מעשה רקח/פסולי המוקדשין/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png פסולי המוקדשין TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
הר המוריה
חידושים ומקורים מנחת חינוך
חידושי רבנו חיים הלוי
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות פסולי המוקדשין

ב[עריכה]

ומוריד הקרבים ומדיחן. בנוסח אחר כתב יד כתוב ומדיחן במים. ומ"ש בספרי רבינו

וניתנו לכהנים בנוסח אחר כתב יד ונותנו לבעלים:

ז[עריכה]

אבל קדשים שלנו וכו'. על מ"ש מרן ז"ל דבריש מעילה גבי קדשי קדשים ששחטן בדרום וכו' עיין להרל"מ שיישב הדברים בטוב טעם ודעת. ומ"ש בספרי רבינו

או שלן בנוסח אחר כתב יד בין שלן:

ט[עריכה]

ואם משלה בהם האור וכו'. מימרא דעולא פרק המזבח דף פ"ה ואיכא התם תרי לישני ומאן דמתני אסיפא דהיינו העצמות והגידין וכו' דאם משלה בהם האור יעלו כ"ש ארישא דאף שהם פסולים מ"מ בני הקטרה נינהו ורבינו פסק כמאן דמתני ארישא אבל אסיפא לאו בני הקטרה נינהו נראה דהיינו טעמא משום דהתם דף מ"ג מתנו הא דעולא ארישא להדיא ומפיק מינה רב זירא לדין הקומץ שכתב רבינו אח"ז.

ובפי' משלה בהם האור לא ביאר רבינו בכמה ורש"י ז"ל פי' כל דהו משום דנעשו לחמו של אש ובפי"ח הל' כ"א פסק רבינו גבי פיגול ונותר וטמא שהעלן לראש המזבח משמשלה האור ברובן פקע איסורן משמע דהכא לא בעינן רובן גם בפי"ב דמעשה הקרבנות פסק ומאמתי יותרו השירים באכילה משיוצת האור ברוב הקומץ משמע דהכא לא בעינן רוב מהטעם שכתב רש"י ז"ל והמל"מ ז"ל האריך ולענ"ד הם הם דברים פשוטים עיין עליו:

יא[עריכה]

שלנו בראשו של מזבח. כתבו התוס' ביומא דף מ"ה בשם ריב"א הביאו המל"מ ז"ל דהוא הדין ע"ג הכבש או ע"ג סובב דכיון שהם למעלה מחצי המזבח הרי הם כראשו של מזבח ע"כ והכי משמע בפ' המזבח מקדש דף פ"ז:

יד[עריכה]

וכן נסכין הבאים בפני עצמן וכו'. הדברים ק"ו מבאים עם הזבח אלא מפני שכן אמרו שם דנסכין הבאים בפ"ע לדברי כולן ירדו לכך העתיקו רבינו וגם זה סיוע לדברי מרן ז"ל בסוף פסקא הקודמת שדרכו של רבינו להעתיק דברי הגמ':

יז[עריכה]

קומץ שמצה שמנו וכו'. ידוע מ"ש הראב"ד ע"פ גירסתינו ומרן ז"ל כתב דרבינו היה גורס עצם והביא לו סמוכות מדברי הגמרא דעצם משלימו לכזית וכו' ובס' ברכת הזבח ז"ל ראיתי שכתב שדברי רבינו תמוהים עיין עליו. ואחרי המחילה הראויה כיון שכך היתה גירסתו אין כאן תימה כלל ומלבד זה ההכרח שהביא מרן נראה ישר כמבואר בגמרא וק"ל:

יח[עריכה]

מזבח הפנימי וכו'. בגמרא אמרו האי רצפה והאי כלי שרת ורבינו לקמיה כתב דשאר כלי שרת מקדשין את הראוי להם דמשמע דמה שאינו ראוי להם אין מקדשין אמנם התוס' ז"ל נרגשו מזה וכתבו דעדיף מכלי שרת דלא מקדש פסולין ליקרב ומזבח מקדש ע"כ:

שאין הקטרת זרה ראויה למזבח. בנוסח אחר כתב יד ובדפוס מגדל עוז אין שם תיבת זרה וגירסא נכונה היא דהא אפילו בקטרת כשרה איירינן:

יט[עריכה]

אין כלי הלח וכו'. לישנא דמתני' כלי הלח מקדשין את הלח וכו' ורבינו השמיטה נראה שהוא מפרשה שהיא המדה אך בפירוש המשנה לא ביאר כן שהרי פי' שהיו מקבלים בהם הדם וידוע דהמזרקות היו מיוחדים לקבל הדם והתוס' יו"ט ז"ל תמה על רש"י והרע"ב ז"ל בזה במתני' דפ"ט דמנחות דשבעה מדות של לח היו במקדש וכו' ואין שם תמיה דכוונתם אינו על המידה אלא על הכלים הראוין לכך וכן מתבאר מדברי התוס' במנחות דף ח' וכבר הארכתי בשיטתי לזבחים בס"ד:

וכלי השרת מקדשין דם הפסול ליקרב. כתב מרן ז"ל פ"ב דכריתות וכו' ופסק כרבי יוסי דנימוקו עמו ע"כ וקשה דשם בפירוש המשנה כתב רבינו דר' יוסי אומר כלי השרת מקדשין את הפסול ליקרב וכל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל זה נדחה ע"כ גם הרע"ב ז"ל שדרכו לימשך אחר דברי רבינו כתב להדיא דאין הלכה כר"י עיי"ש ולא זו בלבד אלא דגם רבינו גופיה כאן בחיבורו פ"ד הל' י"ט פסק כרבנן דפליגי אר"י שכתב שם דאם נודע לו אחר שנזרק הדם הבשר יאכל משמע דקודם זריקתו ישרף וכן נראה מדברי מרן ז"ל שם. ולענ"ד נראה דר"י אה"נ דבכל מילי קאמר דכלי שרת מקדשין אכן בהא לא קי"ל כוותיה אלא בדם דוקא וזהו שדקדק רבינו כאן וכתב מקדשין דם הפסול וכ"כ הרב לח"מ ז"ל מכח הסוגייות וכ"כ מרן ז"ל לקמן והכי מוכח נמי מדלא הוכיחו בפ' המזבח מקדש ופ"ק דמנחות דף ז' מהא דר"י וגם התוס' ז"ל בכל אותם המקומות כמ"ש הרב לח"מ ז"ל אף שבכריתות כתבו התוס' ז"ל טעם אחר משום דהוי אשם תלוי ולבו נוקפו עיי"ש ונמצא דרבינו לא פליג על מ"ש בפירוש המשנה ולא קשיא ג"כ לדברי מרן ז"ל אכן לסתירת רבינו ממ"ש כאן למ"ש לקמן צריך ישוב בודאי או שנאמר דסמך שם למ"ש כאן אי נמי דמ"ש כאן אינו אלא לענין זבח שהורצה והתם לענין הבשר:

כ[עריכה]

אבל המדות וכו'. הלשון מגומגם כמבואר וגם בגמרא לא מצינו חילוק בין מידות לשאר כלי השרת והוה אפשר דהך אבל יתפרש כמו אבל בן אין לה אבל אשמים אנחנו כלומר באמת ולאו דוקא מדות והרב לח"מ ז"ל הגיה אבל אין מקדשין וכו' ומחק תיבת המדות עיי"ש:

כא[עריכה]

ונתן קומצה לכלי שרת. משמע דקודם קמיצה לא היה ניתן בכלי שרת וזה אינו שהרי כתב רבינו בספי"ב דמעשה הקרבנות דמחבת ומרחשת היו בעזרה ושתיהן מכלי שרת ומקדשין וי"ל דאף דכלי שרת מקדש מ"מ הקומץ הוא המתיר ומקמיצה ואילך מצות כהונה:

כג[עריכה]

שאין בע"ח נידחין. וכן פסק פט"ו דמעשה הקרבנות הל' ד' ועיין מ"ש שם:

כד[עריכה]

הקדיש בהמות וכו' שהדחוי מעיקרו וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל דתיפוק לי משום שאין בע"ח נדחין כמ"ש לעיל ותירץ דאיצטריך לכלול גם המנחות ע"כ וקשה קצת דרבינו העתיק בהמות והאמת הוא דלשון הברייתא כל הקדשים אך מתוך הלשון משמע דבבהמות איירי כמו שהעתיק רבינו שהרי הקשה שם נהרס הא אזקין להו וזקנה לפסול לא שייך אלא בבהמות:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון