מעשה רקח/מעשה הקרבנות/ה

מעשה רקח ‏ מעשה הקרבנות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות מעשה הקרבנות

א

ששחיטת הקדשים כשרה בזרים. ומ"מ כלי שרת בעינן לכתחילה וכמ"ש בפרק הקודם הל' ז' אף שהתוס' בר"ה כתבו דאף בדיעבד עיי"ש:

ד

אפילו אחורי ההיכל. כתב מרן ז"ל דצריך לימוד מנין לו זה ע"כ. ולענ"ד נראה דהוציאו מההיא דפרק איזהו מקומן דף נ"ה דבעי תלמודא אחורי בית הכפורת מאי כלומר אם הוא בכלל קדושת עזרה לענין שחיטת קדשים קלים ופשיט לה דקדוש מההיא דרמי בר רב יהודה וכו' ועוד אמרו שם אין חייבים משום טומאה אלא על אורך קפ"ז על רוחב קל"ה וכו' הרי דהכל בכלל ומשם הוציאו רבינו וכן מצאתי להרב ברכת הזבח ז"ל:

ה

שלמים ששחטן וכו'. דף נ"ה ובעו התם גובהה מאי ופי' רש"י כגון תל או עץ מוטל כנגד הפתח מספיק בין פתח לשחיטה ע"כ ולא נפשטה ורבינו השמיטה לא ידעתי למה והרב לח"מ ז"ל הוסיף להקשות דהתם אמרינן אחורי בית הכפורת מאי ורבינו השמיטו עיי"ש וזו אינה קושיא כלל דהך דאחורי בית הכפורת אינו לענין פתח פתוח או נעול דבהא קעסיק רבינו אלא היא בעיא לענין אם נתקדשה בקדושת עזרה או לא אי מקרי לפני ה' או לא ודין זה כבר הזכירו רבינו סמוך ונראה בדין הקודם וכמ"ש שם:

ו

שוה לעולם. בדפוס מגדל עוז שוה לעולה בה"א. ומ"ש בספרי רבינו

על שתי בדפוס מגדל עוז וכתיבת יד של שתי ומ"ש

על היסוד בנוסח אחר כתב יד ובדפוס מגדל עוז על גג היסוד וכן משמע בגמרא דף נ"ב.

ובעיקר הדין כתב הכנסת הגדולה ז"ל בשם הרב דמשק אליעזר בשם הר"י ן' פלאט דמברכין על מצוה זו עיי"ש ולענ"ד נראה דיש לגמגם באלו הברכות דלא מצינו להם כלל מוחלט:

ז

ואם נתן סמוך לקרן באמה אחד מכאן או מכאן כפר. עיין מ"ש מרן ז"ל דרבינו פסק כרבי. ולפי דבריו יש להגיה בדברי רבינו באמה א' ואמה אחד מכאן כפר אף שלא מצאתי כן בשאר נוסחאות:

ט

אין בכל הקרבנות וכו'. מרן ז"ל כתב איני יודע מה מלמדנו ע"כ. ותמיהא לי מילתא דאי משום דמקרא מלא הוא הרי כמה וכמה דינים מזכיר רבינו בחיבור זה שהם מקרא מלא ומרן ז"ל מזכירם ג"כ עיין באלו ההלכות בפ"א ופ"ב הל' ד' ורפ"ד ולקמן הל' י"א וי"ח רבו מספר ועוד אפשר שבא ללמדנו דפרה אדומה אף שאינה בכלל הקרבנות הרי היא טעונה הזיה באצבע כמ"ש פ"ג דפרה אדומה דחטאת קרייה רחמנא וגם דין הסיפוג שסיים נוהג בה ודאי כמ"ש מהגמרא דזבחים דף צ"ג. ועל מ"ש

וצריך שיהיה וכו' לא שיספג וכו' עיין להמל"מ ז"ל שיישב דברי רבינו בלא דוחק כלל אף דאעיקרא דמילתא דברי רבינו הם כלשון הברייתא:

יד

וכל הדמים וכו'. כמה דיו נשתפך בדין זה שלכאורה אין לו מובן ע"פ הש"ס וכמ"ש מרן ז"ל בשם הרשב"א ז"ל וגם דברי מהר"י קורקוס שהביא מרן ז"ל מגומגמים וכמעט אין להם מובן ובפרט לההיא שכתב מצד צפון יוצא דזה מנא ליה וכבר ראיתי בס' עבודת ישראל ז"ל שהאריך בדבריו ודברי הרב לח"מ אך הדבר מבואר דדברי רבינו עומד בין המזבח למנורה הם דברי ר' יהודה בברייתא לפי גירסתינו בגמרא. ואנחנו לא נדע עד יבא מורה צדק ונלכה בארחותיו ויורנו וכו' במהרה בימינו אכי"ר:

יז

הבכור והמעשר והפסח דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת בשפיכה וכו'. הקושי מבואר כשמש דאח"ז כתב

ומנין שאינן טעונין אלא מתנה אחת שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח וכו' הרי שהתחיל בשפיכה וסיים בזריקה וכ"כ פ"ו דבכורות הל' ד' עיי"ש וידוע דזריקה מרחוק ושפיכה מקרוב גם בפ"ב דקרבן פסח הל' ו' כתב שחטו למולין וזרק הדם לשם מולין וערלים פסול שהזריקה חמורה שהיא עיקר הקרבן וכו' משמע דפסח בזריקה וכ"כ שם ברפ"ד בשר הפסח שנטמא ונודע לו מקודם זריקה וכו' וכאן כתב שפיכה גם שם פ"א הל' ו' כתב להדיא דם הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד וכ"כ שם ספ"ג דם הפסח בשפיכה ושלמים בזריקה ונמצא רבינו סותר דברי עצמו גם ברפ"ב דפסולי המוקדשין כתב דמתנה אחת עיקר ושאר ארבע מתנות למצוה שנאמר ודם זבחיך ישפך שפיכת הדם על המזבח הוא העיקר הרי דלזריקה קרי שפיכה ושוב כתב וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך ע"כ ואתמהא דכלפי לייא הוא דתחילה הוכיח מהך קרא לזריקה ושוב הוכיח ממנו (לזריקה) [לשפיכה] ומרן ז"ל שם עמד על דברי רבינו והרבה יותר יש לעמוד מצד הסוגייאות.

אך מאי דנראה לענ"ד פשוט בכוונת רבינו מכח פסקיו (אלא) [אלו] דס"ל דשפיכה וזריקה חדא הוא דהרי אחר שזרק בהכרח יפול ליסוד שכל קפידת הפסוק היא על היסוד אלא דבפסח לחודיה קבלו חז"ל שהוא בשפיכה דוקא כמ"ש בפסחים דף פ"ט ודף קכ"א וזהו מ"ש פ"א דקרבן פסח וספ"ג דדם הפסח בשפיכה ולגלות לנו כוונתו דשפיכה וזריקה חדא היא לענין הכשר הקרבן כתב בפרקין אבכור ומעשר ופסח דטעונין מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד דהיינו עיקר הכשר הקרבן ולכך נתחכם להביא הפסוק דאת דמם תזרוק להורות דהיינו שפיכה היינו זריקה ולא נחית הכא אלא ללמדנו דטעונין מתנה אחת לבד מפני שכבר ביאר פרטי המתנות במקומם דבבכורות פ"ו ביאר זריקת דם הבכור ובק"פ דין הפסח אך הן הכי נמי דבהכשר הקרבן קפדינן דהניתנין בשפיכה אם נתנן בזריקה לא יצא משא"כ הניתנין בזריקה אם נתנן בשפיכה יצא כמ"ש ספ"ג דקרבן פסח ופ"ב דפסולי המוקדשין הל' ב' וה"ט מריבויא דודם זבחיך ישפך דמהתם הוא דילפינן דזריקה בכלל שפיכה גם מכמה משניות שסתם רבינו הקדוש גבי פסח לשון זריקה כגון ההיא דשחטו למולין וזרק דמו לערלים ובין ההיא דפסח שנטמא ונודע לו קודם זריקה וכיוצא וא"א לומר דלאו הלכתא נינהו דהא קי"ל כר"ע מחבירו והוא ס"ל בשלהי פסחים דלא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו ופסק רבינו כוותיה פ"ח דחמץ ומצה הל' ז' דס"ל דפסח בשפיכה לכתחילה גם מתני' דפרק בית שמאי אתיא כר"ע לבית הלל כמ"ש שם בגמרא סבר לה כר"ע וכו' ובפרק האשה דף פ"ט אמרו והא שלמים בזריקה ופסח בשפיכה ומתרץ מאי נפק"מ והתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה שיצא וכו' אלמא דשני הדרשות אמת ועיין התוס' שם ומכח הך סוגיא סתמית פסק לה הכי ומייתי לה מהפסוק דודם זבחיך ישפך.

וא"ת איך אפשר שלש דרשות מחד קרא חדא לניתנין על מזבח החיצון שנתנן מתנה אחת כיפר כמ"ש בריש פרק בית שמאי ופסקו רבינו (רפי"ו) [רפ"ב] דפסולי המוקדשין ועוד דרשו לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ועוד דרשו לפסח שהוא בשפיכה וי"ל דשפיר מדרשו כולהו תלת דמדכתיב ודם זבחיך ישפך דשפיכה אחת במשמע דרשו שאם נתן מתנה אחת כיפר ומדכתיב ישפך ולא כתיב יזרק שהיא בכל הקרבנות דרשו לנתנין בזריקה שאם נתנן בשפיכה יצא ומדסיים הפסוק ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל איזהו קרבן שאוכלים כל הבשר אין לנו אלא פסח כידוע ועליה קאי ישפך אלמא פסח בשפיכה דוקא הכלל העולה דכוונת רבינו מבוארת ואין כאן שום סתירה ולענין הסוגייאות כבר עמדו עליהם התוס' ז"ל ריש פרק בית שמאי ושלהי פסחים ויבאו פסקי רבינו על נכון בקל העיון. שוב ראיתי להרב חיים אבועלפיה ז"ל בס' מקראי קודש שעמד גם הוא ע"ז וקצת דבריו מעין מ"ש עיי"ש:

יח

שנאמר את עורם ואת בשרם וכו'. עיין מ"ש בהל' י"ז ומשמע מכאן שהמזבח יש לו עור וא"כ קשה אמתני' פרק טבול יום דקתני אין מזבח יוכיח שאין לו עור מ"מ ופי' שם רבינו שאין לו עור כלל אמנם זה טעות דכל שדינן בשריפה לא היו נשרפין ע"ג המזבח כמ"ש רבינו רפ"ז עיי"ש:

כא

אלא ימכרו העולות וכו'. שטח לשון רבינו נראה דצ"ל העורות וכן העתיק מרן ז"ל ואף שהזכרים עצמן מוכרים אותם ויקחו בהם עולות כמ"ש רבינו פ"ה דהלכות ערכין הל' ז' מ"מ סוף כל סוף עורות אותם עולות ימכרו לצרכי בדק הבית וק"ל:

אחד עולת האיש וכו'. כתב מרן ז"ל שבגמרא כתוב גר במקום מ"ש בספרי רבינו כותי וגירסת רבינו נראית נכונה דלגירסת הגמרא דידן קשה מאי קמ"ל דמהיכא תיסק אדעתין לפלוגי בין גר לישראל ע"כ. ובס' ברכת הזבח ראיתי שכתב עליו וז"ל ושארי ליה מאריה דאישתמיטתיה הא דקאמר כאן אטו גר לאו איש הוא א"ל פרט לגר שמת ואין לו יורשין וא"כ טובא קמ"ל דלא כר' יהודה ומ"מ פסק הרמב"ם הוא נכון כיון דקי"ל עולת איש פרט לעולת הקדש ש"מ דכל העולות חוץ מהקדש אפילו עולת גוי עורה לכהנים וכ"ש גר עכ"ל והדבר פלא איך נאמר דאישתמיטתיה למרן הקדוש דברי הסוגיא שהזכיר הוא בעצמו.

לכך נראה דאין כאן קושיא כלל ודברי מרן שרירין וקיימין דהא דהקשו בגמרא אטו גר לאו איש הוא ותירצו במת שאין לו יורשין דהיינו עולה שאין לה בעלים וכמ"ש רש"י ז"ל היינו לר' יוסי בר יהודה דעולת איש אתא לאפוקי גר שמת ואין לו יורשין דאין עורה לכהנים ורבינו עסיק ופסק כר' יהודה דלא מיעט עולת איש אלא עולת הקדש והיינו מהברייתא דקתני התם אין לי אלא עולת איש עולת גרים נשים ועבדים מנין ת"ל עור העולה ריבה וכו' ועלה הוא דהרגיש מרן ז"ל דנוסחת רבינו עיקר דקתני בה כותים דהוי רבותא דלגירסתו קשה דגר הרי הוא בכלל איש וא"ת דסוף סוף כיון דלפי האמת אף בגר שמת ואין לו יורשין עורותיהם לכהנים לפי פסקו של רבינו כרבי יהודה מעתה גם גרים דקתני בברייתא משמעותו אפילו גר שמת ואין לו יורשין דהוי רבותא טפי ולמה מחקה מרן ז"ל י"ל דכיון דברייתא קתני סתמא אף את"ל דמשמעותא אפילו שמת יותר מסתבר כותי מגר דכותי ודאי דאין לו יורשים מקרי דאין אבות לגוי והוי רבותא דאפ"ה עורותיהם לכהנים דאילו גר סתמא הרי הוא איש גמור ויותר שייכות יש לו עם ישראל טפי מגוי גמור וזה לא הוי רבותא וזה קשה עוד למה שסיים הרב לדברי רבינו דכ"ש גר דהא האי טעמא גופא הרי סיוע לדברי מרן ז"ל ודו"ק ודע דבדפוס חדש מצאתי בדברי הברייתא כתוב נוסח אחר כותים כדברי מרן ז"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---