מעשה רקח/מעשה הקרבנות/יח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
וכן מצות עשה וכו' ומביא קרבנות בהמה וכו'. מרן ז"ל דקדק דצריך טעם למה פרט רבינו וכתב קרבנות בהמה ע"כ וכוונתו מבוארת מדכתיב רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך כולל בין קרבן בהמה בין עוף בין מיני מנחות. אמנם נראה דרבינו נקט לישנא דבהמה מפני שבפ"ב דתמורה דף י"ז דרשו רק קדשיך אלו תמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות תשא ובאת יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו ת"ל ועשית עולותיך וכו' וידוע דאין דין תמורה נוהג אלא בבהמות כמ"ש רבינו פ"א דהל' תרומה הל' י"א לכך נקט רבינו קרבנות בהמה ובספר המצוות עשין פ"ד מנה רבינו מ"ע להקריב כל הקדשים בבית הבחירה מקרא דושם תעשה וכו' ובעשין פ"ה מנה חטאת עולה ושלמים ואשם מחו"ל מקרא דרק קדשיך והוא מכוון למ"ש כאן ודו"ק:
ט[עריכה]
בחוץ ימי הספירה. בדפוס מגדל עוז ובנוסח אחר כתב יד בחוץ בתוך ימי הספירה ופשוט הוא:
י[עריכה]
אשם תלוי וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ומרן הליץ בעד רבינו שהוציאו מהברייתא דכריתות דפסק כחכמים משום דלא איקבע איסורא והתוספתא שהזכיר הראב"ד ז"ל אתיא כר' מאיר דברייתא ע"כ. אך אכתי קשה דבפ"ד דפסולי המוקדשין הל' י"ט פסק רבינו דאם נודע לו קודם שחיטה שלא חטא או שחטא ודאי ירעה עד שיפול בו מום ויפלו דמיו לנדבה והוא מחלוקת חכמים ור"מ שם ריש פ"ו דר"מ ס"ל דהוי חולין גמור וחכמים ס"ל דמפני שלבו של אדם נוקפו גמר ומקדיש ליה ונראה דהוי היפך פסקו כאן וכן נראה מדברי התוס' שם דהנך חכמים אינן אלו שנחלקו כאן עם ר"מ ולענ"ד נראה הדבר פשוט לדעת רבינו דאינו מפרש כדברי התוס' אלא דחכמים דהתם הם עצמם חכמים דמתני' וכיון שכל עיקרו של אשם תלוי לא בא אלא על הספק כיון דלא איקבע איסורא אין לחייבו חטאת מספק אם שחטו או הקריבו בחוץ משא"כ לענין אם נודע אם לא נודע יש לנו לדון בו להחמיר שלא להפקיע קדושתו לגמרי ולכך ס"ל דירעה עד שיפול בו מום ויפלו דמיו לנדבה גם הרב לח"מ ז"ל תירץ קרוב לזה עיין עליו. ובשו"ת צבי אשכנזי ז"ל סי' קס"ג ראיתי שעל מ"ש מרן דהתוספתא אתיא כר"מ הקשה עליו דמאי שיאטיה דר"מ הכא דהתם פליגי באיקבע איסורא אבל חיוב חטאת דמיירי התוספתא שהביא הראב"ד מאי פלוגתא שייך ביה ע"כ. ונראה דאין כאן קושיא לשיטת מרן ז"ל בדעת רבינו דגם באיקבע איסורא אין התכלית אלא לחייבו חטאת והתוספתא נמי דקתני אשם תלוי הבא על הספק הקריבו בחוץ חייבין עליו חטאת ע"כ מוכרח שזאת התוספתא ס"ל כמ"ד דלא בעינן איקבע איסורא דאף בחתיכה אחת חייב א"כ לא אתיא כחכמים דר"מ הן אמת דשיטת הראב"ד ז"ל נראה שאינה כן אך מרן ז"ל להליץ בעד רבינו בא. גם מ"ש שם על דברי מהר"י קורקוס שדימה חטאת העוף הבאה על הספק לאשם תלוי והקשה דבחטאת העוף איכא ספק ספיקא לא מצאתי לו טעם עיין עליו דאין להאריך:
יא[עריכה]
שני שעירי יום הכיפורים וכו'. ידוע מ"ש הראב"ד מהברייתא דיומא דף ס"ב ודברי רב חסדא וכתב דשמעתא דזבחים הטעתו ומרן ז"ל כתב הגירסא בזבחים לה' לרבות שעיר המשתלח דלפי גירסא זו פסקו של רבינו מכוון עוד כתב מרן ז"ל דההיא דיומא עד שלא הגריל י"ל דלמאי דמסיק בזבחים צריך לשנויי דתנא לוידוי הגרלה קרי ליה ע"כ. ולכאורה אין קיום והעמדה לדברים אלו דא"כ כי פריך התם עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם למי חזו ומתרץ רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ופי' רש"י למוסף היום ע"כ ואי אמרת בשלמא דהגרלה ממש קאמר אתי שפיר דכיון שעדיין לא הגריל לא נתקדשו לענין זה וחזו למוסף היום אלא אי אמרת דהך הגרלה היינו וידוי כדברי מרן ז"ל מאי פריך למאי חזו ומאי מתרץ ר"ח הא כיון שהגריל עליהם חזו שפיר למצותן ובשעיר המשתלח משום דאכתי לא התודה ראוי להבאה קרינן ביה. וראיתי להרב לח"מ והרב חיים אבועלפיה בס' עץ החיים ובס' מקראי קודש דף קל"ד שהניחהו בצ"ע. ולענ"ד אי אפשר לסבול קושיא כזו על מרן ז"ל בפרט שכבר ראה דברי הראב"ד ז"ל שהזכיר זה אשר על כן נראה דכוונתו דאה"נ דההיך דיומא הבינו בגמרא הדברים כפשטן ולכך הקשו למאי חזו וכו' אמנם לדעת רבי מני בסוגיא דזבחים דמחלק בקודם וידוי לאחר וידוי לדידיה אותה ברייתא מתפרשת דהגרלה דקאמרה היינו וידוי שהוא העיקר ואף שכבר הגריל אינו מעכב לשלח יוכשרו לקרבן ואז לא הוה בעי תלמודא למאי חזו וכו' ולא תקשי כמו שהקשה הרח"א ז"ל דהיכי שבק ר"ח דהוא בתרא ומארי דתלמודא די"ל דר"ח לא נחית אלא לתרץ הקושיא דלמאי חזו משא"כ הא דרבי מני דנראה דבא לפסק הלכה לתרץ המשנה עם הברייתא וגירסא זו שהזכיר מרן מתיישבת שפיר דרמו הברייתות אהדדי לענין דינא משא"כ לגירסת רש"י דהרומיא היא בדרשת הפסוק דאין דרך התלמוד להקשות ורמינהי על דרשת הפסוק דורמינהי ידוע שהיא קושיא חזקה.
