מעשה רקח/מתנות עניים/ו

מעשה רקח ‏ מתנות עניים ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ו מהלכות מתנות עניים

ב

אחד מן החמשים. כן הוא לשון המשנה לבינוניים ואסמכוה אקרא וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז יהיה כזה ועיין להתוס' יו"ט ז"ל:

ה

ובעמון ומואב מעשר ראשון ומעשר עני. אף דמתניתין לא תני ר' טרפון אלא מעשר עני רבינו מפרש דממילא משמע מעשר ראשון אך קשה דא"כ למה בהלכה למשה מסיני שכתב אח"ז לא הזכיר אלא מעשר עני דהא חדא מתני' היא ויש לישב ובעקר דברי רבינו כבר ידוע מ"ש מרן ז"ל דהל"מ שכתב רבינו לאו דוקא אלא כהלכה למשה מסיני ובספר ידי אליהו ז"ל חלק עליו דמשמעות דברי רבינו דדוקא קאמר ונסתייע ממ"ש התוס' יו"ט ז"ל ורבינו בהקדמתו לסדר זרעים עיין עליו אף שדקדוק התוס' יו"ט אינו שהרי רבינו עצמו כתב כן בריש הלכות תרומות ובס' צרור החיים ז"ל קיים דברי מרן וחלק על הרב ידי אליהו ז"ל אף שדבריו נראין יותר והקרוב אלי דרבינו העתיק לשון המשנה ומשמעות התוספתא כמ"ש הר"ש ז"ל ומה שנפרש בדבריהם נפרש בדבריו וממה שכתב רבינו בהקדמתו לסדר זרעים לענ"ד אין ללמוד שיהיה הל"מ דוקא שהרי מנה שם האשה חוגרת בסינר וכו' וכן ההיא דסוף פרק הזהב דקתני באמת ביין התירו לערב קשה ברך וכו' ופסקו רבינו פי"ח דהלכות מכירה לא מסתבר כלל שזה הל"מ שהוא מן התורה גמור ואין זה פלא שהרי אמרו בירושלמי פ"ק דפאה כל דבר שבית דין נותנים נפשם עליו מתקיים כמו שנאמר למשה מסיני אך בזאת דעמון ומואב שכתבו רבינו להדיא יש לצדד ודו"ק. אך ממ"ש פ"א דתרומות הל' ו' ופרק ד' דשמיטה ויובל הל' כ"ז משמע דאינו אלא מדבריהם עיי"ש:

ז

בעל השדה וכו' שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו. וכן הוא לשון הירושלמי פ"ח ופסוק זה נאמר במעשר עני המתחלק בבית ולקמן הל' י"ב יתבאר בע"ה:

ח

כמה כדי שבעו וכו' מן הכוסמין לא יפחות מקב. צריך להגיה מקב וחצי כלשון המשנה והברייתא בערובין דף כ"ט וכן הוא נוסח אחר כתב יד. ומ"ש

מן החרובין שלשה קבין בכ"י נמחק ונ"ל שיש להגיהו שהרי איתיה בירושלמי ומ"ש

אתרוג אחד בנ"א כ"י מן התפוחין ואתרוג אחד וראיתי להפר"ח ז"ל שתמה על רבינו שהשמיט עוכלא תבלין השנוי בברייתא וגם על התוס' בנדה דף נ' שכתבו לחד שנויא דתבלין פטירי מן המעשר וצ"ע ע"כ והיה יכול לתמוה על התוס' ממשנה ערוכה פ"י דתרומות ופסקה רבינו פט"ו הל' ה' ביצה שנתבלה בתבלין של תרומה אפילו חלמון שלה אסורה ע"כ. ולענ"ד אין כאן קושיא לפי מ"ש התוספות בסוף אותו דיבור עצמו שהקשו מדאמרינן התם נמנו וגמרו דאין הפלפלין מטמאין טומאת אוכלין ובפ' בכל מערבין אמר זרע גרגיר למאי חזי שכן ראשונים שלא היה להם פלפלין היו שוחקין אותם ומטבלין בו וכ"ש דפלפלין מתעשרין מהאי טעמא ותירצו דיש לחלק בין פלפלין לזרע גרגיר ע"כ וכן כתבו ז"ל שם דף כ"ח ופרק יום הכיפורים דף פ"א נרגשו מהך ברייתא גופא דקתני (עקלא) [עוכלא] תבלין ותירצו דיש מיני תבלין הרבה דהנהו דלטעמא עבידי מעיקרא פטורין מן המעשר וכו' ויש מהם דחזו לאכילה בעינייהו וכו' ולפעמים שמתבלין בהן הקדירה ואינהו חייבין במעשר ובהנהו הוא דמיירי בערובין דקתני (עקלא) [עוכלא] תבלין וכו' עיי"ש והוא מכוון למ"ש פרק בא סימן שעליהן הקשה הפר"ח ז"ל והרי נתבאר שאין כאן קושיא אלא שלא ידעתי למה לא הזכירו התוס' מתני' דתרומה הנ"ל ואיך שיהיה גם לדעת רבינו ז"ל שכיון שעל כרחך לאו בכל מיני תבלין איירי דהא נמנו וגמרו קתני התם לא רצה להזכירה כשם שלא הוזכר השיעור בכמה מיני פירות ודברים אחרים מכ"ש שכבר ביאר דכדי שביעה היינו מזון שתי סעודות ועיין לרבינו פט"ו הל' י"ב ופ"ב הל' ה' ועוד הזכרתי תירוץ אחר בס"ד בחבורי פ"א דהלכות ערובין הל' י"א והמעיין יבחר:

יב

במה דברים אמורים וכו'. הלשון מגומגם מדכתב שאינו נותן אלא וכו' משמע שבא לומר שאם רצה להוסיף על השיעור הנ"ל אינו רשאי משא"כ בבית וכו' וכשבא לכתוב דין הבית כתב דאפילו בכזית סגי וצ"ל דכוונתו שלא הקפידה תורה על כדי שבעו דוקא אלא בגורן וכגון שיש שם הרבה עניים שאינו רשאי להוסיף לזה ולמעט לאחר ולכך קבעו חכמים ז"ל שיעור כדי שביעה דהיינו מזון שתי סעודות משא"כ בבית דאין שם שום קפידה בין רב למעט ואפילו כזית וכו'. אכן יש לעמוד בזה דזה החילוק דבית לשדה שהובא בתוספתא פ"ד אין שם שום ראיה. אכן מצינו בגמ' דידן פ' אלו נדרים דף פ"ד רבא אמר כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה ונתת ללוי וכו' כאן במעשר עני המתחלק בגורן דכתיב ביה והנחת בשעריך ע"כ ושני פסוקים אלו אחד בפרשת ראה מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וכו' והנחת בשעריך ובא הלוי וכו' ואכלו ושבעו ובפרשת כי תבא כי תכלה לעשר וכו' ונתת ללוי וכו' ואכלו בשעריך ושבעו נמצא דקרא דכי תבא דכתיב ביה נתינה במתחלק בבית הוא ואין בו שיעור וכיון שכן איך הזכיר רבינו פסוק דואכלו בשעריך ושבעו במתחלק בגורן הרי פסוק זה במתחלק בבית איירי דכתיב ביה נתינה. הן אמת דגם בירושלמי הוכיחו כדי שביעה מפסוק זה וקשה דהו"ל להביא מקרא דואכלו ושבעו דכתיב בפרשת ראה דאיירי בגורן וכבר נתעורר בקושיא זו המל"מ ז"ל וכתב דבעל כרחך צ"ל דסיפא דקרא לא קאי ארישא אלא אגורן והאריך בזה עיין עליו. ועם כל זה הלחץ אכתי קשיא לי דלמאי אצטריכו הני קראי ותו דבמדרש ילקוט הביאו הדרשא דמכאן שאין פוחתים לעני וכו' דהיינו כדי שביעה משני הפסוקים הנ"ל בשוה והדבר קשה טובא דלמאי אצטריכו תרווייהו וגם דברי רבינו קשים להלום שהביא כאן פסוק דואכלו בשעריך ושבעו להוכיח דבשדה אינו מוציא לוקח והרי הכתוב צוח בשעריך ואיך הוא הוכחה זו עד שיש מי שרצה להגיה דצ"ל ואכלו ושבעו וגם הגהה זו לא יתכן ממ"ש בהל' ז' והוא מירושלמי:

יג

באו איש ואשה לבית וכו'. יבמות דף ק' במקום שחולקין מעשר עני נותנין לאשה תחילה מאי טעמא משום זילותא ופירש"י במ"ע המתחלק בבית בעיר ואין כאן משום יחוד דשכיחי אינשי נותנין לאשה תחילה משום דזילא בה מילתא למיקם מ"ע שאין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית וכו' ע"כ והתוס' כתבו שם דתרי מ"ע איכא חד מתחלק בבית וחד בגורן והביאו הספרי דבזמן החורף מחלקו בבית ובזמן החמה בגורן שהיה הפקר ולא היה בו דין חלוקה ע"כ ואין להקשות מהמשנה דפאה דאין פוחתין לעני וכו' וכן מברייתא דר' שמעון בן אלעזר בערובין דמשמע דגם בגורן מחלקין די"ל דאף דהיה הפקר מ"מ כי היכי דלא ליתי לאינצויי היה מחלק להם הבעה"ב כדי שביעה דהיינו מזון ב' סעודות לכל אחד אלא דלפי' התוס' נראה שדין האשה שייך גם בגורן ולפירוש רש"י דוקא בבית אך לפי האמת אינו כן דבגורן אין מחלקין לאשה כלל כדקתני בברייתא דלעיל מינה מפני גרושה או משום יחוד ואף שלא ביאר רבינו דין זה של הספרי שהזכירו התוס' וגם הרא"ש והר"ן בנדרים מ"מ מכלל דבריו הוא נשמע שהרי כתב בהל' י' ומעשר עני המתחלק בגורן וכו' דמשמע שיש מעשר עני המתחלק בבית ויש שהוא מתחלק בגורן דהיינו לפי השתנות הזמנים כדברי ספרי:

טו

המקבל שדה וכו'. וכ"ש האריס שהרי יש לו חלק בגוף השדה והרי הוא כבעה"ב וכמ"ש רבינו פ"ד הל' י"א ומינה שמ"ש שם ואפילו שכרו וכו' היינו בכל השדה דומיא דאריס וכו' והפר"ח ז"ל תמה על דברי רבינו ואין כאן תמיהה עיין עליו כי הוא פשוט:

טז

והלוקח אסור [בהן] אע"פ שעדין לא נתן דמים. לא ידעתי מה בא לאשמועינן דכיון שקנאו בשטר או בחזקה הרי היא שלו לגמרי וגם לא מצאתי מהיכא הוציא זה ואולי דכוונתו דאפי' שהוא עני שלא קנה אלא בהקפה וכן אם לוה מאחרים מפני שהוא עני ואין לו כמ"ש בירושלמי ספ"ק עני מצוי הוא ללוות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---