מעשה רקח/פסולי המוקדשין/ד

מעשה רקח ‏ פסולי המוקדשין ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות פסולי המוקדשין

א

ולד חטאת וכו'. עיין להתוס' יו"ט ז"ל רפ"ד דתמורה. ומ"ש בספרי רבינו

ואין כל ישראל מתים בדפוס מגדל עוז נמחק גם בתמורה שציין מרן ז"ל אין שם לשון זה:

ג

נשחטה בעלת מום קודם שיזרק דם התמימה ה"ז אסורה בהנאה. כ"כ גם בשאר נוסחאות והקושי מבואר דבסוגיא דתמורה מפורש יוצא דקודם שיזרק דם התמימה מותרת ואחר שנזרק דמה אסורה בהנאה וכן הקשה המבי"ט ז"ל בקרית ספר והניחה בצ"ע אמנם מרן ז"ל הגיה בדברי רבינו וכ"כ הרב לח"מ ז"ל ופשוט:

ד

נתכפר בשלישית שניה מתה וראשונה רועה. בדפוס מגדל עוז אין שם חלוקא זו ונראה דנוסחתינו עיקר וכן העתיק מרן ז"ל:

ו

הפריש חטאת מעוברת וכו'. כתב מרן ז"ל מימרא דרבי יוחנן פרק כיצד מערימין ע"כ וקשה טובא דהתם איתותב ר' יוחנן מברייתא דהאומר לשפחתו וכו' וראיתי להרב לח"מ והרב עצמות יוסף ז"ל דף ק"ו שתירצו עם דברי רבא דטעמיה דר"י משום דאדם מתכפר בשבח הקדש וכו' ואף דטעם זה ג"כ איתותב מדברי רב המנונא במסקנא מ"מ בכריתות דף כ"ו ומנחות דף פ"א יהבו הך טעמא לר"י ואף שהתוס' נרגשו מזה וכתבו שיש לחלק בין תודה לחטאת רבינו לא ס"ל הכי עיין עליהם. ולענ"ד אין דברי רבינו מוכיחין כן שהרי סיים

הרי היא וולדה כשתי חטאות שנתפרשו לאחריות ע"כ והם דברי רבי יוחנן בגמרא להוכיח דאם שיירו משוייר וכמ"ש רש"י ז"ל שזה מורה שזאת היא כוונתו ויש לו סיוע אמיתי ממאי דשקלו וטרו בגמרא במלתיה דר"י וקאמר א"ל ר"י דכו"ע שיירו משוייר וכו'. וגם לדרך הרבנים הנ"ל ז"ל אפשר דרבינו אינו מפרש כפי' רש"י אלא דר"י מייתי הך דמפריש שתי חטאות וכו' להשוואת הדין דרצה בה מתכפר וכו' ודו"ק:

יב

ואחר מכירה. בדפוס מגדל עוז ואחד מצאה וגירסת הגמ' כגירסתינו:

יג

היתה נחבאת וכו' או בסתר המדרגה. כתב מרן ז"ל דרבינו מפרש אבראי בסתר המדרגה ע"כ. וקשה טובא דרבינו כתב עוד

היתה בשדה או באגם ה"ז ספק משמע דזה הוא האבראי שאמרו בגמ' ומרן ז"ל כתב עלה דאפשר דרבינו מפרש דגם זה בכלל אבראי וקשה ג"כ דאם איתא הו"ל לרבינו לכוללם כולם בדין אחד לא לגזור הדין בודאות בסתר המדרגה ואילו בשדה או באגם כתב בפירוש דה"ז ספק. לכן נראה דהך בסתר המדרגה הוצרך לבארו מפני שבגמרא נסתפקו באחורי הדלת אי חזי לה או לא ולכך דקדק בסתר המדרגה דמורה על הנחתה דלא חזו לה מציאות דומיא דאחורי הדלת לאורויי דהך אחורי הדלת הוי כמו בסתר המדרגה שאין אדם רואה אותה ובעיא דמאבראי דסלקא בתיקו הוא הדין בשדה או באגם וכן מצאתי להרב לח"מ וכן נראה מדברי הרב קרית ספר ז"ל תהלה להשי"ת:

יד

השולח חטאתו וכו'. המל"מ ז"ל נסתפק באם הניחו גוסס דלא ביארו רבינו עיי"ש. ולענ"ד נראה פשוט מעצמו דכיון שכתב בחזקת שהוא קיים אם הניחו גוסס הרי אין כאן חזקה דרוב גוססין הם למיתה:

טו

אם הקריבו עולה כשר. מדלא כתב אם הקריבו לעולה אי נמי קרא עליו שם עולה משמע דכוונתו שהקריבו סתם לעולה ולא ניתק ממנו שם אשם ובזה תתורץ קושיית הרב לח"מ ז"ל עיין עליו אך במ"ש ממ"ש רבינו בפ"ד דקרבן פסח קשה לכאורה ושם בע"ה יתבאר.

ומ"ש רבינו

ולמה לא יקרב בעצמו עולה לכתחילה. מדלא כתב ולמה לא יקרב עולה לכתחילה אלא הוסיף תיבת בעצמו לאורויי דכוונתו דאף שעדיין לא ניתק אלא שכבר נתכפרו בעליו למה לא יקרב זה האשם בעצמו כלומר מצד עצמו ואמאי בעינן ניתק וכו' והיינו דברי הגמרא בפסחים דף ע"ד דקאמר אי הכי כי לא ניתק נמי ומשני גזרה וכו' ובזה אין צריך למ"ש הרב לח"מ ז"ל דרבינו היתה לו גירסא אחרת בגמרא:

יח

אבל הדיוט וכו'. על מ"ש מרן להשגת הראב"ד ז"ל עיין להרב לח"מ וס' צרור החיים ז"ל:

יט

נודע לו אחר שנזרק הדם וכו'. קשה קצת דמשמע דאם נודע לו קודם זריקה הבשר ישרף ואמאי הרי נתקדש הדם בכלי שרת ורבינו פסק פ"ג הל' י"ט דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב וכבר כתבתי הנראה לענ"ד שם:

כא

מי שנתחייב וכו' ואצ"ל באשם ודאי שהוא כן. נ"ל דכוונתו כלפי מ"ש דהשני ירעה וכו' כלומר דחל על שניהם הקדושה דכיון שהפריש שתים מורה דלבו נוקפו פן יאבד אחד מהם וישאר בלי כפרה ואתי שפיר הואצ"ל שכתב ז"ל וכן דקדקתי מלשון הרב קרית ספר ז"ל שכתב וז"ל מ"ט אפריש תרי דסבר אי מירכס חד מיכפרנא באידך וגלי אדעתיה דלבו נוקפו הוה וגמר ומקדיש ואצ"ל באשם ודאי שהוא כן מהאי טעמא ע"כ ולפי האמור תתורץ קושית המל"מ ז"ל על רבינו עיין עליו:

כב

באים בני שתים. בדפוס מגדל עוז בני שנתים. ומ"ש בספרי רבינו

אשם תלוי בא מן הקטנים. בנוסח אחר כתב יד קדמון ודפוס מגדל עוז כתוב אשם תלוי בפירוש שהוא מן הגדולים. וגירסת מרן ז"ל כגירסתינו:

כד

חזר ונעשה יפה שתים וכו'. בפירוש המשנה שלהי כריתות כתב רבינו שהוא פסול משום דבע"ח נדחין והמל"מ ז"ל הניחו בצ"ע ולא ידעתי מהו דאין זה פלא שיחלוק רבינו מפירוש המשנה לחיבורו דאי מהסברא עצמה הרי הוזכרה בכמה מקומות בגמרא:

כה

אם היה אחד מהם יפה שני סלעים. פי' בשעת כפרה וכמ"ש בהל' כ"ד דאל"כ ישתנה הדין ע"פ מ"ש בהל' כ"ג:

כו

היה מחוייב וכו'. ברייתא סתמית במנחות דף מ"ח והתוס' ז"ל הקשו מברייתא דפ"ג דתמורה דאיפליגו בה ר' שמעון ורבנן ותירצו דהתם בשלא לשמן וכו' וכתב הפר"ח ז"ל דרבינו ס"ל דהוי סברא שלישית עיי"ש. ולענ"ד אין הכרח דהרי התוס' עצמן שם בתמורה תירצו דההיא דהתם אתיא כר"ש וכו' ותירוצם דהכא הזכירו שם בשם רבינו אפרים עיי"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---