אור שמח/עבודה זרה/ט

אור שמח ‏ עבודה זרה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

כך אין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות כו'.

הנה בגמ' פריך בלא טעם דנזק רבים הוי כבהמה גסה דאין מוכרין ולא בעי לאמר דפירושו דעל ידי ספסירא גם כן אסור משום דהיתר דע"י ספסירא לא נזכר במשנה וכאן נשנית זו בתר זו ומשום זה משני בשבורה דנזכר לעיל במשנה גבי בהמה גסה דר' יודא מתיר יעוי"ש וכיו"ב מצאנו בכתובות פ"ז שבועה מאי עבידתי' ולא אמר שבועה דאשתבע לי דלא פרעתיך משום שלא נזכר זה במשנה עיי"ש היטב אולם רבינו דבהלכות שבת פרק ך הלכה ה' כתב דע"י סרסור מותר למכור חיה גסה אם כן סתם כאן דאין מוכרין אפילו ע"י סרסור וכמו כל הני דחשיב דאין מוכרין דברים שהן מיוחדין למין ממיני עו"ג דאין מוכרין גם ע"י סרסור ופשוט מאד.

יא

ואם עבר ובנה שכרו מותר.

יעויין בגמרא ולכן כאן גבי כיפה דהוי משמשין לעו"ג ואינן אסורין עד שיעבדו לכן שכרו מותר בפשטות, אולם לעיל פרק ז' הלכה ה' גבי העושה ע"ג לעו"ג דהיא אסורה בהנאה מיד תיכף משנעשית כתב הטעם משום שמכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה ובג"מ פירוש משום דיש לשכירות מתחילה ועד סוף ובמכוש אחרון לית שוה פרוטה, והא דלא מיתסר כל השכירות משום פחות מפרוטה המעורב דמי עו"ג, דמעו"ג אסור להנות פחות מפרוטה דלא ידבק בידך מאומה כו' [ועיין תוספות מש"כ בזה], נראה לנו דקיימא לן דכל איסור אף איסור עו"ג בטל ברובא ביבש ביבש לשיטת כמה פוסקים, אם כן לכאורה לבטל האי דמי מכוש אחרון דהוי פרוטה אפילו בכל הדמים ואמאי שכרו אסור לולא דמכוש בתרא לאו שוה פרוטה, ונראה משום דאמרו בשלהי ביצה דממונא לא בטיל דאם נתערבו חטים בחטים של חבירו אטו מבטיל בטל, רק דאיסור שאינו תלוי בממון מבטיל בטל וכמו נתערבה בשר טריפה של ראובן בכשירות של שמעון בטיל דאין האיסור שייך אל הממון, אבל האיסור השייך להממון מיבטל בטיל, וכמו כאן דהאיסור מונח על דמי ע"ז שנוטל בעד שמתקן עו"ג, אם כן אם לא ישלם לו פרוטה הלא חשוב ממון אצל ישראל האומן ויתבע ממנו הפרוטה וב"ד יהיו נזקקין לזה, נמצא דזה זכות ממון שיש לו אצל הגוי עבור העו"ג פרוטה, וכיון שכן ממון כזה לא מיבטל בטל, והאיסור שבא מסיבת הממון הוא איסורי דמי עו"ג גם כן לא מיבטל בטל בהממון, אבל פחות מפרוטה דאצל ישראל לא שוה ממון וישראל מחיל ליה כי לא יהיב ליה נמצא הוא כמו איסור דעלמא לא איסור ממון עו"ג ומיבטל בטל בכל דמי ההיתר וזה נכון ולפ"ז אתי שפיר דין של רשב"א בא"ל העבר ק' חביות בחמשים פרוטות ונמצא אחת יין נסך דשכרו מותר דמיבטל בטל.

ובזה יתישב מה דדחי הגמרא פרק השוכר אה"פ דלעולם דמי עו"ג ביד עו"ג אסורין, ורבה בר אבוה דאמר זילו זבינו כל מה דא"ל משום דכיון דדעתייהו לאגיורי מיבטל בטלה, דתימה תקרובות עו"ג דלית להו ביטול מאי איכא למימר [כמו שתמה ה"ר אלחנן] ולפ"ז אתי שפיר כיון דלבטל איסור לכתחילה אף דהוא מן התורה, בכל זה קודם שנתגייר בן נח אינו מצוה על זה ובפרט דאיהו מותר בהנאתן וכמו ששרא להו לזבוני דלא אסור גוי להנות מעו"ג ואין זה בכלל אביזרייהו דעו"ג, ואם כן כיון שימכרו ויערבבו כל הדמים ויתגיירו, תו הוי אצלם ככל איסור המעורבב כיון שלא בא אצלם מחמת זכות ממון שתובעים מן פלוני, רק נמצא אצלם דמים המותרים. ודמים האסורים כעת ובעת שנתהוו דמים לא היו אסורין להן, אם כן תו מיבטל בטל, וכיון דלהבעלים בטל תו לא שייך לאמר על ישראל אחר דאסור להנות מהן דממונא הוא הבא מחמת מכירת עו"ג ולא יבטל דלמי שיש לו זכות הממון לו הלא בטיל, וכל זמן שלא יגיע ליד ישראל אחר אינו צריך לחקור עליו אם הוא בטל ודו"ק. אמנם שיטת רבינו דכל איסורי דעו"ג לא בטיל הואיל ואיסורו בכל שהוא דמאומה כתיב ולדידיה צ"ל כמו שבארו בתוספות דאי לאו דעביד מכוש אחרון לא הוי מגרע משכרו ונמצא דאין כאן דמי עו"ג כלל יעו"ש.

והנה בסברא שכתבנו לעיל אתי שפיר הא דאמרו בבכורות דף נ"ז שותפין שחלקו זה עשרה כבשים וזה ט' וכלב אחד, מה שכנגד הכלב אסורים יעוי"ש דקשה ליבטיל הך מחיר כלב בין הטלאים הכשירים, ואי דבע"ח לא בטלי הא זה מדרבנן דמה"ת כולהו בטלי ואם כן בדרבנן יש ברירה יעוי"ש שמפלפל באם יש ברירה ולפ"ז א"ש כיון דחלות אסורו בהתערובות הוא מכח זכות ממון שתובע בשותפו זה הטלה עבור הכלב שמחזיק וזה זכות ממון אם כן שפיר לא בטל הך תביעה וכיון דנאסר בתחילת התערובות וחל איסורו בתערובות האלו, תו לא מיבטיל אחרי זה בהנך ט' טלאים ונכון. אמנם שם מוכח דלא שייך ביטול, דרבנן בתוספות כתבו בפרק השוכר את הפועל גבי אתנן דאמר לה טלה סתם, דלא אמרו יש ברירה, דאין שם אתנן חל אלא על המבורר בשעת ביאה, ואילו כאן אמרו דאם אין ברירה כולם אסורים וחל שם מחיר כלב על בלתי היותו מבורר, וצ"ל כמו שפירש רש"י גבי העבר לי ק' חביות בק' פרוטות דכולי אגרא שייך בהא חביות דיין נסך, ורמב"ן כתב דלא מהני למכור חוץ מדמי יי"נ דכיון דקבלנות הוי כל פרוטה אאגרא דהא חדא יהיב, כן הכא שהחליף עשר טלאים בט' וכלב הוי מסחר חדא והכלב משלים המחיר, וכולם הוו מחיר כלב, ורק אם נאמר ברירה הוי כמו שפירש שזה הטלה יהיה בעד הכלב, ולכן לא שייך ביטול כיון דכולהו הוו מחיר כלב, ולפ"ז גם כאן גבי אומן שבנאו לעשות כיפה לא שייך ביטול דנחשב המחיר בעד הכל ובעד המכוש האחרון, מתיחס הך פרוטה. ודו"ק, אמנם פחות מפרוטה לא נחשב לאסור הכל כמו בשוחט להאכיל לכותי פחות מזית ודוק. ובל"ז לא דמי הך דאתנן למחיר כלב, דהתם הטלאים שאינו נותן לה ודאי דלא יאסרו מדין אתנן כיון דרצונו תלוי איזה ליתן לה, ותו אינו חל רק על המבורר שהוא שלה בשעת ביאה דאם נתן לה אחר זה נאמר דהוי כחליפי אתנן שהלא היה בידו ליתן לה איזה שירצה ונאמר שאצלו נשאר האתנן והחליף עליו הטלה שנותן לה, והטלאים שנתערבו אצלו לא מיתסרי דשעבודא לא נתפס באיסור וכמוש"ב בתוספות שם תוד"ה ואינו חושש, אבל כאן שקיבל העשר טלאים. אחד שכנגד הכלב נתפס באסור מחיר כלב ופשוט ודוק.

יג

והעמידו בו עכו"ם וכו'.

נ"ב כן הגירסא בתוספתא עו"ג פרק ז' ודלא כרש"י ודוק. ובכס"מ: וצ"ל כו' אבל אם נתנו לו דמים קודם שעבדוה מותרים. נ"ב אם במוכר שיעבדוה לעצמה אם כן במכירתו לעו"ג תיכף נאסרת דהוי של עו"ג ואם להעמיד בה עו"ג והוו משמשין כי עבדוה אחר שקבל המעות אמאי אסורה. וצ"ב.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.