מעשה רקח/שאר אבות הטומאות/ב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
האבר הפורש מן המפרכסת אסור לבני נח ובשר הפורש ממנה כפורש מן החי. כוונת דבריו רצוים דאבר דוקא הוא דאסור לב"נ אבל בשר מן החי לא נאסר לב"נ אלא הוי דינו כבשר הפורש מן החי לענין טומאת אוכלין כן [נראה] מדקדוק לשונו ז"ל (הך) [אך] בפ"ט דהל' מלכים הל' י"ג פסק רבינו דאבר ובשר הפורשין מן המפרכסת ה"ז לב"נ אסור משום אבר מן החי:
ג[עריכה]
אפילו היה (עצם) כשעורה או פחות. נראה דאיצטריך לשרצים דבזולתן לא יתכן אבר כשעורה או פחות שיהיה בו גידין ועצמות ובשר כדי להעלות ארוכה:
ומ"ש
והוא שיהיה האבר כברייתו בשר וגידין ועצמות הכוונה על כברייתו והוא הדין אם מתחילת ברייתו אין בו בשר כיון שיש בו עצם וגידין טמא וכן משמע ממ"ש פ"ד הל' ג' אבר מן השרץ כברייתו והתם נמי לא ביאר אלא הכוליא וכו' כדאיתא בגמרא הרי שכיון שהאבר כברייתו תו לא קפדינן אבשר ומאי דקפדינן אבשר היינו דוקא בהיה בו ונחסר והיינו מ"ש רבינו
ויהיה עליו בשר כדי להעלות ארוכה דהיינו שנחסר כיון שנשאר ממנו כדי להעלות ארוכה טמא:
ד[עריכה]
הכוליא והלשון וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו דלמה לא פסק כר"ע מחבירו ועוד דלמה לא מיעט גם הארכובא כדאיתא בגמרא ע"כ והים של שלמה ז"ל כתב דרבינו מפרש דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי עיי"ש והוא מגומגם הרבה דכיון דבעי מאי בנייהו איכא בנייהו וכו' משמעותו דפליגי והרב דמשק אליעזר ז"ל תירץ דפסק כר"ע לגבי ר' יוסי אלא דכיון דרבי ראה דברי ר"ע והוסיף עליו פסק כוותיה עיי"ש.
ולמה שהשמיט ארכובא נראה לענ"ד דהוה גריס כגירסא שהזכירו התוס' בשם ריצב"א דבארכובה כו"ע מודו בה כיון דכך היא ברייתה ולזה לא שלל רבינו אלא כוליא ולשון ושפה.
ו[עריכה]
מצא בן ח' חי וכו'. לשון זה קשה להולמו וכבר נתעורר עליו מרן ז"ל ופירשו דהכוונה בקרעה ומצא בה בן ח' חי קאמר דאחר שנטרף דקאמר הכוונה כאילו אמר מאחר שנטרף וכ"כ הרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש ח"ב סי' רכ"ד ודייק לה ממתני' ודברי רבינו בפירוש המשנה והוסיף עוד דנפק"מ לענין ההתראה ושפתים ישק עיין עליו:
י[עריכה]
שחיטת נכרי וכו'. שיעור לשון רבינו נראה דה"פ ששחיטת נכרי נבלה ומטמאה במשא וכו' והיינו מדאורייתא כמ"ש פ"ד דשחיטה שלוקה עליה משום נבלה ושוב הוסיף
דאחד הנכרי ואחד הכותי או גר תושב דאף שהכותי מדקדק במצות כדאיתא בחולין דף ד' וגר תושב נמי מקיים ז' מצוות והכלל דשניהם אינם עובדים ע"ז ומן הדין היה ראוי שתהא שחיטתן כשרה ולא תטמא במשא ואפ"ה טמאוה חז"ל משם למד רבינו
דקרוב בעיניו שאף זה מדברי סופרים שהרי וכו' ובגלל ע"ז נתרחקו הכותים כמ"ש בגמרא דדמות יונה מצאו להם וכו' ומכח זה גזרו על כולן ומעתה דרשא דוזבחת שהובאה בתוספתא פ"ג דחולין ולא שזבח הכותי ולא שזבח הקוף כי היכי דכותי היא אסמכתא כאמור כך הקוף היא אסמכתא וכמ"ש מרן ז"ל ודלא כהפר"ח ז"ל יו"ד סוף סי' ב' שחלק על מרן וס"ל דאינה אסמכתא אלא דרשא גמורה מן התורה ובראש הסימן שם נדחק בלשון זה של רבינו וגם בלשונו שבפ"ד דשחיטה עיי"ש ולענ"ד אף שאיני כדאי האמת כמו שכתבתי ודברי מרן ז"ל עיקר ומהשגת הראב"ד ז"ל נראה שהבין דמ"ש רבינו וקרוב בעיני וכו' קאי גם לנכרי דרישא ומכח זה השיג עליו אך הרואה יראה ולבבו יבין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |