הר המוריה/מעשה הקרבנות/ה

הר המוריה ‏ מעשה הקרבנות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ביארנו

ששחיטת וכו'. לעיל פ"ט מהל' ביאת מקדש ה"ו יעו"ש היטיב.

וכל

הזבחים וכו'. עיין זבחים כ"ו א' ועיין תוס' מ"ז א' ובתוס' חולין ג' א' ד"ה כגון וכו' יעו"ש היטיב ועיין פסחים ס"ד א' ס"ה ב' יומא מ"ג ב' (סוטה י"ד ב') ויומא ס"א ב' וע"ע זבחים ל"ה ב' מ"ז ב' צ"ז ב' ומנחות כ"ו ב' פ"ב ב' ופי"ד דנגעים מ"ח ובתו"כ מצורע פ"ב פרשה ג' יעו"ש.

ב

שביארנו

גבולותיו וכו'. היינו לעיל פ"ה מהל' בית הבחירה הט"ז יעו"ש היטיב.

ג

נאמר

בעולה וכו'. עיין זבחים מ"ח א' (ומנחות נ"ה ב' לענין חטאת) ועיין תו"כ ויקרא פ"ו פרשה ה' ובדבורא דחטאת פ"ז פ"ח פ"י ופרשה צו פ"ח יעו"ש היטיב.

העולה

נקראת וכו'. עיין ברפ"ה דזבחים שם כתב רבינו וז"ל קדשי קדשים נקראים העולה והחטאת והאשם ודבר תורה בחטאת ואשם קדשי קדשים היא ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת והאשם בשחיטתה ובקיבול דמה כמו שיתבאר. ושם במשנת העולה קדשי קדשים (נ"ג ב') כתב וז"ל לא נאמר בעולה קדשי קדשים אלא מפני שלא נאמר עליה כן בתורה אבל השוה בין החטאת והאשם והעולה במקום שחיטתן וקבלת דמן כמו שביארנו בתחלת הפרק הזה ולפיכך היתה גם היא קדשי קדשים כמו החטאת והאשם עכ"ל והוא לקוח מש"ס דשם (ועיין רש"י שם דמבואר שם דלא ס"ל להא דרבינו דמשום זה נקרא קדשי קדשים דמשום דהושווה לשחיטת חטאת ואשם ולקבלת דמן יעו"ש היטיב) והנה שם כתבו רש"י ותוס' דיש נפק"מ לדינא במה שהיא קדשי קדשים לענין ליפסל ביוצא ולענין מעילה ולדעת רש"י נפק"מ ג"כ לענין ליפסל בטבול יום ומחוסר כפורים יעו"ש א"כ לענין זה כוונת רבינו כאן להשמיענו שמזה ששחיטתה בצפון שמעינן כי היא קדש קדשים. ועיין תוס' שם ד"ה משום דלא וכו' שנשארו בתימה אמאי לא נקט לגבי זבחי שלמי ציבור דהן קדשי קדשים יעו"ש היטיב וי"ל לדברי רבינו אחר שהשמיענו בעולה לפי ששוותה לשחיטת חטאת ואשם נקראת קדשי קדשים ה"ה גבי זבחי שלמי ציבור. ולשיטת רש"י י"ל אחר דיש היקש בכתוב דאיתקש לחטאת או לעולה וכבר השמיענו בעולה דהוי קדשי קדשים ה"ה לגבי זבחי שלמי ציבור אבל בעולה אין שום היקש בתורה. והבן. והנה מש"כ רבינו ברפ"ה דזבחים שהעולה נקראת קדשי קדשים י"ל דכוונתו לפרש מה דאיתא שם קדשי קדשים שחיטתן בצפון. והנה בשלמא חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור על כלם יש קרא כתוב הדר שהם נקראים קדשי קדשים משא"כ עולה היכן מצינו שהיא קדשי קדשים ומ"מ שחיטתה בצפון וא"כ לכאורה אין הכלל הזה אמיתי לכן ביאר זה רבינו כי גם העולה כיון שטעונה צפון היא קדשי קדשים וא"כ שפיר כלל התנא זה בכלל שנתן בריש דבריו ורבינו נמשך אחריו וכתב בהלכה ב' דקדשי קדשים שחיטתן בצפון לכן בא כאן לפרש דבריו ואל זה כיוון מרן ג"כ יעו"ש היטיב.

ושלמי

ציבור וכו'. ועיין בפי' המשנה לרבינו שג"כ כ"כ יעו"ש היטיב ועיין מרן שהקשה ע"ז יעו"ש ותירוץ השני הוא דחוק מאד יעו"ש אמנם הלח"מ הפליא להעזר בזה יעו"ש היטיב כי נחמד הוא. ובפשיטות נראה כי לאחר שלמדנו כי היא קדשי קדשים מחטאת וכבר ידוע כי כל הקדשי קדשים שחיטתן בצפון. אבל יש להבין א"כ למה מיאן רבא בזה ואולי אפ"ל כי רבא היה ס"ל דהא דשלמי ציבור נאכלין לזכרי כהונה למדנו ממנחה כדאיתא בזבחים צ"ז ב' ובמנחות פ"ג א' ולא למדנו מחטאת רק לענין צפון בלבד וס"ל דמקדשי קדשים בלבד לא נדע הא דשחיטתו בצפון וא"כ הקשה שפיר איך תלמוד מחטאת לענין שחיטת צפון אבל לפי האמת דמסקנת הש"ס דמחטאת ילפינן לזכרי כהונה והוי קדשי קדשים א"כ ממילא ילפינן לענין שחיטת צפון. ודע כי בתו"כ פרשת צו פ"ח פרשה ד' איתא שם דיליף מקדש קדשים דכתיב גבי אשם לרבות שלמי ציבור לענין שחיטת צפון יעו"ש היטיב וכן הא דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה יעו"ש היטיב ועיין רש"י בזבחים צ"ח א' ובתוס' שם צ"ז ב' ד"ה מה מנחה וכו' יעו"ש היטיב וע"כ צ"ל דהך דתו"כ פליגא על הך ברייתא דש"ס שם ולכאורה מהך דתו"כ מוכח דמהא דאין נאכלין רק לזכרי כהונה מזה לא נדע לענין שחיטת צפון וזה דלא כמש"כ והנה זה יש ליישב דבשלמא התו"כ דיליף לה מריבוי י"ל דלענין זה איתרבי ולענין זה לא איתרבי אבל כאן דנלמוד זה מהיקש י"ל שפיר דאין היקש למחצה וה"ז עולה לתירוץ הלח"מ. ובכל זאת צריך עיון עמוק ורב.

ומקום

שחיטה וכו'. עיין מש"כ בהלכה א' וע"ע זבחים מ"ח א' ב'. וכתב מרן וז"ל ברפ"ה קבלה בצפון מנ"ל דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת כלומר וילפי שאר קדשי הקדשים מחטאת (ועיין תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"י יעו"ש) עכ"ל והנה באשם איתא התם מ"ט א' אשכחן שחיטה קבלה מנ"ל ואת דמו יזרוק קיבול דמו נמי בצפון מקבל עצמו מנ"ל דמו ואת דמו לעכב מנ"ל קרא אחרינא כתיב ושחט את הכבש עכ"ל והקשו התוס' וז"ל למקבל לא ידעינן עכובא עכ"ל והא דלא הקשו אקבלה משום דכתיב התם במצורע ולקח הכהן מדם האשם שזה אתי לרבות הקבלה שיהיה בצפון וכמו דאמרינן בחטאת וממילא מיושב קושיית התוס' וע"ד שכתבו שם מ"ח ב' בד"ה קבלה נמי וכו' דכיון דאשכחנא למצוה מקבל כקבלה ה"ה לעכב יעו"ש. והנה מזה מבואר כי אשם לא ילפינן מחטאת רק בו כתוב בפ"ע ובעולה איתא שם מ"ח ב' אשכחן שחיטה בעולה למצוה קבלה נמי למצוה אשכחן וכתב רש"י כדאמרן אבל מקבל בצפון עכ"ל כוונתו דאותו דכתיב גבי עולה דאתי למעוטי דאין שוחט בצפון וכדר' אחיא שם מבואר מזה דמקבל יש לו להיות בצפון וכ"ש קבלה עצמה ועיי"ש בתוס' ד"ה קבלה וכו' ובצא קדשים שם. וכ"ש לפי הגי' דאיתא במנחות נ"ו א' דאותו דגבי עולה אתי להורות דמקבל בצפון יעו"ש היטיב (ועיין בתוס' מנחות שם ד"ה אלא וכו' דמבואר דגי' היתה כמו שהיא בזבחים וכצ"ל לעולם כדאמרן מעיקרא אותו בצפון ואין השוחט בצפון ודקשיא לך מדר' אחיא נפקא לן לאו למעוטי שוחט בצפון אלא אין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון יעו"ש היטיב ודו"ק והנה שם תירצו התוס' דהיה הו"א כיון דהשחיטה בצפון לכן גם השוחט והמקבל יהי' בצפון ובעינן מיעוטא על השוחט וכיון שכן היה ס"ד לומר דגם המקבל א"צ להיות בצפון קמ"ל אותו דחטאת דהשוחט אינו בצפון אבל המקבל יהיה בצפון יעו"ש היטיב וע"ע בתוס' זבחים מ"ח ב' בד"ה אלא וכו' שם כתבו בענין אחר דר' אחיא דריש ולקח לו יקח יעו"ש היטיב). יהיה איך שיהיה גם בעולה ילפינן דבעי קבלה בצפון. ולא ידעתי מי דחקו למרן לומר שכל הקדשים יליף מחטאת. ואומר אחרי בקשת המחילה ואחרי נשיקת עפר כפות רגליו כי כד ניים ושכיב רב אמר לה להדא מילתא.

ד

אפילו

אחורי וכו'. מרן ז"ל כתב וז"ל ומ"מ מש"כ רבינו אפילו אחורי ההיכל צריך לימוד מנין לו עכ"ל ותלמוד ערוך הוא בפי' בזבחים נ"ה ב' וז"ל אמר רמי בר רב יהודה אמר רב לול קטן היה אחורי בית הכפורת גבוה שמונה אמות כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים עכ"ל שוב מצאתי בתוס' יו"ט פ"ה דזבחים מ"ז שתמה על מרן שלא הביא ש"ס זה וע"ע תוספתא פ"ז דזבחים יעו"ש היטיב וע"ע שם דלא מייתי רק קרא דושחטו פתח אהל מועד וגו' והנראה דרבינו נמשך אחריה ובזה מיושב מה שהקשה מרן דהא מהאי קרא לא ילפינן אלא דניבעי פתח אהל מועד ומתוך כך הגיה שצ"ל ושחטו לפני אהל מועד יעו"ש היטיב אולם לפי מש"כ ניחא הכל ועיין בלח"מ שתמה למה לא הביא רבינו דין זה יעו"ש והוא תמוה. וע"ע בתו"כ ויקרא פי"ז פרשה י"ג יעו"ש.

