מעשה רקח/מתנות עניים/ד

מעשה רקח ‏ מתנות עניים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות מתנות עניים

א

איזהו לקט וכו'. פ"ד תנן ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל אומר לעניים ר' עקיבא אומר לבעה"ב ופירש שם רבינו ומה שיפול מקצה היד ומקצה המגל והוא מה שיפול מן הקצוות ולא יפול עליו לא לשון תוך ולא לשון אחור והוא מחלוקת ר"י ור"ע והלכה כר"ע ע"כ ובחיבורו השמיטו וכבר תמה עליו הפר"ח ז"ל ולא תירץ כלום. ולענ"ד יתורץ זה עם דקדוק אחר שיש בדברי רבינו שלא העתיק כלשון המשנה והפסוק והוא שיהיה הנופל וכו' אלא נראה שנתכוון דדוקא מה שנופל מתוך היד או מתוך המגל הוא דהוי של עניים הא באופן אחר לעולם הוא של בעל הבית ומ"ש אח"ז והנופל מאחר המגל וכו' לא בא אלא לאשמועינן רבותא דאפי' שבולת אחת אינה לקט. שוב זכיתי ומצאתי כדברי בהרדב"ז שנדפס מחדש סי' צ"ב והוסיף ז"ל ביאור נכון בדברי רבינו קחנו משם:

ד

שהרי היא כנופלת וכו'. זה הלשון מגומגם מאד וכבר עמדו ראשונים נשמתם עדן עליו והרלנ"ח סי' כ"ד הביא שני הפירושים שהזכיר מרן ז"ל והפירוש השני נראה יותר. ומ"ש

והשבולים שבקש וכו' תוספתא סוף פרק שני השבולין שבקשין ושבשדות הרי אלו של בעה"ב אמר ר"ע בזה נהגו בעלי בתים עין יפה ע"כ ורבינו העתיק עיקר הדין:

ח

אם הזיקו מרובה על הפסד הלקט מותר לרבוץ. ומילתא דפשיטא שיש לשום הפסד עניים כמ"ש בהל' ה' וליתנו להם דמהיכא תיתי שיפסידו העניים ומכ"ש שהזהיר הכתוב עליהם אפילו בספק דאף דספק ממונא לקולא בהא אזלינן לחומרא וכמ"ש רבינו בהל' ו' והפר"ח ז"ל נתקשה בזה דלמה השמיטו רבינו והניחו בצ"ע ולענ"ד מבואר הרבה מכ"ש שכבר הזכיר הדרשא דתעזוב הנח לפניהם משלך ומכ"ש שאין להפסידן בידים:

יא

ויש לפועל וכו'. היינו כרבי יוסי דס"ל דבין כך ובין כך ילקט בנו ואשתו אחריו כדאיתא בב"מ דף י"ב ומדקדוק דברי רבינו שכתב בניו בלשון רבים מורה קצת דטעם ר"י ממ"ש בגמ' דעניים גופייהו ניחא להו כי היכי דכי אגרו להו נילקוט בנייהו בתרייהו ועיין בס' בתי כהונה ז"ל שהאריך בזה ובמקומו נעמוד אי"ה:

יז

איזו היא עוללת וכו' יש לה כתף ואין לה נטף. בנוסח אחר כתב יד מוסיף נטף ואין לה כתף וכן הגיה מרן ז"ל והוא פשוט וכ"כ הרב קרית ספר ז"ל. ומ"ש

ואם ספק לעניים היינו כמ"ש בהל' ו' מדכתיב תעזוב יתירה:

יט

ואין בעה"ב וכו'. מרן ז"ל ציין משנה דפ"ז ואין שם אלא דין גרגיר יחידי וכו' גם בתוספתא וירושלמי לא מצאתיו ואולי דלמדו מדין הפאה שכתב רבינו פ"ב הל' ט"ו וט"ז וכ"כ הפר"ח ז"ל ודין גרגיר יחידי היינו אשכול שכל הגרגירים מקובצים בשרביט עצמו וכמ"ש הרע"ב והדבר מוכרח מצד עצמו:

כה

כותי שמכר וכו'. כתב מרן ז"ל תוספתא דפאה סוף פ"ג ומסיים בה וישראל שמכר כרמו לכותי לבצור פטור מן העוללות ואיני יודע למה השמיטו רבינו ואפשר שהטעם משום דממילא משמע שאחר מי שהיה בידו הכרם אזלינן ע"כ והפר"ח ז"ל כתב שיפה עשה שהשמיטו דזאת התוספתא צריך לאוקומא בשלא נודעו בה העוללות ורבינו לא הוצרך לבארו דמדין מקדיש נלמד ע"כ ודבר זה לא נעלם מעיני כבוד מרן ז"ל דודאי הגמור דבשלא נודעו בו העוללות איירי תדע שהרי כתב דממילא משמע שאחר מי שהיה הכרם בידו אזלינן ואי אחר שנודעו העוללות קאמר אין הדין כן כיון שכבר חל החיוב א"א להפקיעו בכדי אלא ודאי דקודם שנודעו קאמר והרי סמוך ונראה הזכיר רבינו דין המקדיש בביאור ודבר פשוט הוא:

ישראל וכותי וכו'. כתב מרן ז"ל בפ' ראשית הגז שדך וכו' וכתב עליו הפר"ח ז"ל דליתא שהרי תוספתא בסוף פ"ג היא וההיא דראשית הגז לענין קמה היא וכו' ע"כ והנני מוסיף להפליא על מרן ז"ל שהוא עצמו הזכיר זאת התוספתא בדבור הקודם בפסקא זו עצמה בכותי שמכר כרמו לישראל וכו' והיא סמוך ונראה דאין השכל מקבלו בשום פנים אשר על כן מוטב שנדחוק עצמנו קצת ונאמר שכשכתב מרן מתחלה כותי שמכר כרמו וכו' תוספתא דפאה נתכוון גם לדין זה וכאן לא נחית אלא לתת טעם לעיקר הדין:

כו

בן לוי וכו'. ירושלמי פ"ז כדברי רבינו ואף שבתוספתא קתני סתמא דאינו חושש שמא של עניים הם רבינו מפרשה בנקרצת עם האשכול כדי לזווגה עם הירושלמי ולא נימא דפליגי אהדדי והכוונה כמ"ש מרן ז"ל דה"ק אינו חושש לגזור נקרצות עם האשכול אטו אינן נקרצות ע"כ. והפרי חדש ז"ל כתב בזה דברים קשים ואשר לא כן נגד רבינו ומרן ז"ל ועיקר ראייתו משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן והביא ראיה ממ"ש מרן ז"ל בשלחנו הטהור יו"ד סי' ס"א דישראל ששלח לחבירו בשר והמתנות בו שמותר לאכלן וטעמא דמילתא משום דכיון דמצינן למתלי שקנאם מכהן תלינן ולא מחזקינן אינשי ברשיעי ע"כ. ואחרי המחילה אין זה כדאי דהתם תלינן להקל בהכי מפני שהמתנות הן בעין וניכרים להדיא במקומן ובכל דהו תלינן להקל משא"כ הכא כיון שאינן ניכרין להדיא שהרי האשכולות מעורבין אין להחזיק הבעלים ברשיעי דאפשר דלאו אדעתיה ובעת שהפריש המעשר נתחלפו לו אלו העוללות וכבר ידוע דספק מתנות עניים לעניים כמ"ש רבינו לעיל הל' ו' מכ"ש דדין זה לא נחית אלא לאשמועינן דנותן העוללות לעניים בלא הפרשת תרומת מעשר דמתנות עניים לא מחייבי במידי וכמ"ש הרב קרית ספר ז"ל ונמצאו דברי רבינו ומרן ז"ל מכוונים ע"פ האמת והצדק:

כז

מי שהיו לו וכו'. טעם כל הני משום דכתיב בהו בצירה וכרם רבעי ג"כ דהיינו שלא עברה שנה רביעית כתיב בה בצירה ולא הויא בבציר מה' גפנים וכ"כ הרב קרית ספר ז"ל ודברי הירושלמי הם ברורים כדברי רבינו וכמ"ש מרן ז"ל בשם מהר"י קורקוס ז"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---