מעשה רקח/נדרים/ג

מעשה רקח ‏ נדרים ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות נדרים

ב

כיצד יחול נדר על נדר וכו'. משנה בפ"ב דנדרים יש נדר בתוך נדר כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל וכו' והקושי מבואר דפתח בנדר וסיים בנזיר והתוס' ז"ל תירצו דאתי לאשמועינן דנזיר נמי נדר הוא כדכתיב נדר נזיר אבל לעולם דנדר דעלמא כגון קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה אין כאן כי אם נדר אחד משום דאין איסור חל על איסור ובנזיר דוקא הוא דחל מדכתיב נזיר להזיר כמ"ש בגמרא וכן דעת הר"ן ז"ל אמנם רבינו ס"ל דהמשנה כפשוטה דגם בנדר איירי ומאי דפירש בנזיר היינו משום דביה מפורש בקרא ומניה ילפינן שאר נדרים דנזיר נמי אקרי נדר כנזכר וההיא דאין איסור חל על איסור לא נאמר אלא בנודר שני קרבנות וכמ"ש הרב לח"מ ז"ל עיין עליו. אכן מאי דאיכא למידק למה שינה רבינו מלשון המשנה דקתני הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ורבינו העתיק אם אוכלנה גם הסמ"ג עשין רמ"ב כתב כן עיין עליו וידוע דיש שנוי בדבר דאם אוכל מחייב אפילו בכזית ואוכלנה משמע כולה כדאיתא בפ"ב דשבועות ופסקה רבינו שם וגם בספ"ג דהלכות נזירות כשהזכיר דין משנה זו כתב אם אוכלנה ולא ידעתי לאיזה תכלית שינה הן אמת שדין אין שבועה חלה על שבועה נשנה במשנה שם בשבועות כלשון זה ופסקו רבינו ג"כ שם ולומר שנמשך גם בזו אגב ההיא הוא דוחק:

ג

כיצד המתפיס [וכו'] אמר ואני כמותך בתוך כדי דבור וכו'. במתני' קתני ואני לבד ובגמ' הצריכו תוך כ"ד ורבינו הוסיף תיבת כמותך וגם לשון התוס' שם הכי מוכח קצת שהרי כתבו שאמר ואני כמוהו אמנם התמיהה מבוארת בדברי רבינו שאח"ז כתב שאם התפיס בבשר שהיה אסור עליו אפי' אחר כמה ימים ואמר זה כזה ה"ז אסור וכבר נתעוררו בקושיא זו הרב אנג'יל בשיטתו דף קמ"א ע"ג והמל"מ ז"ל ולא תירץ כלום עיין עליהם ואין לדחוק ולומר דלאו דוקא קאמר מדכתב בתר הכי שמע שלישי שאמר ואני ואמר ואני אפילו היו מאה וכל אחד מהם אומר ואני וכו' דמשמע דואני לחוד קאמר וגם בהלכות נזירות פ"ב הל' ד' העתיק ואני סתם אמנם זה אין לו שחר דכיון דיש במשמעות לשונו דאם הוא אחר כ"ד אפילו אמר ואני כמוך לא מהני לא היה לו לכתוב תיבת כמותך כלל מכ"ש דהסמ"ג עשין רמ"ב העתיק גם בהנך ואני כמוך לכן נראה דס"ל האומר לחבירו ואני כמוך אחר כ"ד אין במשמעותו על ענין הנדר דאפשר דלענין אחר הוא דקאמר ואני כמוך דהיינו בעושר או בגבורה וכו' וכמ"ש הרא"ם זלה"ה סי' נ"א כיון שהדברים לזולתו משא"כ בבשר שאסר עליו והוא מתפיס בה ואומר יהא זה כזה ודאי דלענין איסור קאמר תדע דאחר זה כתב רבינו דין הרי יום זה עליו כיום שמת בו אביו וכו' ה"ז אסור דכיון דהדבר הנוגע לעצמו ודאי חל עליו הנדר כיון שהוא המתפיס על עצמו בדבר של עצמו משא"כ עם זולתו דלא בריר לן מילתא וכ"מ מדברי הסמ"ג הנ"ל עיין עליו ולפ"ז יצא לנו שאם הדיר עצמו מפלוני ושוב אמר על איש אחר הרי פלוני כפלוני אפי' אחר כ"ד חל הנדר וכ"מ מדברי הטור יו"ד סימן רכ"ט אלא שראיתי להרב ב"ח ז"ל שם דברים מגומגמים שאחר שכתב בדברי הטור ז"ל קרוב למ"ש הקשה על רבינו הסמ"ג שכתב מסתם דכשאומר ואני הוא שוה למתפיס דבר אחד בדבר אחר ולא כתבו לחלק ביניהם בדין תכ"ד וצ"ל דנסמכו על המבין מדעתו בדבר פשוט ע"כ. ואחרי המחילה הראויה לא ידענא מאי קא קשיא ליה דהרי רבינו והסמ"ג ז"ל חילקו להדיא בין ואני דאז בעינן תכ"ד דמתפיס דבר אחד בדבר אחר כגון בשר זה כזה דאפילו אחרי כמה ימים מהני הדברים אלו צריכים לי עיון אם לא שנאמר שכוונתו להקשות הקושיא שהקשינו תחילה אלא שקיצר שסמך למ"ש לעיל מינה ומ"מ נראה דהטור ז"ל אינו חולק על רבינו כדבר האמור ודו"ק:

ה

הרי שמת אביו או רבו וכו'. מרן ז"ל ציין בריש פ"ג דשבועות אך בפ"ק דנדרים ג"כ הובאה ברייתא זו לאוכוחי מינה דבעיקרו קמתפיס והכריחו הרא"ש והר"ן ז"ל דהא דקתני בהך ברייתא יום שמת בו אביו או רבו וכו' לאו דקאמר זה בפי' דמילתא דפשיטא היא אלא כגון שמת אביו באחד בשבת א"נ באחד בניסן ובאותו יום אסר עצמו באכילה ואח"ז אומר אכילת בשר עליו כאחד בשבת או כאחד בניסן וכו' וכיון שכן רבינו שפוסק כמ"ד דבעיקרו קמתפיס כמ"ש פ"א לא הו"ל לכתוב כיום שמת בו אביו וכו' אלא היה לו לבאר דאפי' אמר כיום פלוני וכו' והרב (מש"ל) [לח"מ] הקשה כן ולא תירץ כלום ולענ"ד נ"ל דרבינו דרכו להעתיק הברייתות כדמותם כצלמן והמבין יבין תדע דבשבועות דף כ' פריך תלמודא כיום שמת בו אביו פשיטא כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם אצטריכא ליה וכו' ע"כ הרי מבואר בגמ' דהך חלוקא לא הוה אצטריכא ואפי' הכי תני לה ה"נ י"ל לפי הרא"ש והר"ן ז"ל וק"ל:

ו

כיצד חלות הנדרים וכו'. ואף דרבינו העתיק בלילי הפסח דמשמע דבכולל קאמר דומיא דישיבת הסוכה בחג הסוכות דמשמע דכל ימות החג קאמר וכן בתפלין דהא איכא לילות ויו"ט וכיון שכן הו"ל להקשות דמאי אריא נדרים אפילו שבועות נמי חייל כשהוא בכולל וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל ולענ"ד י"ל דרבינו ס"ל דלילי פסח הכוונה על הכזית הראשון כדרך כל הארץ וכן בסוכה ובתפלין אין דעת הנודר אלא על שעת החיוב דוקא וכן כתב ז"ל בפ"א דהלכות שבועות הל' ו' שלא ישב בסוכה בחג הסוכות ולא יאכל מצה בלילי פסח ע"ש ובכולל הוא כשאומר אכילת המצה אסורה עלי שנה או שנתים וכן בסוכה וכן בתפלין וכמ"ש רבינו ס"פ חמישי דהל' שבועות דדייק לכתוב כן עיין עליו:

ח

כשאתה מתבונן וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכן הוציאו ועיקרן של דברי רבינו נתבאר בנדרים דף י"ז:

ט

הנודר שיצום וכו' או ערב יוה"כ ואין צריך לומר ר"ח. משמע דבשבועות אם נשבע לצום בערב יוה"כ ור"ח חיילא עליו השבועה וקשה דמ"ש מחצי שיעור שכתב רבינו בפ"ה דהלכות שבועות הל' ח' דאם נשבע לאכול חצי שיעור נבילה וטריפה חייב בשבועה וכו' והנה מרן ז"ל נסתפק בזה ובין אם נאמר דעיוה"כ ור"ח הם מה"ת בין אם נאמר שהם מדרבנן יש ליישב מדין חצי שיעור דאם נאמר שהם מה"ת סוף כל סוף הם מפורשים בתורה יותר מחצי שיעור אי מרבוייא דכל אי משום דחזי לאצטרופי ואם נאמר שהם מדרבנן ושבועה חיילא עלייהו הו"ל כדין חצי שיעור ממש אלא שעדיין יש להסתפק אם נדר לאכול חצי שיעור מהו דאם נדמהו לעיוה"כ ור"ח יחול הנדר ואם נאמר דשאני עיוה"כ ור"ח דמפורשים בתורה טפי משא"כ חצי שיעור ונדמהו לחנוכה ופורים לא יחול וכבר האריכו הפוסקים ז"ל בכל זה עיין עליהם וצ"ע:

י

כיצד אין הנדרים וכו'. כתב הר"ן ז"ל ופסקו הש"ע או"ח סי' תקפ"ו שאם אמר קונם תקיעותיו עלי אסור לתקוע בו אפילו תקיעה של מצוה וכתב שם הפרי חדש וז"ל ומסתברא שאם אמר קונם קול שופר עלי דלא הוי כלום דהקול לית ביה ממש ואין הנדר חל אלא בדבר שיש בו ממש עכ"ל. וקשה דגם התקיעות אין בהם ממש ומאי איכא בין תקיעה לקול:

או שאמר לאשה קרבן שאיני משמשך. כן הוא לשון המשנה בנדרים דף י"ד אלא שבגמ' הקשה והא משתעבד לה מדאורייתא דכתיב וכו' ותירץ בשאמר הנאת תשמישך עלי וכו' וכיון שכן לא היה לו לרבינו להעתיק קרבן שאיני משמשך דזה אינו בכלל נדר כלל אפילו מדרבנן כיון שהוא משועבד לה מה"ת ורבינו כתב לקמן דבכל אלו אית בהו בל יחל מדרבנן והנה ראיתי בשו"ת משאת משה יו"ד דף נ"ב שעמד בקושיא זו והוסיף מדברי התוס' ז"ל שכתבו דהא דקונם דתשמיש אפי' לרבינא הוי בל יחל מדאורייתא ע"כ. ומידי עיני רואה סברא זו של התוס' ז"ל נתקשיתי בו טובא דאיך אפשר לומר דהוי הך בל יחל דאורייתא דכיון דהוי הנאת התשמיש דבר שאין בו ממש איך יחול אדאורייתא עד שחפשתי ומצאתי להרשב"א ז"ל שעמד בזה והניחה בצ"ע גם שם הביא הרב ז"ל דברי הר"ן ז"ל שהקשה למסקנא דמילתא דהיכי חייל נדרא דידיה דליתיה אלא מדרבנן בעלמא לאפקועי מצות עונה ופריה ורביה וי"ל כיון דנדרא מיהא חייל ממילא פקעו להו הנך מצוות דחכמים ז"ל מתנים לעקור דבר מן התורה בשב וא"ת ע"כ. והקושיא מבוארת דא"כ אמאי הוצרך הש"ס לשבושי מתני' באומר הנאת תשמישך עלי לימא דכיון דהוא בשב וא"ת חז"ל מתנים לעקור מצוות התורה דהא הר"ן לא ס"ל כהתוס' ז"ל כמבואר והיא קושיא עצמית והנני מוסיף דנראה דסותר למ"ש תחילה דאלמוה רבנן לשעבודא דידה אף נגד הכלל דקונמות מפקיע מידי שעבוד וכאן כתב דחז"ל מתנים לעקור דבר מה"ת דהיינו בשעבודא דידה בשב וא"ת וי"ל. ולדעת רבינו י"ל עם מה שכתב הרשב"א ז"ל דמה דקאמר תלמודא באומר הנאת תשמישך עלי הכוונה דזו היא כוונת לשון המשנה וכיון שכן רבינו העתיק לשון המשנה ומה שנפרש במשנה נפרש בדבריו ז"ל מכ"ש שכבר ביאר עיקר הדין וחילוקו בפ' י"ד דהל' אישות וגם הרב ז"ל הזכיר כל זה ולא נחה דעתו עיין עליו. וגם אני הצעיר לא נתיישבה דעתי כעת:

יב

הנודר וכו'. לפי מ"ש מרן ז"ל דפסק כרבינא דין זה נוהג בין בת"ח בין בע"ה אמנם לפי מ"ש הרב מרדכי בר יוסף ז"ל דין זה אינו אלא בע"ה דהכי איתא בס"פ שני דנדרים והגם דהכי משמע מהטעם שנתן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים וכמ"ש פ"ב הל' י"ג מ"מ אם איתא היה לו לבארו להדיא וכ"כ הרב לח"מ ז"ל:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---