מעשה רקח/שאר אבות הטומאות/א
| הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם חידושים ומקורים מנחת חינוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אבל הנושא את הנבלה מטמא כלים בשעת נשיאותו שנאמר והנושא את נבלתם יכבס בגדיו. פתח בכלים וסיים בבגדים לגלות דעתו הרמה דבגדים דקרא לאו דוקא דה"ה כלים וכמו שכתוב בפירוש המשנה שהביא מרן ז"ל והמל"מ ז"ל כתב בשם מרן שכתב רבינו פ"ק דכלים וכו' שדין זה הוא מוסכם מהכל שאין חילוק בין בגדים לכלים וכו' אך רש"י בבתרא דף ט' כתב דדוקא בגדים וכו' ע"כ נראה מדבריו דמרן הוא שכתב שדין זה הוא מוסכם מהכל וזה לא מצינו בדברי מרן ז"ל ונ"ל שדברי הרב עצמו הם וטעות סופר הוא וכצ"ל היה נראה שדין זה הוא מוסכם וכו'.
ומ"ש בספרי רבינו
לפי שהוא וולד בדפוס מגדל עוז כתוב לפי שהן וולד:
ז[עריכה]
ואלו דברים וכו' העצמות. פי' העצמות מצד עצמן דביש בהם מוח הרי הקדים בהל' ד' דמוח הרי הוא כבשר, ומ"ש בספרי רבינו
והדור טעות סופר הניכר הוא וצ"ל והעור וכן הוא בדפוס מגדל עוז:
ח[עריכה]
האלל וכו'. פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בחולין דף קכ"א ואף דבעלמא קי"ל כר"י לגבי ר"ל הכא דבגמרא אמרו בשלמא למ"ד בשר שפלטתו סכין וכו' משמע דהכי הלכתא ואף דלעיל מינה פריך מקרא דרופאי אליל כולכם וקאמר בשלמא למ"ד מרטקא היינו דלאו בר רפואה הוא אלא למ"ד בשר שפלטתו סכין בר רפואה ע"כ מ"מ הרי מצינו להתרגום שתרגם ומורדקא דפלטיה סכינא וכו' וכן פסק פי"ד דפסולי המוקדשין הל' ז'. ולמה שפסק רבינו כרבי יהודה הדבר מבואר מדחזינן בגמרא דרב הונא מפרש למלתיה ומסקנא דגמרא דר"ה דאמר כר"ע וידוע דקי"ל כר"ע מחבירו והן הן דברי מרן ז"ל ובס' דמשק אליעזר ז"ל לא ערבו לו דברי מרן וכתב דרך אחר ולענ"ד נראה כמ"ש:
ט[עריכה]
ואלו בהמות שעורותיהן כבשרן וכו'. כתב מרן ז"ל ואע"ג דבההיא מתני' מני בהדי הנך עור ראש העגל הרך ועור הפרסות השמיטן רבינו וכו' משום דיחידאה היא ע"כ ראיתי להשיירי ז"ל בנימוקיו על רבינו שהקשה וז"ל קשה ממה נפשך אי ס"ל דכי קאמר אל תקניטני דבלשון יחיד אני שונה אותה קאי אכולהו דתני במתני' וכו' איך כתב דעור הבושת ועור השליל עורותיהן כבשרן ואי ס"ל דלא קאי אלא אעור ראש העגל הרך דבעי ריש לקיש מר' יוחנן למה לא כתב דעור בית הפרסות נמי מטמא וכו' ע"כ וכ"כ רש"ל (והרגמ"א) [והרב דמשק אליעזר] ז"ל שם. אמנם אחרי המחילה הראויה אישתמיטתינהו להנהו אשלי רברבי הבקיאות דאלו טריפות דף נ"ה בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן עור בית הפרסות מהו שיצול בגלודה א"ל מציל א"ל למדתנו רבינו אלו שעורותיהן כבשרן עור בית הפרסות א"ל אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה וכו' ע"כ, הרי מבואר משם דעור בית הפרסות היא ששנויה בלשון יחיד ומהבעיא דסוגיין דבעי (ר"א) [ר"ל] מר"י בעור הראש של עגל הרך והשיב לו עליה דבלשון יחיד הוא שונה אותה נתבאר מעתה שעור הראש ובית הפרסות אינן כבשר ולכך השמיטן רבינו וא"צ למה שנדחק השיירי ז"ל עיין עליו, וביותר תמהתי שדבר זה רמזו מרן ז"ל כאן שכתב משום דאמרינן בפרק הנזכר ובפרק אלו טריפות דיחידאה היא ע"כ וכ"כ הרב המגיד פ"ד דמאכלות אסורות הל' כ"א וכן פסק רבינו פי"ד דפסולי המוקדשין הל' ז' שכל העור של הבהמה חוץ מהעור שתחת האליה אינו ראוי לא לאכילה ולא להקטרה והוא מהסוגייא דזבחים דף כ"ח עיי"ש:
י[עריכה]
המפשיט נבלת בהמה או חיה וכו'. בפרק העור והרוטב דף קכ"ג מוקי רב נחמן להך מתני' בטומאה דרבנן דאלו בטומאה דאורייתא אית לן למגזר אף ביותר מכדי אחיזה דילמא לא אתי למעבד אלא כדי אחיזה ורבינו פסק כר"נ בסוף פכ"ג דכלים להדיא וכיון שכן היה לו לפסוק כוותיה גם כאן וכבר נתעורר בקושיא זו המל"מ בשם ים של שלמה ז"ל והניחה בצ"ע אמנם שם בהלכות כלים תירץ דלפי שיטתו השיבו אף שאינו אמת וכבר נרגש ז"ל שהילוך הסוגייא לא מוכחא הכי עיי"ש ולענ"ד נראה עוד דידוע דרבינו פסק כפי' ר"י מאורלינש ז"ל דלא מטמא אלא עד כדי אחיזה ולא כדי אחיזה בכלל כמ"ש מרן ז"ל (וכבר) [וכיון] דהך דרשא נפק"ל מקרא דהנוגע בנבלתה ולא בעור וכו' וכ"כ רבינו בפירוש המשנה והתוס' ז"ל שם וכיון דמקרא הוא דנפק"ל לא רצה רבינו לגזור הך גזרה בהא:
יג[עריכה]
ואפילו כאוכלין טמאין אינו מטמא. משמע דלטומאת אוכלין לא סגי בנפסל מאוכל אדם אלא בעינן עד שיפסל מלאכול לכלב וקצת קשה דפ"ב דטומאת אוכלין הל' י"ד פסק דכשאינו ראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאה והראב"ד ז"ל השיג עליו דבעינן עד שיפסל לאכילת הכלב אמנם מרן ז"ל שם חילק בין לאסוקי טומאה מיניה לאסוקי ליה טומאה עיי"ש ובהכי מתרצי גם דברי רבינו הכא:
אם יכול לשרות בפושרין וכו'. ופרטי הפושרין ביארם רבינו רפ"ב דמטמאי משכב ומושב:
יז[עריכה]
נבלה שנתערבה וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל בפי"ב דמעשה הקרבנות דכאן פסק רבינו כרב חסדא דאית ליה דבתר מבטל אזלינן והקשו עליו מההיא דתיבל השיריים בקצח ושמשמין וכו' ואוקמוה בדלא אפיש לה תבלין דרובא מצה ולמה לא ביארו רבינו שם עיין עליו ומאי דאפשר לענ"ד דכיון דרבינו סיים שם מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת (כאן חסר):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |