מעשה רקח/עבודה זרה/ט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלשה ימים לפני חגם של גוים וכו'. פ"ק דף ו' וטעמא דכולהו משום דאזיל ומודה וכדקאמר רבא התם ותו אמרינן וצריכא דאי תנא לשאת ולתת עמהם משום דמרווח להו ואזיל ומודה אבל לשאול מהם דמעוטי קממעט להו שפיר דמי ואי תנא לשאול מהם משום דחשיבה ליה מילתא ואזיל ומודה אבל ללוות מהם צערא בעלמא אית ליה אמר תו לא הדרו זוזי ואי תנא ללוות מהם משום דקאמר בעל כורחו מיפרענא והשתא מיהא אזיל ומודה אבל ליפרע מהם דתו לא הדרי זוזי אימא צערא אית ליה ולא אזיל ומודה צריכא ע"כ והשתא כיון דכולהו צריכי קשה דאמאי השמיט רבינו חלוקא דלהשאילם ולשאול מהם דדוחק לומר דרבינו העתיק השני חלוקות אחרונים דאית בהו חדושא טפי דהך דלא חשיבה ליה מילתא אסיר ומכ"ש שאלה דחשיבה דא"כ אמאי העתיק חלוקא דללוות מהם הא מכ"ש דליפרע מהם הוא דליכא בעל כורחו מיפרענא ואפ"ה אסיר ומרן ז"ל לא נרגש מזה ולולי דמסתפנא אמינא דט"ס הוא וצריך להגיהו בדברי רבינו. מכל שכן בפירוש המשנה הביאם יעו"ש.
ומותר למכור להם דבר שאינו מתקיים. עיין למהר"ש אלגאזי בס' אהבת עולם דף ע"ג ביאור רחב על דברי רבינו.
במה דברים אמורים בארץ ישראל וכו'. פ"ק דף י"א אמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום חגם בלבד ויום חגם נמי מי אסיר והא רב יהודה שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גידל לזבוני חיטי בחגתא דטייעי שאני חגתא דטייעי דלא קביעא ע"כ ופי' רש"י ז"ל בגולה אין אנו יכולים להעמיד עצמינו מלישא וליתן עמהם שביניהם אנו יושבים ופרנסתינו מהם ועוד משום יראה. בחגתא דטייעי יום לשנה מתקבצים כל סוחרי העיר לאכול ולשתות ולחוג לשם ע"ז פלונית וכו' דלא קביעא אין חוששים לה כ"כ אם אין עושים לה בכל שנה ע"כ והשתא קשיא לרבינו תרתי חדא דלפי' רש"י בגולה ר"ל שאנו בגלות ובין בא"י בין בחו"ל אסור מטעמא דאנו צריכים מהם ורבינו חילק בין א"י לחו"ל וכן הקשה הרב לח"מ יעו"ש ותו דלמה לא הזכיר היתר חגתא דטייעי לא בדין זה ולא בהל' ד' שאף שעושים אותו לשם ע"ז ממש כיון דלא קביעא שרי ולקושיא ראשונה י"ל דרבינו מפרש בגולה דר"ל בחו"ל כמו רואה כל הגולה לפניו פ"ב דר"ה וס"ל דהיינו טעמא מדאמרינן פ"ק דחולין גוים שבחו"ל לאו עובדי ע"ז הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם משמע דבא"י עובדי ע"ז הם ולהכי חילק רבינו בין א"י לשאר ארצות ולקושיא אחרת יש לומר דרבינו מפרש שאני חגתא דטייעי דלא קביעא דכיון דמספקא לן אם יעשו אותו החג אם לא יעשוהו דהא לא קביעא לית לן לאחמורי מספק ולפ"ז כי קאמר דשרי לזבוני חמרא וחיטי בחגתא דטייעי רוצה לומר ביום הידוע שדרכם לפעמים לחוג בו ומספיקא לא חיישינן ולא הוצרך רבינו לבארו דפשוט הוא ואפשר דגם רש"י ז"ל ס"ל הכי ודו"ק. ודע דפיסקא אחרת נמצא בדברי רבינו בפ' זה הובאה בדפוס מגדל עוז בפיסקת היה אידן וכו' קחנה משם.
ב[עריכה]
ואסור לשלוח דורון וכו'. שם דף ס"ה.
אלא אם כן נודע לו וכו'. כתב הריב"ש סי' תי"ט דעל זה סומכין בזמן הזה לשאת ולתת עמהם ולשלוח להם דורונות ביום חגם עיי"ש.
וכן כותי ששלח וכו'. שם דף ו'.
ואם חשש לאיבה נוטלו בפניו. על מה שהקשה מרן ז"ל י"ל דרבינו נקט המצוי והווה ועיין להפר"ח ז"ל:
ה[עריכה]
אבל עכו"ם שעושה הוא חג לעצמו וכו'. ממתניתין שם פ"ק והרב רבי אברהם בר דוד זכרונו לברכה השיג על רבינו וכבר יישבו מרן ז"ל עיין עליו.
אין יום החג אסור אלא לעובדים בו בלבד. פ"ק דף ח' פליגי ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן ותניא כוותיה דר"י אלא דקצת קשה לריב"ל דס"ל דאסור למכור לאותם המשועבדים אף שאינם עובדים לאותה ע"ז ביום זה אטו שלא ימכרו לעובדים הא אמרינן בכולא שמעתין דאלפני מפקידינן אלפני דלפני לא מפקידינן כדקאמר אביי בדף כ"א ודף י"ד ולא אשכחן מאן דפליג עליה וי"ל עמ"ש רש"י שם דאותן העיירות הם משועבדות ליתן המס ולהביא להם כל צרכיהם מעתה כיון שהם מוכרחים להביא להם כל צרכיהם איכא למימר דכחד לפני היא דאומדנא דמוכח היא:
ו[עריכה]
דברים שהם מיוחדים למין ממיני ע"ז וכו'. פ"ק דף י"ד ולכאורה הרואה בדברי הש"ס בלבבו יבין שרבינו השמיט כמה דינים וגם לא נתברר כמאן פסק דבמתניתין פליגי רבנן ור' יהודה דרבנן ס"ל דאיסור דברים המיוחדים היינו אפי' ע"י תערובת ור"י שרי בתערובת ובגמ' אוקימנא לה באומר זה וזה כלומר דמעיקרא אדכר לבן ושחור ואדום דלר"י בפני עצמו אסיר ובין התרנגולים שרי ולרבנן אפילו בין התרנגולים נמי אסור ובאומר תרנגול למי לכו"ע שרי אף למכור תרנגול לבן ובמזכיר תרנגול לבן לחוד אף בין התרנגולים לכו"ע אסור תו אמרינן התם דכותי שעשה משתה לבנו אותו היום ואותו האיש אסור למכור לו הכל והיינו דוקא בחופת בנו משום דמשבח לע"ז על שהגיעו לכך כמ"ש רש"י שם ובדף ח' אבל אם יש לכותי חולה בתוך ביתו אי נמי במשתה בנו של מריעות אף באומר תרנגול זה לבן שרי דלאו לע"ז קבעי תו בעי רב אשי תרנגול לבן קטוע למי מהו למכו' לו תרנגול לבן שלם וכו' אם תמצא לומר האי אערומי קמערים תרנגול לבן למי תרנגול לבן למי ויהבו ליה שחור ושקל ויהבו ליה אדום ושקל מהו למכור לו לבן וכו' תיקו וידוע דדרכו של רבינו לפסוק כאם תימצי לומר ובתיקו דאיסורא קי"ל לחומרא הנך רואה כמה דינים נראה שהשמיט רבינו ולפי מה שנראה מדבריו מוכח דפסק כר"י דמתיר למכור בין התרנגולים דאילו לרבנן אפילו בין התרנגולים אסור ורבינו התיר בסתם תערובת.
ומה שנראה לומר עם מ"ש מרן הקדוש דרבינו פסק כר' יהודה לגבי רבנן מכח בעיית רב אשי ונקט לישנא דמתניתין בתוספת לשבח כדי שנלמד כל הדינים מדקדוק דבריו ז"ל והרי במתניתין הזכירו הדין בענין איסור המכירה ולא באיזה אופן שצריך שישאל הגוי והכל יבא על נכון בס"ד וזה דרבינו כתב דברים שהם מיוחדים וכו' אסור למכור וכו' דר"ל כדרך העולם שהלוקח שואל אותו דבר דהיינו תרנגול לבן למי ונכלל בזה דין תרנגול לבן קטוע למי וגם דין תרנגול לבן למי ויהבו ליה שחור ושקל אדום ושקל לבן אסור משום שהזכיר לבן לבדו אמרינן ודאי אערומי קמערים ולעולם כשמזכיר לבן אסור אף ע"י תערובת ושוב החזיק דין זה במ"ש ודברים שאינם מיוחדים מוכרים אותם סתם ואם פירש הגוי שהוא קונה אותם לעכו"ם אסור למכור להם אלא אם כן פסלו וכו' הרי דבהדרגה נמי ילפינן לה דאם בדברים שאינם מיוחדים אם הזכיר לע"ז בכל גווני אסור אם לא שפסלו מינה דבדברים המיוחדים סלקינן דרגא דאם הזכיר אותו דבר המיוחד אף שלא פירש בכל גווני אסור דסתמו הוי כפירושו בדברים שאינם מיוחדים וכי היכי דבדברים שאינם מיוחדים ליכא היתר אלא בפסלו מטעמא דאין מקריבים חסר לע"ז בדברים המיוחדים נמי אף ששאל תרנגול לבן קטוע ליכא היתר אלא בקטוע דוקא מהך טעמא גופא ושלם בכל גווני אסור וכי אמרינן בגמרא דבאומר זה וזה פליגי רבינו מפרש דר"ל שיש ביד ישראל או לפניו תרנגולים הרבה לבנים ושחורים ואומר לו הכותי זה וזה תן לי וכמ"ש התוספות שם וכלומר דלא הזכיר לבן דאיכא תרתי לטיבותא חדא דלא הזכיר לבן להדיא ותו דלקח גם משאר מינים ולהכי ר"י מדמי ליה לאומר תרנגול למי וגם לא שרי אלא בתערובת משום דגריעי מתרנגול למי דלא גילה דבעי לבן כלל משא"כ הכא דאף שלא הזכיר מ"מ הרי גילה דעתו במה שאמר זה וזה ולפ"ז נמי כיון דמאי דאסרינן היינו בסתם כלומר דחיישינן דלע"ז בעי בדאיכא למתלי טפי דלאו לע"ז בעי אלא לצורכו כגון במשתה של מריעות אי נמי שיש לו חולה בתוך ביתו וכיוצא דיש לתלות בהכי פשיטא דשרי ורבינו לעיל כשהזכיר איסור לשאת ולתת עם כותי שעשה משתה לבנו היינו מטעמא שמקלס לע"ז ומודה לה ביום זה וכמ"ש בתחילת דבריו אבל כותי וכו' דעליה קאי כל מ"ש אחרי זה ורבינו לא רצה לפרש משום דס"ל דלאו דוקא משתה של מריעות וחולה אלא כל היכא דידעינן שהוא לע"ז אסיר ובשיש לתלות כי הני פשיטא דשרי והזכיר אלה האמורים במשנה ולישנא דמתניתין נקט וכאמור לפי דרכינו.
ומה שהקשה מרן דאמאי השמיט רבינו ההיא דחבילה וכו' מה שאפשר בזה הוא דרבינו ס"ל דלאו הלכתא היא מדאמרינן לקמן דכשהכותי הזכיר תרנגול לבן אסור עכ"פ אף ע"י תערובת לכו"ע והכא נמי לא שנא דמי לא עסקינן דלוקח בתערובת הרבה דמוכח דלסחורה קמכוין ואפ"ה אסור והר"ח אבולעפיה נר"ו תירץ לזה שדחאו מהלכה ממ"ש ואסור למכור כלי זיין לישראל החשוד למכור לכותי ופסקו בסמוך ובפ' כל שעה ההיא ארבא דטבעא בחישתא ואסרוה למכור לכותי שמא ימכרנה לישראל אף דהוי לפני דלפני (וכמ"ש פ"ה דה' חמץ ומצה) וס"ל דפליגי הסוגייאות אהדדי ע"כ ואחר המחילה רבה גם זה דוחק גמור ונראה דאישטמיתיה להרב מ"ש התוספות בדף ט"ו ד"ה לכותי מזבין ליה וכו' שכתבו דשאני כותי שאינו מוזהר על לפני עור אין אנו חוששים אם הכותי ימכור לחבירו אבל הכא דמיירי בישראל החשוד אנו מוזהרים שלא יבא שום ישראל לידי תקלה על ידינו הרי דחילקו בין ישראל לכותי ואי לפירוש שני שכתבו אינו מנגד הראשון כלל יעו"ש וההיא ארבא דטבעא בחישתא כבר כתב הרב גופיה דהרא"ש כתב דבשיש חשש שהכותי יכשיל לישראל אסור ע"כ ומה גם דבכולא שמעתין מוכח דליכא מאן דפליג ההך כללא וכמו שנראה מדברי התוספות הנ"ל ועיין מ"ש לעיל בס"ד והיותר נראה דכיון דרבינו לא אסר לשאת ולתת אלא ביום החג דוקא מטעמא דאזיל ומודה מינה דכשאינו ביום חג אין להחמיר כן דאם נראה שהוא לסחורה שרי ולא אסיר אלא דבר מועט דאיכא למיחש לע"ז ולענין שיעור לא נחית דהכל לפי המקום ולפי הזמן.
לעולם. פירוש דלאו דוקא ג' ימים לפניהם.
ח[עריכה]
כך אין מוכרים להם דבר שיש בו נזק לרבים וכו'. שם דף ט"ו עיין מה שהקשה הרב לח"מ ממ"ש רבינו פ"כ מהל' שבת וכתב דמאי דנקט רבינו דובים ואריות לדוגמא בעלמא נקטיה יעו"ש. לא ידעתי למה לא פי' דברי הש"ס כמ"ש התוספות שם דבארי אף רבנן מודו דעד כאן לא אסרי רבנן אלא משום דאתי למימר שלימה מכרה לו אבל בארי לא שייך האי טעמא דלעולם שבור הוא אצל מלאכה ע"כ א"כ מטעם נזק כשהוא ארי תרבות דליכא נזק שרי אף לרבנן ודו"ק.
ט[עריכה]
עיר שיש בה ע"ז מותר לילך חוצה לה וכו'. מדנקט רבינו לשון הליכה משמע דר"ל אף בלא משא ומתן והיינו להלך שם ולהשהות שם לאיזה ענין ואז אסור אפילו שאין הדרך מיוחד לאותה ע"ז וכשהולך ממקום למקום ובאמצע הדרך עובר באותה העיר אז יש לחלק בין כשהדרך מיוחד לע"ז לאינו מיוחד ועיקר הטעם היינו משום שנהנה מאותה ע"ז ודלא כפי' רש"י ז"ל דף י"א שפירש ברישא דר"ל לשאת ולתת ובסיפא מפני הרואים שיאמרו שהולך לעובדה וקשה לפי' רש"י ז"ל דכיון דרישא מיירי באיסור משא ומתן מה מקום יש לשאול מהו לילך לשם כיון דמתניתין לא אסר אלא מקח וממכר דוקא אבל הליכה בעלמא מהיכא תיסק אדעתין לאסור ואף דכח הדוחה יאמר דרש"י פירש כן לפי האמת מ"מ י"ל באופן אחר משום דנפקא מינה לענין דינא וכוונתו דמתניתין אסר ברישא לשאת ולתת אף בלא הליכה לשם וכגון ע"י סרסור ההולך לשם א"נ ע"י כתב ואפ"ה אסור דהא יום חג הוא ואסור ואף על זה כשנקבע המקח כדינו הרי הגוי אזיל ומודה על מה שמובטח להרויח בעסק זה ואף דאכתי לא מטא לידיה מ"מ כיון שסופו על כורחו לבא השתא מיהא הוא שמח והרי אמרינן בדף ו' דאצטריך מתניתין לחלוקא דליפרע מהם משום דאי הוה תנא ללוות מהם לחוד הו"א דאסיר משום דקאמר בעל כרחו מיפרענא והשתא מיהא אזיל ומודה אבל ליפרע מהם דתו לא הדרי זוזי אימא צערא אית ליה ולא אזיל ומודה צריכא ע"כ הרי דבכל גווני אסרו בדאיכא קצת שמחה ומכ"ש במשא ומתן דלפעמים איכא הרווחא טובא ופשיטא דאזיל ומודה והרואה בדברי רש"י ז"ל יראה דלא הזכיר בחלוקא זו ענין הליכה כלל והה"נ דחוצה לה כשהע"ז בתוכה אף הליכה גמורה שריא משום דלית להו יום חג כלל וכן להפך והשתא אתי שפיר דבעי מתניתין כיון דמשא ומתן אסיר אף בלא הליכה מכל מקום אכתי איכא לספוקי בהליכה גרידא בלא משא ומתן ותירץ דבהליכה גרידא נמי איכא למיחש מפני הרואים שיאמרו שהוא הולך שם לעובדה ולזה כשהדרך מיוחד לאותו מקום אסור ודין זה נראה דאף רבינו יודה בו מן הטעם האמור דעכ"פ אזיל ומודה. ומה גם דמתניתין דלפני אדיהם והעתיקה רבינו סתמא אסר וכל היכא דשייך אזיל ומודה במשא ומתן וכיוצא יש לאסור אלא דרש"י ז"ל נראה דנפקא ליה מהך מתניתין לפי האמור ודו"ק:
יא[עריכה]
אסור לבנות עם הכותי כיפה וכו'. דין זה איצטריך לאסור לכתחילה הכיפה דאילו בדיעבד אפילו הע"ז עצמה שכרו שרי וכמו שנראה מהש"ס שם ופסקו רבינו פ"ז הל' ה'. שם דף ט"ז:
ואם עבר ובנה וכו'. שם דף י"ט:
אבל בונה הוא לכתחילה וכו'. מתניתין דף ט"ו אבל בונים עמהם בימוסיאות וכו'. ומ"ש רש"י שם גבי בימוסיאות וכו'. לכאורה הוא תמוה דבדף נ"ג ע"ב נראה נגד מ"ש כאן וצ"ע:
יב[עריכה]
עיר שיש בה ע"ז והיו בה חנויות מעוטרות וכו'. פ"ק דף י"ב מתניתין וכו'. ורש"י ז"ל פירש דיום חג הוא והמעוטרות אסורות דסימן הוא להם שאותם חניות של כומרים ליטול מהם מכס ושאינם מעוטרות מותרות משום דלא מטיא מנייהו הנאה לע"ז וכו'. אמנם התוספות ז"ל הקשו על פירושו ופירשו ז"ל דהכא מיירי ביריד שעשוי להניח בו מכס ושלא ביום חגם מיירי ולכך כשאינן מעוטרות אין כאן איסור ופירוש לפירושם ז"ל דכשאינן מעוטרות כיון שאין מניחים לו את המכס אדרבא חייב לפורעו פשיטא דשרי והוי כעין הברייתא שהביאו לקמן בההיא דר' נתן וכמ"ש התוספות שם ד"ה אבל מהנה שרי בשם ר"ת דקאי אמר ר' שמעון בן לקיש על מתניתין ומדמו לה לההיך ברייתא ומטעם בזיון יעו"ש ומפשט דברי רבינו נראה שהוא מפרש כפי' רש"י ז"ל שהרי כתב מפני שחזקתם שבגלל ע"ז נתעטרו דאי לפירוש התוספות פריעת המכס הוא המוכיח להדיא שבודאי הם לכבוד הע"ז שהרי בשביל שקונה מחנות זה הניחו לו המכס ומ"ש התוספות דרש"י ז"ל הכא משמע דחזר בו ממה שכתב במתניתין עיין להרב לחם סתרים שכתב שאין זה הכרח יעוין עליו:
יג[עריכה]
המוכר בית לעכו"ם וכו'. פ' השולח דף מ"ד וכתב מרן דרבינו מפרש דמוכר לכותי היינו לעכו"ם דאל"כ לא היו דמיו אסורים כדפי' רש"י ע"כ ושם רש"י לא פירש כן אלא כתב דמיירי בארץ ישראל ולכותי ממש והטעם משום לא תחנם לא תתן להם חניה בא"י ויותר נראין דברי רבינו לפי אותה סוגיא דלפי' רש"י היכי ס"ד לאסור דמיו כיון דאשכחן אפי' באיסור המבואר בפסוק דלעולם בהם תעבודו ואפ"ה היכא שהוא אונס כגון שהפיל עצמו לגייסות דמיו מותרים ובאיסור שאינו מבואר אלא דרך אסמכתא יאסרו דמיו ואף שיש ליישב קצת לפי הטעם האמור שם מכל מקום נראה כדברי רבינו. ולכאורה נראה הטעם משום דהוה ליה תלוש ולבסוף חברו דהוי תלוש אכן קשה מדין אילן שפסק רבינו פ"ח שאינו נאסר משום דאין בו תפיסת ידי אדם ואפשר דהכא היינו טעמא משום דכיון שמכרו להיות הבית עכו"ם חמיר טפי ולכך נאסרו הדמים ודו"ק ודע דמרן ז"ל כתב דס"ל לרבינו דמוכר לכותי שאמרו בפרק השולח דף מ"ד היינו לעכו"ם דאם לא כן לא היו דמיו אסורים כדפירש רש"י ע"כ ורש"י שם פירש דמוכר בית לנכרי בארץ ישראל דאמר קרא לא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע ע"כ ואיך כתב מרן כדפירש רש"י וצ"ל דקאי אדאם לא כן וכו' כלומר ולכך נייד רבינו מפירוש רש"י ודו"ק:
יד[עריכה]
וחלילין וכו'. ירושלמי ותוספתא פרק רבי ישמעאל מרן ז"ל:
הולכים ליריד. שם דף י"ג:
בגיותן. אף דסתם עבדים ושפחות הנקנים מן כותים בגיותן הם משום סיפא נקט לה דלא מעלין ולא מורידין ועיין בש"ס דף י"ד:
ירקבו. פירשו התוספות ז"ל ויניחם במקום שלא יהא נקל לבא לידי תקלה ושם ירקבו:
יוליכם לים המלח. נראה דהיינו משום דשדי להו בעינייהו אבל על ידי שחיקה אפילו לשאר נהרות וכן כתבו התוספות שם:
טו[עריכה]
כותי שעשה משתה לבנו וכו'. רבינו השמיט מ"ש שם דאדם חשוב שאני משום דהוא מילתא דפשיטא כיון שהזכיר הע"ז להדיא כדמוכח שם א"נ י"ל דרבינו מפרש דאדם חשוב שאני ר"ל בדרך חסידות וממילא הוא מובן ועיין מ"ש בפ"ה הל' ברכות בס"ד:
ואפילו לאכול. הכי איתא בש"ס דף ח' ודקדק הרב ב"י ז"ל דאם אכלו במסיבה בפני עצמן שרי לח"מ ז"ל:
עד י"ב חדש. ובגמ' איתא דלאדם חשוב אפי' אחר י"ב חדש אסור ורבינו לא הזכירו ואפשר משום דמלתא דפשיטא היא:
טז[עריכה]
בת ישראל לא תניק את בת נכרית וכו' אבל מילדת היא בשכר משום איבה. הקשה מרן ז"ל דאמאי לא כתב רבינו דין דשבת דלא שרי אף בשכר כדמשמע בגמרא דף כ"ו ע"ב ובאמת דין זה הביאו רבינו פ"ב מהלכות שבת הל' י"ב להדיא ודחיקא לי מילתא לומר דאישתמיטתיה למרן דין זה ולא גילה את מקורו אם לא שנאמר בדוחק דכוונתו דאמאי לא הביאו גם כן כאן כיון דאיכא למיטעי דאף בשבת שפיר דמי כיון דליכא חילול שבת כמ"ש רבינו שם והוא מהתוס' שם ד"ה סבר רב יוסף ואי משום דכבר הזכירו במקומו הרי דרכו של רבינו להביא דבר אחד בב' וג' מקומות כמה פעמים ובפ' זה גופיה הל' ו' גבי איסור מכירת דבר שיש בו נזק לרבים וכתבו ג"כ פי"ב מהל' רוצח וכן לקמן פ"י דין מוסרים ואפיקורוסים וכתבו ג"כ פ"ד שם וכן בכמה מקומות מצינו לרבינו דבר זה רבו מספר ומכל שכן הכא דאיכא למיטעי זה נראה בכוונת מרן:
והנכרית עכו"ם מיילדת בנה של ישראל ומניקה את בנה ברשותה. וא"ת אמאי לא כתב רבינו דמיירי דוקא באחרות עומדות על גבה דפשיטא שהוא פוסק כחכמים דפליגי אר' מאיר ואינהו ס"ל דדוקא עומדות על גבה בעינן כדי שלא תהרוג הולד דאין לומר דפסק כסתם משנה דלא בעי אחרות עומדות על גבה דא"כ מתניתין אמאן תרמיה אי ר"מ אפילו אחרות עומדות על גבה אסר ואי רבנן בעי דוקא אחרות עומדות על גבה ואין לומר דברשותה שכתב רבינו קאי גם אדין מיילדת דכיון דברשותה ר"ל בביתה של ישראלית לאפוקי שלא תוליכנו הנכרית לביתה וכמו שנראה מדברי מרן לא משמע דאיכא אחרות עומדות על גבה וי"ל דמילתא דפשיטא היא דכיון דאיכא למיחש בעינן על כרחך אחרות עומדות על גבה ולפחות יוצא ונכנס דהיינו הך כמ"ש התוס' וסמך רבינו למה שהוא הדין בשאר איסורין ומה גם במקום סכנה ולהכי נמי מתניתין לא הוצרך לבארו ומה שהזכירו במתני' ברשותה גבי מניקה היינו לומר דאם הוא ברשות הנכרית בכל גווני אסור אף באחרות עומדות על גבה וגבי מיילדת לא הוצרך לפרש משום דמסתמא ברשות ישראל יולדת וכמ"ש התוס' שם ורבנן דאמרי דבעי אחרות עומדות על גבה לאו משום דהוה ס"ד דלישרי בלא אחרות עומדות על גבה אלא משום דפליגי ארבי מאיר דס"ל דאפילו באחרות עומדות על גבה לית לן למשרי אמרי אינהו דליתא אלא די בהכי ודו"ק:
יז[עריכה]
ישראל ההולך לתרפות וכו'. ודין המומר הוא מבואר ועיין בדברי הש"ס דף ל"ב:
יח[עריכה]
ישראל שהלך וכו'. מבואר שם דף ל"ג ועיין מה שכתב מרן ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |