אור שמח/נדרים/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
מעשה רקח
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png נדרים TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

כיצד המתפיס בנדרים כו' ואני כמותך בתוך כדי דבור כו'.

ברור דבנזיר שאמר ואני כמותך ודאי דלא בעי שיהא תוך כדי דיבור דענין נזירות הוא חלות קדושה על גוף האדם כמו שחלה קדושת כהן על הכהן כן חלה על הנזיר קדושת נזיר וגופיה קדוש לכן כי אמר ואני כמותך דהוי דיבור שלם דיחול עליו קדושת נזיר כמו על הנודר בנזיר. אבל נדר הלא חלה קדושה על החפץ ויש מעילה בקונמות אבל על הנודר ליכא איסור וקדושה רק דרמי עליה דגברא איסור בל יחל כמו שמצוה על כל האיסורים שבתורה, אבל לא נעשה שנוי וקדושה יתירה על גוף האדם לכן בעי שיהא תכ"ד דאל"כ לא משמע מאני כמותך מובן שלם שיהא על הנדר דהוי רק איסורא וקדושה דחפצא, ועיין בר"ן שבועות בשמועה דמתפיס בשבועה, ופשוט דואני כמותך בנזיר הוי כמתפיס בחפצא בנדר וכמש"א ראשי נזיר כבדי נזירה וכל דבר שהנשמה תלויה בו ה"ז נזיר ופשוט. וחתני שיחי' העיר מתוספתא דדמאי פ"ח ראה אחד שהפריש תו"מ ואמר הריני כמה שאמר זה דבריו קיימין ר' יוסי אומר בסמוך תוך כ"ד [כנוסחת הגר"א] יעו"ש:

ה[עריכה]

ולאחר שנים אמר כו' כיום שמת בו אביו וכו'.

שם בסוגיא כיום שמת בו גדליה והוא שנדור ובא מאותו היום, והנה הרב מחנה אפרים סימן י' הקשה על מה שפירשו תוס' שבועות (דף כ' ע"ב) דהא דאמר בגמרא סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי כו' והאי לאו מתפיס בנדר הוא קמ"ל כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר נמי חייל איסור בל יחל היינו דאי הוה דאורייתא אע"ג דחייל עליה נדר מ"מ כי מתפיס ביה מתפיס בדבר האסור מקריא יעו"ש. והקשה מנותר של עולה דאמרינן דאסור דהוי מתפיס בדבר הנדור ומהך דבכור שסובר שדבר הנדור הוי אי מצוה להקדישו ואי מתפיס ביה חייל נדרא. ובמכ"ת נעלם ממנו שכבר עמדו רבותינו בעלי התוס' בנדרים על הך דנותר של עולה, וכתבו שם א"נ שאני הכא דדבר האסור דהשתא לא חייל כ"א מכח קדושת הנדור דמעיקרא. ולפי תירוץ שני ניחא ההיא דשבועות פ"ג עכ"ל וכוונו בזה לתרץ קושיית המחנה אפרים. וקושייתו מבכור לק"מ דהתם הוא הנדר שיהא קדוש בבכור אותו קדושה שקדוש בלידתו. ומלבד כ"ז לק"מ דיום גדליה אם הוי אסור דאורייתא תו כי מתפיס ביה הוי מתפיס בדבר האסור דאיסור שבו הוא לכל העולם, והאיסור הנדור שבו אינו רק להאיש הזה לכן כי מתפיס ביה במידי דאיסורו לכל העולם מתפיס משא"כ בנותר של עולה ובכור, וזה פשוט. ויצא לנו מזה אם נדר מיוהכ"פ והתפיס בו מתפיס בדבר האסור הוי ולא חל נדרא. ועיין מש"כ עוד בזה חידושי למסכת שבועות יעו"ש:

ו[עריכה]

והרי התפילין אסורות בנטילה עליו כו'.

יש להסתפק אם נדר חל רק על מידי דהנאה הא אם נדר מן צרור לבלי לזרקו לים כגון שאומר צרור זה עלי לזרקו לים מי מתסר. וכפי הנראה דכהאי גוונא לא חייל דעל מה מתפיס על חפצא הקדש, והא דאם אמר לולב זה עלי וכדומה אסור שאני תמן דהא שוה ממונא לכולי עלמא דלמצותיה מיתבעי בדמים אע"ג דלאו ליהנות ניתנו בכ"ז חשוב למיתפס ביה איסור חפצא. ואם כי הר"ן הביא בשם הצרפתים (בדף ט"ז) להיפך דאם אסר זריקת צרור אסור יעו"ש לדעתן נראה כדכתיבנא [וגדולה מזו כתבו תוס' ברה"ש (דף כ"ח) דבאמר תקיעת שופר עלי מותר ג"כ ותמיה מ"ש מנטילת לולב עלי] ופוק חזי בשבועות פ"ג (דף כ"ה) ואחד דברים שאין בהן ממש כו' שאזרוק צרור לים כו' תרי גווני משמע שאין בהן ממש כגון שינה ומשמע שאין בהן הנייה כגון שאזרוק צרור לים עכ"ל רש"י ואח"כ מייתי הגמרא ת"ר כו' וחומר בשבועות מבנדרים כו' על דבר שאין בו ממש כו' משא"כ בנדרים, הרי מפורש למבין דהך דכיילא משנתינו בדינא דאין בו ממש בשבועות כמו זריקת צרור ליתא בנדרים כלל, וזה ראיה נכונה. [אח"ז ראיתי להר"ן בשבועות שנדחק מאוד בזה יעו"ש]. וכן מוכרח לגירסת ר"ח שמחקה רש"י כי קתני מידי דחייל אמידי דאית בה ממשא כו' שבועה דחיילא כו' כגון שאזרוק צרור לים כו' הרי מפורש דהקדש לא חיילא אמידי דלית ליה הנאה כמו שאזרוק צרור לים וכן קונם דמועלין בו כמו הקדשות לא חיילא על זה ופשוט:

עוד ראיה מוכרחת מהך דתניא לקמן ריש ואלו נדרים פ"א ושלא אשמש מטתי יפר כו' שלא אציע לך מטתך ושלא ארחוץ פניך ידיך כו' הכוס א"צ להפר ומוקי כגון שאמרה הנחת תשמישך עלי, וא"כ קשה דהוה מצי למכללינהו בחדא גוונא פניך ידיך עלי מלרחוץ אותם מטתך מלהציע לך כוסך מלמזוג, וע"כ דבכה"ג דלא שייך הנאה לה כלל ואין זה ענין שוויא כלל בחפץ הנאסר לא יתכן שיתפס עליו שם איסור או קונם כלל דאין זה דבר בגוף החפץ ושום שויא בו משא"כ בלולב ותפילין שכל דמיו ושוויו למצותו וזה ברור:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.