לחם משנה/נדרים/ג

לחם משנה ‏ נדרים ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

כיצד יחול נדר על נדר וכו'. בפ' ב' דנדרים (דף י"ז) אמרו יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה וכו' (עיין בכ"מ) ויש כאן שני פירושים. האחד דהיכא דאמר הריני נזיר היום וחזר ואמר הריני נזיר היום לוקה שתים אם אכל ענבים או שתה יין אבל אם אמר שבועה שלא אוכל ב' פעמים ואכל אינו לוקה אלא אחת וה"ה היכא דאמר קונם עלי ככר זה וחזר ואמר קונם עלי ככר זה ואכלו לוקה שתים משא"כ בשבועה. והר"ן ז"ל דחה פירוש זה ואמר דודאי אין נדר בתוך נדר כלומר שאם אמר קונם עלי ככר זה שתי פעמים ואכל אינו חייב אלא אחת דאין איסור חל על איסור ולא אמרינן יש נדר בתוך נדר אלא לענין נזירות בלבד שאחר שישלים נזירות אחד יתחיל למנות נזירות אחר אבל אם אכל ענבים תוך ימי הנזירות הראשון לא ילקה שתים אלא אחד וכן פירשו שם התוס' ז"ל והקשו לפירוש הראשון דאמאי פתח מתניתין ביש נדר בתוך נדר וסיים בנזירות ואמאי לא קאמרה מתניתין גוונא דנדרים כמו שפתח ולימא היכא דאמר קונם עלי ככר זה ב' פעמים ואכלו לוקה שתים אלא ודאי דאין נדר בתוך נדר ולא משכחת לה אלא בנזירות וכן נראה מדברי הטור ז"ל בסוף הל' שבועות. אבל מדברי רבינו ז"ל נראה דמשכחת לה בנדר גופיה היכא דאמר הרי עלי קרבן אם אוכל ככר זו וטעמו עמו דאע"ג דאין איסור חל על איסור אין זה אלא בנודר שני קרבנות וחייב שתים והא דסיים בנזירות יש לתרץ משום דהא דנזירות חל על נזירות נפקא ליה מקרא דנזיר להזיר סיים בנזירות דאיירי ביה קרא ופתח בנדר להודיענו דמשכחת לה בגוונא דנדר כדכתיבנא אבל ודאי אם אמר קונם עלי ככר זו ב' פעמים מודה רבינו דאינו לוקה אלא אחת דאין איסור חל על איסור:

ה

הרי שמת אביו או רבו היום וכו'. בפ"ק דנדרים (דף י"א:) גבי בעיא דשלמים אי בעיקרו קא מתפיס או בדהשתא קא מתפיס הביאו ברייתא דהריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו ואמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום. והקושיא כפי מ"ש הרא"ש ז"ל והר"ן ז"ל היא דודאי (ואילך) הברייתא לא איירי שאמר בפירוש הריני כיום שמת בו אביו אלא דאמר אכילת בשר עלי בחד בשבא סתם וכיון דבעיקרו קא מתפיס ודאי דמתפיס א' בשבא שמת אביו אע"פ שלא אמר כן בפירוש וא"כ רבינו ז"ל דפסק לעיל בפ' א' דבעיקרו קא מתפיס היל"ל כאן דאפי' שלא אמר כיום שמת בו אביו בפירוש אלא בחד בשבא לחוד סגי דאמרינן בעיקרו קא מתפיס והיה לו לבאר:

ו

הרי ישיבת הסוכה בחג הסוכות וכו'. וא"ת אפילו בשבועה אמאי לא חייל בתפילין מיגו דחייל אשבתות וימים טובים דלאו זמן תפילין חייל אשאר יומי ובחג הסוכות מיגו דחייל אשאר יומי החג חייל נמי אלילה הראשון שהוא חייב בסוכה לבד בלילה הראשון וכן בלילי פסח אינו חייב לאכול מצה אלא כזית בלילה הראשון. ונ"ל דרבינו אית ליה כמ"ש הר"ן ז"ל בפ"ג דשבועות דהיכא דאמר שלא ישב בצל סוכה סתם אית ליה לירושלמי דלוקה משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ובני אדם לא קרו סוכה סתמא אלא לסוכה של מצוה. וכן נ"ל לומר ג"כ לתפילין כשאדם נשבע שלא להניח על הסתם בשעת החיוב קאמר ומפני כן כתב בפ"ד מהלכות שבועות דנשבע שלא יעשה סוכה סתם וכן שלא ילבש תפילין סתם לוקה משום שבועת שוא משום דדעתו ודאי אשעת חיובא וכן בלילי פסח ואין כוונתו לומר אלא אשעת חיובא לבד ואע"ג דהזכיר לילי פסח ר"ל לילות פסחים רבים ואשעת חיובא קאמר וכן ישיבה בסוכה בחג הסוכות לשעת חיובה כוון ולכך הוצרך רבינו לומר שם בפ"ה שכדי שיחול בכולל צריך שיאמר שלא ישב בסוכה לעולם ואז חייל בכולל אבל אם אמר בסוכה סתמא משמע סוכה של מצוה ולוקה. ומיהו גבי שלא יאכל מצה נראה דפליג רבינו שם על הר"ן דלהר"ן אם אמר שלא יאכל מצה סתם חייל בכולל ומדברי רבינו ז"ל לא משמע הכי דהצריך שם גבי מצה שאמר שלא יאכל מצה שנה או שתים משמע דאם אמר סתם מצה הוי המובן מצה של מצוה דומיא דסוכה אע"פ שמלשון שכתב שם שהרי לא נשבע שלא יאכל בלילי פסח לא משמע הכי מ"מ מדהצריך שיאמר שנה או שנתים משמע כדכתיבנא. ולהרב בעל כ"מ ז"ל ראיתי שדקדק מדברי רבינו הפך דברי דסובר דפליג על הר"ן ז"ל גבי סוכה דלרבינו ז"ל צריך שיאמר שלא אשב בסוכה של מצוה ואם לא אמר אלא בסוכה סתם אינו לוקה וחייל בכולל וקשה על דבריו דא"כ למה הצריך רבינו ז"ל שיאמר גבי כולל דסוכה שלא אשב בסוכה לעולם. ותימה עליו שדקדק מלת לעולם הפך דברי וסובר דבסוכה פליג על הר"ן ז"ל ובפסח מודה לו דא"א לומר כן כדכתיבנא ולא ירדתי לסוף דעתו. מיהו קשה מפ"א מהלכות שבועות שכתב שם ושלא ישב בסוכה בחג הסוכות ושלא יאכל מצה בלילי פסח דמשמע דאם לא הזכיר חג הסוכות ולילי פסח לא לקי משום שבועות שוא וכפי הנראה מפ"ה משמע דגבי פסח וסוכה אפילו דאמר סתמא שלא אוכל מצה ושלא אשב בסוכה לקי ואולי מה שכתב בפ"א מהל' שבועות לאו דוקא שלשון הנודר כן ועדיין צ"ע:

ט

הנודר שיצום בשבת וכו'. בכל מה שפלפל הרב בעל כ"מ ז"ל דלמה לא הזכיר רבינו ז"ל בפ"א מה' שבועות דהמתענה בר"ח וערב יוה"כ וחנוכה ופורים דהוי שבועת שוא, יש לתרץ דאע"ג דלא חל השבועה משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם או מטעמא אחרינא כיון דהוי דבר דרבנן לא לקי משום שבועת שוא אלא בשבתות וימים טובים שאסור להתענות מן התורה ושם כתב רבינו ז"ל דברים שאם היה מזיד היה לוקה משום שבועת שוא כדכתב שם בהדיא ולכך לא כתב הני דהוו מדרבנן אע"ג דעלה על דעת שואל מהרשב"א ז"ל בתשובה הוזכרה בב"י טור יו"ד סי' רל"ט דהיה סבור רבינו ז"ל דהמתענה בשבת אע"ג דהוי איסור מדרבנן לקי משמע דאית ליה כיון דאין הדבר יכול ליעשות באיזה צד שיהיה אמרה תורה דלקי משום שבועת שוא וגם הרשב"א שהשיבו דהמתענה בשבת אית ליה לרבינו ז"ל דהוי מה"ת בדרך אפשר השיבו שם מ"מ מה שכתבתי נראה לי נכון להליץ בעד רבינו ז"ל למה לא הזכיר אלא שבתות וימים טובים לבד ואע"ג דהטור או"ח סי' תק"ט כתב נשבע להתענות בהם אין צריך התרה כו' אלא לוקה ומשמע דקאי אחנוכה ופורים שהזכיר קודם ואע"פ כן כתב דלוקה צריך לדחוק ולומר דלא קאי אחנוכה ופורים אלא אשאר דאל"כ קשה עליו ממ"ש בטור יו"ד סימן רל"ט כמו שהקשה הרב ב"י ז"ל בסי' תי"ח:

י

קרבן שאיני מדבר עמך וכו' אין הנדר חל בכל אלו. אע"ג דהר"ן ז"ל אית ליה דגרסי' שאני אין לשבש ספרי רבינו בכל הגרסאות דגרסי' שאיני וכן בפיהמ"ש שכתב כן בהדיא שאיני ביו"ד אין לשבש ג"כ דמצינן למימר דמתני' נקיט שאיני דאע"ג דהוי נדר בלשון שבועה והוי דבר שאין בו ממש משום דלא יזלזלו בנדרים הצריכו שאלה מדרבנן וכדרבינא דקי"ל כוותיה ומתני' נקט שאיני לאשמועינן הך רבותא דאע"ג דאיכא הני תרתי לריעותא צריך שאלה מדרבנן:

יא

אבל האומר יאסר פי לדבורו וכו'. בספ"ק (דף י"ג) גבי מתני' דקונם פי מדבר עמך אמרו בגמ' אר"י באומר יאסר פי לדבורי. ופירש שם הר"ן ז"ל כלומר נעשה כאומר דהא אמר קונם פי מדבר משמע דקונם קאי אדיבור ומשמע נמי דקאי אפה הילכך כיון דסתם נדרים להחמיר אמרינן דאפה נמי קאי וכיוצא בזה כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וכדברי נראה מדבריו ומדברי הטור ז"ל בי"ד סימן רי"ג שכתב משנה כלשונה ואח"כ כתב וכ"ש שאם אומר כו' והרב"י ז"ל כתב שם שכך הם דברי רבינו ז"ל. ול"נ דרבינו ז"ל לית ליה הכי אלא סובר דמאי דקאמר בגמ' דאומר יאסר פי לדבורי דאמר כן בהדיא ולא נעשה כאומר אלא דקאמר קונם פי מלדבר עמך וידי מלעשות לך כדכתב בסוף דבריו לפיכך האומר לחבירו קונם פי מלדבר עמך וידי מלעשות לך הרי שנה לשון המשנה דאמרה פי מדבר ידי עושות לך ורגלי מהלכות עמך. ויש הפרש בין זה לזה דידי עושות לך אפשר מה שעושות ידי לך יהיה קונם וכן רגלי מהלכות מה שמהלכות רגלי עמך והוי דבר שאין בו ממש אבל כשאומר רגלי מלהלך וידי מלעשות אין כאן ספק דאידים ורגלים קאי וזה נ"ל פשוט בדברי רבינו ז"ל ודלא כדברי הרב"י ז"ל שאמר שלשון רבינו ז"ל הוי כלשון המשנה. וא"ת כיון דלדעת רבינו ז"ל מגיה ר"י במשנה אמאי הוצרך להגיה לימא דאע"ג דהוי דבר שאין בו ממש מדרבנן צריך שאלה וכדתריץ רבינו לאידך מתני' והר"ן ז"ל הקשה זה ותירץ דקושטא דמילתא קאמר אבל לרבינו ז"ל טפי עדיף הא מלהגיה המשנה. וי"ל דאמרו כן משום דיקא נמי דקאמר בתר הכי וכן תירצו שם התוס' לקושיא זאת ועוד אי מדרבנן מאי אשמעינן מתני' הא כבר שמעינן לה ממתני' דאידך פירקין ועוד דכאן במשנה אמרו אסור ובמתני' דאידך פירקין קאמר ה"ז בבל יחל וכתב שם הר"ן ז"ל דגבי שבועות קאמר בתר הכי במשנה לשון אסור משום דהוי מדינא אבל התם דהוי מדרבנן קאמר ה"ז בבל יחל א"כ מהך טעמא בהך מתני' דקאמרה אסור אמרה נמי דהוי מדינא:

יב

הנודר בדברים שאין בהם ממש וכו'. לפי מ"ש הרב בעל כ"מ בשם ה"ר מרדכי בר' יוסף א"כ אין דין זה אלא בע"ה ולא בת"ח דהא דאמרינן פותחין לו פתח ממקום אחר בסוף פ"ב בע"ה איירי כדאיתא התם ואפי' תימא דאכולהו נדרים קאי לא הוי אלא בע"ה והיה לו לבאר אע"פ שכתב שלא ינהגו קלות ראש בנדרים והך טעמא משמע לכאורה דשייך טפי לעם הארץ מ"מ היה לו לבאר יותר. לכן העיקר כדברי הרב כ"מ ז"ל דפסק כרבינא דשני הכי אליבא דר"י דפסק רבינו ז"ל כוותיה לקמן באידך פירקין וכן בפירוש המשנה כתב רבינו ז"ל דברי רבינא משמע דקי"ל כוותיה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף