי לאו שאין בו מעשה ולא לילקי דכשמנהגין בקול על ידי קול הנהגתו נעשה מעש' הליכת הבהמה ולא היא דלאו זה לאו למלאכת הבהמה בלא סיוע אדם קא אתי אלא למלאכות שהאדם שותפין בהם דכתיב אתה ובהמתך שעל ידי שניהם נעשת המלאכ' כגון מחמר אחר בהמתו שהיא טעונה וכגון החרישה שנעשה על ידי שניהם וכיון שכולל לאו זה של לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך דבר שהעושה אותה במזיד נהרג עליה כמו בחרישה אפילו בשאר מלאכות הבהמה אף על פי שהאדם שותף בהם כמו מחמר אינו לוקה לפי שיש בלאו זה אזהרה למלאכה שיש בה מיתת בית דין שהוא החרישה עם הבהמה וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו דעיקר אזהרתו למקום שיש בו מיתה אתאי ולא למלקות א"כ יש איסור עשה במלאכת הבהמה עצמה אפילו בלא סיוע ואיסור לאו בלא מלקות כשמסייעה כגון מחמר וכדאמר' ולפיכך אסור מדאוריתא לישראל להשכיר או להשאיל בהמתו לגוי בשבת שהרי הוא מצווה על שביתת בהמתו דכתיב למען ינוח שורך וחמורך וגו'.

ו

מי שמחשיך לו בדרך ולא היה עמו נכרי לשיתן לו כיסו דאין אדם מצווה על שביתת גוי והיתה עמו בהמתו מניח כיסו עליה כשהיא מהלכת ונוטלה מעליה קודם שתעמוד שלא תהיה שם עקירה והנחה דעקירה והנחה בעינן דומיא דידיה שאם היתה עקירה והנחה היה אסור מדאוריתא שהרי הוציא משא על הבהמה ואסור לו גם כן מדאוריתא להנהיגה בקול כל זמן שהכיס עליה שאם מנהיגה הרי הוא מחמר ואף אם היה עמו נכרי מותר מדאוריתא ורבנן הוא דגזרו כשיש נכרי שיתנוה לנכרי ואף מדאוריתא יכול להוליכה הוא עצמו פחות פחות מארבע אמות ואפילו יותר אם רץ בה וכשמגיע לפתח ביתו זורקה כלאחד יד קודם שיעמוד דלאו הנחה הוא כדאמ' לעיל.

ח

כל מידי דנטרתא יתירתא היא דאין דרך בחול כלל הוי משוי ואסור בשבת בכלל למען ינוח שורך וגו' והוא דהניחה בשבת ויצאה לרשות הרבים ועמדה דהוי עקירה והנחה.

יד

כשם שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת כך הוא מצווה על שביתת עבדו ואמתו ואף על פי שהן בני דעת ולדעת עצמו עושין מצוה עלינו לשומרם ולמונעם מעשיית מלאכה בשבת שנאמר למען ינוח וגו' וינפש בן אמתך והגר ואף על גב דהאי קרא בעבד ערל מוקמי ליה בפ' הערל והרב ז"ל הביאו לעבד מל איפשר דמשום דעבד מה שעושה לדעת עצמו הוא עושה הוה אמינא דדוקא לעשות מלאכתו של ישראל מדעת ישראל הוא דאסור העבד אבל לעשות מלאכת רבו שלא לדעת רבו אלא לדעתו הוה מותר לכך מייתי מהאי קרא דאקשיה לעבד ערל לבהמה מה בהמה בין לדעתה בין שלא לדעתה דהא לית לה דעת אסור למעבד בה מלאכה אף עבד ערל כן ומינה יליף עבד מל דכתיב בקרא אחרינא למען ינוח עבדך ואמתך כמוך והאי קרא הוא מצוה על רבו אבל העבד עצמו הרי הוא מוזהר שלא יעשה שום מלאכה מלא תעשה כל מלאכה אתה וגו' ועבדך וגו'. עבד ואמה שאנו מצווים על שביתתם הם שמלו וטבלו לשם עבדות וקבלו עליהם מצות שהעבדים חייבים בהם אבל עבדים שלא מלו ולא טבלו אלא קבלו עליהם שבע מצות בני נח בלבד הרי הן כגר תושב ומותרין לעשות מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול דאינן חייבין אלא על שבע מצוות ורבם גם כן אינו חייב שישביתם אלא ממלאכתו בין לדעתו בין מדעתם. ואין מקבלין גר ותושב אלא בזמן שהיובל נוהג דאתיא טוב טוב מעבד עברי כדילפינן במצות מילה ומה זה שכתב הכתוב והגר דאלו בגר תושב עושה מלאכה לעצמו בשבת וגר צדק הרי הוא ככל ישראל א"כ במי נאמר וינפש בן אמתך והגר זה גר תושב שהוא שכירו ולקוטו של ישראל כמו בן אמתו שלא יעשה מלאכה לישראל רבו בשבת בין לדעתו בין שלא לדעתו אבל לעצמו עושה דאינו בכלל לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך אלא עבד שמל וטבל שהוא אסור על כל מלאכה כישראל ולא נשנה בלמען ינוח עבדך ואמתך כמוך אלא להזהיר רבו עליו. והנה נתבארו כל הארבעים מלאכות חסר אחד הן ותולדותיהן מדאוריתא ובשבעה פרקים הנמשכים אחרי אלו הם שבותים כלם מדרבנן מהם תולדות דרבנן לכל מלאכה ומלאכה לבד מאחד עשר מלאכות שאין בהן תולדות דרבנן והם הניפוץ והטווה ועשיית הנירין והנסכת המסכת ואורג ובוצע והצד והשוחט והמפשיט והמחתך והמשרטט ובמקום אחר יתבאר טעם למה גזרו במלאכה אחת ולא באחרת עם ביאור טעמי גזרת חכמים בעזרת האל כי אין מקומן בזה הספר ומהם דברים לא שדומים ומביאים למלאכה אלא משום שנאמר אם תשיב משבת רגליך וגו'. ואם תדקדק בכל הלכות שבת תמצא כי רובן הן מדרבנן גדר וסייג לשבת החמורה מהן סמוכות אלאו דלא תסור ומהם אעשה דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וקצתן עם אסמכתא מן התורה או מן הנביאים ואנו מחויבים לשומרם כדברי תורה כמו שאמרו ערבים עלי דברי דודים יותר מיינה של תורה ואמר ר' יוחנן אל תהי שבות קל בעיניך:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.