שוב ראיתי בס' צרור החיים ז"ל שעמד על דברי הרב לח"מ ז"ל והקשה עוד לגירסא זו של מרן ז"ל מההיא ברייתא דיומא דף ס"ג דדרשה להדיא דלה' להוציא שעיר המשתלח דפטור וכן בתמורה דף ו' עיי"ש ואיך תתיישב גירסת רבינו דלה' אתי לרבות הא ודאי הסוגיאות פליגי אהדדי וסיים דודאי צ"ע טובא עיין עליו. ולענ"ד נראה אף שלכאורה הדבר תמוה מ"מ אחר העיון קצת אין כאן קושיא וזה דלפי מאי דתנן בזבחים וכן שעיר המשתלח שהקריבן בחוץ פטור שנאמר ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו' אתו אינך ברייתות כהך מתני' לפטור המקריב שעיר המשתלח בחוץ והיינו לאחר וידוי כמסקנא דרבי מני והא דדריש מלה' להוציא שעיר המשתלח ובהך ברייתא דזבחים דריש לרבות כפי גירסת רבינו אין זה פלא ע"פ דברי רבא התם ביומא דקאמר התם מעניינא דקרא והכא מעניינא דקרא התם ואל פתח לרבות לה' להוציא הכא דאשה להוציא לה' לרבות ע"כ ולפי החילוק של רבי מני כי דרשינן התם לה' להוציא היינו אחר הוידוי דאז ודאי אינו ראוי ללפני ה' כלל וכי דרשינן בהא דזבחים לה' לרבות דהיינו קודם הוידוי וטעמא מפני שדרשנו ואל פתח אהל מועד להוציא וקרוב לזה מצאתי להרב קרית ספר ז"ל פרשת אחרי מות עיין עליו:
יד[עריכה]
גנב והקדיש וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ויש לתמוה על רבינו שכתב
ומאימתי העמידוה ברשותו וכו' שהרי בהדיא אמרו למאי נפק"מ לגיזותיה ולוולדותיה ואיך כתב דנפק"מ לחייבו עליה כרת ועוד דלענין כרת מה לי משעת גנבה או משעת הקדישה וכו' וצ"ע ע"כ. ולענ"ד נראה דחדא מתרצת חברתה דזהו כוונת אלמאי נפק"מ דבעי תלמודא כלומר דאי לענין הכרת מה צורך להעמידה בידו משעת גנבה כיון שהקפידה אינה חלה אלא מחמת ההקדש ולכך פריך למאי נפק"מ ומתרץ ליה דאה"נ דלענין הכרת לא הוצרכו להעמידה ברשותו אלא משעת הקדש ואילך אך לענין גיזותיה וולדותיה מי נימא כיון דאינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה מחמת ההקדש כמ"ש רש"י לעיל גם לענין הוולדות נימא הכי ולא יתחייב בהם ומתרץ רבא גופיה דהא לא ס"ד שלא יהא חוטא נשכר ודי לן משעת הקדש גם לענין זה ודין וולדות כבר ביארו רבינו פ"ב דהל' גניבה ועיין מ"ש פ"ה דאיסורי מזבח הל' ז' ופ"ה דהל' אישות הל' ז':
טו[עריכה]
אחד השוחט במקדש וצוארה בפנים. בדפוס מגדל עוז וצוארה בפנים נמחק ולענין מ"ש מרן ז"ל עיין להרב לח"מ ז"ל:
טז[עריכה]
שנאמר אשר ישחט וכו'. בגמרא נפק"ל מדכתיב ההוא ובתורת כהנים מדכתיב דם שפך ודרכו של רבינו לכתוב הדרשא היותר פשוטה בעיניו אף דלא כהלכתא וכמ"ש הרב לח"מ ז"ל בפסקת דם יחשב עיין עליו ומתורץ דקדוק מרן ז"ל שוב ראיתי שגם הרע"ב העתיק כדברי רבינו והתוס' יו"ט ז"ל עמד עליו עיין עליו:
יח[עריכה]
שחט את העוף בחוץ וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ז"ל. ומרן ז"ל כתב שלא זכה להבין דבריו וכו'. הרב לח"מ והפר"ח ז"ל חטטו להסביר דברי הראב"ד ז"ל אמנם הצדיקו דברי רבינו כמבואר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |