קרית ספר/שאר אבות הטומאות/ב

קרית ספר ‏ שאר אבות הטומאות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בהמה או חיה טמאה שנשחטה אינה מטמאה משום נבלה עד שתמות או עד שיתיז ראשה כדתנן ריש העור והרוטב וטעמא משום דכתיב וכי ימות מן הבהמה עד שתמות ומתיז ראשה נמי הוה ליה גסטרא ונבלה היא דחשיבא מתה ואפילו היא מפרכסת אבל מטמאה טומאת אוכלין דמשויא ליה מחשבתו של ישראל אוכלה בשחיטה. נחרה והיא מפרכסת אינה מטמאה אפילו טומאת אוכלין כדתניא התם נחרה אין בה טומאה של כלום דכיון דלא אשכחן נחירה גבי ישראל לא משויא לה אוכלה. ואבר הפורש ממנה אסור לבני נח כפורש מן החי וכן בשר הפורש ממנה כדתניא התם דף קכ"א דאסור לבני נח ואפילו לאחר שתצא נפשה הואיל ונחתך מחיים וכן בהמה טהורה שנפסלה בשחיטה ועדיין היא מפרכסת ושחט בה אחד או רוב אחד אין להם אפילו טומאת אוכלין כדתניא התם. חלקה לשנים או ניטל הירך וחללה הרי זו נבלה וכן קרעה מגבה כדג או נשברה מפרקתה ורוב בשר עמה וכדאמ' פרק קמא דחולין דכ"א וטעמא דהוו כמתים.

ב

אין הנוגע בנפל מת שבמעי בהמה טמאה עד שיצא לאויר העולם כדתנן פרק בהמה המקשה ד"ע ומפרש טעמא בגמר' אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אף על פי שהוא מת לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא ובהמה טמאה איתקשא לטהורה דכתיב וכי ימות מן הבהמה זו טמאה אשר היא לכם לאכלה זו טהורה מי שאינו קרוי נבלה בטהורה אינו קרוי בטמאה וכיון דטהורה עוברה טהור כדאמר' טמאה נמי עוברה טהור.

ג

בשר הפורש מן החי אינו מטמא אבל אבר מן החי מטמא בנבלה כדא' פ' העור והרוטב דף קכ"ח וילפינן לה מדכתיב וכי ימות מן הבהמה דמשמע מיתת מקצת בהמה דהיינו אבר מן החי דאע"ג דדרשינן נמי מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואי זו זו טרפה ששחטה אי להא דרשא לחוד לכתוב מבהמה מאי מן הבהמה ש"מ תרתי ואבר מן החי מבהמה טמאה ילפינן מדכתיב לכל הבהמה גבי קרא דכתיב ולאלה תטמאו וכו' והתם מרבינן נמי חיה טמאה וכדלקמן פרק ג' ותניא יכול יהא בשר הפורש מן החי מטמא ת"ל וכי ימות מן הבהמה מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינו עושה חליפין אבל בשר עושה חליפין וחוזר לקדמותו ורבי עקיבא אומר מה בהמה גידים ועצמות ורבי אומר מה בהמה בשר גידין ועצמות אף כל בשר וכו' ואיברים אין להם שיעור אפילו פחות משעורה מטמא והוא שיהיה בו בשר גידין ועצמות והבשר שיהיה בה שיעור לעלות ארוכה כדתנן פרק קמא דאהלות גבי טומאת מת דאיברים אין להם שיעור ומייתי לה פרק יוצא דופן פחות מכזית מן הנבלה ואע"ג דגבי אכילת אבר מן החי בעינן אבר כזית היינו משום דאכילה כתיב ביה ואין אכילה פחות מכזית אבל גבי טומאת נבלות כיון שהוא אבר בשר גידין ועצמות דומיא דבהמה מטמא אפילו פחות מכזית כדתנן התם. איברים שאין בהם עצם ככוליא ולשון הרי הן כבשר כדאיתא התם פ' העור והרוטב בין רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא מאי איכא בינייהו כוליא וניב שפתים איכא ביניהו דלרבי יוסי הוו אבר כיון דאין עושין חליפין ולר' עקיבא לאו אבר נינהו כיון דליכא בשר גידין ועצמות וכו'.

ה

והאבר והבשר המדולדלין בבהמה או חיה שאינן יכולין לחיות אינן מטמאין ואם הוכשרו מקבלין טומאה במקומן נשחטה הוכשרו בדמיה אבל אם מתה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ולא משום אבר נבלה כדתנן התם לרבי מאיר פרק העור דף קכ"ז ואמרינן בגמרא דהני אבר ובשר אין מעלין ארוכה ואפילו הכי ליכא בהו טומאת נבלה דלא הוו כתלושין לגמרי דכתיב כי יפול מנבלתם אינו קרוי נבלה עד שיפול לגמרי ואפילו הכי טומאת אוכלין מטמו דדוקא לטומאת אבר מן החי הוא דבעיא שיפול לגמרי כדילפינן ואם נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה דרבי מאיר סבירא ליה בהמה נעשת יד לאבר והוכשר בשחיטת בהמה ואם מתה הבהמה הבשר המדולדל צריך הכשר דלא הוכשר במיתה והאבר מטמא משום אבר מן החי דמיתה עושה ניפול נמי שנפל סמוך למיתה ואינו מטמא משום נבלה כיון דהוי כאלו נפל סמוך למיתה כדילפינן מכי יפול דמיתה עושה ניפול ומאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה דאלו אבר מן הנבלה כזית בשר הפורש ממנו מטמא דהא איכא כזית נבלה ובשר הפורש מן אבר מן החי אינו מטמא דבעינן בשר גידין ועצמות כדילפי' לעיל.

ו

טרפה שנשחטה שחיטה כשרה טהורה מלטמא כדתנן זבחים פרק חטאת העוף דף ס"ט ופרק בהמה המקשה וכדילפינן בגמ' התם ופרק העור מדכתיב וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת אין מטמאה ואי זו זו טרפה ששחטה. וכן השוחט בהמה ומצא בה עובר מת שחיטת אמו מטהרתו מידי נבלה כיון שמתירתו באכילה מדכתיב כל בבהמה תאכלו וכדאמרינן פרק בהמה המקשה וכו'. מצא בה בן שמונה חי נטרף אין שחיטתו מטהרתו מידי נבלה מפני שאין למינו שחיטה בטמאה כדתנן פרק בהמה דף ע"ב דכיון שהוא בן ח' והוא חי ונולד אינו בכלל בקר וצאן לפיכך וולד בהמה תוך שבעה אין שחיטתו מטהרתו דהוי כנפל. בן תשעה חי אף ע"פ ששחיטת אמו מטהרתו אם נתנבלה אמו הרי הוא טהור מטומאת אוכלין ונבלות וכדאמר רבא התם גבי טרפה שמצא בה בן תשעה חי דד' סימנין אכשר ביה רחמנא דהיתרא הוא דרבי ביה קרא מכל הבהמה תאכלו שאם רצה אוכלו בשחיטת אמו אבל אם צריך הוא לשחיטת עצמו כשליל של טרפה שוחטו ומותר שניתר בשנים מד' סימנים או בקנה וושט של אמו או שלו ואם ניתר בשחיטת אמו ואחר כך מת הרי הוא טהור. אבר העובר שיצא ונחתך קודם שחיטת אמו נבילה שלא טהרתו ושחיטת אמו שחט אמו ואחר כך חתכה האבר כטרפה שנשחט שמטהרה מידי נבלה ושאר בשר העובר מגע טריפה שחוטה כחכמים ואע"ג דטריפה שחוטה נטהרה מלטמא משום נבלה אפילו הכי מדרבנן מטמאה במוקדשים כדאמר אבוה דשמואל בגמר' הוציא העובר את ידו בין שחיטת סימן לסימן וחתכו מצטרף שחיטת סימן השני לטהרו מידי נבלה כדבעי התם אילפא דס"ט ופשיט רבא דאם הועיל סימן ראשון לשני להתיר שאר העובר והבהמה באכילה לא יועיל לו לטהריה מידי נבלה דהא אפילו יצא קודם שחיטת סימן ראשון ואחר כך שחט שני סימנים ואחר כך חתכה אמרינן דלא הוי אלא כטריפה שחוטה והכא נמי אף על גב דיש חילוק בין שחיטת שני הסימנים דזה לטהר ולהתיר והב' לטהר לבד הואיל ושניהם שוין בכך מצטרפי כדאמר'.

י

שחיטת נכרי נבלה ומטמאה במשא כדתנן פרק קמא דחולין דף י"ג וכותי אמרינן נמי התם דנמנו ר"ג וב"ד ואסרוה לאחר שנשנית מתניתין דהכל שוחטין דמרבינן ואפילו כותי כשישראל עומד על גביו וגר תושב כנכרי לענין שחיטה וסובר הרב ז"ל דטומאה זו מדברי סופרים אף על גב דאיסור אכילתה הוי מן התורה אפילו הכי הוי כטרפה דאסורה וטהורה.

יא

קולית הנבלה הנושא אותה טהור דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא כדילפינן לעיל ואם נקבה כל שהוא הנוגע או הנושא טמא כדתנן פרק העור והרוטב ד' קכ"ה והינו במתקשקש כדאוקי רבי יוחנן משום דאינו מעלה ארוכה מבחוץ אבל אי לאו הכי מטמא אפילו סתום דהוי בכל האיברים כיון דמעלה ארוכה לחוץ כדאמר'. חשב על הקולית לנקבה הוי ספק אי מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה או לא שם בעיא דרבי אושעיא בתר ברייתא דת"ר בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול אפילו נקיבה תלמוד לומר הנוגע יטמא יו"ד יתירא דריש את שאיפשר ליגע טמא ואת שאי איפשר ליגע טהור ואף על גב דמהאי קרא ממעטי פרק בהמה המקשה עצמות וגידים אפילו הכי ממילא כי אימעיטו עצמות אימעיט נמי קולית סתומה וגלי קרא דשומר לא הוי אלא בשאיפשר ליגע ועליה בעי רבי אושעיא אי מחשבה משויא לה נקובה או לא משום דשומר הוי כסתום כגון חטה בקליפתה כדמרבי' מקרא דזרע אשר יזרע וגו' והכי גלי קרא דבעי' איפשר ליגע ואם כן סגי מחשבה או לא והדר פשטה דלאו כמחוסר מעשה ומחשבה משויא לה נקובה והרב ז"ל כתב דיש בדבר ספק אי מחוסר נקובה כמחוסר מעשה או לא וצ"ע דהא רבי אושעיא גופיה פשטה:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.