ה

קודם

שיפתחו וכו'. עירובין ב' א' ויומא ס"ב ב' וזבחים נ"ה ב'. ומה שתמה המגיה על מש"כ רק בשלמים הא בכל הקרבנות כן הוא. וכן תמה התוס' יו"ט בפ"ג דתמיד מ"ז יעו"ש היטיב עיין ברש"י זבחים ס"א א' בד"ה וחד לאחר וכו' ובתוס' שם ד"ה קודם וכו' ובמנחות צ"ה א' ד"ה מר אמר וכו' יעו"ש היטיב דמיושב זה וע"ע ביומא ס"ג א' ד"ה שלמים וכו' יעו"ש היטיב אמנם ע"ע בעירובין שם וביומא כ"ט א' ד"ה אלא וכו' ובפסחים נ"ח ב' ד"ה העולה וכו' ובמנחות שם מ"ט ב' יעו"ש היטיב מבואר דכל הקרבנות אינם נשחטים קודם שנפתחות דלתות ההיכל ועיין מל"מ שרמז ג"כ לזה וע"ע בתוס' זבחים קי"א ב' ד"ה השוחט וכו' אבל במליקה וקמיצה לכו"ע א"צ פתיחת דלתות ההיכל וכמש"כ תוס' ביומא כ"ט א' ובמנחות מ"ט ב'. ודע דאיתא בתוס' ישנים יומא כ"ט א' בד"ה תצא וכו' וז"ל וא"ת תיפוק לי שנמלקה קודם פתיחת ההיכל ואמרינן בריש עירובין שלמים ששחטן קודם פתיחת ההיכל פסולין וכו' וי"ל שנפתחו כבר קודם שחיטת התמיד א"נ לא פסלינן אלא שלמים דווקא דכתיב בהו פתח אהל מועד ולא עולת העוף ואע"ג דתנן אין השוחט את התמיד שוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח י"ל מדרבנן עכ"ל והנה לכאורה מדכתב עולת העוף משמע הא עולת בהמה נפסל שפיר וא"כ לא יתכן לכאורה מאי דמקשה מהא דתמיד דהתם עולת בהמה הוא דהואי. לכן נ"ל כי הם קיימו בשיטת רש"י זבחים ס"א א' ובשיטת התוס' מנחות צ"ה א' ובשיטת רבינו וט"ס הוא וצ"ל אלא שלמים דווקא ולא עולה ואע"ג דתנן וכו' וע"ע שם ל"ד א' ד"ה עולה וכו'. ומה שהקשה עוד תוס' יו"ט על התוס' דעירובין דאיצטריך קרא להשמיענו בשלמים דצריך פתיחת דלתות ההיכל ולהשמיענו דכן הדין בכל הקרבנות יעו"ש היטיב והנה כבר קיימתי מסברא דנפשאי דהכי מקשו לכתוב האי קרא גבי תמיד וממילא ידעינן דה"ה גבי כל הקרבנות. שוב ראיתי כן ברש"א ביומא כ"ט א' יעו"ש היטיב.

דלתותיו

מוגפות וכו'. שם בזבחים נ"ה ב' ועיין לח"מ שתמה למה השמיט הא דגובהה דמיבעיא בש"ס ולא איפשיטא יעו"ש ועיין בתוס' שם ד"ה בגובהה וכו' שנשארו בתימה יעו"ש היטיב ואולי מטעם זה מיפשט פשיט ליה להיתירא יעו"ש.

ו

זריקת

דם וכו'. עיין זבחים נ"ג ב' יעו"ש היטיב וברש"י.

שתי זריקות וכו'. שם בגמרא ועיין יומא ט"ו ב' וט"ז ב' ופסק כת"ק וכשמואל דאינו נותן רק נתינה אחת יעו"ש היטיב ועיין תמיד ב' יעו"ש ובתו"כ ויקרא פ"ד פרשה ד' יעו"ש.

מחצי

המזבח וכו'. עיין קינין פ"א מ"א ועיין זבחים י' ב' ס"ה א' פ"א א'.

מזרחית

צפונית וכו'. עיין יומא ט"ז ב'.

כמין

גם וכו'. שם בזבחים נ"ג ב' ובתו"כ ויקרא פ"ד פרשה ד'.

נשפכים

על וכו'. ועיין זבחים ל"ז א' נ"א א' ב' ועיי"ש נ"ג ב' תוס' ד"ה העולה וכו' ועיין תו"כ דבורא דחטאת ויקרא פ"ט ועיין ספרי ראה פיסקא ע"ח יעו"ש היטיב. וכתב מרן וז"ל ואמרינן תו התם השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אגגו דיסוד ופירש"י השתא דכתיב אל יסוד המזבח יסוד שהוא דומה למזבח דהיינו גגו של יסוד עכ"ל ומבואר הוא דבא ליתן טעם אמה שכתב רבינו ושירי הדם נשפכין על גג היסוד וכו' וא"כ כוונתו תמוה הוא דהא הש"ס שם רוצה להוכיח דשירי הדם דעולה טעון שפיכה ליסוד ומקשה הש"ס או אינו אלא מזבח של עולה יהא ליסוד ר"ל דתחלת דמים דעולה יהיה במקום שיש בו יסוד ולאפוקי מזרחית דרומית שאין לו יסוד ומשני מי כתיב אל יסוד העולה אל יסוד מזבח העולה כתיב (ומוכח מזה דאתי להורות ששפיכת שירים מכל קרבנות החיצונות טעון יסוד) ופריך אי הוה כתיב אל יסוד העולה הו"א בזקיפה אל יסוד השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אגגו דיסוד. ור"ל דפריך דילמא לא קאי רק אתחלת דמים ואי קשה לכתוב אל יסוד העולה י"ל דאי הוי כתיב אל יסוד העולה הו"א בזקיפה לכן כתיב אל מזבח העולה להשמיענו שצריך גג יסוד ולעולם מיירי בתחלת דמים ומשני א"ר ישמעאל גג יסוד ל"ל קרא ק"ו הוא וכו' ור"ל וא"כ לכתוב אל יסוד העולה ולמה כתיב מזבח העולה אלא ודאי דקאי על שפיכת שירים יעו"ש היטיב המשך הסוגייא. וא"כ אין מוכרח מכאן כלל דשפיכת שירים טעון גג אלא ודאי מחטאת הוא דגמר לה כמו שבחטאת טעון שפיכת שירים לגג היסוד ה"ה בכל הטעון שפיכת שירים הוא על גג היסוד אבל דברי מרן לא יתכנו כלל. וע"ע תוס' נ"א ב' בד"ה תן וכו' שכתבו עוד פי' אחר בסוגיא. אבל דברי מרן שיהא קאי זה על שפיכת שירים אגגו דיסוד אינו מבואר זה כלל בסוגיין וצ"ע.

ז

הנאכלות

וכו'. ואילו חטאות הנשרפות דינם מבואר לקמן סעיף י"א.

ארבע

מתנות וכו'. זבחים י' ב' ל"ח א' ב' נ"ב ב' נ"ג א' וע"ע יומא ט"ו א' ב'.

מחצי

המזבח וכו'. עיין לעיל ס"ק ט"ו. ולקמן ס"ק כ"ח ועיין בזוה"ק ח"א בליקוטים ח' ב' וט' א' וצע"ק ועיין יומא ט"ו ב' ברש"י ויש ליישב קצת.

וטובל

אצבעו וכו'. שם נ"ג א' ושם איתא באצבע הקטנה מכאן ועיין מרן אמנם בתוספתא זבחים פ"ו איתא שם כגירסת רבינו יעו"ש היטיב.

ואם

נתן וכו'. עיי"ש בש"ס ועיין כאן מרן מש"כ בזה.

ח

לטבול

אצבעו וכו'. עיין זבחים צ"ג ב' ומנחות ז' ב' מן הדם הדם שבענין יעו"ש היטיב ועיין תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ג פרשה נ' וע"ע בתוספתא יומא פ"ג.

ששירי

הדם וכו'. שם בזבחים ובמנחות שם ועיין לח"מ שהקשה על רבינו בפ"ג דפרה ועיי"ש בראב"ד ואי"ה במקום אחר יבואר מזה.

ט

שחטם

בהיכל וכו'. עיין זבחים ס"ג א' ומנחות ח' א'.

בגגו

של וכו'. עיין זבחים ק"ז ב' וע"ע תוס' שבועות י"ז ב' בד"ה וטמא וכו' יעו"ש היטיב ועיין מרן ולח"מ ומל"מ יעו"ש.

אלא

חטאת וכו'. עיין זבחים י' ב' צ"ב ב' יעו"ש. ועיין במרן שכתב ע"ז וז"ל איני יודע מה מלמדינו עכ"ל ולא הבנתי תמיהתו וכי לא צריך רבינו להשמיענו דבר זה ואולי כוונתו אחר כי אין זה צריך להשמיענו גבי חטאת כי כבר כתב זה דגבי חטאת בעינן אצבע ולא בא להשמיענו כ"א דגבי שאר קרבנות א"צ אצבע וא"כ למה הפסיק וכתב זה באמצע דיני חטאת. ועיין מל"מ לעיל פ"ד ה"ח שכתב דמשמיענו דאין דין זה שייך רק לגבי חטאת דאין להיות מספג אבל שאר קרבנות לית לן בה יעו"ש היטיב. אבל הך דין דהתם דבעינן בכלי שיעור טבילה מעיקרא משמע דבכל הזבחים הדין כן ועיי"ש במל"מ. ועיין תוס' זבחים מ' ב' סד"ה לא נצרכא יעו"ש היטיב דמשמע לכאורה דרק בחטאת הדין כן יעו"ש היטיב. והנה התוס' תירצו התם דבחטאת החיצונות כתיב מן הדם דמשמע כמו בדם וכתיב בהו ולקח דדרשינן שיעור לקיחה כי היכי דדרשינן וטבל שיעור טבילה יעו"ש והנה לפי"ז יכולין אנו לומר כי בשאר קרבנות דכתיב את הדם או את דמו אתי נמי לענין דבעינן שיעור טבילה מעיקרא ולענין וטבל ולא וספג כבר כתב המל"מ דזה אינו אלא בחטאת ולא בשאר קרבנות.

וצריך

שיהא וכו'. עיין מרן מה שנתקשה בזה ועיין מל"מ מה שישב בזה דרבינו מפרש דחדא מילתא היא דבעינן שיהא בכלי שמזה ממנו שיעור טבילה ולעיל פ"ד ה"ח מיירי שם שיהא בכלי בשעת קבלה שיעור הזאה ולא שיקבל בכלי זה חצי ובכלי זה חצי וכאן קמ"ל דבעינן שיהא שיעור בשעת הזאה והיינו אף שקבל בכלי אחד כשיעור אינו רשאי לחלק אח"כ בשני כלים יעו"ש היטיב.

י

עולה

בכבש וכו'. עיין זבחים נ"ג א' ועיי"ש ס"ג ב' ס"ד ב' יומא ט"ו ב' מ"ג ב' מ"ה א' נ"ח ב' סוכה מ"ח ב'.

זה

יסוד וכו'. מרן כתב וז"ל ומש"כ שנאמר ואת כל דמה ישפוך אל יסוד מזבח העולה נראה להגיה ולכתוב במקומו ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח וכן נמצא בספר מוגה דבחטאות פנימיות כתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד והוא מערבי שפוגע בו תחלה בצאתו אבל בחיצוניות כתיב אל יסוד המזבח ולכך פנימיות מפורש וחיצוניות סתום עכ"ל ואמרתי להרחיב קצת הדיבור בזה דע כי בפרשה כהן משיח כתיב ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ומינה יליף ביומא נ"ט א' דנותן על יסוד מערבי ועיין זבחים נ"א א' ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת ספ"ג יעו"ש. ובפר העלם דבר של ציבור כתיב ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד והיינו ג"כ יסוד מערבי ובשעיר נשיא כתיב ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה. ובחטאת יחיד בשעירה ובכשבה כתיב ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח. ומפרש הש"ס ביומא שם ובזבחים שם כי כוונתו על יסוד דרומי יעו"ש היטיב והנה ביומא איתא שם וז"ל ת"ר יסוד המזבח זה יסוד דרומית וכו' ומזה משמע דיליף מפסוק דשעירה או כשבה והיינו כהגהת מרן אמנם בזבחים שם הגי' ת"ר אל יסוד מזבח זה יסוד דרומי וכו' ומשמע דנפקא ליה מקרא דשעיר נשיא דו"ק והבן וכן בתו"כ שם פ"ט נפקא ליה מהאי קרא ורק דהכי איתא שם אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד דרומית יכול זה יסוד מערבי אמרת לאו מה מצינו ביציאתו מן ההיכל אינו נותן את הדמים אלא אל יסוד הסמוך לו אף בירידתו מן המזבח אינו נותן את הדם אלא אל יסוד הסמוך לו ואיזה זה יסוד דרומית עכ"ל אך אלו התיבות אש"ר פת"ח אה"ל מוע"ד לכאורה אינו מובן דזה כתיב בחטאות הפנימיות וקאי על יסוד מערבי. ואולי כך כוונתו דכאן כתיב אל יסוד מזבח העולה בחטאת חיצונית ובחטאת פנימי כתיב אשר פתח אהל מועד מה התם בסמוך לו אף כאן בסמוך לו אבל יותר נראה כי אלו תיבות אשר פתח אהל מועד מיותרים והבן. והנה לפ"ז נ"ל להגיה ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה והיינו הא דכתיב בשעיר נשיא כי הוא המוקדם בפסוק ועיין זבחים נ"א א'. והבן היטיב.

יא

דמם

נכנס וכו'. זבחים מ"ז א' ושם חשיב פר ושעיר של יוהכ"פ בפ"ע ופרים הנשרפים ושעירים הנשרפים בפ"ע אולם רבינו כלל כלם בשם חטאות הנשרפות ואע"ג דפר ושעיר של יוהכ"פ נכנס דמן בין הבדים מ"מ לענין זה שוים דנכנסים כולם לפנים להיכל.

יסוד

המערבי וכו'. עיין יומא נ"ח ב' נ"ט א' זבחים מ"ז ב' נ"א א' ועיין תוס' שם ד"ה אשר וכו' וביומא שם בתוס' ושם ל"ג א' ד"ה אין וכו' ובתוס' מנחות ס"ד ב' ד"ה אב"א וכו' ועיין מגילה ו' ב' ד"ה מסתבר וכו' שיישב הגי' יעו"ש היטיב וי"ל זה שיטת רבינו נ"כ ול"צ למש"כ הלח"מ בזה יעו"ש היטיב. הן אמת שגם דברי הלח"מ נכונים בזה. ומש"כ הלח"מ דמה שלמדו שיהא יסוד מערבי של מזבח החיצון הוא מאשר פתח אהל מועד תניינא דכתיב בפר העדה יעו"ש היטיב אם כי דבריו נכונים מצד עצמם מחמת הכרח הקושיא שהכריח מהסוגיא דזבחים נ"א א' יעו"ש היטיב אבל ביומא נ"ט א' איתא וז"ל דאמר קרא ואת כל דם הפר ישפוך וכו' והאי קרא בפר משיח הוא דכתיב יעו"ש היטיב ולפי דברי הלח"מ צריך להיות קרא ואת כל הדם ישפוך וכו' ועיין בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת ספ"ג יעו"ש.

יב

בהל'

עיוה"כ. פ"ד ה"ב. ומש"כ המל"מ אם צריך שיגע וכו'. עיין בירושלמי פ"ה דיומא ה"ד ובש"ק שם.

ואם

לא וכו'. עיין כל הסוגייא דמנחות כ"ז ב' יעו"ש היטיב.

יג

שבע

הזיות וכו'. עיין זבחים מ"ז א' ל"ט א' מ"ב א' מנחות ט"ז א'. ועיין מל"מ שכתב בשם התו"כ דבעינן שיזה במזרח הפרוכת נגד בין הבדים יעו"ש והוא בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ג פרשתא ג' יעו"ש ועיין יומא נ"ג ב' ועיי"ש בירושלמי ה"ד דנפקא ליה מדכתיב הקדש שיהיה מכוון כנגד הקדש יעו"ש והיינו מדכתיב וכפר על הקדש וכאן יליף התו"כ מדכתיב בפר משיח פני פרוכת הקדש והנה בזבחים מ"א ב' דריש ליה לדרשא אחריתא דאם מיעוטה סרחה פמליא שלו קיימת יעו"ש היטיב וא"כ י"ל דרבינו לא ס"ל הא דתו"כ לכן לא הזכיר זה ובזה מיושב קושיית המל"מ דדווקא בפר ושעיר יוהכ"פ פסק כן רבינו משום דבמשנה שם איפסוק כן ולא בפרים ושעירים הנשרפים ועיין רש"י בחומש בפר כהן משיח ובפר העדה דמייתי לדרשא דתו"כ ודרשא דש"ס דידן יעו"ש. וע"ע במל"מ שה"ה בבית שני היה נותן נגד הארון יעו"ש וזה פשוט. ועוד כתב המל"מ וז"ל אי בעינן שיגע הדם בפרוכת או בבין הבדים עיין בתוס' ספ"ק דזבחים עכ"ל ושם כתבו התוס' דא"צ ליגע עיין יומא נ"ז א' שא"צ ליגע ועיי"ש בירושלמי ה"ד ובשיירי קרבן שם מה שהשיג על המל"מ בפ"ג מהל' עבודת יוה"כ יעו"ש היטיב ועיין רש"י חומש בפר כהן משיח יעו"ש היטיב. וע"ע שם שחילק בין הזאות דפר ושעיר יוה"כ שהיו כסדרן ובין הזאות דפר ושעיר הנשרפים דלא היו כסדרן יעו"ש היטיב וכ"ז פשוט ומבואר שם ביומא נ"ז א'.

יד

כשהוא

נכנס וכו'. עיין יומא נ"א ב' פלוגתא בזה ומבואר מזה כי רבינו פוסק כת"ק דשתי פרוכות היו והחיצונה פרופה מן הדרום לכן כשיוצא היה יוצא ג"כ דרך הדרום והיה נכנס לבין המנורה והמזבח ומכאן ראיה לכאורה דלא כהרשב"א שכתב מרן לקמן פ"ד מהל' עבודת יוה"כ דס"ל לרבינו דאף דס"ל דשני פרוכות היו אבל בפתחים ס"ל להיפך דהפנימי היתה פרופה לדרום והחיצון לצפון יעו"ש היטיב והא לפי"ז כיון דס"ל לרבינו דהפרוכת החיצון היתה פרופה לצפון א"כ התם הו"ל למיקם בין שלחן ובין המזבח אלא ודאי דס"ל לרבינו דפיתחא בדרום הוי כן נראה לכאורה. אבל יש לעיין דהא כי היה מזה על הפרוכת היה עומד באמצע ההיכל מכוון א"כ כך לי בין מזבח למנורה כמו בין מזבח לשולחן ובשלמא אם נימא דבשעה שהיה מזה על הפרוכת היה עומד במזרח המזבח א"כ כשהיה יוצא מקדשי הקדשים היה יוצא בין המזבח ומנורה ושוב היו עומד לאחורי המזבח למזרחו ומזה על הפרוכת אבל באמת אמרינן ביומא נ"ח ב' דהיה עומד לפנים מן המזבח וכן הוא בירושלמי שם ה"ד ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ג פרשה ג' ובאחרי מות פ"ד פרשה ג' יעו"ש ואולי אפ"ל כיון שיצא ממערב למזרח א"כ ימינו לדרום ולכן הוא נכנס דרך ימינו בין מנורה למזבח ולפ"ז אין תלוי כלל בפיתחא היכא קאי. שוב ראיתי להלח"מ לקמן בסי' פ"ו שהביא מכאן דפיתחא בדרום הוה קאי יעו"ש והנה לפי מש"כ אין הכרע מזה ועוד אי"ה יבואר לפנינו מזה. ועוד הקשו לרשב"א מה שכתב רבינו שהיה עומד בין המנורה למזבח והא מבואר שם ביומא נ"ח ב' דהיה יוצא מכולו מזבח ועיין מש"כ מרן בשם הר"י קורקוס כאן בזה יעו"ש היטיב וע"ע בלח"מ מש"כ בזה יעו"ש היטיב. והנה ראיתי בס' שיח יצחק שהביא בשם הפר"ח דמש"כ בהל' עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב וז"ל ועומד לפנים ממזבח הזהב בין המזבח והמנורה וכו' יעו"ש הוא ט"ס יעו"ש ואי לא מסתפינא אמינא כי גם רבינו מודה שהיה יוצא למזרח המזבח כמש"כ רש"י זבחים פ"ג א' יעו"ש היטיב והא שכתב כשהוא נכנס עומד בין המזבח למנורה היינו שהוא עומד בין החלל שבין המנורה למזבח אבל לעולם היה יוצא דרך שם והיה עומד במזרחו של מזבח. ועדיין צ"ע בזה. ועיין רדב"ז ח"ה סי' רל"ג.

מתחיל

מקרן וכו'. עיי"ש נ"ח ב' מחלוקת ר"ע ור"י הגלילי דר"ע ס"ל דמתחיל מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית מערבית צפונית צפונית מזרחית. וריה"ג ס"ל דמתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית. ופירש"י שם דפליגי בהא פלוגתא לעיל נ"א ב' דר"ע ס"ל דשני פרוכות היו והחיצונה היתה פרופה בדרום לכן כשיצא מבית קה"ק היה פוגע בקרן מערבית דרומית ושם לא היה יכול להזות דבעינן ויצא שיצא ממזבח כולו ולכן היה נותן על מזרחית דרומית ושוב היה נותן על דרומית מערבית וכו' וריה"ג ס"ל דחד פרוכת היתה ופרופה מן הצפון וכשהיה יוצא מקה"ק היה פוגע בקרן מערבית צפונית ושם לא היה נותן דבעינן עד שיצא מהמזבח כולו והיה נותן בקרן מזרחית צפונית ומשם היה נותן על קרן מערבית צפונית וכו' יעו"ש היטיב וא"כ קשה על רבינו שהוא פסק לעיל פ"ד מהל' בית הבחירה ה"ב דשתי פרוכות היו וכ"כ עוד פ"ז ה"ז יעו"ש היטיב וכאן פסק כריה"ג. וקושייא זו כבר הרעישו עליו בימי הרשב"א כמש"כ מרן כאן פ"ד מהל' עבודת יוה"כ יעו"ש שהעלה דר"ע וריה"ג מודים תרוייהו דהיו שתי פרוכות רק דריה"ג ס"ל דפריפת הפנימי היתה בדרום והחיצונה היתה בצפון ורבינו אף דס"ל דשתי פרוכות היו מ"מ בהא דפריפת הפרוכות ס"ל כריה"ג יעו"ש היטיב. והנה בש"ס לפנינו לא נזכר כלל במאי פליגי רק רש"י כתב זה וא"כ שפיר נוכל לומר דפליגי בפלוגתא דפריפות היכן היו אבל אי קשיא הא קשיא דשם נ"ט א' איתא וז"ל תניא חנניא אומר בצד צפוני הוא נותן ר' יוסי אומר בצד דרומי הוא נותן במאי קמיפלגי מר סבר פיתחא בדרום קאי ומר סבר פיתחא בצפון קאי דכו"ע מיהא היכא דגמרן מתנות דקרנות התם יהיב על גגו מ"ט אמר קרא וטהרו וקדשו מקום שקידשו שם טיהרו עכ"ל מבואר מזה דהטעם דמתחיל מצפון ה"ט משום דפיתחא בצפון קאי ומשמע לכאורה דפלוגתא זו תלוי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן הן אמת די"ל דכל עיקר הטעם משום דתלוי בפתח וכמו לר' יוסי לשיטתיה דס"ל דחד פרוכת הוי והוי פתח בצפון כן ה"נ לרבינו דס"ל דהחיצון היתה פרופה מהצפון דה"נ דמתחיל מקרן מזרחית צפונית. ולכאורה יש קצת סייעתא להרשב"א מזה.

והנה ראיתי בתוס' ישנים ביומא נ"ט א' שהקשה על שיטת רש"י שם דא"כ איך קאמר התם דפליגי אי ילפינן יד מרגל ודילמא כו"ע ס"ל דלא ילפינן יד מרגל וטעמא דריה"ג משום דפיתחא בצפון קאי ולכן מתחיל מצפונית מזרחית ועוד קשה דסתם משנה דהכא דאתי כריה"ג ס"ל דפיתחא בצפון קאי א"כ יחלוק הך סתמא על סתמא דשם נ"ב ב' דס"ל דהחיצונה פרופה בדרום ועוד קשה אמאי שם נ"ט א' בפלוגתא דר' חנניא ור' יוסי מפרש הש"ס במאי פליגי ושם נ"ח ב' בפלוגתא דר"ע וריה"ג לא קמפרש הש"ס מידי במאי פליגי. אשר מכל הלין טעמי העלו דגם ריה"ג ס"ל דפתחא בדרום קאי ורק טעמו דס"ל משום דבעינן כל פינות שאתה פונה יהיה דרך ימין וכיון דקאי במזרח ופניו למערב א"כ דרך ימינו הוא מזרחית צפונית ומערבית צפונית ודרומית מערבית ודרומית מזרחית יעו"ש והא דקאמר הש"ס בפלוגתא דר' חנניא ור' יוסי דפליגי בפיתחא בצפון או בדרום ולא אמר טעמא משום דבעינן דרך ימין יעו"ש י"ל משום כיון דכבר אשכחן פלוגתא דר' יוסי בהא וס"ל דפיתחא בצפון לכן ניחא ליה לש"ס למיתלי מחלוקתם בזה יעו"ש היטיב. ולכאורה דבזה יתפרנסו ג"כ דברי רבינו ולק"מ עליו אף דס"ל דפיתחא בדרום מ"מ מזה תחלה על קרן צפונית מזרחית ואח"כ צפונית מערבית וכו'. והנה הלח"מ כיון בזה לגמרי למש"כ התוס' ישנים עיין כאן בלח"מ ובפ"ד מהל' עבודת יוהכ"פ יעו"ש היטיב רק שהוא אזיל לשיטתו דס"ל דלשיטת רבינו היה עומד בדרום המזבח וא"כ ימינו הוא לצד קרן דרומית מזרחית ומשם למזרחית צפונית ומשם לצפונית מערבית ומשם למערבית דרומית ומתוך כך נדחק ליישב דא"כ ישאר הקרן שפגע בו תחלה לאחרונה ועוד הא א"כ יעשה שני המזרחיות קודם לשני המערביים שפגע בהם תחלה לכן יעשה מתחלה קרן צפונית מזרחית וצפונית מערבית ומערבית דרומית ומזרחית דרומית דא"כ לכל הפחות יהיה הקרן שפגע בו קודם להאחרון שהוא דרומית מזרחית יעו"ש היטיב והנה כ"ז לשיטתו דס"ל דהיה עומד ברוח דרומית מהמזבח אמנם לפי מש"כ למעלה דגם רבינו ס"ל דהיה יוצא למזרח המזבח דרך דרומית המזבח א"כ לק"מ ושיטת רבינו עולה בד בבד עם שיטת התוס' ישנים.

והנה מבואר מכל זה דביאתו למזבח לאיזה רוח תלוי באותו צד שהפתח שם דאם פיתחא בצפון היה בא לצד צפונית מערבית ואם פיתחא בדרום היו בא לקרן מערבית דרומית וא"כ כיון שכתב רבינו דבא למזבח בצד הדרום א"כ על כרחך ס"ל דפיתחא בדרום הוא וא"כ חוזר וניעור ראיית הלח"מ שכתב בסי' פ"ו וכמש"כ למעלה ד"ה כשהוא נכנס. וע"ע בלח"מ שכתב והביא הירושלמי דמבואר ממנו לכאורה דפתחא היא בדרום מדמקשה בפשיטות ויתחיל מקרן מזרחית דרומית ועיין מה שהרבה להקשות על הירושלמי. והנה גם הקרבן העדה הבין שם דכוונת הירושלמי דפיתחא בדרום הוי יעו"ש היטיב ולענין מה שהקשה הלח"מ אמאי לא מקשה מתחלה ויתחיל מקרן מערבית דרומית כיון שעדיין לא ידע תירוצא דויצא אל המזבח ועוד דאמאי לא מקשה תחלה (אי נימא דפיתחא בצפון קאי) ויתחיל מקרן צפונית מערבית כדמקשה בתר הכי כיון דפיתחא בצפון קאי כיון דעדיין לא ידע תירוצא דויצא אל המזבח ותו קשה לכל הפירושים כיון דכבר תירץ ויצא אל המזבח מאי הדר מקשה ויתחיל מקרן מערבית דרומית הא בעינן ויצא אל המזבח יעו"ש היטיב.

ודע דהקרבן העדה פי' כך (ואעתיק לפניך לשון הירושלמי עם פי' קרבן העדה) ויתחיל מקרן מערבית דרומית (שבו מתחיל על מזבח החיצון ועוד שהוא סמוך לו מן צפונית מזרחית והטעם דפיתחא בדרום קאי) אמר ר' הילא ימנית אין זו ימנית (דסובר שתי פרוכות הוו והחיצונה פרופה מן הדרום וכד נפיק מצד דרום יצא ואילו היו הולך למזרחית דרומית היה פונה לצד שמאל דהא הכהן היה עומד בקרן דרומית מערבית ופניו למערב נמצא ששמאלו לצד הכותל דרומית ואין זה דרך ימין) ויתחיל מקרי צפונית מערבית (שהרי עבר לפניו טרם בואו אל קרן מזרחית צפונית) אמר ר' אלעזר ויצא אל המזבח (עד שיצא מכל המזבח ומה שהולך מקרן דרומית מערבית אל קרן צפונית מערבית אין זו יציאה) ויתחיל מקרן מערבית דרומית (הק"ע גורס כאן ויתחיל מקרן מזרחית דרומית וה"פ דעדיין קשה ליה יהפוך פניו למזרח נמצא כשהוא הולך מדרום למזרח ה"ז דרך ימין למזרח) שלא יתן אחוריו לקדש (בהפיכתו) ואין סופו ליתן אחוריו לקדש (כשהולך אח"כ ממערבית דרומית לדרומית מזרחית) אומר היו לאחוריו (אח"כ היה חוזר לאחוריו אע"ג דלא היה דרך ימין כיון שלא נשאר שום קרן כי אם קרן דרומית מזרחית אין להקפיד אם אינו הולך דרך ימין) ויעמוד בדרום ויתחיל מקרן מזרחית צפונית (ויעמוד בדרום בקרן דרומית מזרחית דהיינו שילך דרך אחוריו לשם ולא הוי דרך שמאל כיון שאינו נותן עליו רק על קרן צפונית מזרחית ויחזור ויתן על קרן מערבית דרומית דביה נפיק ברישא) כיי דאמר ר' הילא ימנית אין זו ימנית (כשחוזר ונותן על קרן מערבית דרומית אין זה דרך ימין שהרי חוזר עליו מצד דרום שהוא עומד בו) עכ"ל הירושלמי עם פי' הק"ע והנה מה שהקשה הלח"מ לכל הפירושים מאי מקשה אח"כ ויתחיל מקרן מערבית דרומית כיון שכבר תירץ מהא דויצא וכנ"ל מיושב היטיב לגי' שגורס ויתחיל מקרן מזרחית דרומית ומאי שהקשה הלח"מ עוד אמאי לא מקשה תחלה ויתחיל מקרן מערבית דרומית כיון דעדיין לא ידע תירוץ דויצא אל המזבח כתב ע"ז בשיירי קרבן דגם מתחלה ידע תירוץ דויצא אל המזבח אלא דס"ד דמה שיוצא מצד מערבית דרומית אל צפונית מערבית נקרא זה ויצא וכה"ג כתב הכ"מ בשם ר"י קורקו"ס ומפני שאין סברא זו ברורה לא הקשה ממנה תחלה יעו"ש היטיב.

והנה מי לא יראה את הלחץ זה הדחק הגדול בבאור ירושלמי הזה גם אחרי הגהתו. והנה ראיתי בשיח יצחק לתוס' ישנים על יומא שם שביאר את הירושלמי באופן יותר נכון. והוא שהירושלמי ס"ל כרש"י דלמ"ד זה פיתחא בצפון הוי והא דקא מקשה הירושלמי ויתחיל בקרן מזרחית דרומית היינו דומיא דמזבח החיצון ועלה משני דאין זו ימנית. ופריך ויתחיל מקרן צפונית מערבית משום דהתם פגע בצאתו מן הקדש וע"ז משני משום דכתיב ויצא וכו' ופריך ויתחיל מקרן דרומית מערבית וס"ד דבכה"ג הוי נמי ויצא כיון שיצא ממקום עמידתו דהוא צפונית מערבית וא"כ קודם יש לו ליתן על קרן דרומית מערבית שסמוך לו יותר ביציאתו מבית קה"ק ומשני דאפי' תימא דזה מיקרי ויצא מ"מ לאו שפיר דמי דהוי אחוריו לקדש וכו' ושוב בקושיא אחרונה מגיה ויעמוד בדרום ויתחיל מקרן מזרחית דרומית (ור"ל כמו שמקשה בראשונה רק שם מקשה דיעמוד במזרח ויתחיל בדרומית מזרחית וע"ז משני התם דאין זו דרך ימין אולם כאן מקשה שיעמוד בדרום ויתן על קרן דרומית מזרחית שהיא נמי דרך ימין ושוב אין תירוץ ע"ז ומחק הא דמסיק כיי דאמר ר' הילא וכו' וכתב שאין חושש לתרץ קושיא זו כי אינו קושיא רק אם נימא דא"צ לצאת ממזבח כולו אבל אם נימא דצריך לצאת מכולו מזבח שוב אין קושיא כלל דיעמוד בדרום. ועוד דמעיקרא לא הקשה כן אלא דמה לנו לשנות בסדר מזבח החיצון דס"ל דכיון דאינו יכול ליתן בקרן צפונית מערבית דפגע ברישא דאף לדעתו בעינן בשום צד ויצא אל המזבח ולהכי תו ליכא למיחש ליתן בקרן מזרחית צפונית הבא אחריו אבל לדידן נאמר דאין ללמוד בזה ממזבח החיצון שהוא בא מחוצה לו אבל כאן שבא מצד פנים יש לנו לקיים בכל אופן הא דאין מעבירין על המצות ומשו"ה בדין הוא ליתן תחלה בקרן מזרחית צפונית הבא אחריו וכדקאמר תלמודא דידן. כ"ה שיטת וביאור השיח יצחק והנה לפ"ז אין באמת הכרע מהירושלמי לשום אחד מן הצדדים.

וראיתי להלח"מ שכתב בפ"ד מהל' עבודת יוה"כ וז"ל ולהרשב"א ז"ל דאית ליה דר' יוסי ורבנן דמתניתין לא פליגי בפתחא אלא בפרוכות דווקא ולכולהו פיתחא בדרום קאי קשה טובא דאמרינן (נ"ט א') בהך פלוגתא דטהרו דר' יוסי סבר פתחא בצפון ושם נ"א ב' דאמרינן בין שלחן לכותל ואמרינן התם דהוא כר' יוסי דאמר פתחא בצפון קאי משמע דאפיתחא נמי פליגי עכ"ל ואני מוסיף עוד להקשות מהא דאיתא שם בירושלמי ה"ב וז"ל ר' יוסי אומר מן השלחן ולצפון היה נכנס. ובאמת לא ידעתי מי הכריחו להרשב"א ז"ל לחדש שבפריפת הפרוכת לא פליגי ר"י ורבנן והא אפילו אם נימא דר"י ס"ל דהיתה פרופה בצפון מ"מ ניחא לומר דריה"ג ור"ע ס"ל תרווייהו דשתי פרוכות היה ולא פליגי רק בפריפה דריה"ג ס"ל דהפנימי היתה בדרום והחיצון בצפון וביותר נ"ל לומר כי ט"ס הוא בתשובת הרשב"א כי מי דחקו לכתוב דבר שלא הוכרח לזה. וע"ע בתוס' יו"ט מש"כ בזה ד"א ליישב דברי רבינו דכתב זה לעתיד ואז לא יהיה רק פרוכת אחת יעו"ש ובזה מיושבים לענ"ד דברי רש"י בחומש שפי' שמתחיל מקרן מזרחית צפונית והלח"מ תמה עליו ולא דק ודו"ק.

גם תמה הרשב"א על רבינו שפסק כר"א דבמקומו היה עומד ומחטא ושוב משמע ממנו דהיה מקיף ברגל יעו"ש היטיב והלח"מ כתב דהוא פסק לגמרי כר"א דהיה מקיף ביד יעו"ש היטיב ולכאורה יש לעיין דהא שם נ"ט א' מסקינן דפליגי בזה דלריה"ג הקפה ברגל ולר"ע הקפה ביד יעו"ש היטיב וא"כ כיון דפסק רבינו כריה"ג א"כ על כרחך הקפה ברגל ס"ל ובאמת יש ליישב בזה ולומר דהא שם אמר מעיקרא דכו"ע הקפה ביד ופליגי אי גמרינן יד מרגל יעו"ש ולבסוף אקשה עלה והא ריה"ג על כרחך הקפה ברגל ס"ל וא"כ אף דמסיק דריה"ג על כרחך הקפה ברגל ס"ל מ"מ לדינא י"ל אף דס"ל דהקפה ביד מ"מ ס"ל דבעי ימין דווקא וצ"ע בזה ודע דבירושלמי שם ה"ה איתא וז"ל שני כהנים ברחו בפולמסיות אחד אומר עומד הייתי ומחטא ואחד אומר מהלך הייתי ומחטא אמר ר' יודן הדא אמרה מאן דעביד הכי לא חשש ומאן דעביד הכין לא חשש עכ"ל מבואר מזה שבזה כל מאי דעביד עביד ועיי"ש נ"ט א' בתוס' ישנים ד"ה שני כה"ג וכו' יעו"ש ועיין לקמן פ"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"ד מש"כ בזה.

ודע עוד דבגמרא איתא שם וז"ל אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא מר סבר הקפה ביד ומר סבר הקפה ברגל ואיבעית אימא בהא קמיפלגי מר סבר סביב מזבח פנימי כסביב מזבח החיצון ומ"ש כוליה מזבח הפנימי במקום חדא קרן דמזבח החיצון קאי עכ"ל הגמ' ומשמע לכאורה לפי"ז כו"ע הקפה ברגל ורק בהא פליגי דמר סבר סביב מזבח הפנימי כסביב מזבח חיצון וכו' דליכא למימר דכו"ע ס"ל הקפה ביד דהא כבר איפרך זה והוכיח דריה"ג על כרחך הקפה ברגל ס"ל וליכא למימר דפליגי אי הקפה ביד אי הקפה ברגל א"כ מה חידש באיבעית אימא זה אמה שקדם ועל כרחך צ"ל דכו"ע ס"ל הקפה ברגל אבל לכאורה תמוה הא אי הקפה ברגל אמאי לא בעי דרך ימין לכו"ע וכי הך כללא דכל הפינות שאתה פונה לא יהיה אלא דרך ימין וכי במזבח לבד נאמרה והלא מים של שלמה גמרינן לה ובכל מקום פסקינן לה גבי נענועין דלולב וגבי הדלקת נר חנוכה ועוד בדוכתי טובי לכן נ"ל העיקר כמו שהגיה הגר"א בהגהותיו וז"ל מר סבר הקפה ביד ומר סבר הקפה ברגל ובהא קמיפלגי וכו' עכ"ל ור"ל דה"פ דמר סבר הקפה ביד ומר סבר הקפה ברגל ומפרש טעם פלוגתייהו כי מ"ד הקפה ברגל ס"ל כסביב מזבח החיצון ומ"ד הקפה ביד ס"ל כל מזבח הפנימי כחד קרן דמזבח החיצון. וראיה ברורה לזה ממה דאיתא שם וז"ל תניא אמר ר' ישמעאל שני כה"ג נשתיירו במקדש ראשון זה אומר בידי הקפתי וזה אומר ברגלי הקפתי זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו זה נותן טעם לדבריו סביב דמזבח הפנימי כסביב דמזבח החיצון וזה נותן טעם לדבריו כוליה מזבח הפנימי במקום חדא דקרן דחיצון קאי עכ"ל אלמא דבזה הטעם פליגי וכן מבואר בירושלמי וז"ל ר' אבוה בשם ר' יוחנן שניהם מקרא אחד דורשין סביב רבנן אמרי סביב להלוך ור' ליעזר אומר סביב לקרנות עכ"ל.

והנה כל מש"כ שייך הכל ליוה"כ והנה כאן כלל רבינו כל הניתנין על מזבח הזהב והנה הא דכתב דמתחיל מקרן מזרחית צפונית וכו'. וודאי אתי שפיר דכאן אף לכל הדיעות גם ר"ע מודה בזה משום דבשלמא ביוה"כ דיצא מבית קה"ק ויצא מצד דרום י"ל שפיר דמתחיל מקרן מזרחית דרומית משא"כ בזה שבא מחוץ לפנים ועמד לו במזרח המזבח וכל פינות שאתה פונה לימין וזרק על קרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית. אבל מש"כ כשהוא נכנס עומד בין המזבח למנורה. יש לעיין מנ"ל הא. לכן נ"ל דלעולם דעת רבינו דהיה עומד במזרח המזבח וכמש"כ למעלה ד"ה כשהוא נכנס רק כוונת רבינו שהכהן היו עומד בין המנורה והמזבח לצד דרום המזבח כדי שיפנה לימין ויזרוק על המזבח ולאפוקי שיעמוד בצפון המזבח ואז יצטרך לפנות לשמאלו לזרוק על המזבח ואנן בעינן כל פינות שיהיו לימין והנה לדעתי זה נכון מאד בעזר ה'. (וע"ע ברדב"ז ח"ה סי' כ"ה וסי' רל"ג).

טו

כהן

המשיח וכו'. כ"ה בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ג פרשה ג' יעו"ש היטיב ועיין בתוס' מגילה ט' ב' ד"ה אין בין וכו' ובתוס' יומא נ"ז א' ד"ה אני ראיתיה וכו' יעו"ש היטיב ומבואר משם דה"ה בפר העלם דבר ג"כ כך יעו"ש היטיב ועיין לקמן פ"ט מהל' תמידין ומוספין ה"ז שפר כהן משיח קודם לפר העדה יעו"ש והטעם לפי שזה מכפר וזה מתכפר ומבואר מכאן שהמשיח צריך לכפר בעד ציבור וכן מבואר בתורה וממילא משמע דה"ה דבדיעבד כשר דהכל נאמר בתורה בשוה פר משיח ופר העלם דבר של ציבור ועיין במל"מ מש"כ כאן. ולא ידעתי למה הוצרך להביא ראיות דלכתחלה בעינן כהן משיח בפר העלם הלא כתוב הדר הוא בתורה. גם מש"כ להגיה בתוס' מגילה יעו"ש היטיב דע דלפנינו הגי' שם כך אבל לא מיירי בפר העלם דבר של ציבור דכתיב ביה הכהן המשיח (יחטא) דהא מרבינן בתו"כ ואפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכו' והנה הך תיבת יחטא הוא מיותר וכוונתם פשוט כמו דמרבינן כהן הדיוט בפר משיח ה"ה מרבינן בפר העלם דבר של ציבור. ועיין במל"מ דגם שעירי ע"ז בעי לכתחלה כהן משיח יעו"ש היטיב. ועיין סוכה נ"ו א' ומשמע שם לכאורה דפר העלם ושעירי ע"ז קרבין בכהן הדיוט יעו"ש היטיב ועיין בס' יד דוד שם שהעיר בזה שוב ראיתי בס' שער המלך הלכות עבודת יוה"כ שתירץ זה יעו"ש היטיב. וכתב עוד המל"מ וז"ל ואני מסתפק לפי מש"כ דגם בפר העלם דבר של ציבור בעינן לכתחלה כהן משיח אבל בדיעבד אף כהן הדיוט כשר לעבודה היכא דליכא כהן משיח כי אם מרובה בגדים אי אמרינן דלכתחלה יקריב הכהן הגדול אף שהוא רק מרובה בגדים או דילמא כיון דליכא משיאין הפרש בדין זה בין כהן הדיוט לכה"ג המרובה בגדים ונראה דכיון דליכא כהן משיח אף לכתחלה יקריב כהן הדיוט ועיין במש"כ תוס' רפ"ז דנזיר מ"ז עכ"ל ועיין בקרבן אהרן שם בתו"כ פרשה הנ"ל שכתב בהדיא בפר כהן משיח שמרובה בגדים קודם לכהן הדיוט יעו"ש היטיב וא"כ י"ל לכאורה דה"ה בפר העדה וצ"ע. ואם נאמר כדברי המל"מ יש ליישב קצת במה שלא כתב רבינו דין דפר העלם דבר של ציבור די"ל דכיון שבזמן שאין כהן משיח כשר לכתחלה בהדיוט לכן לא מייתי לה. וביותר נ"ל לומר כי צ"ל פר כהן משיח והבא על כל המצות (אבל זה אינו עיין לעיל פ"א הט"ו והבן).

טז

כדין

פר וכו'. עיין זבחים מ' ב' מ"א א' ששם יליף מקראי אחריני ועיין תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ה פרשה ד' ויתיישב קצת יעו"ש היטיב.

יז

בשפיכה

כנגד וכו'. מדכתב בשפיכה מבואר מזה שלמד זה מדכתיב ודם זבחיך ישפך וכדס"ל לר' ישמעאל בזבחים ל"ז א' ומסוף דבריו שכתב דילפינן לה מדכתיב ואת דמם תזרוק והיינו כר' יוסי הגלילי שם ולדידיה לאו פסח בשפיכה רק בזריקה יעו"ש היטיב בש"ס וע"ע בפסחים ס"ד ב' ורבינו פסק פ"א מהל' קרבן פסח הי"ד דפסח בשפיכה יעו"ש וע"ע פ"ג מהל' קרבן פסח ה"ט יעו"ש ועיין בלח"מ שהקשה זה ועוד הקשה דהא אסקינן התם בזבחים ל"ז דמאן דיליף לכל הניתנים במזבח החיצון שנתנם במתנה אחת שכיפר מדכתיב ודם זבחיך ישפך לית ליה לכל הניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא ורבינו לקמן פ"ב מהל' פסולי המוקדשין ה"א הביא דאם נתן מתנה אחת כיפר מהך קרא דדם זבחיך ישפך ושם הלכה ב' פסק דכל הניתנין בזריקה שנתנם בשפיכה יצא יעו"ש וכן הקשה שם מרן. ועוד קשה דהא רבינו פסק כר' עקיבא דבירך על הזבח לא פטר את הפסח ובירך על הפסח לא פטר את הזבח עיין בפ"ח מהל' חמץ ומצה ה"ז ולדידיה נתן של זריקה בשפיכה לא יצא כמו שמבואר בשילהי פסחים וכן הקשה שם הלח"מ ועוד יקשה הא רש"י כתב שם בזבחים דמאן דס"ל דפסח בשפיכה לא ס"ל דהניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא וא"כ יקשה על רבינו שפסק דפסח בשפיכה ופסק נמי דהניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא. והנה בזה י"ל דס"ל כמש"כ התוס' בפסחים שם ובזבחים דמ"ד דס"ל דנתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא ס"ל נמי דפסח בשפיכה יעו"ש היטיב.

והנה עוד קשה על רבינו דהא מאן דס"ל דבשפיכה היינו דווקא בפסח ומעשר אמנם בבכור דכו"ע בזריקה דהכי כתיב קרא ואת דמם תזרוק ועד כאן לא פליגי ר' ישמעאל ור' יוסי הגלילי רק אם קאי ג"כ הך קרא על מעשר ופסח או לא דריה"ג ס"ל דהך לשון דמם לשון רבים קאי נמי על מעשר ופסח ור' ישמעאל ס"ל דקאי על בכורות שור וכשב ועז אבל בבכור כו"ע ס"ל דבזריקה. והן אמת דבתוספתא זבחים פ"ו איתא דגם בכור בשפיכה יעו"ש היטיב אבל בסוגיין לא משמע כן וכן משמע זבחים נ"ו ב' דקאמר התם מאן תנא אמר רב חסדא ריה"ג היא וכו' אלמא דזה פשוט ליה דבכור בזריקה ומדמשוה התנא למתן דמים בכור למעשר ופסח אלמא כולהו בזריקה דאם יש סברא לומר דבכור בשפיכה א"כ דילמא תנא דידן הכי ס"ל אלא ודאי דזה פשיטא דבכור בזריקה כדכתיב קרא א"כ קשה לכאורה ארבינו דכתב דגם בכור בשפיכה.

ועיין בספרי פרשת ראה פיסקא ע"ח וז"ל ר' ישמעאל אומר בתמורת קדשים הכתוב במדבר תשא ובאת אל המקום הרי הוא בא אל המקום מה יעשה לו ת"ל ועשית עולותיך מה עולה טעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים אף תמורתה כיוצא בה ומה עולה טעונה מתן יסוד בשפיכה אחת ע"ג המזבח אף תמורתה כיוצא בה עכ"ל והנה הא דעולה טעונה מתן יסוד אחת ניחא דמיירי בדיעבד וכ"כ הזרע אברהם אמנם מש"כ בשפיכה לכאורה אינו נכון דהא בעולה וודאי בעי זריקה. ואולי אפ"ל דר' ישמעאל לשיטתו דס"ל כל הניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא וכאן מיירי בדיעבד. אבל יש לעיין למה תפס הלשון בכה"ג ולא תפס הלשון בזריקה גופיה לכן נ"ל לומר דלא נחית להשמיענו דין שפיכה או זריקה רק דמתנה אחת שפיכה קרי ליה (ואתי לאפוקי דלא הוי מתן אצבע) ובהיות כן י"ל דגם הלשון שפיכה שבתוספתא על כוונה זו אבל לעולם בזריקה ובהיות כן י"ל דגם לשון רבינו כאן ג"כ כך דכל מתנה אחת שפיכה קרי לה אבל לא נחית בהך לחלק בין זריקה לשפיכה ודחוק. ועיין ספרי ראה פיסקא ע"ח וז"ל ומנין לכל הקדשים שיהו טעונין מתן יסוד בשפיכה אחת ע"ג המזבח ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם ודם זבחיך ישפך וכו' (כן הוגה שם על הגליון בשם כת"י אחד ונכון הוא) ומנין לכל הקדשים שאם נתנו במתנה אחת שכיפר שנאמר ועשית עולותיך הבשר והדם (והיינו מסוף פסוק ודם זבחיך ישפך) ומנין למעשר ופסח שלא ינתנו אלא במתן אחד ת"ל ודם זבחיך ישפך עכ"ל ומבואר מכאן דדריש ג' דרשות ביחד שהוא צריך ליתן השירים ליסוד וכל הזבחים שנתן במתנה אחת כיפר ופסח ומעשר טעון שפיכה שלא כדעת תלמודינו בזבחים דמאן דדריש הא לא דריש הא. והזרע אברהם כתב דבאמת צ"ל ד"א בכל אחת מהם וכן משמע באדרת אליהו להגר"א בפרשת ראה שם יעו"ש היטיב.

והנה לכאורה היה נ"ל לומר כי הא דכל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן מתנה אחת כיפר זה וודאי מוכח מדכתיב ודם זבחיך ישפך מדלא כתיב סביב וכמו שפירש"י שם ואף אם נימא שהך קרא אתי להורות דניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה כשר מ"מ מוכח דבשפיכה אחת כשר. ולבאר פי' הגמרא לפ"ז נ"ל דה"פ והא מיבעי ליה לשיריים שנשפכין על היסוד וא"כ לכן כתיב ישפך שפיכה אחת משום דקאי על שפיכת השיריים והתם לא בעי רק שפיכה אחת אבל בזריקות לא מהני באחת. ומשני דנפקא ליה מוהנשאר בדם ימצה. ופריך והא אכתי מיבעי ליה לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא. ובאמת לכאורה צ"ע הא מ"מ מכאן נפקא ליה דשפיכה אחת כשר. ואולי י"ל דבאמת היה יכול לשנויי כן אבל כיון דאשכחן לר' עקיבא דס"ל בהדיא דאין זריקה בכלל שפיכה לכן משני בפשיטות וע"ד שכתבו התוס' לגבי שינויא סבר לה כר' יוסי הגלילי וכו' יעו"ש היטיב.

אבל יותר נראה לומר דהכי מקשה הא למדנו מהך קרא דשפיכה עדיף מזריקה והראיה דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ואיפכא לא מצינו אלמא דשפיכה עדיף וא"כ י"ל דדווקא בשפיכה הוא דכשר באחת ולא בזריקה ובזריקה בעינן דווקא מתן שתים ומשני דס"ל כר"ע דלא עדיף זה מזה וכי היכי דמצינו דבשפיכה אחת סגי ה"ה בזריקה די באחת אמנם לר' ישמעאל עדיף שפיכה מזריקה מדחשיב קרבן שהוא בזריקה כטפל לגבי קרבן שהוא בשפיכה א"כ שפיכה עדיף טפי (ולעולם ר"ע ס"ל נמי דהניתנין בזריקה שנתנין בשפיכה יצא ומ"מ אינו עדיף שפיכה מזריקה ולפ"ז מיושב הך סוגייא דפסחים פ"ט א' דמסיק שם דפסח בשפיכה וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא) ופריך אכתי להכי הוא דאתי והא מיבעי ליה דמעשר ופסח טעונין מתן דם לגבי מזבח והתם די במתנה אחת שנתנן בשפיכה וא"כ אכתי מנ"ל הא דכל הקדשים שנתנן מתנה אחת כיפר והא הפסוק שכתוב דשפיכה אחת די מיירי בפסח ומעשר ולא בשאר קדשים וא"כ מנ"ל דכל הקדשים שטעונין שתי מתנות דבדיעבד די באחת. ומשני דס"ל כריה"ג דבכור ומעשר ופסח ילפינן דבעי זריקה אחת מדכתיב ואת דמם תזרוק וא"כ האי קרא דדם זבחיך ישפך קאי לאשמעינן דכל הקדשים שנתנן בשפיכה יצא וג"כ מדלא כתיב סביב אלמא דגם בשפיכה אחת די וה"ה בזריקה. ופריך לר' ישמעאל כיון דנפקא ליה מהאי קרא דפסח ומעשר טעון שפיכה א"כ מיבעי ליה לגופיה דפסח ומעשר טעונין שפיכה ומנ"ל דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא.

א"נ ה"פ הא ר' ישמעאל לא מפיק ליה כלל דמעשר ופסח טעון מתן דמים אלא מכאן דכתיב ודם זבחיך ישפך ולהכי י"ל דגלי לן קרא דבמתן חד סגי אבל שאר קרבנות אכתי מנ"ל דסגי בחד כיון דבכל אחד מהם מבואר דבעינן שתי מתנות ומשני דבמעשר ופסח כבר ידע דבחד סגי מדכתיב ואת דמם תזרוק וכו' אלא ודאי דקמ"ל בשאר קרבנות דכשרים בשפיכה ובחד סגי וה"ה בזריקה דחד סגי וכנ"ל. והנה לר"ע דס"ל בשפיכה על כרחך לא יליף לה מדכתיב ודם זבחיך ישפך דא"כ גם עליו יקשה קושיית הש"ס א"כ מנ"ל דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ועל כרחך צ"ל דס"ל נמי מפסוק דואת דמם תזרוק וס"ל כיון דלא כתיב בהדיא א"כ על כרחך בשפיכה וע"ד שכתבו התוס' לר' יאשיה דספרי בקרח פיסקא קי"ח יעו"ש היטיב ועיי"ש בזרע אברהם ובהכי ניחא לי מה שהקשו התוס' שם בזבחים בסה"ד וז"ל ולכולהו לישני קשה אי פסח בשפיכה לר"ע א"כ דריש לקרא דדמן כר' ישמעאל ואחד תם ואחד בע"מ נפקא ליה מיהיה לך ולקמן נ"ז א' פליג ר"ע אר"י ומוקי לה לקרא דבשרם אחד תם ואחד בע"מ כריה"ג דהכא עכ"ל אמנם לפי מש"כ אתי שפיר דר"ע ס"ל דפסוק ודם זבחיך ישפך אתי להכשיר מתנה אחת בכל הקדשים ולהכשיר ניתנין בזריקה שניתנן בשפיכה וכנ"ל ופסח ומעשר דבשפיכה נפקא לן מדכתיב ואת דמם ומדלא כתיב בהדיא וכסברת התוס'.

ואחר כל הדברים הנ"ל יצא כנוגה צדקת דברי רבינו. מש"כ דפסח בשפיכה היינו מהך סוגיא דפסחים פ"ט א' ומהך דפסחים ס"ד ב' דאוקים ההיא מתניתין כיחידאה ומשמע דלית הלכתא כוותיה וכן מהך סוגיא דזבחים נ"ו ב' וכמו שנתבאר למעלה. ופסק נמי דכל הניתנים בזריקה שנתן בשפיכה יצא וכר"ע וכסוגייא דפסחים פ"ט א' וכן הביא נמי הך דכל הקדשים שנתנן במתנה אחת כיפר מהך דודם זבחיך ישפך וכו' וכאן הביא הא דואת דמם תזרוק על המזבח וכנ"ל וכן הביא בפירושו למשניות בזבחים פ"ה במשנת הבכור והמעשר והפסח. וכאן דכתב דכל אחד מהם טעון מתנה אחת בשפיכה משום דפסח ומעשר לכתחלה בשפיכה ובכור נמי כשר בדיעבד בשפיכה לא נמנע מלכתוב על כולן בשפיכה ובהכי מיושב היטיב מה שפסק כר"ע בהא דשל פסח לא פטר של זבח ודו"ק היטיב (ועיין בפתיחת רבינו מש"כ קודם הל' בכורות לקמן).

היסוד

וכו'. שם בזבחים נ"ו ב' איתא דאתיא זריקה מעולה וכן הוא בפסחים ס"ד ב' ולמאן דיליף לה מודם זבחיך ישפך א"כ מנ"ל דבעי יסוד עיין תוס' זבחים נ"א ב' בד"ה תן לה וכו' שהקשו זה ותירצו דכיון דגלי קרא בבכור דטעון מתנה א' ה"ה במעשר ופסח יעו"ש א"נ י"ל דבק"ו ידעינן לה משיריים דחטאת מה שיריים שאינם מעכבין טעונין יסוד תחלת עולין שמעכבין לא כ"ש יעו"ש היטיב.

כמו

שביארנו. לעיל פ"ב מהל' בית הבחירה ה"י יעו"ש.

ומנין

שאינן וכו'. עיין לח"מ שנדחק בלשון הזה דמשמע דאי לאו קרא הו"א דטעון שתי מתנות והא בש"ס אדרבה איפכא מסתברא דאי לאו קרא הו"א שאין טעון מתנה כלל יעו"ש. והנה לשון הספרי בראה שהבאתי לעיל בס"ק ל"ט הוא כלשון רבינו. וצ"ע עוד בזה ובלא"ה לק"מ מלשון רבינו שכלל כל הקרבנות ביחד (דהיינו בכור ג"כ) לכן כ' דמנין שאין טעונין רק מתנה אחת דלא כשאר קדשים משא"כ בש"ס דלא דברו רק ממעשר ופסח לבד לכן אמרו שפיר שטעונין מתן דמים לגבי מזבח. ופשוט.

יח

אחר

שזורקין וכו'. זה פשוט ומבואר בדוכתי טובי ועיין יומא ס' א' ועיין זבחים כ"א א' ומ"ג א' ושם כל הסוגייא פ"ג ב' פ"ה א' יעו"ש ובחולין קי"ז ב' וע"ע תו"כ ויקרא פ"ז פרשה ה' ובפרשת צו פי"ג.

מפשיטין

אותן וכו'. עיין שבת קט"ז ב' ושם קל"ג ב' מנחות ס"ג ב'.

עד

שיזרק וכו'. כ"ז מבואר בזבחים ק"ג ב' ועיין בירושלמי פסחים פ"ה ה"י בשיירי קרבן שם ובמקו"א יבואר אי"ה מזה.

חוץ

מחטאות וכו'. עיין יומא ס"ח א' וזבחים נ' א' ק"ג ב' ק"ד א' ועיין תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ה פרשה ג' אבל מש"כ רבינו שנאמר את עורם ואת בשרם. אם כוונתו על פר ושעיר יוה"כ אם כן צ"ל את עורותם ואת בשרם. אך יש לעיין הא משם אינו מבואר דא"צ להפשיט די"ל דמפשיט ואח"כ שורף עורותם ובשרם ושם בש"ס ובתו"כ ילפינן לה מפר כהן משיח יעו"ש היטיב וע"ע בתו"כ פרשת אחרי מות פ"ו פרשה ה' ואולי כוונת רבינו ג"כ כך הוא דכאן כתיב עור ובשר ופרש וילפינן לה מפר כהן משיח וצ"ע בזה. וע"ע בתו"כ פרשת צו יעו"ש היטיב.

יט

בין

בקרבנות וכו'. עיין זבחים ק"ג א' דמסקינן שם דאף דמותרות לנדבת צבור אזלי מ"מ העורות לכהנים יעו"ש ובעורות יחיד מבואר שם במשנה ופשוט בכמה דוכתי ועיין בתו"כ צו פ"ט יעו"ש.

לבעלים

וכו'. שם במשנה ושם ע"ב פסחים כ' א' חולין ל"ו א'.

לא זכו וכו'. שם ק"ג א' במשנה ושם בתו"כ.

כ

אין

עורותיהן וכו'. בש"ס שם ק"ג ב' רמי אהדדי הא דאיתא לעיל הלכה י"ט כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה ומשמע אפילו אירע הפסול לאחר שנפשט העור ואין מרצה הזריקה על העור ומני ר' אלעזר בר' שמעון היא דס"ל אין הדם מרצה על העור בפ"ע ואילו הכא דקתני לאחר הפשטן עורותיהן לכהנים אתי כרבי דס"ל הדם מרצה על העור בפ"ע ומשני אביי דאתי כולה כר' ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה והא דנקט כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה היינו שאירע פסול קודם זריקה וקודם הפשט ולכן לא זכו הכהנים בעורה אבל אם אירע שנפשט קודם הזריקה ואח"כ אירע בה פסול קודם הזריקה מרצה הדם על העור. ורבא משני דאתי כולה כראב"ש וא"כ רישא כפשוטה דכל שאירע פסול קודם זריקה אף לאחר הפשט אין הדם מרצה על העור בפ"ע. ומאי דנקט בסיפא לאחר הפשטן עורן לכהנים היינו לאחר שנראו להפשט והיינו שאירע פסול לאחר זריקה והזריקה היתה כשרה לכן מרצה על העור אבל אם אירע פסול קודם שנראו להפשט היינו קודם זריקה אף שהופשט העור שוב אין הדם מרצה על העור. והנה רבינו לקמן בסי' פ"ב סעי' ט' פסק כרבי יעו"ש וא"כ לפ"ז כאן הדבר כפשוטו אם אירע פסול קודם הפשט אף שהיתה לאחר זריקה אין עורותיהם לכהנים ואם אירע פסול אחר הפשט אף קודם זריקה ושוב נזרק עורן לכהנים ועיין בזבחים פ"ה א' יעו"ש היטיב וע"ע בתוספתא פי"א דזבחים יעו"ש היטיב ויבואר אי"ה עוד לקמן בסי' פ"ב יעו"ש.

מע"ש

לע"ש. עיין לעיל פ"ד מהל' כלי המקדש ה"י מש"כ מענין המשמרות בעורות יעו"ש.

כא

לבדה"ב

וכו'. שם ק"ג א' בזבחים ואליבא דר' יהודה. ודע דבתוספתא זבחים פי"א איתא וז"ל עולת הקדש אין עורה לכהנים דברי ר' יהודה וחכ"א עורה לכהנים ר' יוסי ב"ר יהודה מוסיף אף של גרים ושל נשים ושל עבדים שנאמר עולת איש פרט לאלו אמרו לו והלא כבר נאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו תהיה א"כ למה נאמר עולת איש אלא עולה שעלתה לאיש עורה לכהנים ושלא עלתה לאיש אין עורה לכהנים עכ"ל ולכאורה משמע קצת דהלכה כחכמים אבל י"ל כיון דבש"ס לא נזכר דברי חכמים ואמוראי שקלי וטרי בדברי ר"י משמע דהלכה כוותיה ולקמן אי"ה יבואר עוד מזה.

שדינן

שיקרבו וכו'. שם בש"ס אומר כן ואליבא דר' יהושע דס"ל הכי בשקלים פ"ד והובא בש"ס תמורה כ' א' ל"א ב' יעו"ש, ובלח"מ תמה דהא בפ"ה מהל' ערכין וחרמין פסק רבינו כר' אליעזר דס"ל דזכרים ימכרו לצרכי עולות ודמיהן לבדק הבית יעו"ש היטיב. ובאמת תמיה גדולה היא זו (ודע דבעין משפט בזבחים שם ציין דרבינו פסק כר"א וציין להא דערכין וחרמין יעו"ש ובתמורה כ' א' ציין דהלכה כר' יהושע וציין ג"כ להך דערכין וחרמין ותמוה הוא וכן ציין שם ל"א ב') והנה בתמורה שם ל"א ב' איתא ב' לשונות דאמר רב אדא בר אהבה אמר רב. בלישנא קמא אמר דלא פליגי רק בעדר שיש בו מחצה זכרים ומחצה נקבות אבל בעדר שכולו זכרים אפילו ר"א מודה. וללישנא בתרא בשלא הקדיש אלא בהמות אפילו ר"א מודה ולא פליגי רק כשהקדיש שאר נכסים עם בהמות יעו"ש היטיב ועיין בירושלמי פ"ד דשקלים ה"ד שכלשון שני איתא שם בשם ר' זעירא בשם ר' חונה אמר רב יעו"ש. וא"כ לכאורה יש לחלק דהכא מיירי במקדיש עדרו והתם מיירי רבינו בהקדיש שאר נכסיו. אבל זה אינו דהא כאן איתא וכן המקדיש נכסיו והיה בהן זכרים דמשמע שהקדיש כל נכסיו. והתם בהל' ערכין וחרמין איתא המקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם יעו"ש.

והנה שם בשקלים איתא במשנה אמר ר"ע רואה אני את דברי ר"א שר"א השווה את מדותיו ור' יהושע חלק א"ר פפייס שמעתי את דברי שניהן המקדיש בפירוש כדברי ר"א והמקדיש סתם כדברי ר' יהושע עכ"ל וכתב שם רבינו בפי' המשניות וז"ל וא"ר פפייס כי מי שהקדיש לבדה"ב בפירוש שהדין בו כדברי ר"א ומי שהקדיש סתם כר' יהושע ולא חלק ר' פפייס על ר"ע והלכה כר"ע עכ"ל ולפי"ז יש לחלק ולומר כן הדין כאן דכאן מיירי שהקדיש סתם והתם מיירי רבינו בהקדיש לבדה"ב בפירוש. אבל לכאורה גם זה אינו דבהדיא כתב שם בהל' ערכין וחרמין וז"ל המקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם וכו' ולכאורה אפ"ל דכאן נמי ס"ל כר"א ומאי דכתב והיה בהן זכרים שדינן שיקרבו עולות היינו לר"א שהן ימכרו לצרכי עולות וקמ"ל דעורותיהם לבדה"ב ואף הקונה אותם להקריב מ"מ אותו העור שייך לבדה"ב ולא לכהנים. אבל זה אינו דא"כ למה לא כתב ג"כ בנקבות דג"כ דינא הכי דימכרו לצורכי זבחי שלמים והעורות יהיו לבדה"ב. ועוד הא בש"ס אוקימנא דאתי כר' יהושע מבואר מזה דלר"א הקונה אותו משלם דמיו לבדה"ב והרי הוא כשאר עולה דעורו לכהנים. ואולי ט"ס הוא ברבינו כאן וצ"ל המקדיש עדרו והי' בהן זכרים ופסק כרב. א"נ י"ל דכאן צ"ל וכן המקדיש נכסיו סתם והתם בהל' ערכין וחרמין צ"ל המקדיש את בהמתו לבדה"ב או שהקדיש את נכסיו לבדה"ב. וצע"ג בזה וה' יאיר עיני.

ודע דלכאורה יש ראיה דהלכה כר' יהושע מהא דאיתא בב"ב קנ"א א' בהמה איקרי נכסי דתנן המקדיש נכסיו והי' בהן בהמה ראויה לגבי מזבח זכרים עולות ונקבות ימכרו לצורכי זבחי שלמים עכ"ל והיינו כר' יהושע ולמה לא הביא מדר"א הקודם במשנה אלא ודאי דהלכה כר' יהושע. אמנם ראיתי שם בהגהת הב"ח שהגיה שכצ"ל זכרים ימכרו לצורכי עולות ונקבות וכו' וא"כ ליכא משם ראיה. ודע עוד כי בתוספתא פ"ב דשקלים איתא וז"ל (לאחר שהובא שם מחלוקת ר"א ור"י) ר' יוסי ור"ש אומרים דברי ר"י הן הן דברי ר"א עכ"ל ועיי"ש במפרש ושם אי' הגהת הגר"א במקום ר' יהושע והגיה הגר"א ר' יוסי יעו"ש ולא ידעתי מה המה אלה וצ"ע.

אחד

עולת וכו'. כתב מרן וז"ל גם זה שם אלא שבגמרא כתוב גר במקום מש"כ בספרי רבינו עכו"ם וגרסת רבינו נראית נכונה דלגירסת גמרא דידן קשה מאי קמ"ל דמהיכא תיסק אדעתין לחלק בין גר לישראל עכ"ל וראיתי בצאן קדשים שהביא בשם ברכת הזבח שתמה על מרן וכתב עוד עליו ושרא לי' מאריה דהא איצטריך להשמיענו שפיר ולאפוקי מדר' יוסי ב"ר יהודה דס"ל פרט לעולת גרים והיינו גר שמת ואין לו יורשים יעו"ש וכתב עליו הצאן קדשים דהוא לא דק דא"כ דהפסוק מרבה ג"כ זה דגר שמת ואין לו יורשים מנ"ל דהפסוק מרבה הכל ובשלמא נשים ועבדים כהדדי דמי אבל מנ"ל לרבות ג"כ גר שמת ואין לו יורשים ודילמא לא אתי לרבות רק נשים ועבדים ולא גר שמת ואין לו יורשים יעו"ש היטיב ובחי' פנים מאירות כתב להכריח כגי' רש"י דלא גריס רק נשים ועבדים דמנ"ל לרבות מריבוי דהעולה לרבות נשים וגרים או נשים וגוים דילמא לא מרבינן רק חדא ולא תרתי וכתב מברייתא זו מוכח דלא ס"ל למעט עולת הקדש דא"כ למה אמר א"כ למה נאמר עולת איש וכו' הא איצטריך שפיר למעט עולת הקדש. א"ו דלא ממעט כלל וכן לא ממעט עולת גר שמת ואין לו יורשים וגם עולת גוי פשיטא דעורה לכהנים יעו"ש היטיב. והנה מהתוספתא הנ"ל שהבאתי מבואר כדברי הפנים מאירות דהך ברייתא לא ס"ל כר' יהודה ולא כר"י ב"ר יהודה. והנה לר"י בר"י ס"ל דעולת איש אתי למעוטי כל הנך היינו עולת גרים נשים ועבדים וחכמים ס"ל דעור העולה מרבה הכל עולת גר שמת ואין לו יורשים ועולת נשים ועבדים וס"ל דעולת איש אינו ממעט מי שאינו איש רק אתי לאפוקי מי שלא עלתה לאיש.

והנה מש"כ הצ"ק וכן הפנים מאירות דלא מרבינן רק דבר אחד ולא שני דברים זה וודאי ליתא. אבל דע דבתו"כ צו פ"ט איתא כך וז"ל והכהן המקריב את עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר' יהודה ר' יוסי בר"י אומר אף עולת הגר עולת איש אין לי אלא עולת איש גרים נשים ועבדים מניין ת"ל עור העולה ריבה א"כ למה נאמר עולת איש עולה שעלתה לאיש פרט לשנשחטה חוץ למקומה עכ"ל וביאר שם הקרבן אהרן דהך ברייתא בתרייתא ס"ל ג"כ הא דר"י ודר' יוסי בר"י והא דקאמר א"כ למה נאמר עולת איש ר"ל למה נאמר המיעוט דהקדש ועולת גר בהאי לישנא דיש לטעות שבא למעט ג"כ נשים ועבדים הו"ל לכתוב המיעוט בלשון אחר יעו"ש היטיב ולפ"ז מאי דמרבה גרים יש לעיין הא הך ברייתא ס"ל כר"י בר"י ויותר י"ל דהך ברייתא ס"ל כר' יהודה ולא כר"י בר"י לכן מרבה נמי של גרים. ונ"ל כי רבינו ס"ל נמי כהתוספתא וכן מפרש להתו"כ נמי דהך ברייתא בתרייתא ס"ל כרבנן ולא ממעטי לא עולת הקדש ולא עולת גר רק דרבינו ס"ל להלכה כר' יהודה דעולת הקדש ממעיט שפיר מעולת איש לפי דשקלו וטרו אמוראי אליביה ודברי חכמים החולקין עליו לא הובאו בהדיא בש"ס לכן פסק הלכתא כוותיה וכמש"כ בס"ק נ"ב ולכן לדידיה שפיר י"ל דאימעיט עולת הקדש מעולת איש להכי שינה מלשון הברייתא וכתב לא נאמר איש אלא להוציא ההקדש והיינו לדידיה ושפסק כר' יהודה אבל בעולת גר לא ס"ל כר"י בר"י לכן לא חשב זה רבינו כלל דמהיכי תיתי נמעט זה והא דהקשה בעל פנים מאירות דל"ל קרא לרבות עכו"ם י"ל דמשום דאיתא במנחות ע"ג ב' דעכו"ם לבו לשמים והו"א דגם העור לשמים קמ"ל דלא. ומ"מ כתב רבינו לעיל סעי' י"ט דרשא דעולת איש עולה שעלתה לאיש דבזה כו"ע מודים. אבל לפי"ז יש לעיין למה לא כתב רבינו ג"כ גרים וכגי' התו"כ והש"ס. וג"כ צע"ק למה כתב לא נאמר איש אלא להוציא ההקדש כיון דכבר כתב דעולת איש אתי למעוטי עולה שלא עלתה לאיש. ויש ליישב דרבינו ס"ל דעיקר איש דכתיב אתי למעוטי הקדש דלאו של איש הוא אבל מדכתיב עולת איש ולא כתיב בקצרה וכהן המקריב לאיש ומדכתיב עולת איש ממעטינן דבר שלא עלתה לאיש והבן. ועוד יש קצת לעיין בזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.