מעשה רקח/שאר אבות הטומאות/ג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
חשב עליה לאכילה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל והיינו דוקא בכפרים וכו' ע"כ וכן פסק רבינו פ"ג דטומאת אוכלין עיי"ש:
ג[עריכה]
אם חשב עליהן לאכילה וכו'. כאן פסק רבינו דאם חשב עליהן ונגעה בהן טומאה אז מטמאין אוכלין אבל אם לא חשב ולא נגעה בהם טומאה אין מטמאין אוכלין כלל וכן משמע ממ"ש ספ"ה דפרה אדומה גבי פרים ושעירים הנשרפים דהנוגע בהם טהור, אמנם לקמן פ"ו הל' ט"ו פסק רבינו בפרה ושעירים הנשרפים דאם נגעו באוכלין אפילו בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה וכתב שם מרן ז"ל דאפרה ושעירין הנשרפין עצמן קאי דאם נגעו באוכלין נטמאו וכו' ע"כ ולפי פירושו הוא היפך מ"ש כאן וספ"ה דפרה, ומלבד זה קשה דשם כתב דפסק רבינו כר' מאיר ותמה עליו דלמה פסק כמותו במקום חכמים ולא זכר דכאן פסק כחכמים כמ"ש הוא עצמו כאן ועוד קשה דשם ספ"ה דפרה אדומה לא פסק לא כחכמים ולא כר"מ אלא כר' שמעון דתוספתא וכמ"ש מרן ז"ל שם. ולקושיא ראשונה אפשר דלכך נתכוון רבינו שכתב דהרי הן שני לטומאה כלומר דראשון לא יתכן כמ"ש כאן וספ"ה דפרה אדומה ואולי דבאיזה מקום מצאו רבינו דאינן אלא שני, שוב ראיתי להתוס' יו"ט ז"ל פ"ה דזבים משנה י' שתירץ לזה עיין עליו:
ד[עריכה]
כזית מנבלת הבהמה וכו'. פי' בלא נגע בבשרה ובתחב בתוך בליעתו כגון שלא נגע בלשונו דאם נגע בלשון או בבשר טמא ג"כ משום מגע כמ"ש רבינו פ"א דטומאת מת הל' ג':
ו[עריכה]
הבולע נבלת העוף הטהור וכו'. כתב מרן ז"ל בתורת כהנים אשר תאכל דרך אכילתה ולא דרך יציאתה ע"כ וקשה קצת דאשר תאכל בעינן ליה לשיעור אכילה בכזית כמ"ש רבינו בראש הפרק וצ"ל דהכא ממשמעות דקרא ושני הדרשות אמת:
ח[עריכה]
אפילו נטל צפור וכו'. פרק גיד הנשה דף ק"ב נטל צפור שאין בו כזית ואכלו רבי פוטר ור' אלעזר בר ר' שמעון מחייב ומשמע לרבינו דמאכילה ילפינן לטומאה דהתם אמר רב אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא ובפ"ד דהל' מאכלות אסורות הל' ג' פסק רבינו דהאוכל עוף טהור חי כל שהוא לוקה משום אוכל נבלה ולפ"ז גם לענין טומאה היה לו לבארו אם לא שנאמר דשאני נבלת עוף טהור דחידוש הוא דאינו מטמא אלא בבית הבליעה ולכך אינו מטמא אלא אחר מיתה ממש דהויא נבלה גמורה:
י[עריכה]
או שהמחה את החלב וכו'. בחולין דף ק"כ הקשו המחה את החלב וגמעו אכילה כתיבה ביה והא לאו אכילה היא אמר ריש לקיש אמר קרא נפש לרבות את השותה ע"כ, וכיון שכן קשה טובא על רבינו שנתן טעם משום שהשותה בכלל אוכל דזה אינו דאילו לא הוה ריבויא דנפש לא הוה מחייב דאין שתיה בכלל אכילה, וכבר קדמני בקושיא זו הרב לח"מ ז"ל פ"א דחמץ ומצה, ותירץ דכוונת רבינו מכח קרא עיי"ש וכו' האמת דרבינו נתכוון להשמיענו הדין דלא מיבעא בדבר שדרכו בשתיה כגון יין ושמן אלא אפילו דבר שאין דרכו בכך כגון המחה את החלב וגמעו אפ"ה בכולהו אמרינן דשתיה בכלל אכילה דכן הוא לפי האמת:
יג[עריכה]
וכן אם נשחטה אחר ירידתה לנחל וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו אם נשחט שעיר המשתלח והמשולחת אם הכי דינן ונראה פשוט דמק"ו דעגלה ערופה נפקי מתרי טעמי ודו"ק:
יד[עריכה]
ואם חשב לאכילה והוכשרה וכו'. כתב מרן בשם מהר"י קורקוס ז"ל דהך שהוכשרה היינו שאחר שהוכשרה במים נגע בה שרץ ואז תטמא ע"כ. ואין להקשות דלעיל הל' ג' גבי פרה ושעירין הנשרפין כתב רבינו דאם חישב לאכילה צריכין שתגע בהם טומאה הרי שלא כתב שם הכשר אלא נגיעת טומאה להדיא די"ל דהתם נמי היינו שאמרו שם בגמרא כמ"ש מרן ז"ל שם:
והכנפים והנוצה וכו'. עיין מ"ש לעיל הל' ט' ומכאן יש ללמוד דנוצה היינו אותה הדקה הנשארת אחר הסרת הגסה ואף שמהפסוק משמע שהיא הגסה כדכתיב והסיר את מוראתו בנוצתה י"ל דלשון תורה לחוד וכמ"ש בפ' העור והרוטב דף קכ"א באלל דקרא כו"ע לא פליגי כי פליגי באלל דמתניתין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |